הספריה המשפטית
דיני הראיות -הלכה למעשה

הפרקים שבספר:

פתח דבר

"דיני הראיות הם קובץ של ההוראות הקובעות כיצד מוכיחים עובדות בבית-המשפט. רק נקודה עובדתית היא נושא להבאת ראיות; נקודה משפטית אינה טעונה הוכחה..." {א' הרנון דיני ראיות, חלק ראשון, 17}.

עוד למדים אנו על מהות דיני הראיות מדברי מלומדים ומפסיקת בתי-המשפט.
המלומד מקורמיק, בספרו {ראיות, 2}, מתאר זאת כך:

"The law of evidence is the system of rules and standards by which the admission of proof at the trial of a lawsuit is regulated."

המלומד קרוס, בספרו {ראיות, 20}, גורס בעניין זה:

"Judicial evidence is used to prove either facts in issue, or facts from which facts in issue may properly be inferred. It comprises the testimony of witnesses, documents and things."

ב- ע"פ 4682/01 {גבריאל לוי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 453 (2003)} נאמר בקשר למהות דיני הראיות כי:

"דיון על ראיות וטכנולוגיה כל הכרעה שיפוטית, פלילית כאזרחית, נסמכת בראש ובראשונה על קביעת ממצאים שבעובדה, שהוכחתם מוטלת על שכמם של הצדדים המתדיינים. תכליתם של דיני הראיות היא לקבוע, מחד, כללי משחק במסגרתם יוכלו בעלי הדין להציג את גירסתם לעובדות, ומאידך, אמורים הם לתת בידי בית-המשפט כלים אשר יסייעו לו בעשיית הצדק, על-ידי בידודן של אותן ראיות אשר עלולות להביאו לתוצאה שגויה. בשל אופיים וטבעם של דיני הראיות ככלי המנתב את דרכו של השופט מהקרום לגרעין, מהחוץ לפנים, חשופים הם יותר מאחרים לתמורות הנובעות משינוי העיתים ומהתפתחות טכנולוגית. לפיכך, אף שעיצובם איטי וכרוך בהליך הנמשך שנים רבות, התאמתם של דיני הראיות למלא את המשימה לה יועדו, מחייבת פתיחות ונכונות מתמדת לבחון אמצעי הוכחה חדשים ועשיית שימוש בהם, בבחינת 'וישן מפני חדש תוציאו' (ויקרא כ"ו, י'). ונדמה כי דברים אלה ראויים להיאמר לא רק בזיקה לדיני הראיות, אלא למשפט בכללו, הואיל וכאשר המשפט מתאים את עצמו לסביבה ולזמן בהם הוא פועל, הוא מעניק לעצמו חיות שבלעדיה היה נובל, קומל ונעלם כלא היה. לפיכך, מערכת משפט שמרנית שלא תתאים את עצמה כראוי לפריחה טכנולוגית, ובמקום לעשות בה שימוש תציב בדרכה משוכות גבוהות ובלתי-עבירות, תשית עליה ועל החברה אותה היא אמורה לשרת נזקים, ובלשונו של כב' השופט חשין ב- ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221, 567 (1995):

'דרכו של המשפט אינה דרך המהפכה אלא דרכו של סיפור בהמשכים... דרך רץ-למרחקים-ארוכים... החיים משתנים והולכים כל-העת, ועימהם המשפט. משפט שלא יתאים עצמו לחיים כמוהו כמשפט נסוג-אחור. שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן כי אז ייעלם מעיני הקהל אל-מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבימה ולו כדי שיישאר על-מקומו, לא-כל-שכן אם ברצונו להתקדם. במקום שהבימה המסתובבת תגביר מהירותה לפתע והשחקן לא יגביר מהירותו אף-הוא, ינוע-ינוד השחקן ואפשר אף יאבד שיווי-משקל. ואם יגביר השחקן מהירותו אל-מעבר למהירותה של הבימה, גם אז עלול הוא להיעלם אל-מאחורי הבימה. חוכמתנו - שלנו - חוכמת-המשפט - היא, שנדע להתאים מהירותנו לעולם סביבנו'."

המגמה הכללית של התפתחות המשפט בישראל ובמדינות בהן נוהג המשפט המקובל האנגלו-אמריקני בתחום דיני הראיות היא של צמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות כדי להותיר בידי בית-המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה. הווה אומר, במקום המחסום, שהיקפו הולך אט-אט ומצטמצם, מתפתחת גישה, המבכרת בדיקה עניינית של הראיה על-ידי הערכאה השיפוטית. בעקבות הגשת הראיה ולאור אופיה ומהותה יכול, כמובן, להישלל ממנה משקל כלשהו, אך איננו נמצאים אז בתחום הקבילות אלא בתחום הערכת הראיות {בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד לז(4), 281 (1983)}.

המלומד קנת מן במאמרו {"דיני ראיות", ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ג - תשנ"ד), 647-611} מראה עד כמה חדר המושג "שיקול-דעת" לתוך פסיקת בית-המשפט העליון בשנים האחרונות בתחום דיני הראיות. תוך כדי התייחסות למספר נושאים מרכזיים שהתעוררו בבית-המשפט, מראה המחבר, כי בית-המשפט נוטה להתרחק מכללים פרוצידורליים ברורים ומעדיף להרחיב את שיקול-הדעת הניתן לשופט בערכאה הראשונה, כדי שהלה יוכל לשקול את מכלול הנסיבות שבהן מובאת ראיה לבית-המשפט ולהחליט אם הראיה קבילה אם לאו. המחבר טוען, כי המגמה החזקה ביותר בדיני הראיות בשנים האחרונות היא לפתוח את בית-המשפט לראיות שלא הוכשרו לפני-כן מחמת הגבלות שבמשפט המקובל שנקלטו במערכת המשפט הישראלית. המחבר מקבל את המגמה, אך מותח ביקורת על מידת התרחקותם של דיני ראיות ישראליים מכללים ברורים וידועים מראש.

תכליתם של דיני הראיות שהובאה לעיל בעין המלומדים הקימה את הצורך בהכנת חיבור זה בתחום כה נרחב של דיני הראיות. ספר זה מהווה פסיפס מלא ומושלם של תיאוריה ומעשה, תוך שהינו נסמך על גדולי המומחים בתחום הראיות ופוסקי הלכות. הספר מגיש בצורה קריאה, תוך הבחנה בין דברי המלומדים, הסברים, הסברי המחבר לבין יישומם של דיני הראיות בהלכות בתי-המשפט. המשתמש בספר זה יקבל תשובה ומענה לכל סוגיה בתחום דיני הראיות במשפט הפלילי והאזרחי המקיפות הן את התיאוריה והניתוח המשפטי והן את הלכות בתי-המשפט, לא רק על דרך האזכור אלא על תימצות ההלכות המובילות, הבאת דוגמאות וכן הבאת ציטוטים מפסקי-דין חשובים.

הספר הינו ראשון ויחיד כיום המכנס תחת מטריה אחת את דעות מלומדי המשפט לדורותיהם, דרך ספריהם, מאמריהם ופסיקת ההלכות בבתי-המשפט. הבאתי אף את דעתי בסוגיות השונות. הנני מוביל את הקורא בשבילי דיני הראיות דרך המיתווה של סעיפי פקודת הראיות ומיתווה ההלכה הרווחת באותן סוגיות בהן אין הוראת דין. הספר מכיל אף את דברי החקיקה בתחום דיני הראיות.

הספר מוגש בהדפסה מיוחדת היוצרת הפרדה מיידית בין הדעות השונות, דברי המלומדים, סעיפי פקודת הראיות, ציטוט מתוך הלכות בתי-המשפט וכן תמצית הלכות. דרך הגשה זו מאפשרת לקורא להכיר את הסוגיה לה נזקק מזוויות שונות, הן מזווית דעת המומחים בארץ ובשיטות משפט אחרות, והן מזווית הלכות בתי-המשפט לדורותיהם.

מהדורת הספר לשנת 2013 מעדכנת את מהדורתו הראשונה של הספר הן באשר להלכות המתפתחות בדיני הראיות הן בהצעות החוק העומדות על הפרק בסוגיות נכבדות של דיני הראיות.

מיוחדות נוספת להמהדורה זו הינה על דרך הבאתה, לכלל ציבור עורכי-הדין והמשפטנים, בכריכה רכה תוך מגמה של הוזלת העלות על-מנת שתהא בהישג יד של כל אחד.

הנני תקווה כי הספר, גם במהדורתו זו - ימשיך ויישמש עוד נדבך בתחום כה רחב של דיני הראיות בנוסף לספרות הקיימת של מומחי המשפט בארץ.


המחבר

-------------------
"דיני ראיות" -הלכה למעשה" , פתח דבר, מאיר זנטי, עו"ד (אוגוסט 2016), אוצר המשפט