הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק המשכון

הפרקים שבספר:

מהות המשכון (סעיף 1 לחוק)

סעיף 1 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"1. מהות המשכון
(א) משכון הוא שיעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב.
(ב) הערובה יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי-קצוב."

ככלל, ייחודו של מנגנון המשכון הוא במתן אפשרות לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות {תא"ק (שלום יר') 7349-04-10 אברהם אסרף נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2011(4), 10405, 10406 (2011)}.

מטרתו של שטר המשכון הינה להקל על הזוכה בפירעון החוב המובטח. מתן שיקול-דעת נרחב לרשם ההוצאה לפועל באשר לשטר המשכון יביא לסיקול המטרה האמורה. זאת ועוד. רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לעכב את הליך מימוש המשכון לחלוטין, ולכל היותר הוא מוסמך להשהותו לימים אחדים, בכדי לאפשר לבעל הדין המעוניין להגיש תובענה לבית-המשפט המוסמך או בקשה לעיכוב הליכים {ע"ר (שלום נצ') 19155-09-09 רונן ווקרט נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2009(3), 35449, 35452 (2009)}.
כאמור, שיעבוד נועד להעניק לנושה זכות קניינית בנכסו של החייב כערובה לחיובו. הוא מעניק לנושה זכות מועדפת על זכותם של נושים אחרים במימוש הנכס הממושכן, ומאפשר לו להיפרע ממנו {ת"א (שלום יר') 6650/06 אסולין דניאל נ' יוסף ג'אן גלייזר, תק-של 2009(2), 7855, 7861 (2009)}.

מימוש המשכון הוא פעולה או הליך המאפשרים את הגשמת זכות ההיפרעות של הנושה - בעל המשכון - מהנכס הממושכן באמצעות המרה של הנכס בסכום כספי. מהסכום שיתקבל במימוש זכאי בעל המשכון ליטול את המגיע לו. יתרת הסכום, אם תהא כזו, שייכת לממשכן - בעל הנכס. בכך נשמר יחס הזכויות המקורי בנכס, כלומר, זכות המשכון מעניקה לבעל המשכון זכות להנאה מוגדרת בנכס של הממשכן {ע"א (מחוזי ת"א) 1936/03 הופרט סולומון פרז נ' אדריכל שרל דוראל בע"מ, תק-מח 2006(3), 13064, 13067 (2006)}.

מימוש המשכון, כשלא קויים החיוב במועדו, אינו מקנה לנושה זכות בעלות בנכס הממושכן, אלא מקנה לו אך את הזכות ליטול את הנכס לידיו, לממשו ולהיפרע ממנו את שיעור החוב. כל עוד לא נמכר הנכס הממושכן, זכות הבעלות בו, הגם שהיא מוגבלת וכפופה לזכות הפירעון של הנושה, נותרת בידי בעליו.

כך למשל, כונס נכסים המתמנה על-ידי בית-המשפט הוא פקידו והוא פועל בשמו בהתאם לכתב הסמכות שניתן לו וכפוף למרותו. גם כונס נכסים שנתמנה לפי בקשת נושה מובטח איננו סוכנו של הנושה. כל רכוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בו לא בשם הנושה כי אם בשם בית-המשפט, ובידי בית-המשפט ההחלטה הסופית מה ייעשה בו.

כאמור, כונס נכסים בא בנעלי החייב שעל כינוס נכסיו הוא ממונה, אלא שתפקידי הכינוס והניהול {במידה שגם זה מוטל עליו} הם למטרה מוגדרת. התפקיד הוא לממש את נכסי החייב ולסלק בתחילה את החוב המובטח ולאחר-מכן את החובות האחרים, ומה שנשאר, אם נשאר, חוזר לחייב {דברי בית-המשפט ב- ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון, פ"ד כז(2), 393 (1973)}.

על-פי סעיף 1(א) לחוק המשכון, משכון הינו שיעבוד נכס כערובה לחיוב, המזכה את הנושה להיפרע ממנו אם לא סולק החיוב. כלומר, יש מקום למימוש המשכון רק במידה וקיים חיוב {ת"א (מחוזי ת"א) 1408-08 ראובן ברנר נ' סופר אייל, תק-מח 2011(4), 547, 557 (2011); בר"ע (מחוזי ת"א) 1927/08 דרדור יוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2009(3), 4773, 4776 (2009); ת"א (שלום ת"א) 10910/07 ארליך מיכאל נ' מוניטין חברה לקידום תעשיה בישראל בע"מ, תק-של 2009(2), 21451, 21464 (2009); ת"א (שלום חי') 3735/95 עליזה שרון נ' עזרא סלמה, תק-של 98(1), 5116, 5128 (1998)}.

ההגדרה בסעיף 1(א) לחוק המשכון מכילה שלושה מאפיינים בסיסיים לעסקת משכון: (1) היא נעשית על-ידי שיעבוד נכס לנושה {שיעבוד ולא בעלות} (2) השיעבוד נועד להבטיח את קיום החיוב {הבטוחה} (3) אופן מימוש הבטוחה הינו במתן זכות לנושה להיפרע מן הנכס המשועבד אם לא מסולק החיוב {היפרעות ולא בעלות} {ראה גם ע"א 10780/08 REALIT CONSULTING LIMITED נ' אורן הורוביץ ואח', תק-על 2011(3), 4398, 4406 (2011)}.

מן ההגדרה שבסעיף 1 לחוק המשכון עולה בבירור כי הנכס המשמש כערובה מצוי בבעלותו של החייב וכי מנכס זה זכאי הנושה להיפרע אם לא סולק החיוב. התנאי להחלת חוק המשכון הוא כי הצדדים התכוונו שהחייב יישאר בעל זכויות בנכס המשועבד עצמו, כך שזכותו של הנושה מצטמצמת להיפרע מנכס זה אם לא יסולק החיוב.
על-מנת שעסקה אשר יצרה שיעבוד המשמש כבטוחה תיחשב לעסקת משכון, אין הכרח כי אותה עסקה תקנה לנושה דווקא את הזכות למכור לאחר את הנכס המשועבד, אם לא יפרע החוב. משמוקנה לנושה הזכות לקבל את הנכס, הרי שזכותו זו כוללת בתוכה גם את הזכות להיפרע מהנכס באמצעות מכירתו לאחר.

ככלל, זכות הבעלות בנכס, המוקנית לנושה במסגרת עסקת ה"מכר-החוזר", איננה שוללת את אופייה ה"משכוני" של העסקה. יחד-עם-זאת, יש לברר מהו ההגיון הכלכלי העומד בבסיסה של העסקה, ועל פיו ניתן יהיה להכריע האם יחולו עליה הוראות חוק המשכון.

שיעבוד צף מהווה משכון על-פי סעיף 1 לחוק המשכון {ע"א 542/85 המועצה הישראלית ליצור נ' אתא חברה לטקסטיל, פ"ד מב(4), 559 (1989); בש"א (מחוזי יר') 6382/09 {Hercules Technology Growth Capital Inc נ' פרופישנסי בע"מ (בכינוס נכסים זמני), תק-מח 2009(1), 9606, 9625 (2009); ה"פ (שלום יר') 529/04 עזבון המנוח דוד בר לבב ז"ל נ' עו"ד מנחם עצמון, תק-של 2005(1), 1065, 1067 (2005); ה"פ (מחוזי יר') 583/01 בנק הפועלים בע"מ נ' מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית בע"מ, תק-מח 2002(4), 225, 231 (2002)}.

על-פי הקבוע בסעיף 1(א) לחוק המשכון, "משכון הוא שיעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב". ניתן אף לקרוא את ההגדרה בצורה הפוכה, כלומר - שיעבוד נכס כערובה לחיוב, הוא מישכונו של הנכס {דברי בית-המשפט ב- בש"א (מחוזי חי') 5565/06 דורון גרינבאום נ' דורון סמל, תק-מח 2006(2), 1753, 1754 (2006)}.

נעיר כי בהיעדר חיוב אין למשכון קיום, שכן כל תכליתו של משכון היא לשמש ערובה לחיוב כהוראת סעיף 1(א) לחוק המשכון. יחד-עם-זאת, יכול שהחיוב יהיה עתידי, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי-קצוב, כהוראת סעיף 1(ב) לחוק המשכון {ה"פ (מחוזי חי') 228/05 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד טובה כהן, תק-מח 2008(3), 1035, 1045 (2008); ה"פ (שלום ת"א) 200984/07 הראל בראון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-של 2008(3), 22211, 22214 (2008)}.

לא אחת נקבע, כי זכותו של בעל המשכון גוברת על זכויות אחרות שנוצרו מאוחר יותר {ת"פ (שלום נצ') 1157-04-10 מדינת ישראל נ' שמעון חזיזה (עציר), תק-של 2011(1), 108502, 108507 (2011)}.

ייחודו של משכון מתבטא באופיו החפצי {ראה הגדרת "משכון" בסעיף 1(א) לחוק המשכון} ובכך טמון גם עיקר היתרון שמקנה המשכון, לנושה מקבל המשכון, על-פני נושים אחרים של החייב {ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238 (1994)}.

התפקיד העיקרי של המשכון אינו טמון ביכולת להיפרע מתוך נכס מסויים, ואף לא בקיצור הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב, אלא בעדיפות המוענקת על ידו למקבל המשכון, על פני נושים אחרים של החייב, בכל הנוגע לזכות להיפרע מתוך הנכס הממושכן. עדיפות זו נובעת מהיות המשכון בגדר 'שיעבוד נכס', דהיינו זכות קניין, הפועלת, כאילו, כלפי הנכס הממושכן גופו, ולא רק כלפי אדם מסויים" {י' ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), 14}.

אין בהאמור בסעיף 7(ב) לחוק המשכון עומד בסתירה לאמור בסעיף 1(ב) לחוק המשכון. יש לפרש את הסעיפים הנ"ל כמשלימים האחד את השני. כלומר, לפי סעיף 1(ב) לחוק המשכון אין מניעה ליצור מראש משכון עבור חיוב עתיד לבוא. ואולם משנוצר משכון בגין חיוב מסויים, בהווה, אין בכוחו לחול על התחייבות נוספת, בעתיד, הבאה להגדיל את החיוב המקורי, אלא מתעורר הצורך ביצירת משכון חדש {תא"ק (שלום נת') 5437-08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אבינועם דן, תק-של 2010(3), 51664, 51669 (2010)}.

נושה הרוצה להבטיח לעצמו כי הלוואות נוספות תוכלנה ליהנות מדרגת העדיפות של המשכון המקורי אשר בידיו, צריך לדאוג לכך שהסכם המשכון המקורי ינוסח כך שהוא יכלול גם חובות עתידיים בהם יחוייב החייב כלפיו {י' ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי, מהדורת התשל"ה-1974), 202; ה"פ (שלום אי') 1009/06 כהן יפה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-של 2008(2), 21849, 21854 (2008)}.

משכנתה הינה משכון נכס מקרקעין. חוק המשכון קובע מפורשות כי אם לא יסולק החיוב, זכאי הנושה להיפרע מן המשכון. לכן, ב- בש"א (מחוזי יר') 5411/04 {כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2004(2), 6182, 6187 (2004)} קבע בית-המשפט כי המשיב זכאי למימוש המשכנתה מאחר שעל-פי ההסכמים שנערכו בין המשיב לבין המבקשים הפרו המבקשים את הסכם המשכון כאשר לא סילקו חיובים כספיים במועדם.

מתן השטר יש בו רק שיכפול החיוב החוזי ואין הוא מקנה לאוחז כל יתרון, דהיינו אין כאן נכס שהנושה יכול להיפרע ממנו בפשיטת רגלו של עושה השטר {לרנר שלום "שטר ביטחון וזיכוי חשבון בנק במתן ערך בשטרות" משפטים יז', 71}.
שטר ביטחון הניתן כמשכון יכול, איפוא, להיווצר או בסיטואציה שלהבטחת עסקת היסוד בין א' ל- ב' ייתן ג' שטר ביטחון או מקרה שבו א' עשה שטר לפקודת ב' והלה היסבו ל- ג' לביטחון. זהו שטר החורג מעבר ל"שווי" ההתחייבות החוזית שבין הצדדים לעסקה, שכן השטר מגלם את התחייבויות הצדדים שקדמו ל- ב' שהסב את השטר ל- ג' ובמקרה של קיום הליכי פשיטת רגל יוכל הנסב ג' לממש את השטר מהצדדים שקדמו ל- ב'.

הנושה אינו זכאי לממש את המשכון כל עוד עומד הממשכן בהתחייבויותיו {ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4), 288 (1984); ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. נ' קיבוביץ, פ"ד כב(1), 264 (1968); ת"א (שלום יר') 12949/88 בנק דיסקונט בע"מ נ' הייליגר בע"מ (בפירוק), תק-של 94(2), 16, 18 (1994)}.

ב- ה"פ (מחוזי יר') 1267/02 {גרבר עדינה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-מח 2004(2), 7312, 7319 (2004)} קבע בית-המשפט:

"עוד טוען הבנק, כי ניתן לראות במשכנתא גם חיוב מתחדש לפי סעיף 1(ב) לחוק המשכון, ובהתאם לכך לא נדרש רישום ההלוואה הרביעית על-מנת שתחייב את המבקשת כמו כל משכנתא מובטחת אחרת. ובעניין זה הפנה ל- י' ויסמן משכון (עמ' 300):

'בחיוב מתחדש, כגון בהסדר שלפיו מאפשר בנק ללקוחו, למשך תקופה מסויימת, למשוך משיכות יתר עד סכום מסויים, אין החיוב המובטח חדל להתקיים בטרם תמה התקופה המוסכמת. העובדה שבשלב מסויים שבתוך התקופה המוסכמת פרע הלקוח את כל משיכות היתר שלו אינה שמה קץ לחיוב המובטח ולמשכון שניתן להבטחתו. החיוב הממשיך להתקיים מאפשר יצירת משכון ממין זה, כפי שנקבע במפורש בסעיף 1(ב)...'

אומנם, אפשר שחיוב מתחדש יחול גם על משכנתא, כמו על כל משכון אחר. אולם, הואיל וחיוב מתחדש נועד במהותו להבטחת חיוב עתידי, יש לקבוע לו גבולות, שכן אין זה הגיוני שהחיוב יתחדש לנצח (י' ויסמן, משכון, 51-50). במקרה זה, הגבול שנקבע הוא הסכום שנרשם במרשם המקרקעין. לכן, מרגע ששולם מלוא הסכום, החיוב פקע ולא ניתן עוד לראות בו חיוב מתחדש.

אילו המשכנתא המקורית הייתה נרשמת בסכום בלתי-מוגבל, אזי ניתן היה לקבל את טענת הבנק לפיה נטילת ההלוואה הרביעית במסגרת המשכנתא היא חיוב מתחדש. אולם שעה שנקבע סכום מוגבל במרשם המקרקעין, ומדפי החשבון הנוגעים למשכנתא המקורית עולה כי המשכנתא נפרעה - החיוב על פיה בטל."

ב- בר"ע (מחוזי חי') 677/03 {ראיבי דוד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף יקנעם, תק-מח 2003(3), 16480, 16482 (2003)} קבע בית-המשפט:

"10. גם אם מדובר במכונית שבבעלות נכה, הרי משהחליט המבקש לשעבד את המכונית, היה עליו לקחת בחשבון את האפשרות, שאם לא יפרע חובו, יהיה המשיב רשאי לנקוט בהליכים למימוש המשכון. על-כן, הטענה שמדובר במכונית של נכה אינה יכולה לעמוד למבקש. על-כך עמד חברי המלומד, כב' השופט י' עמית, ב- בש"א 8671/02, שם קבע:

'לטעמי, דווקא התובע הוא שפועל בחוסר תום-לב, ולמצער, הוא מנוע מלטעון כנגד תוקפו של המשכון. שהרי, על-סמך המשכון קיבל התובע אשראי. דהיינו, בהסכמתו של התובע להעמיד את הרכב למשכון, יש לקרוא הצהרה מכללא של התובע, כי הוא רואה את הרכב כנכס שניתן למימוש. שאם-לא-כן, בשל מה ומדוע מישכן את הרכב לבנק, שהרי משכון, כידוע, נועד להוות ערובה לחיוב ומזכה את הנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב (סעיף 1 לחוק המשכון).' "