הספריה המשפטית
התניית שירות בשירות בראי חוק הבנקאות (שירות ללקוח)

הפרקים שבספר:

מבוא

סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"7. התניית שירות בשירות
(א) לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי.
(ב) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של קשר כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לעניין התנאת מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס כאמור בסעיף-קטן (א), ואם אישר המפקח, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, את המדיניות האמורה, ייחשב קשר בין שירות מבוקש לבין קיום התנאי כקשר סביר אם הוא נובע מאותה מדיניות."

הוראת סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות (שירות ללקוח" או "החוק") קובעת איסור על בנק או על תאגיד בנקאי להתנות מתן שירות בשירות אחר.

הרקע להתניית שירות הוא הכוח הכלכלי העדיף המופעל על-ידי הבנק כלפי הלקוח. כוח עדיף זה ביקש המחוקק לנטרל על-ידי הטלת איסור על התניית שירות בשירות. הלחץ המופעל על-ידי הבנק אינו צריך לעלות כדי כפייה במובן סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אלא די בלחץ "עדין" בהרבה. כלומר, אין מדובר בלחץ ברוטלי או באילוץ פיסי ודי בהסבר שההנהלה תראה בעין יפה השקעה בתכניות חיסכון, והדבר יהווה רקע נוח למתן אשראים ולמילוי שאר משאלות של הלקוח לטובה.

ההוראה המבטלת התניית שירות בשירות, מטרתה להגן על הלקוח במסגרת הרעיון הכללי של הגנת הצרכן. להגנה זו מימד פטרנליסטי, בשל ההתערבות ביחסים החוזיים. יצויין, כי הצורך להגן על לקוח מפני כוח כלכלי עדיף הוא בסופו של דבר על תוצאה של כשל בשוק החופשי.

לו היה השוק משוכלל, הלקוח יכול היה להינצל מלחץ בלתי-הוגן על-ידי פנייה לשירותיו של בנק מתחרה. דא עקא, השוק אינו משוכלל ולכן ראה המחוקק צורך להגן על הלקוח.

נעיר כי חייבת להתקיים קורלציה {מתאם או יחס הדדי} בין השירותים לגביהם נטען כי הותנו זה בזה וללא יחס שכזה - אין התניית שירות בשירות {ע"א (מחוזי ת"א) 2079-09 יצחק מנדלברג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2011(3), 6961, 6967 (2011); ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577 (1999)}.

ב- תא"ק (שלום נצ') 10786-04-09 {נ.ר. חכים חברה לבניין ויעוץ הנדסי בע"מ נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ, תק-של 2010(4), 121987, 121991 (2010)} קבע בית-המשפט כי העמדת הלוואות ומתן אשראי הם בהחלט חלק מן השירותים שנותן בנק ללקוחותיו. ברם, העברת כספים מחשבון לקוח לחשבון אחר אינו שירות הניתן על-ידי בנק ללקוחו, אלא, פעולה של לקוח הבנק עצמו.