מהי תביעה נגזרת?

תביעה נגזרת היא מנגנון חריג בדיני החברות, שחותר תחת עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ותחת כלל אי-ההתערבות.

תביעה נגזרת היא תביעה שיכול בעל מניות להביא בפני בית-המשפט בשמה ובמקומה של החברה עצמה, כך שבסופו של ההליך, יתגלגלו פירות התביעה אל כיסה של החברה, ולא לכיסו של בעל המניות {א' חביב-סגל דיני חברות (2007), 676; בש"א (מחוזי נצ') 135/09 יגאל סרף נ' ישראל טוקאר, תק-מח 2009(2), 4444, 4446 (2009)}.

תביעה נגזרת מוגשת כעיקרון, על-ידי בעל מניות או דירקטור, שלא בשמו ושלא בשל פגיעה אישית בו ובבעלי מניות או בדירקטורים אחרים, אלא בשם החברה הנפגעת.

במצב זה התובע בעצם מנסה לאלץ את החברה להיות מיוצגת על ידו {משום שהיא לא מעוניינת לנהל את התביעה בעצמה}, ולהיפרע מהנתבעים לטובת החברה, ורק בעקיפין לטובת כלל בעלי המניות או הנושים {ת"א (מחוזי ת"א) 1522/03 שלביה בן ארי נ' אבנר חיפושי נפט, שותפות מוגבלת, תק-מח 2004(2), 2973, 2976 (2004)}.

יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 52/79 {שלמה סולימני נ' דוד בראונר ו-2 אח', פ"ד לה(3), 617 (1980)} לפיהם "מה נשתנתה התביעה הנגזרת מכל התביעות "השלמות" והמקובלות? שבכל התביעות המקובלות "בא בעל השור ועומד על שורו", ומי שזכותו נלקחה או נפגעה בא ודורש את השבתה או תיקונה. מה שאין כן בבעל מניות, הבא בתביעה נגזרת (ACTION DERIVATIVE), היינו, תביעה, הנגזרת מזכות התביעה של החברה. במקרה כזה בעל המניות תובע בשם החברה, שהיא אישיות משפטית בפני עצמה, אף-על-פי שבעל המניות אינו מוסמך ולא נתבקש כל עיקר לייצג את החברה ולתבוע בשמה; ולא זו בלבד, את תביעתו מגיש בעל המניות בשם החברה נגד מנהלי החברה, המוסמכים לנהלה ולייצגה".

כאמור, אחד המאפיינים הבולטים והייחודיים של התביעה הנגזרת, הוא החתירה נגד הכלל הבסיסי בדיני החברות בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה {סעיף 4 לחוק החברות}, המקנה לחברה עצמה את היכולת לתבוע ולהיתבע בשמה.

על-פי כלל זה, רק לאורגנים המוסמכים בחברה זכות בלעדית בהענקת זכות תביעה לחברה. לכלל זה השלכה על עיקרון נוסף בדיני החברות והוא אי-התערבות בעל מניות בהחלטת החברה, למעט במקרים חריגים שנקבעו {ראה גם ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312 (1997)}.

תביעה נגזרת מוגדרת בחוק החברות כ"תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה" {ראה גם סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"}, ולכן, על המבקש לתבוע בשם החברה בתביעה נגזרת מוטל הנטל להראות כי הופרה זכות של החברה וכי נתקיימו תנאים המצדיקים שהוא יריב את ריבה {י' גרוס חוק החברות החדש (מהדורה רביעית, 2007), 327}.

יושם-אל-לב כי כאשר התובע טוען שנתבע מסויים הפר זכות של החברה, עליו להראות את מקור הכוח לפיו הוא רשאי לתבוע את "פירעונה" של אותה זכות חרף אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, שכן תביעתו מבוססת על עילה שכרגיל רק החברה יכולה להתבסס עליה, ועל-כן, רק במקרים חריגים ניתן יהיה להגיש תביעה נגזרת {גרוס, שם, 327}.

בנוסף, "לחברה זכות תביעה מכוח היותה אישיות משפטית עצמאית, הכשירה לתבוע ולהיתבע בשמה היא וזאת, באמצעות הארגונים המוסמכים להפעיל את כוחות החברה. כעיקרון, אין גורם אחר יכול לתבוע בשם החברה אלא במקרים חריגים בהם רשאים גורמים מסויימים להפעיל את זכות התביעה של החברה באמצעות התביעה הנגזרת... על המבקש לתבוע בשם החברה בתביעה נגזרת מוטל הנטל להראות, כי הופרה זכות של החברה וכי נתקיימו תנאים המצדיקים שהוא יריב את ריבה" {גרוס, שם, 327}.

ככלל, קיימת חפיפה מסויימת בין טובת החברה לטובת בעלי המניות שכן, רווח בחברה יתגלגל, בסופו-של-יום, לרווח של בעל המניות.

לכן, לרוב, בעל מניות המבקש לתבוע בתביעה נגזרת לא יתקשה להראות שהתביעה, אם תאושר, תעשיר את קופת החברה, אך בכך לא סגי.

לא די להראות כי התביעה עשויה להעשיר את קופת החברה, אלא עליו להראות שזו היא המטרה והתכלית של התביעה הנגזרת, להבדיל ממקרה בו העשרת קופת החברה אינה אלא אמצעי להשגת המטרה האמיתית שהיא העשרה אישית של בעל המניות. כשזוהי המטרה העיקרית של ההליך וכשהחברה אינה פעילה ואינה מתכוונת לחדש את פעילותה, כי אז ברור שהמנגנון של תביעה נגזרת אינו המנגנון הנכון {בש"א (מחוזי נצ') 135/09 יגאל סרף נ' ישראל טוקאר, תק-מח 2009(2), 4444, 4446 (2009)}.

חוק החברות מעמיד תנאים פורמאליים-דיוניים ותנאים מהותיים לצורך הגשת תביעה נגזרת. ואלה הם התנאים:

הראשון, רק בעל מניות או דירקטור רשאים להגיש תביעה נגזרת {ראה סעיף 194 לחוק החברות}.

השני, הזכות להגיש תביעה נגזרת מותנית בפניה מוקדמת לחברה שבעניין בדרישה, כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה ובהימנעות החברה מלהיענות לבקשה או מלפעול להשמטת עילת התביעה {ראה סעיפים 196-194 לחוק החברות}.

השלישי, קיומה של עילת תביעה {ראה סעיף 1 לחוק החברות}.

הרביעי, הגשת התביעה וניהולה הן לכאורה לטובת החברה {ראה סעיף 198(א) לחוק החברות}.

החמישי, התובע אינו פועל בחוסר תום-לב {ראה סעיף 198(א) לחוק החברות}.

הקו המפריד בין תביעה נגזרת לבין תביעה אישית הינו מיהות בעל עילת התביעה. כך שכאשר עילת התביעה היא של החברה, תהא זאת תביעה נגזרת, על יסוד הרציונאל שמנהלי החברה, הזכאים לתבוע בשמה, יימנעו מלהגיש תביעה נגד עצמם.
לכן יצר המחוקק פלטפורמה עליה יכול לעלות בעל מניות או דירקטור ולטעון בשם החברה לזכויותיה שנפגעו כתוצאה ממעשי או ממחדלי מנהליה. במקרים אלה התובעת האמיתית בהליך היא החברה, ואם בית-המשפט יכריע לטובת התובע, הרי שהסעד יזכה את כיס החברה, ולא את כיסו הפרטי של התובע, לפחות לא באופן ישיר.

לעומת-זאת, כאשר עילת התביעה הישירה היא של בעל ניירות ערך או בעל מניות המיעוט, הרי שעליה להתברר במסגרת תביעה אישית {בש"א (מחוזי ת"א) 3664/09 שגיא הירש נ' יואב ביגון, תק-מח 2009(3), 3244, 3245 (2009); ה"פ (ת"א-יפו) 746/03 אטינג נ' ספקטור, תק-מח 2004(2), 7266 (2004)}.

נבהיר כי חוק החברות דן אומנם בחברה בע"מ ובבעלי מניות בה ואולם, בית-המשפט כבר הכיר גם בזכותו של חבר אגודה לתבוע בשמה כתביעה נגזרת {ראה למשל בג"צ 6627/98 ישראל נוימן ואח' נגד רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד(5), 299 (1998); בש"א (מחוזי נצ') 1472/05 יצחק לבני נ' גן נר כפר קהילתי, תק-מח 2005(4), 13363, 13366 (2005)}.

כפי שנראה בחיבור זה, חוק החברות הסדיר את מנגנון התביעה הנגזרת בפרק השלישי, סימן א' {סעיפים 206-194}, לפיו, התביעה הנגזרת מתבררת באופן דיוני ומהותי שונה לחלוטין מתביעה אישית ומתביעה ייצוגית.

מבחינה פרוצדוראלית קובע חוק החברות כי הזכאים להגיש תביעה נגזרת הינם בעל מניות או דירקטור בלבד {ראה סעיף 194(א) לחוק החברות}. כמו-כן, על התובע לפנות בדרישה מוקדמת בכתב לחברה כדי שזו תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה {ראה סעיף 194(ב) לחוק החברות}.

בנוסף, תובע רשאי להגיש תביעה נגזרת רק באישור בית-המשפט, כאמור בסעיף 197 לחוק החברות. נעיר כי מבחינה מהותית, יאשר בית-המשפט הגשת תביעה נגזרת רק אם שוכנע כי לכאורה עילת התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום-לב {ראה לעניין זה סעיף 198(א) לחוק החברות}.