מבוא

בענייני הבנקאות קיימות הגדרות המאפיינות נושא זה והן:

חשבון בנק - הוא חשבון המתנהל במטבע ישראלי שמושכים עליו בשיק;

חשבון משותף - הוא חשבון שלגביו רשומים בבנק יותר מבעל חשבון אחד;

בעל חשבון - הוא מי שרשום בבנק כבעל חשבון;

מיופה-כוח - הוא מי שבעל החשבון ייפה את כוחו למשוך שיקים על החשבון;

מורשה חתימה - הוא מיופה-כוח בחשבון תאגיד.

שיק שסורב - הוא שיק שהוצג לפירעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול.

פתיחת חשבון - לרבות רישום בחשבון של מיופה-כוח או של מורשה חתימה, לעניין משיכת שיקים מהחשבון.

חשבון עובר ושב - חשבון עובר ושב (עו"ש) הוא החשבון שבאמצעותו אנו מנהלים את רוב הפעילות הפיננסית השוטפת. חשבון זה על-פי-רוב משמש את משקי הבית, בחשבון עובר ושב הלקוח מנהל את ענייניו, מפקיד כספים, מושך כספים בשיק או באמצעות כרטיסי אשראי או באמצעים אחרים. נהוג לכנותו חשבון פרטי.

חשבון דיביטורי - חשבון מסגרת בו הבנק מקצה ללקוח מסגרת אשראי בסכום מוסכם בין הלקוח לבנק וכנגד בטחונות. נהוג לכנותו חשבון עסקי.

מסגרת אשראי - הסכם מסגרת אשראי הוא הסכם בין הבנק לבין הלקוח המאפשר ללקוח למשוך כספים או לחייב את החשבון בדרך אחרת ביתרה שלילית עד גבול מוסכם. תמורת אשראי זה משלם הלקוח ריבית בשיעור שמוסכם בינו לבין הבנק. בדרך-כלל שיעורי הריבית על אשראי זה גבוהים משיעורי הריבית על הלוואות רגילות.

בדומה למזומן, לכרטיס אשראי, להעברות בנקאיות וכיו"ב, שיק הוא אמצעי לתשלום בעסקאות שונות.

שיק הוא שטר שבו מורה אדם (המכונה מושך השיק) לבנק (המכונה הנמשך או הקבל) לשלם מחשבונו סכום כסף הנקוב בשיק לצד ג' (המכונה הנפרע) בזמן שנקוב בשיק (זמן פירעון השיק).

השיק, כשטר, ניתן להסבה, אלא-אם-כן הגביל המושך את הסבת השיק על פני השיק, והתקיימו התנאים המשפטיים המאפשרים זאת. במקרה זה יכול האדם שלטובתו הוסב השיק (המכונה הנסב) לדרוש את הפירעון מן המושך או מן המסב.
אוחז כשורה בשיק יכול להסב את השיק, באמצעות חתימת היסב, שנהוג לחתום בגב השיק.

ניכיון שיק הוא הסבת השיק על-ידי הנפרע לצד ג' כלשהו, בתמורה הפחותה מהסכום הנקוב בשיק. אותו צד ג' יכול להיות הבנק או חברה פרטית. ניכיון שיק מקביל, למעשה, להלוואה שנותן צד ג' לנפרע, כאשר הרווח הצפוי לצד ג' מעסקת הניכיון, המקביל לריבית על ההלוואה, הוא ההפרש שבין הסכום הנקוב בשיק ובין התמורה ששולמה על-ידי צד ג' לנפרע.

שיק הוא אמצעי תשלום נפוץ, השימוש בשיקים מוסדר הן בדיני השטרות והן בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי").

סעיף 73 לפקודת השטרות מגדיר שיק מהו:

"73. שיק - מהו (תיקון התש"ם)
(א) שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי ובר-פירעון עם דרישה; הוראות פקודה זו החלות על שטר חליפין בר-פירעון עם דרישה יחולו על שיק, חוץ מעניין שיש לו הוראה אחרת להלן.
(ב) שיק יכול שהתאריך הנקוב בו יהיה מאוחר מיום הוצאתו, אולם שיק כזה (שיק מאוחר) לא יהיה בר-פירעון ולא יהיה ניתן לקיבול, אלא מהתאריך הנקוב בו."

השיק הוא כאמור שטר חליפין, שטר חליפין מוגדר בפקודת השטרות כלהלן:



"3. שטר חליפין מהו
(א) שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.
(ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר חליפין..."

על גבי השיק מופיעים הפרמטרים שלהלן: פרטים אישים של בעל החשבון ופרטי הבנק. כללי השיקים ללא כיסוי, התשנ"ב-1992 קובעים את הפרטים המתייחסים אל מושך, הצריכים להופיע על פני השיק:

בעבור מי יש לשלם את השיק, ביטוי המופנה אל הבנק בצורת ציווי; סכום כסף נקוב, הן במילים והן בספרות; זמן פירעון; חתימה של בעל השיק מקום המיועד לחתימת המושך; מספר השיק, מספר החשבון, הסניף בו מצוי החשבון.

אם כן, שיק הוא אמצעי תשלום.

שיק הוא אמצעי שבעזרתו אדם מנהל חשבון בנק, במקום לשאת כסף מזומן בכל עת, יכול אדם לשמור את כספו בבנק ולקבל בגינו ריבית, ובשעת הצורך למשוך את הכסף מחשבונו בבנק באמצעות שיק.

שיק הוא גם אמצעי שבעזרתו יכול אדם להשיג אשראי, שהרי אם אדם נותן שיק שזמן פירעונו עתידי, פעולה זו נותנת למשלם אשראי אצל הספק. ומן הצד השני, השיק שזמן פירעונו עתידי, היינו שיק דחוי, שנמצא בידי האוחז בשיק, האוחז בשיק יכול להשיג בעזרתו אשראי בבנק שלו. האוחז בשיק מפקיד את השיק הדחוי בחשבונו בבנק, ועל-סמך השיק יכול לקבל מהבנק שלו אשראי, במידה ולא הוגבלה סחרותו של השיק שהופקד.

בשנים שקדמו לחקיקת חוק שיקים ללא כיסוי, התופעה של שיקים חוזרים הפכה נפוצה יותר ויותר, וכתוצאה מכך, אמינותו של השיק כאמצעי תשלום נפגמה, וכך גם תקינותם של חיי המסחר ויציבותם של עסקים.

הצורך בביצור מעמדו של השיק כאמצעי תשלום מרכזי ובצמצום היקף הסחר בשיקים שאין מאחוריהם ולא כלום, הוא שהוליד את החוק ואת תיקוניו.

אין חולק כי על הבנק, על-פי חובתו לציבור המפקידים, מוטלת האחריות לסרב לכבד שיקים כאשר אין בחשבון המושך יתרה מספקת.

אין חולק אף על כך, כי הקפדה על מסגרת האשראי המאושרת הינה אינטרס ציבורי שיש להיאבק על שמירתו, וזאת על-מנת לצמצם את התופעה של שיקים ללא כיסוי ולבערה מן השורש.

לאור תכליתו ומטרתו של החוק, השימוש בשיקים הינו "מבחן שביושר" למושכם. תכלית החוק היא שלילת הזכויות ממי שנכשל במבחן היושר הנ"ל, לשם הגנה על כלל בעלי החשבונות.

תכליתו של חוק שיקים ללא כיסוי הוא להשגת מטרה חברתית שלהשגתה בחיי הכלכלה במדינה חותר החוק ומלחמה בתופעת השיקים החוזרים.

הבנקים ממלאים תפקיד שאיננו נובע במובהק משיקולים כלכליים של תועלת או נזק לבנק.

הגבלת חשבונו של לקוח איננה תורמת בהכרח לבנק, ולעיתים אף ההיפך מכך. הבנק ממלא תפקיד שהוטל עליו על-ידי המחוקק.

אחת התכליות העיקריות בבסיס חקיקתו של חוק שיקים ללא כיסוי, היתה תכלית הרתעתית, שבאה להגן על כלל הציבור מפני מושכי שיקים ללא כיסוי.

המחוקק ששם לו לדגל להילחם בבעיה זו, קבע כי יש להרחיק את מושכי השיקים ללא כיסוי מן המעגל המסחרי והוסיף וקבע סנקציות חמורות וקשות יותר כנגד אלו אשר שניים או יותר מחשבונותיהם מוגבלים.

לעניין זה קבע כב' השופט א' רובינשטיין ב- רע"א 9162/04 {הרב משה אברהם סורוצקין ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-על 2004(4), 1886 (2004)}, כי:

"ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעיתים - כפי שציין בית-המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה."

על דברי כב' השופט א' רובינשטיין ב- רע"ע 9162/04 נפסק ב- ע"א (שלום פ"ת) 33/06 {ערן ישראל לוגיסטיקה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 2008(3), 3905 (2008)}, מפי כב' השופט נ' שטרנליכט, כי:

"סבורני, כי גישה זו צריכה לשמש כאבן יסוד בפרשנותו של החוק. לאור גישה זו, שיש בה כדי להצביע על המטרה החקיקתית שביסוד החוק, מלחמה בנגע קשה ומטריד זה של משיכת שיקים ללא כיסוי המעיב על ניהול חיי כלכלה תקינים ומקשה עליהם, יש לדחות מכל וכל את הפרשנות אותה מייחסת המערערת להוראות סעיף 2א לחוק."

המלומד י' עמית במאמר פרי עטו {"חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מד(ג) 449}, מציין כי:

"מוסר התשלומים הירוד של חלק ממושכי השיקים גרם לכך שהתופעה של השיקים החוזרים הפכה לחזיון נפרץ במציאות הישראלית... החזרת שיקים מסיבה של חוסר כיסוי היא "מכת מדינה" הפוגעת בחיי המסחר ומביאה לתגובת שרשרת של עסקים..."

ב- בר"ע 9374/04 {אי אנד ג'י מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף רחובות, תק-על 2004(4), 1065 (2004)}, נפסק, בין היתר, כי:

"... בכל עת, אך בוודאי בתקופות של כלכלה במצוקה מחובתו של הבנק להקפיד כי מסגרת האשראי תכובד, גם לטובת הציבור... מסגרת האשראי היא מחוייבות חוזית שחובות תום-הלב חלות עליה - על כולי עלמא - על הבנק מזה ועל הלקוח מזה... האינטרס בשמירת מסגרת אשראי ובאי-חריגה הימנה אינו של הלקוח הלווה בלבד, אלא של כלל הציבור הנזקק לאשראי כדי שלא ייווצר מצב של 'נעילת דלת בפני לווים'... בדומה בקרה ראויה על האשראי הבנקאי היא אינטרס ציבורי לא רק שבכך נשמר הדלת להלוואת מלהינעל אלא גם נשמרת קופת הציבור הנקראת מידי פעם לכסות גירעונות לא מבוקרים שנוצרו בעקבות הפקרות באשראי... על-כן החובה מוטלת על סניף הבנק ועל הנהלת הבנק לשמור על מסגרות האשראי..."

ב- רע"א 7435/05 {סגל נ' בנק המזרחי המאוחד, תק-על 2004(4), 383 (2004)}, נפסק, בין היתר, כי:

"חוק זה נחקק על-מנת להילחם במכת המדינה של שיקים ללא כיסוי... בית-משפט זה עמד לא פעם על חשיבותו של מאבק זה ועל הגישה המחמירה שצריכה להנחות את בתי-המשפט ביחס לנושא."

אם כי, יש לציין, כי מטעמים לא מוסברים בתי-המשפט עד כה נמנעו מלצייד את חוק שיקים ללא כיסוי ב-"שיניים" חדות מספיק, על-ידי מתן פרשנות תכליתית שתסכל את עקיפתו.