הספריה המשפטית
חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (עילות, סעדים, אכיפה פלילית ומינהלית)

הפרקים שבספר:

הלבנת הון - הגדרה ותכלית

הלבנת הון הינה ביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה- בעבירות המכונות "עבירות מקור" (כגון:סחר בסמים, סחיטה, רצח, ניהול וארגון הימורים בלתי-חוקיים, מעילות וגניבות, שוחד, סחר בלתי-חוקי בנשק וסחר בבני אדם), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר.

בספרות מקובל לראות בהלבנת הון תהליך תלת-שלבי הכולל את השלבים הבאים {ההגדרה מתוך דוח הרשות להלבנת הון לשנת 2015}:

הראשון, שלב ההשמה (Placement) בו מוחדר הכסף שמקורו בפשיעה אל תוך המערכת הפיננסית.

השני, שלב הריבוד (Layering) בו נעשות פעולות לטשטוש מקורו של הכסף.

השלישי, שלב ההטמעה (Integration) בו נמשך הכסף בצורתו החדשה ה"מולבנת" כדי לשמש את העבריין לניהול אורח חייו "הנורמטיבי" כאשר העבריין יכול להציג מקור לגיטימי לכאורה לכספים.

בשנת תש"ס-2000 נפל דבר במשפט ישראל. אל "שדה החוחים" של העבירות הפליליות במשפטנו ניתוסף קוץ חדש - זן חדש של עבירות - הלא הן עבירות הלבנת הון. מטרתם של מלביני הון היא להפוך כסף שחור לכסף לבן, רכוש שהאדים להלבין כשלג, להעלות כספים מצינורות הביוב ולעדנם בניחוח של פירחי אביב {דבריו של המשנה לנשיא מ' חשין ב- ע"א 9796/93 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, 405 (2005)}.

לפי דברי ההסבר של הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999 {ה"ח תשנ"ט, 420} "הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעיתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי-חוקי של הרכוש".

הלבנת הון היא תופעה בעלת פוטנציאל הרס עצום, ובפרט מבחינה כלכלית וחברתית. הלבנת הון היא שמאפשרת לעבריינים לבצע ואף להרחיב את מנעד העבירות שבביצוען הם נוטלים חלק {על הנזקים הכלכליים והחברתיים שגורמת התופעה של הלבנת הון ראו יאיר דגן המדריך למניעת הלבנת הון ומימון טרור 97-95 (2006)}.

חוק איסור הלבנת הון רואה בעבירה של הלבנת הון עבירה עצמאית, תוך הכרה כי הפעולה של הלבנת תוצריה של העבירה הפלילית מהווה, כשלעצמה, פגיעה בערכיה של החברה, שכן פעולה זו היא שמאפשרת לעבריין ליהנות מפירותיה של העבירה שביצע. למעשה, העבירה של הלבנת הון עונה, באמצעות ספר החוקים, על השאלה "האם הפשע משתלם?" ומנסה ליתן לה מענה שלילי ואפקטיבי {יעל גרוסמן ורוני בלקין איסור הלבנת הון - להלכה ולמעשה, 16, 17 (2006)}.

חוק איסור הלבנת הון, חוק חדש הוא עמנו, וכשמו כן הוא: ייעודו הוא להילחם בתופעה של "הלבנת הון". מעשה הלבנת הון מהווה עבירה חמורה, והעושה אותו צפוי לעונשים חמורים. ודוק: עניינו של החוק אין הוא בעבירות המקור עצמן, אלו תטופלנה בדרך הרגילה. עניינו של החוק הוא אך בפירות אותן עבירות מקור ובכספים וברכוש ששימשו את ביצוען או שאיפשרו אותו. תכלית החוק היא, בעיקרה, לחלט לאוצר המדינה אותם כספים שהחוק רואה בהם כספים אסורים {דבריו של המשנה לנשיא מ' חשין ב- ע"א 9796/93 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, 405 (2005)}.

חוק איסור הלבנת הון נחקק מתוך הכרה בדרכים הרבות והמגוונות שבהן מתבצעות עבירות של הלבנת הון. הסכנה החברתית הטמונה בעבירות אלה היא רבה וחמורה, כאשר המאבק בתופעה של הלבנת הון מהווה אמצעי למאבק בעבריינות ובפשיעה {ראה דברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 421-420; בש"פ 10157/03 איסקוב נ' מדינת ישראל פורסם באתר נבו (01.12.03); עניין שם טוב}.

הגם שהעבירות הניצבות בבסיס המהלך שהוביל לחקיקתו של חוק איסור הלבנת הון הינן עבירות חמורות ביותר הקשורות במישרין להתגברותה של תופעת הפשיעה המאורגנת, כגון עבירות הקשורות לסחר בסמים, זנות, סחר בנשק, הימורים וכדומה, הרי שהרציונאל האמור חל ביחס לכל העבירות הכלולות בתוספת הראשונה לחוק, שכל אחת מהן עשויה להפיק לעבריין שביצע אותן פירות אסורים שלא ניתן להשלים עם הטמעתם במערכת הפיננסית או במערכות "כשרות" אחרות, באופן שיאפשר לעבריין את המשך ביצוען של עבירות או למצער, הנאה מפירות אלו {להרחבה אודות תכליתו של חוק איסור הלבנת הון ראה דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 422-420; דגן, בעמודים 202-201; גיורא עמיר "על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000" מיסים טו(6) 2001, א-83; רות פלאטו-שנער "הסודיות הבנקאית וחובת האמון על מזבח המלחמה בהלבנת הון - סקירה השוואתית" מאזני משפט ג(2004-2003) 253; ע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(3), 343 (2010)}.

עוד נאמר בהצעת חוק איסור הלבנת הון, ה"ח, תשנ"ט-1999 (ה"ח 2809 מיום כ"ח בניסן, התשנ"ט, 14 באפריל 1999, בעמ' 420}, שם מתוארת תכלית החקיקה:

"המאבק הבין-לאומי בעבריינות, במיוחד בעבריינות בתחום הסמים המסוכנים ובפשעים חמורים אחרים, מתמקד, בעשור האחרון, בתופעה של הלבנת הון הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והולך, כאמצעי לשמור בידיהם את רווחי הפעילות העבריינית. הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעיתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי-חוקי של הרכוש... ההכרה בצורך להילחם בתופעה של הלבנת הון כאסטרטגיה העיקרית למלחמה בעבריינות הסמים המסוכנים והפשע המאורגן, על-ידי שיתוף פעולה בין-לאומי היא כיום נחלת רוב המדינות בעולם. השקעת אמצעים לניטרול יסוד הרווח מעסקות עברייניות משרתת תוצאה כפולה. האחת - הון המוצא מן המחזור לא ניתן לשימוש חוזר לצורך מימון עסקאות עברייניות נוספות, השניה - מניעת הרווח מן העבריין מבטלת את התמריץ לעבור עבירה. לאור זאת נקבעו בסעיף 3 שתי עבירות שהעונש בגינן זהה. האחת, לפי סעיף 3(א), היא עשיית פעולה ברכוש אסור. בסעיף זה מדובר בעבריין עצמו, מי שהפיק את הרווח מהעבירה הפלילית וכעת מנסה להלבין את אותם כספים. השניה, לפי סעיף 3(ב), עניינה במי שעושה פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או שיהיה דיווח בלתי-נכון. על-פי סעיף 4 לחוק, מי שעשה את הפעולה יודע שמדובר ברכוש אסור, גם אם אינו יודע לאיזה עבירה מסויימת הוא קשור. כלומר, כאן מדובר במעגל השני, באותם אנשים שמסייעים לעבריינים להלבין הון באמצעות המערכות הפיננסיות. חומרת העבירות זהה, בשני המקרים מדובר בעבירה שעונש של 10 שנות מאסר בצידה. מטרתו של סעיף 3(ב) היא שלא לאפשר לאנשים המבצעים את עבירות המקור, להלבין את הכסף, על-ידי העברתו למעגל רחוק יותר של אנשים שעיסוקם בשווקים הפיננסים, על-מנת שאלו יעשו פעולות באותו רכוש שיאפשרו להטמיעו במערכת הפיננסית ככסף לגיטימי. הפשע המאורגן הופך מתוחכם יותר ויותר. ראשי הפשע המאורגן, ככלל אינם "מלכלכים ידיהם" בביצוע העבירות עצמן, ולכן קשה יותר יותר להגיע אליהם ולהעמידם לדין. המלחמה הבינלאומית בפשע המאורגן בכלל, ובעבירות הסמים בפרט, הביאה לחקיקת שורה של אמנות, דירקטיבות וחוקים שמטרתם להגיע אל אותם עבריינים באמצעות הרווחים שהופקו מהעבירות. סעיף 3(א) לחוק עוסק באותם אנשים שביצעו את עבירות המקור במישרין או בעקיפין. אולם, בכך לא היה די. היה ברור כי ניתן יהיה בקלות יחסית להתחמק מזרועות החוק, על-ידי העברת הכספים למעגל מרוחק יותר של אנשים, שאינם מעורבים בפשע עצמו. אנשים בעולם הפיננסי, שתמורת עמלה מתאימה יבצעו פעולות ברכוש, כדי להתחמק מאותם דיווחים שמטרתם מעקב אחר מקורם של כספים, בעיקר בסכומים גבוהים.".

בחוקים ואמנות בעולם, שעניינם מניעת הלבנת הון, אנו מוצאים את שני מעגלי העבירות או העבריינים לעניין הלבנת הון. על-פי דברי ההסבר בהצעת החוק, המודל שאומץ בחוק הישראלי הוא המודל האירופי המבוסס על אמנת וינה, ונועד לאפשר למדינת ישראל להצטרף לאותה אמנה. כפי שניתן לראות גם על-פי האמנה, וגם בדירקטיבות של השוק האירופי המשותף, ניתן למצוא עבירות שעניינן אי-דיווח, המהוות חלק מהעבירות העיקריות של הלבנת הון. אמנת וינה משנת 1988 - United Nations Convention Against Illicit Traffic in Narcotic Drugs and Psychotropic Substance, קבעה הוראות לעניין הלבנת הון כחלק מהמלחמה בסמים.

סעיף 3(i)(b)קובע כי מדינות חברות יקבעו כעבירה כל העברת כספים במטרה להסתיר את מקורה הבלתי-חוקי, כאשר יש לקבוע בגין עבירה זו עונשים חמורים כמו במי שביצע את עבירות הסמים עצמן. עוד קובעת האמנה כי יש לקבוע בחוק אפשרות חילוט של אותם כספים שמקורם בעבירה. במבוא לאמנה נאמר כי הדרך להגיע ולמנוע את הסחר בסמים היא לשלול את רווחי העבריינים. זאת ניתן לעשות באמצעות מלחמה בהלבנת ההון, המאפשרת לאותם עבריינים להטמיע את רווחי הסמים במערכת הפיננסית. על-כן עבירות שמטרתן הימנעות מדיווח נתפשות כעבירות חמורות במיוחד.

אמנה נוספת התייחסה לפירות הפשע בכלל, לאו דווקא בעבירות סמים. אמנת שטרסבורג משנת 1990: Convention on Laundering, Search, Seizure and Confiscation of the Proceeds from Crime - גם באמנה זו נקבע (סעיף 6 לאמנה), שעל המדינות לקבוע עבירות אי-דיווח. כן נקבע כי על החקיקה להבהיר כי לעניין עבירות אלו די אם הנאשם היה צריך להניח שמדובר בפירות פשע ופעל למטרת רווח (סעיף 6(3) לאמנה). גם השוק האירופי התייחס למעגל שני זה של עבריינים כלכליים בדירקטיבה: Council Directive 91/308/EEC of June 1991 on Prevention of the Use of the Finencial System for the Purpose of Money Laundering. במבוא לדירקטיבה נאמר:

"Whereas money laundering has an evident influence on the rise of organized crime in general and drug trafficking in particular; whereas there is more and more awareness that combating money laundering is one of the most effective means of opposing this form of criminal activity"...

הדירקטיבה מאמצת את אמנות וינה ושטרסבורג לעניין העבירות שיש לקבוע כעבירות של הלבנת הון וקובעת חובות דיווח על מוסדות פיננסים שונים.

בארה"ב ניתן גם כן למצוא עבירות ספציפיות שעניינן ביצוע פעולות בכדי להימנע מדיווח. ב- Bank Secrecy Act, 18 U.S.C. 1956, נקבעה עבירה ספציפית שעניינה כוונה להימנע מדיווח נדרש. סעיף 5315 לאותו חוק קובע חובת דיווח המחייבת דיווח גם על עסקאות מפוצלות וסעיף 5324 קובע כי כל מעשה שמטרתו הימנעות מדיווח כגון פיצול הפקדות, פיצול הפקדה במספר חשבונות וכיוצא בזה, תיחשב עבירה אם נעשתה במטרה להימנע מדיווח. חוק נוסף הקובע אי-דיווח בהקשר של הלבנת הון כעבירה הוא ה-Laundering Control Act 1986, 18 U.S.C. 1956-7.

באוסטרליה גם כן נקבעו עבירות של מוסדות או אנשים העוסקים במתן שירותים פיננסים, העושים פעולות במטרה להימנע מדיווח. ה-Financial Transaction Report Act, 1988, קובע בסעיף 31 עבירות שעניינן הימנעות מדיווח (offences to conduct transactions so as to avoid reporting). החוק מתייחס לכל סוגי העסקאות - פיצול בין חשבונות, הפקדות על-ידי אנשים שונים, פיצול הפקדות או שיקים, המכנה המשותף הנדרש הוא שהפעולות הללו נעשו למטרת הימנעות מדיווח. למסקנה כי כך הם פני הדברים ניתן להגיע אם אין הסבר כלכלי סביר לאותן פעולות, או כאשר מי שמבצע את הפעולות התבקש לעשות כן כדי להימנע מדיווח.

הבאנו רק חלק מהחקיקה ההשוואתית, שהולכת ומתעדכנת, כדי להדגיש שהמלחמה בהלבנת הון בכל העולם כוללת שני מעגלים של מעורבים:

הראשון, אותם אלו החשודים גם בביצוע או ידיעה בפועל על עבירות המקור.

השני, אותם אנשי כספים היודעים או צריכים לדעת כי הפעולה שהם מבצעים מטרתה אי-דיווח, כאשר אין לפעולה זו כל תכלית כלכלית אחרת, או כאשר הם מתבקשים במפורש לבצע את הפעולה כדי להימנע מדיווח.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר לעניין זה:

"שיטות הלבנת ההון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן הוא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות לתהליך מובנה של שימוש במערכות אלה, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים. התהליך כולל, בין היתר, פעולות של "מיקום" כספים (לרוב מזומנים בסכומים גדולים) במערכת פיננסית לגיטימית באופן המטשטש טשטוש מרבי את מקורם האסור של הכספים ומקשה את איתורו. כן כולל התהליך פעולות פיננסיות לגיטימיות נוספות, כגון המרה, הפקדה, משיכה ועוד כאלה פעולות הנעשות בין גורמים הממוקמים במדינות שונות. הפעולות האמורות נעשות בדרך של "הטמעתו" של הרכוש במערכת הכלכלית הלגיטימית, כך שלא ניתן יהיה לשחזר את מקורו העברייני. האמצעים האופיניים להלבנת הון הם:... (3) "הבניה" או פיצול של הפקדות והעברות לסדרת פעולות פטורות מחובת דיווח ותיעוד, מקום שקיימות חובות כאלה, על פעולות בנקאיות בסכומים מסויימים; (4) שימוש בחברות בדויות כצינור להעברת כספים, וכן שימוש בחברות חזית, שיש להן עסקים לגיטימיים, בדרך-כלל חברות שיש להן תזרים מזומנים גבוה הקשה לשומה... (8) שימוש בחלפני כספים לפעולות המרה והעברה של סכומי כסף גדולים... (12) שימוש באנשי "קש" ובחברות קש לביצוע עסקות מלבינות."

בסדרת הפסיקות הבאות הובהרה התכלית והמגמה של החוק:

א. בהצעת חוק איסור הלבנת הון תשנ"ט-1999 {ה"ח תשנ"ט 120} נקבע כישיטות הלבנת הון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן הוא ניצול היעילות, המיחשוב, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים {ראה לעניין זה ת"פ (ת"א) 421-02-14 מדינת ישראל נ' נאהיד גודס, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.14)}.

ב. חוק איסור הלבנת הון בא, בין היתר, להילחם בתופעה של עבריינות כלכלית ופיננסית שמבוצעת על-ידי נאשמים מתוחכמים, בין אם מתוך כוונה להסוות את המקור העברייני של הכסף ובין אם כדי לטשטש את העקבות של סכומי כסף נכבדים לבין אותם נאשמים.

חוק איסור הלבנת הון נולד מתוך ניסיון להילחם בתופעה שהפכה יותר ויותר נפוצה על-ידי עבריינות במסווה של עסקים לגיטימיים {ת"פ (יר') 16386-02-13 מדינת ישראל נ' מואייד אסעייד, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.02.14)}.

חוק איסור הלבנת הון הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של רשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון.

ג. חובת הדיווח הפכה להיות אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיים את חוק איסור הלבנת ההון {ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל פ"ד נט(5) 397, 416 (2005); ת"פ (ת"א) 421-02-14 מדינת ישראל נ' נאהיד גודסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.14)}.

במקום שבו מדובר בעבירות של הלבנת הון, אשר המניע המרכזי העומד מאחוריהן הוא בצע כסף, ההתמודדות עם מגמה זו, הבאה לידי ביטוי הן בחקיקה והן בפסיקה, ראוי שתהיה גם בהיבט הכלכלי, הואיל ובמציאות הקיימת כיום, העבריינות הפיננסית בכלל והלבנת ההון בפרט, מתוחכמת ונעשית במקרים רבים בכפיפה אחת עם פעילות "נורמטיבית".

החריגה מהתכליות הכלליות של החילוט הפלילי עוגנה בהסמכה מפורשת בחוק איסור הלבנת הון {ע"פ 6145/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.15)}.

ד. תכלית חוק איסור הלבנת הון היא למנוע אפשרות של שימוש חוזר ברווחי עבירות למימון עסקאות עברייניות נוספות ולמנוע רווחים מהעבריין, כדי לשלול את התמריץ לעבור עבירות {עפ"ג (מחוזי-מרכז) 50933-01-14 גורג יחזקאל בסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.12.14)}.

זרועותיו של החוק התפרשו באמצעות הרגולטור, הרשות להלבנת הון, אל כל מסגרות הרגולציה גם באותם ענפים בהם קיימת רגולציה מיוחדת להם ובכלל זה שוק ההון והביטוח, הבנקאות ועוד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבאמצעות הגופים הפיננסים נוצר עוד מסלול מעקב אחר ההון המולבן ואיתורו.

זאת ועוד, ב- 31.08.15 פורסמה הצעת חוק להעמקת גביית המיסים ולהגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מיסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2015 ובעקבות הצעה זו חוקק תיקון מס' 14 לחוק איסור הלבנת הון שהפך עבירות מס שונות לעבירות מקור והוספה כמבואר להלן בתוספת הראשונה לחוק רשימה של עבירות המס. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:

"במטרה להילחם בהון השחור ולהעמיק את גביית המס ולצמצם העלמת מס בידי עברייני מס, מוצע לקבוע בפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), חובת דיווח מיוחדת על גופים פיננסים וסולקים, כך שנתונים על פעילותם של לקוחותיהם בכלל החשבונות העסקיים המנוהלים אצלם ידווחו באופן שוטף לרשות המיסים..."

חובת הדיווח מפורטת בהוראות התיקון של פקודת מס ההכנסה והוראות ביצוע שונות. הוצעו בהצעת החוק כמאמר דברי ההסבר:

"מוצעים מנגנונים אשר יוודאו שהדרישות מכוח הסעיף לא מכבידות יתר על המידה על הגופים הפיננסיים. כך מוצע, למשל, לקבוע שגוף פיננסי יוכל לבקש מהמנהל לעיין מחדש בדרישתו ולשנותה מן הטעם שדרישת המידע כרוכה בעבודה מנהלית רבה או בעלויות ניכורת שאינן סבירות..."

באשר לתיקון החוק להלבנת הון נאמר בדברי ההסבר:

"מוצע לערוך תיקונים בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"), שמטרתם להגביר את המלחמה ב"הון השחור" שמקורו בעבירות מס חמורות ולייעל את האכיפה בהקשר זה. התיקונים כוללים בעיקרם הוספת עבירות מס חמורות נוספות כעבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון, מתן סמכויות חקירה, כניסה, תפיסה, וחיפוש לפקיד מכס חוקר בעבירות הלבנת הון שנעברו ברכוש שמקורו בעבירות מס אלה, וקביעת הסדר המאפשר העברת מידע לפקיד המכס ממאגר המידע המנוהל ברשות לאיבור הלבנת הון ומימון טרור, בתנאים הקבועים בהצעה..."

ובהמשך לדברי ההסבר:

"קביעת עבירות המס כעבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון עולה בקנה אחד עם הדרישות הבינלאומיות בתחום הלבנת ההון."

התיקונים בחוק יוכנסו בנפרד לכל סעיף וסעיף ויודגשו תוך ציון שתחילתם שישה חודשים מיום פרסומו של החוק לתיקון מס' 14, קרי אפריל 2016.

סעיף 17 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 על-פי התיקון החדש שייכנס לתוקפו באוקטובר 2016 קובע כדלקמן:

"בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, במקום פרט (17) יבוא:

(17) עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, שנעברה בנסיבות מחמירות, או עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) או ב(1) לחוק האמור שנעברה בנסיבות מחמירות הנוגעת להוצאת חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס, או ניכוי מס
תשומות הכלול בחשבונית מס או במסמך הנחזה כחשבונית מס, בלי שנעשתה עסקה או בלי שמוציא החשבונית התחייב לעשות עסקה שלגביה הוצאו
החשבונית או המסמך האמור;

(17א) עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) או (3) עד (8) או (ב1) לחוק מס ערך מוסף (בפרט זה: "עבירת מס"), אם התקיים אחת מאלה:

(א) המס לגביו נעברה העבירת המס הוא בסכום העולה על 480,000 שקלים חדשים בתקופה של 48 חודשים או 170,000 שקלים חדשים בתקופה של 12 חודשים;

(ב) עבירת המס או עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בתחכום וכן המס שלגביו בוצעה העבירה הוא בסכום העולה על 120000 שקלים חדשים;

(ג) עבירת המס או עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בזיקה לארגון פשיעה או לארגון טרור; בפסקה זו:

"ארגון טרור" - כהגדרתו בחוק איסור מימון טרור;
"ארגון פשיעה" - כהגדרתו בחוק למאבק בארוני פשיעה, התשס"ג-2003;

(ד) עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בידי מי שאינו האדם החייב במס;

(17ב) עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה (בפרט זה: "עבירת מס"), אם נתקיים בה אחד מאלה:

(א) ההכנסה לגביה נעברה עבירת המס הוא בסכום העולה על 2,500,000 שקלים חדשים בתקופה של ארבע שנים או בסכום העולה על 1,000,000 שקלים חדשים בתקופה של שנה;

(ב) עבירת המס או עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בתחכום וכן הכנסה שלגביה נעברה עבירת המס היא בסכום העולה על 625,000 שקלים חדשים;

(ג) עבירת המס או עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בזיקה לארגון פשיעה או לארגון טרור כהגדרתם בפרט (17א);

(ד) עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בידי מי שאינו האדם החייב במס;

(17ג) עבירה לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ומכירה), התשכ"ג-1963 (בפרט זה: "עבירת המס"), אם נתקיים אחד מאלה:

(א) עבירת המס כללה השמטת שווי עסקה, בסכום העולה על 1,500,000 שקלים חדשים;

(ב) עבירת המס כללה אי-דיווח על העסקה או דיווח כוזב של זהות הצדדים, והכל כששווי הנכס עולה על 100,000 שקלים חדשים;

(ג) עבירת המס או עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בתחכום;

(ד) עבירת המס או עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בזיקה לארגון פשיעה או לארגון טרור כהגדרתם בפרט (17א);

(ה) עבירה לפי סעיפים 3 או 4 שמקורה בעבירת המס נעברה בידי מי שאינו האדם החייב במס."

בהמשך החיבור, נדון בכל סוגיית הרגולציה וברשות להלבנת הון. נביא גם מספר תוואי דרך שעמדו נר לרגלי בתי-המשפט בבואם להכריע בסוגיות במסגרת המשפט הפלילי והמינהלי ושהן בעלות חשיבות גם בשאלת האכיפה המינהלית והפלילית של עבירות הלבנת הון.