הספריה המשפטית
הסכמי חלוקת נכסי עזבון בין יורשים - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

מבוא (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)

1. כללי
סעיפים 110 ו- 111 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 {ייקרא להלן: "חוק הירושה"} קובעים כדלקמן:

"110. חלוקה על-פי הסכם
(א) נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם או על-פי צו בית-המשפט.


(ב) מנהל העזבון יציע ליורשים תכנית לחלוקה הנכסים וינסה להביאם לידי הסכמה.

(ג) נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יבוא אישורו של בית-המשפט במקום הסכמתו.

(ד) מתחלקים נכסי העזבון על-פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112 עד 117.

111. חלוקה על-פי צו בית-המשפט
(א) באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העזבון ביניהם על-פי צו בית-המשפט.

(ב) מנהל העזבון יביא לפני בית-המשפט תכנית לחלוקת הנכסים.

(ג) הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית-המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן; באין הוראות כאלה בצוואת המוריש, ינהג בית-המשפט לפי הכללים שבסעיפים 112 עד 117."

על-פי חוק הירושה, ישנן שתי אפשרויות לחלוקת העזבון {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 16340/05 ברונפלד לובוב נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2005(3), 27047 (2005)}: האחת, חלוקה על-פי הסכם {סעיף 110 לחוק הירושה}. השניה, חלוקה בצו של בית-המשפט {סעיף 111 לחוק הירושה}.

מלשון הוראת סעיף 110(א) לחוק הירושה, ניתן להסיק, כי אלו שתי האפשרויות היחידות לחלוקת נכסי העזבון.

סעיף 110(א) לחוק הירושה, מאפשר ליורשים להגיע ביניהם להסכם חלוקת עזבון. יש צורך בהסכמת כל היורשים ולא מספיקה הסכמת חלקם. יורשים אינם יכולים לכפות הסכם על יורש שאינו מסכים להסכם חלוקה, ובהיעדר הסכם בין כל היורשים יחולקו נכסי העזבון על-פי צו בית-משפט {ראה הוראת סעיף 111(א) לחוק הירושה; ת"א (ת"א) 9409-05-12 אריאל אשכנזי נ' סיגלית טל, תק-מח 2016(2), 15396 (2016)}.

2. הסכם חלוקת עזבון יכול להיות גם בדרך של התנהגות
הסכם חלוקת עזבון בין יורשים אינו חייב להיות בכתב ויכול להיות גם בדרך התנהגות. הסכם חלוקת עזבון בין יורשים אינו טעון אישור בית-משפט.

כאשר עסקינן בסיטואציה שבה מנוהל העזבון בידי מנהל העזבון והואיל ורובו ככולו של העזבון הוא הדירה, יש לראות בהצעתו של מנהל העזבון למכור את הדירה לפלוני משום הצעת הסכם לחלוקת העזבון ברוח האמור בסעיף 110(ב) לחוק הירושה {ת"ע (משפחה טב') 14335-03-09 פלונית ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון, תק-מש 2011(3), 211, 215 (2011)}.

ואולם, חלוקה על-פי הסכם חייבת להיעשות על-פי הסכמת כל השותפים ואין די בהסכמת רוב השותפים. לא ניתן לכפות על יורש שאינו מסכים להצעת החלוקה שהביא מנהל העזבון, להסכים לה. במקרה שכזה, בית-המשפט הוא שיכפה הסדר חלוקה מכוח הוראת סעיף 111 לחוק הירושה.

3. הסכם חלוקה כאשר נכפה חלוקת עזבון על-ידי צו בית-משפט
כאשר המסלול שנכפה על היורשים כולם, הוא חלוקת העזבון בצו של בית-המשפט {ולא בהסכם}, הופך שיקול-הדעת של בית-המשפט מוגבל ומוכפף להוראות סעיפים 112 עד 117 לחוק הירושה.

המשמעות היא, שעל בית-המשפט לפעול על-פי שורה של חלופות לחלוקת העזבון בין היורשים, על-פי הסדר הבא:

- חלוקה בעין ללא תשלומי איזון {סעיף 112 לחוק הירושה};

- חלוקה בעין וקביעת תשלומי איזון {סעיף 112 לחוק הירושה};

במסגרת שתי חלופות אלה יתחשב בית-המשפט בתועלת שנכס מסויים עשוי להביא ליורש מסויים וכן בערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני {סעיף 112 לחוק הירושה; ת"ע (טב') 14335-03-09 פלונית ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון ואח', תק-מש 2011(3), 211 (2011)}.


בפני בית-המשפט עומדות, בהפעלת שיקול-דעתו, בחלקה בין היורשים האופציות הבאות:

האחת, התמחרות פנימית בין היורשים ותשלום ההפרש שבין שווי הנכס לבין שווי חלקו של היורש בעזבון {סעיף 113(א) לחוק הירושה};

השניה, התמחרות חיצונית וחלוקת הפדיון בין היורשים לפי החלק היחסי שהיה לכל אחד מהם בעזבון {סעיף 113(ב) לחוק הירושה; ע"א 499/85 עזבון אהובה (אדלה) שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד מד(3), 256 (1990)}.

שתי חלופות אחרונות אלו מתייחסות לשני סוגי נכסים: נכסים שאינם ניתנים לחלוקה ונכסים שעל-ידי חלוקתם יאבדו שיעור ניכר מערכם. הגדרה זו כוללת יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר {אך אינה כוללת משק חקלאי, שלגביו נקבעו הוראות מיוחדות בסעיף 114 לחוק הירושה}.

השלישית, עריכת הגרלה בין היורשים {סעיף 116 לחוק הירושה}.

4. העזבון כולל נכס שאינו ניתן לחלוקה
מקום שהעזבון כולל נכס שאינו ניתן לחלוקה, נכס שכזה יוצע ליורשים, ויימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק.

אם המחיר הגבוה ביותר, שהוצע על-ידי אותו יורש, עולה על חלקו בעזבון, ישלם היורש את העודף.

בית-המשפט העליון הדגים הסיטואציה כך:

"סעיף 113 אינו קובע קיומה של זכות קדימה כזו, אלא במקרה שמדובר בנכס, שאינו ניתן לחלוקה. טול למשל מקרה, שבו נכללה בין נכסי העזבון טבעת יקרת ערך, שערכה עולה על החלק, המגיע לכל אחד מן היורשים, ויש מחלוקת ביניהם, מי מהם יקבלנה; מדיניות החוק היא, שיש להעמיד את הטבעת למכירה בין היורשים, אם הם חפצים בכך, בטרם תוצע למכירה לזרים."

{ע"א 314/79 שליין נ' עו"ד ברק מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ז"ל, פ"ד לה(3), 225 (1981); ת"ע (טב') 14335-03-09 פלונית ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון ואח', תק-מש 2011(3), 211 (2011)}

5. ההסדר על-פי סעיף 111 לחוק הירושה - הסדר שיורי
מהשוואת סעיף 110 לחוק הירושה למול סעיף 111 לחוק הירושה, עולה, כי הדרך העדיפה לחלוקת העזבון היא זו הקבועה בסעיף 110 לחוק הירושה - הסכם בין יורשים, ואילו סעיף 111 הוא הסדר שיורי - רק אם היורשים אינם מגיעים לידי הסכמה ביניהם, בית-המשפט יכריע {ראה גם בש"א (משפחה ת"א) 1604/07 עזבון המנוח ש. א. ז"ל נ' י. א., תק-מש 2007(3), 484, 491 (2007)}.

לצורך הפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט חייב מנהל העזבון להביא לפני בית-המשפט תכנית לחלוקת הנכסים {סעיף 111 (ב) לחוק הירושה}. על-סמך תכנית זו ישקול בית-המשפט ויחליט.

הוראת סעיף 111(ג) לחוק הירושה קובעת את המסגרת להפעלת שיקול-דעת בית-המשפט.

כנלמד, בית-המשפט אינו כבול לתכנית החלוקה המוגשת על-ידי מנהל העזבון ואינו חייב לחלק את העזבון על-פיה {ראה לעניין זה ע"א 314/79 שליין נ' ברק, פ"ד לה(3), 225 (1981)}.

יחד-עם-זאת, לבית-המשפט אין יד חופשית לגמרי בהחלטה בנדון. שיקול-דעתו מוגבל על-ידי הנחיות של המחוקק בעניינים מסויימים העשויים להתעורר במסגרת החלוקה והנחיות אלו מחייבות את בית-המשפט.

אם פירט המוריש בצוואתו כיצד לחלק את נכסי העזבון בין היורשים, על בית-המשפט לנהוג בהתאם להוראותיו בעניין זה, אלא-אם-כן מצא לנכון, בשל סיבות מיוחדות, לסטות מהן. על בית-המשפט לנמק החלטתו במקרה כזה.

באין הוראות בצוואת המוריש לחלוקת העזבון, יחלק בית-המשפט את העזבון בהתאם להוראות החלוקה המפורטות בסעיפים 117-112 לחוק הירושה, אשר עניינן חלוקת נכס כנגד נכס {סעיף 112 לחוק הירושה}; נכסים שאינם ניתנים לחלוקה {סעיף 113 לחוק הירושה}; משק חקלאי {סעיף 114 לחוק הירושה}; דירת המגורים {סעיף 115 לחוק הירושה}; חלוקה על-פי הגרלה {סעיף 116 לחוק הירושה}; תיאום הזכויות של יורשים אחדים {סעיף 117 לחוק הירושה}.


מהוראות חוק אלה ובפרט מאופן הפעלת שיקול-דעת בית-המשפט בכגון דא, ניתן ללמוד כי גם על תכנית החלוקה שמגיש מנהל העזבון לבית-המשפט לשמור על קיום הכללים בסעיפים אלה.

בית-המשפט בוחן, הלכה-למעשה, האם במסגרת תכנית החלוקה נלקחו בחשבון כל אותן הנחיות של המחוקק לאופן חלוקת הנכסים, לרבות שמירה על סדר הפעלתן ומיצוי כל חלופות החלוקה על-פי סדר העדפתן על-ידי המחוקק.

יחד-עם-זאת, דומה, כי אם כל היורשים {והדגש הוא על כל היורשים} מבקשים שלא לפעול על-פי הכללים הדווקנים של המחוקק לאופן חלוקת הנכסים או לפי אחד מהם, יש לכבד את הסכמתם. הצדקת פרשנות זו נובעת מכך שהמחוקק מעדיף הסכם בין יורשים על פני החלטת בית-משפט ועל מדיניות זו להיות נר לרגליו גם אם אפשר להגיע רק להסכמה חלקית בין היורשים.

ב- ת"ע (משפחה ת"א) 20479-12-09 {דניאלה בן נון נ' ב"כ יועמ"ש - אפו"כ, תק-מש 2010(2), 551 (2010)} אישר בית-המשפט את הסכם החלוקה בהתאם לסעיף 110 לחוק הירושה.

סעיף 110(א) לחוק הירושה, מאפשר ליורשים להגיע ביניהם להסכם חלוקת עזבון.

חשוב להבהיר כי יש צורך בהסכמת כל היורשים ולא מספיקה הסכמת חלקם.

יורשים אינם יכולים לכפות הסכם על יורש שאינו מסכים להסכם חלוקה, ובהיעדר הסכם בין כל היורשים יחולקו נכסי העזבון על-פי צו בית-המשפט כפי שמורה הוראת סעיף 111(א) לחוק הירושה.

זאת ועוד. הסכם חלוקת עזבון בין יורשים אינו טעון אישור בית-המשפט.

ב- ת"ע (ת"א) 111260/07 {צ.ש. נ' י.ש. ואח', תק-מש 2010(4), 264 (2010)} קבע בית-המשפט כי מרגע שנעשה הסכם חלוקת העזבון, אין יותר "עזבון", שהרי זה חולק על-פי הסכם שניתן לו תוקף של פסק-דין, ומכאן איפוא שאם ליורשים על-פי הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין יש תובענות כלפי יורשים אחרים עליהם להתכבד ולהגיש תביעה מתאימה.

6. הסכם בין יורשים לחלוקת מקרקעין אינו טעון כתב
סעיף 110(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי "נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם או על-פי צו בית-המשפט".

פרופ' שמואל שילה בספרו {פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965, כרך שלישי, 281} אומר כי "ההסכם בין היורשים איננו כפוף לדרישת הכתב... כבר בהצעת תשי"ח הגיעו למסקנה שההסכם איננו צריך להיות כה פורמאלי ודרישת הכתב נמחקה".

ב- תמ"ש (ת"א) 58790/97 {חנינה נ' שמחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.08.01)} קבע בית-המשפט כי "פעולת חלוקת העזבון, בהיבט של יורש הרוכש זכות קניין פרטי בנכס המקרקעין, מסתיימת עם מתן צו חלוקה של בית-המשפט או עריכת הסכם חלוקה בין היורשים, בין אם ההסכם נערך בכתב, בעל-פה או בהתנהגות".

7. התגבשות זכותו של היורש רק לאחר חלוקת העזבון
בהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 עובר אמנם עזבונו של נפטר עם מותו ליורשיו, מכוח "עקרון הנפילה המיידית", ואולם יש לקרוא סעיף זה יחד עם הוראת סעיף 107 לחוק הירושה, הקובעת, כי יש לחלק את יתרת העזבון בין היורשים רק אחרי סילוקם של חובות העזבון וכן מזונות.

זכותו של יורש בנכס מסויים מתגבשת רק עם חלוקת נכסי העזבון. עד לאותו זמן אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים.

פטירת המוריש, ואף צו ירושה אינם מקנים ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים, וזכותו של יורש לגבי נכס מסויים מתגבשת רק לאחר שנכסי העזבון חולקו בהתאם לחוק הירושה {ע"א 513/82 עדנה רייזמן נ' גבריאלה וושצין ואח', פ"ד לז(2), 813}.

8. בית-המשפט המוסמך ליתן צו חלוקת עזבון
חלוקת העזבון בהתאם להוראת סעיף 110 לחוק הירושה תיעשה על-פי הסכם בין היורשים או על-פי צו בית-משפט ובהתאם לכללים הקבועים בחוק הירושה.

בית-המשפט המוסמך לדון וליתן צווים באשר לחלוקת העזבון הינו בית-המשפט לענייני משפחה, וזאת מכוח סעיף 51(ג) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וסעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 {ת"א (נצ') 43178-06-15 אבזאח' פאדל נ' אזוף אבזאח', תק-מח 2015(4), 15478 (2015); ת"א (ת"א) 28169-02-14 כליר גנדור נ' ריטה ברשה, תק-של 2015(2), 54057 (2015)}.

9. הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה אינו תנאי מקדמי לעריכת הסכם חלוקה בין יורשים
ב- תמ"ש (ת"א) 64260/00 {עזבון המנוח שאקר עבדאללה אחמד עיסא ז"ל נ' יורשי המנוחה מונירה שאקר עיסא ואח', תק-מש 2004(1), 489 (2004)} נפסק מפי כב' השופט יהושע גייפמן:

"פסק-דין חלקי
א. מבוא
1. המנוח שאקר עבדאללה אחמד עיסא (להלן: "המוריש") הלך לבית עולמו ב- 02.11.78, והשאיר אחריו צוואה, שקויימה בצו קיום צוואה מ- 13.11.84 (ראו ת/7 נספח 5).

2. המוריש הותיר אחריו אישה, ארבעה בנים: איברהים, אחמד, עדנאן (עלי), ג'אבר, וארבע בנות: מונירה, נורה, חדיג'ה, ואמנה.

בעת קיום הצוואה הסתלקה האם מחלקה בעזבון לטובת שניים מהילדים. על-פי צו קיום הצוואה את נכסי המקרקעין של העזבון ירשו שבעת הילדים: איברהים, אחמד, עדנאן, ג'אבר, מונירה, נורה וחדיג'ה - 1/7 לכל ילד. לבת השמינית אמנה - הותיר המנוח בצוואתו 500 ל"י.

3. נכסי עזבון האב כללו נכסי מקרקעין רבים:

(א) גוש 8869 חלקה 98 - 2,589 מ"ר - חלקת "ח'לת אלבלאט".

(ב) גוש 8869 חלקה 83 - 843 מ"ר.

(ג) גוש 8869 חלקה 81 - 297 מ"ר.

(ד) גוש 8878 חלקה 16 - 4,057 מ"ר - חלקת "מארס אלבוסתאן".

(ה) גוש 8878 חלקה 69 - 472 מ"ר.

(ו) גוש 8878 חלקה 23 - 482 מ"ר.

(ז) גוש 8878 חלקה 67 - 849 מ"ר.

(ח) גוש 8881 חלקה 9 - 1,715 מ"ר - חלקת "אל-מנאזל".

(ט) גוש 8874 חלקה 35 - 1/3 מהזכויות בחלקה ששטחה 11,444 מ"ר - חלקת "אלאנגאסה".

(י) גוש 8874 חלקה 54 - 1/3 מהזכויות בחלקה ששטחה 7,219 מ"ר - חלקת "חסאין".

(יא) גוש 8870 חלקה 101 - 8,346 מ"ר - חלקת "קורנת אלנתש".

(יב) גוש 8897 חלקה 104 - 885 מ"ר - חלקת "מטעי הזיתים" .

(יג) גוש 7526 חלקה 29 - 29/96 מהזכויות בחלקה ששטחה 29,997 מ"ר - חלקת "אל-זלמה".

המקרקעין שנמנו רשומים במרשם המקרקעין בפנקסי הזכויות, ועברו הסדר קרקעות על-פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין.

בצמוד ל- 8 מתוך 13 נכסי המקרקעין הובאו גם כנויי החלקות בערבית, באשר חלקות אלו שימשו נושא להסכם חלוקה בין יורשים.

4. ב- 25.12.83 נערך הסכם חלוקה בין היורשים (להלן: "הסכם החלוקה") לעניין חלק מנכסי המקרקעין של העזבון. הסכם החלוקה - נספח 4.1 בת/7.

על-פי הסכם החלוקה, נכסי העזבון חולקו כדלקמן:

(א) חלקת "אל-זלמה" - איברהים וחדיגה - 11 דונם.

אחמד ויורשי נורה - 11 דונם.
ג'אבר ואמנה - 4 דונם.

(ב) חלקת "אלאנגאסה" - עדנאן (עלי) ומונירה - 11 דונם.

(ג) חלקת "חסאין" - ג'אבר ואמנה - 7 דונם.

(ד) חלקת "מארס אלבוסתאן" - מונירה וחדיג'ה - 880 מ"ר.

(ה) חלקת "מטעי הזיתים" - אמנה ויורשי נורה - 885 מ"ר.

(ו) חלקת "אל-מנאזל" - איברהים, אחמד, עדנאן (עלי), ג'אבר - 1,715 מ"ר.

(ז) חלקת "ח'לת אלבלאט" - איברהים, אחמד, עדנאן (עלי), ג'אבר - 2,589 מ"ר.

(ח) חלקת "קורנת אלנתש" - אחמד - תמורת הנטיעה 8 דונם, והיתר יחולק בין האחים: איברהים, אחמד, עדנאן, וג'אבר.

5. מהסכם החלוקה בין היורשים ניתן לראות שנשמר שוויון בין הבנות. מסקנה זו מוסקת מהשטחים החקלאיים ומהשטחים לבניה שהוקצו לכל בת, ומעצם העובדה שגם הבת אמנה צורפה להסכם החלוקה.

אמנם השטחים שהוקצו לבנים גדולים יותר בשטחם, אולם אין נתונים על שווים לדצמבר 83 ביחס לשווי השטחים שהוקצו לבנות, וזאת בהתייחס לקריטריונים של אדמה חקלאית, אדמה לבניה, מיקום האדמה ביחס למרכז כפר-קאסם ויכולת ניצולם.

טענת אי-השוויון בהסכם החלוקה בין היורשים לא נטענה בכתבי הטענות, ולא הוכחה כדבעי במשפט, וגם לא ננקט הליך לפי סעיף 120 לחוק הירושה לתיקון הסכם חלוקה בין יורשים, למרות שחלפו מאז עריכת הסכם החלוקה כ- 20 שנה, ועתה נותרו בחיים רק 2 מ- 8 האחים היורשים.

6. גם גריעה מאוחרת של שטחים חלקיים מחלקת "אלאנגאסה" (גוש 8874 חלקה 35) ומחלקת "חסאין" (גוש 8874 חלקה 54), על-פי פסק-דין שניתן לטובת אחיות המוריש: דיבה וספיה (ראו גם דברי עו"ד שרון ז"ל בעמ' 27 שורות 27-25), אין בהם כדי לגרוע מתוקפו של הסכם החלוקה בין היורשים שקדם בזמן. לכל היותר נסיבה חדשה, מאוחרת זו, מעמידה עילת תביעה כנגד היורשים האחרים לפיצוי בעין או בשווה כסף. נעיר עוד, שלפסק-הדין שניתן לטובת אחיות המוריש אין השפעה על זכויות האחות חדיג'ה וזכויות עזבון האחות נורה מכוח הסכם החלוקה בין יורשים. כן נציין, שהשפעתו על יורשי האחות מונירה מצומצמת ביותר, באשר מדובר על קרקע חקלאית שערכה לא רב, לאחות מונירה לא הוקנו זכויות בחלקת "חסאין" אלא רק ב- 5.5 דונם בחלקת "אלאנגאסה", ותוצאת פסק-הדין לטובת אחיות המוריש מביאה לכך ש- 1/3 מהזכויות בחלקת "אלאנגאסה" ששטחה 11,444 מ"ר בבעלות עזבון מונירה.

7. חמשה בעלי עניין: יורשי האח אחמד, יורשי האח איברהים, יורשי האח ג'אבר, האח עדנאן (עלי) ומנהל עזבון האחות אמנה - מבקשים לקיים את הסכם החלוקה בין יורשים מ- 1983.

שלושה בעלי עניין: האחות חדיג'ה, מנהל עזבון האחות נורה ויורשי האחות מונירה מתנגדים לקיום הסכם החלוקה בין היורשים.

ב. הסכם חלוקה בין יורשים
8. סעיף 110(א) לחוק הירושה מורה: "נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי הסכם ביניהם". סעיף 111(א) לחוק הירושה מוסיף: "באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העזבון ביניהם על-פי צו בית-המשפט".

הסכם חלוקה בין יורשים על-פי סעיף 110 לחוק הירושה הינו בפועל הסכם החלפת נכסי העזבון בין היורשים.

ראו: ע"א 165/97 מנהל מס שבח נ' כהן, פ"ד לד(3), 284.

חוק הירושה שואף לחלוקת העזבון על-פי הסכם בין יורשים, בין שהעזבון מנוהל על-ידי יורשים ובין שהוא מנוהל על-ידי מנהל עזבון.

מנהל העזבון אינו קובע את החלוקה. רק בהיעדר הסכם בין יורשים - צו החלוקה ניתן על-ידי בית-המשפט לאחר שמנהל העזבון הגיש תכנית לחלוקת נכסי העזבון.

9. בהצעת חוק הירושה של משרד המשפטים מיולי 1952 הוצע: "נכסי העזבון יתחלקו בין היורשים על-פי הסכם בכתב ביניהם".

דרישת הכתב הושמטה מסעיף 110 לחוק הירושה.

הסכם חלוקה בין יורשים אינו חייב להיות בכתב, ויכול אף להיות בדרך התנהגות.

הסכם חלוקה בין יורשים אינו טעון אישור בית-משפט של עזבונות, והוא משתכלל גם ללא אישור.

10. הסכם חלוקה בין יורשים אינה עסקה במקרקעין, הטעונה מסמך בכתב, אלא חלק אינטגרלי של פעולת ההורשה המעבירה את רכושו של המוריש אל יורשיו.

ראו: ע"א 799/77 מנהל מס שבח מקרקעין נ' פחייק, פ"ד לב(3), 156.

סעיף 1 לחוק הירושה מורה: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" (עקרון "הנפילה המיידית"). העברה זו אינה עסקה במקרקעין אלא "העברה מכוח הדין", באשר הדין קובע אותה כפועל יוצא מאירוע של מוות.

ראו: ע"א 6126/98 חברת חלקה 51 נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, תק-על 2001(2), 394 (2001).

11. הסכם חלוקת נכסי העזבון יכול ויתייחס גם לחלוקת חלק מנכסי העזבון, ואפילו לחלוקת נכסי העזבון אגב תשלום פיצוי כספי מכיסו של היורש.

חבות חלקית במס אינה משנה את אפיונו של הסכם כהסכם חלוקת עזבון המופעל אגב תשלום פיצוי כספי.

12. חלוקת נכסי מקרקעין של העזבון בין יורשים הינה החלוקה הראשונה שנעשתה לאחר פטירת המנוח, בין שנעשתה לפני רישום צו קיום הצוואה או צו הירושה במרשם המקרקעין ובין שנעשתה לאחריה.

השוו: הוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963.

רישום צו ירושה או צו קיום צוואה במרשם המקרקעין אין בו לבדו כדי ללמד על הסכם חלוקת עזבון בין יורשים

קביעה זו נובעת מכך, שעל-פי תקנות המקרקעין אין צורך בהסכמת כל היורשים כדי לרשום צו ירושה או צו קיום צוואה במרשם המקרקעין.

13. הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה אינו תנאי מקדמי לעריכת הסכם חלוקה בין יורשים.
במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. צו הירושה או צו קיום הצוואה אינו יוצר את הזכות הקניינית אלא מצהיר דקלרטיבית על קיומה.

ראו: ע"א 108/86 עזבון לויט נ' קרמרסקי, פ"ד מ(3), 670, 672.

רע"א 2267/95 היועץ המשפטי נ' הרטפלד, פ"ד מט(3), 854.

14. הסכם בין יורשים אין בכוחו להוסיף מי שאינו יורש לרשימת היורשים על-פי הצוואה או צו הירושה, ואין בכוחו לגרוע יורש מרשימת היורשים.

ראו: ע"א 490/99 הקדש אטינגר נ' אבן טוב, תק-על 2003(2), 839, סעיף 19 לפסק.

עקרון העל בדיני צוואות הוא "כיבוד רצונו של המת". הפרשנות של "יורש" לעניין הסכמי חלוקת עזבון היא פרשנות תכליתית ולא מילולית.

לא ניתן להוסיף "כמשתתף" בהסכם חלוקת נכסי מקרקעין של העזבון את מי שהמוריש ביקש להדירו מנכסי המקרקעין באמצעות טכניקה של נקיבת שמו עם הוראה בצוואה המורישה לו סכום כסף סמלי בלבד.

סעיף 110 לחוק הירושה דן בהסכמים לגבי חלוקת עזבון ולא בשינויים לגבי זהות היורשים.

השוו גם הוראת סעיף 111(ג) לחוק הירושה, הדנה בחלוקת נכסי עזבון על-פי צו בית-המשפט, ומורה: "הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית-המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן".

לעניין הסכם חלוקת עזבון בין יורשים יכול ובמקום יורש שנפטר יבוא מנהל העזבון או יורשי היורש.

15. הסכם חלוקה בין יורשים, מכוח חוק הירושה, אין בכוחו לחלק זכויות קנייניות במקרקעין בניגוד ליחידות הרישום של מרשם המקרקעין. ההוראות התקפות לעניין הסכמי שיתוף במקרקעין תקפות גם לעניין הסכמי חלוקה בין יורשים.

והשוו: ע"א 4029/03 עוודי נ' חרמוני (טרם פורסם), פסק-דינה של השופטת דורנר.

ע"א 269/74 בוקובוזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט(1), 243.

רע"א 101/86 קדמאני נ' אלחאג', פ"ד מ(1), 613.

לא כל אי-התאמה בין חלוקת מקרקעין בהסכם חלוקה בין יורשים - לבין יחידות הרישום במרשם המקרקעין - תוצאתה כשלון ביצוע הסכם חלוקה בין היורשים.

אמנם ראוי שיחידות הרישום של מרשם המקרקעין יהוו את הבסיס לניסוח הסכם חלוקה בין יורשים, אולם כאשר מדובר על הסכם חלוקה בין יורשים בדרך התנהגות, יכול וניתן יהיה לבצע את ההסכם על-ידי שימוש בדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" (CY-PRES) או באמצעות טכניקה של "איחוד וחלוקה מחדש" של חלקות הלקוחה מדיני המקרקעין.

דוקטרינת הביצוע בקירוב נקלטה למשפט הישראלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה 1947-1922 (ראו ע"א 79/49 פרינט נ' יהודאי, פ"ד ד 375, 387), וכיום היא חלק מדוקטרינת תום-הלב. דוקטרינת "הביצוע בקירוב" חלה גם בדיני צוואות (ראו ע"א 102/80 פרוכטנבוים נ' מגן דוד אדום, פ"ד לו(4), 739, 747).

ג. הפרדת ההסכם מ- 1983 לשתי יחידות חוזיות: הסכם חלוקה בין יורשים והסכם מתנה

16. ההסכם מ- 1983 אינו כולו הסכם חלוקה בין יורשים אלא רק רובו, באשר המנוח הודיר את האחות אמנה מנכסי המקרקעין, והותיר לה סכום סמלי של 500 ל"י. להיבטים המשפטיים - ראו סעיף 14 לפסק.

17. יחד-עם-זאת ניתן להפריד את ההסכם מ- 1983 להסכם חלוקה בין יורשים (עיקרו של ההסכם) ולהסכם נוסף של מתנה בין היורשים - לבין האחות אמנה.

18. לעניין השאלה האם הסכם ניתן להפרדה לחלקים, אמר השופט בך ב- ע"א 393/82 חיים נ' אביוב, פ"ד מא(1), 716:

"צריכה להיות אפשרות מעשית לבצע את ההפרדה, כך שהחלק הנותר יש לו "חיים משלו" באופן התואם את אומד דעתם של הצדדים הנוגעים בדבר."

ראו גם: ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1), 617.

19. בענייננו הניתוק בין שתי מערכות ההסכמים אינו פוגע בעצמאות החלק המופרד, ואינו פוגם בחיותם של החלקים האחרים.

20. לאחות אמנה הוקצה בהסכם המתנה חלק מזערי מנכסי המקרקעין, המאוזכרים בהסכם מ- 1983, שעיקרו היה הסכם חלוקה בין יורשים. גם הסכם המתנה וגם הסכם החלוקה, אם נפרידם - בוצעו בפועל.

21. מנהל עזבון אמנה עו"ד פריג' עאדל הסביר בעמ' 19 לפרוטוקול: "סרסור... 4 דונם (בחלקת אל-זלמה - י.ג) רכש אותם מאמנה. הרי אמנה היו לה 2 דונם, ולג'אבר 2 דונם (בחלקת אל-זלמה על-פי ההסכם מ- 83 - י.ג). אז על-פי ההסכם אמנה וג'אבר התחלפו ביניהם... אמנה מכרה את ה- 4 דונם".

22. הנכסים שקיבלה אמנה בהסכם המתנה מומשו:

(א) אמנה מכרה 4 דונם בחלקת אל-זלמה לעומר מטר סרסור, ועל המקרקעין נטעו עצי זיתים. מכירה זו נעשתה בידיעה וללא התנגדות היורשים האחרים, שפעלו אף הם על-פי ההסכם מ- 1983, על שתי יחידותיו החוזיות.

(ב) אמנה בנתה עבור שני בניה: מוחמד ומאמין בית דו-קומתי על החלק הדרומי של חלקת "מטע הזיתים" (גוש 8897 חלקה 104), שהוקצה לה בהסכם המתנה. בניה זו נעשתה בידיעה וללא התנגדות היורשים האחרים, שפעלו אף הם על-פי ההסכם מ- 1983, על שתי יחידותיו החוזיות.

23. בנסיבות אלה, גם אם אמנה אינה יורשת לעניין הסכם חלוקה בין יורשים, כהגדרת סעיף 110 לחוק הירושה - ניתן עדיין לראות ברובו של ההסכם מ- 1983 הסכם חלוקה בין יורשים ולהפריד את ההסכם מ- 1983 לשתי יחידות חוזיות.

ד. הסכם חלוקה בין יורשים בדרך התנהגות וטענת מניעות
24. האח ג'אבר העיד שנכח וחתם על הסכם החלוקה מ- 1983. עוד העיד בעמ' 10 שורות 29-26: "מי עוד חתם על המסמך. ת: עדנאן (עלי), ושתי החתימות שייכות למנוח הגדול עיסא איברהים" (האח איברהים - י.ג).

האח עדנאן העיד שנכח וחתם על הסכם החלוקה מ- 1983. עוד העיד בעמ' 16: "החתימה שלי מופיעה בתחתית המסמך ת/1 בעט כחול כחתימה ראשונה מימין, והחתימה השניה אחרי בעט כחול היא של ג'אבר. ש: היכן החתימה של איברהים? ת: אני חושב שזו החתימה באצבע...".

על הסכם החלוקה מ- 1983 חתמו 3 אחים מתוך 8 אחים ואחיות.

25. במעמד חתימת הסכם החלוקה מ- 1983 נכחו 7 מתוך 8 האחים והאחיות, ואלו שלא חתמו נתנו הסכמתם בשתיקה, במעמד שלחצו ידיים וברכו על הסכם החלוקה בנוכחות נכבדי הכפר.

היחידה שלא נכחה היתה האחות נורה, שנפטרה לפני עריכת הסכם החלוקה מ- 1983.

האח ג'אבר העיד בעמ' 12: "ש: ההסכם משנת 83 הושג לאחר השתדלות רבה בעבודה מתישה של זקני הכפר ונכבדיו... מי אלה זקני הכפר ונכבדיו? ת: עבדל רחים... שהיה ראש המועצה לא היה, אבל אחיו הזקן היה.. הוא היה בזמן שעשו את החלוקה. האדמה התחלקה בין האחים והאחיות שווה בשווה, והסכימו על חלוקה זאת, שהיתה בשנת 83 ולחצו ידיים".

האח עדנאן העיד בעמ' 16-15: "ש: אתה זוכר איפה עשיתם את החלוקה הזו? ת: אצלנו בבית, בבית של ג'אבר. האחים שלי היו שם, מונירה היתה שם, חדיג'ה היתה, אחמד, איברהים, ג'אבר היה, אני הייתי וכמה משפחות עוד מהכפר, שהם רשמו את הנייר וחתמו עליו... אחד מהכפר כתב זאת איסמעיל... ממשפחת עיסא... ש: אני אומר לך שמונירה לא היתה שם וחדיג'ה לא היתה שם. ת: הן אחיות שלי, והן היו שם".

האח ג'אבר אישר בעמ' 11 שורה 8: "בישיבה של האחים והאחיות בבית שלו... היתה אמנה".

26. הסכם החלוקה בין היורשים נכרת בדרך התנהגות כאשר תוכנו הוא ההסכם מ- 1983, וזאת גם אם כל האחים והאחיות לא חתמו על ההסכם, וגם אם יורשי האחות נורה לא נכחו במעמד עריכת ההסכם.

הקיבול בדרך התנהגות נעשה על-ידי מימוש הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983, כאשר היורשים, לרבות יורשי האחות נורה, משנים את מצבם, ומפיקים טובת הנאה מביצוע הסכם החלוקה בין היורשים.

27. עומדת לתובעים גם טענת מניעות כנגד הנתבעים, באשר הטענה כנגד הסכם החלוקה מ- 1983 מועלת באיחור רבתי של שנים לאחר כריתתו, ולאחר שהנתבעים קיבלו ומימשו את מה שהסכם החלוקה העניק להם. העובדה שהנתבעים נהגו על-פי הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 מעידה על כך שהכירו בתוקפו.

העלאת טענה בשלב כה מאוחר כנגד הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 ולאחר ביצועו - הינה שימוש בזכות שלא בתום-לב, ועומדת בסתירה לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). בנסיבות אלה דין טענה זו להידחות.

השוו: ע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3), 186.

נציין גם שכל היורשים פעלו על-פי הסכם החלוקה, שינו את מצבם ונעשו עשרות דיספוזיציות בנכסי המקרקעין מכוח הסכם החלוקה מ- 1983.

28. טענת מניעות עומדת כנגד הנתבעים הן לעניין הסכם החלוקה בין היורשים והן לעניין הסכם המתנה בין היורשים-לבין האחות אמנה. שני ההסכמים מומשו בפועל על-ידי הצדדים.

ב- רע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד, פ"ד מז(5), 94, 101-100 פסקה השופטת דורנר:

"מניעות נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-ידי הדין, וזאת על-ידי השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות ועובדתיות שהן נכונות כשלעצמן... כיום מכירים גם בהשתק לגבי עניין שבדין."

לעניין השתק שבדין בנושא דרישת כתב בחוזה מקרקעין, ראו: ע"א 289/78 אשד נ' לובר, פ"ד לג(1), 13, 18.

עוד ראו לעניין טענת שיהוי בדין האזרחי:

ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (טרם פורסם) - פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה.

עוד ראו לעניין ויתור בדרך התנהגות:

ע"א 1330/93 אלבז נ' אלבז (טרם פורסם) - פסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן.

ע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן, פ"ד לא(1), 572.

ע"א 1901/96 מראות יפו נ' חברת חלקה 51, תק-על 97(2), 556 (1997).

29. נעבור ונמנה את דרכי המימוש של ההסכם מ- 1983 שנכרת בדרך התנהגות, ואת שינוי מצבם של היורשים, לרבות יורשי האחות נורה, תוך פירוט טובת ההנאה שהפיקו לעצמם מהסכם החלוקה מ- 1983.

30. לאחות חדיגה הוקצה בהסכם חלוקת העזבון מ- 1983: 5.5 דונם בחלקת אל-זלמה, ומחצית ממגרש ששטחו 885 מ"ר בחלקת "מטעי הזיתים".
האחות חדיג'ה מימשה את זכויותיה על-פי הסכם חלוקת העזבון שנכרת בדרך התנהגות.

(א) האחות חדיג'ה העידה בעמ' 34: "שני דונם לקחו לי (1,481 מ"ר הופקעו להרחבת כביש ראש-העין - גלגוליה - הפקעה שמקנה זכות לפיצוי כספי לאחות חדיג'ה - י.ג) מתוך החלק שלי שהוא בן 5.5 דונם (בחלקת אל-זלמה - י.ג) ש: מה עשית עם השטח שנשאר לך. ת: זרעתי עליו זיתים, וקרוב לשש או שבע שנים אני נהנית מהתמורה של הזריעה של הזיתים".

(ב) האחות חדיג'ה מכרה את חלקה במגרש לבניה בחלקת מרס אלבוסתאן לחרב עיד אלטורי, וזאת בהסכמת שאר היורשים.

האחות חדיג'ה העידה בעמ' 34: "את השטח של אלבוסתאן את מכירה? ת: אני מכירה את השטח. ש: את השטח הזה קיבלת יחד עם מונירה חצי חצי? ת: כן, קיבלתי חצי אני, וחצי מונירה. ש: את החצי שקיבלת בשטח אלבוסתאן מכרת לאדם בשם אלטורי. ת: נכון שמכרתי את החלקה שלי לאדם בשם אלטורי".

31. האחות נורה הלכה לבית עולמה עוד לפני עריכת הסכם, אולם יורשיה מימשו את זכויותיהם במקרקעין על-פי הסכם החלוקה מ- 1983, שנכרת בדרך התנהגות.

ליורשי האחות נורה הוקצה בהסכם החלוקה מ- 1983: 5.5 דונם בחלקת "אל-זלמה", ומחצית ממגרש ששטחו 885 מ"ר בחלקת "מטעי הזיתים".

בעלה של נורה, חליל חאמד עיסא, העיד בעמ' 24 שורות 3-1: "מהשטח שקיבלנו מאל-זלמה הילדות מכרו 3 דונם ועטאף ואני מכרנו 2.5 דונם" (5.5 דונם שהוקצו ליורשי האחות נורה בחלקת "אל-זלמה" נמכרו על-ידי היורשים - י.ג).

גם האחות חדיג'ה העידה בעמ' 37 שורות 18-15: "בשטח אלזלמה הילדים של נורה קיבלו שם אדמה, שם? ת: כן. ש: מה הם עשו עם האדמה הזו? ת: הם מכרו אותה".

עוד הוסיף בעלה של נורה בעדותו בעמ' 25 שורות 17-13: "הילדים שלי נתנו לבית הקברות. ש: מאיפה באה להם האדמה הזו? ת: מסבא שלהם" הבעל של נורה העיד גם בבית-המשפט המחוזי (מוצג 3.1, עמ' 7 בת/7): "נורה קיבלה על יד בית הקברות, ונתנו את השטח מתנה לבית הקברות". יורשי האחות נורה תרמו את חלקם בחלקת "מטע הזיתים" עבור בית הקברות של הוואקף.

ראו גם הצהרות יורשי האחות נורה בהסכם המכר (מוצג 4.4 בת/7): "הואיל והמוכר מצהיר כי אמם המנוחה נורה ריכזה את זכויותיה בעזבון אביה על-פי הסכם בין יורשי המנוח שאקר".

32. האחים : איברהים, אחמד, עדנאן (עלי) וג'אבר פעלו על-פי הסכם החלוקה מ- 83 שנכרת בדרך התנהגות. כך למשל, בהסתמך על הסכם החלוקה מ- 1983 נכרת ב- 12.10.92 הסכם נוסף בין האחים הנ"ל בעניין חלקת "קורנת אלנתש" (גוש 8870 חלקה 101).

על-פי ההסכם מ- 92 שטח של 2.5 דונם בחלק הצפוני של החלקה הוקצה לאח אחמד, והשטח הנוסף של 2.5 דונם חולק בין 4 האחים: 625 מ"ר לכל אח.

האחים המשיכו ומימשו בחייהם את ההסכמים מ- 83 ו- 92, וביצעו שורה של דיספוזיציות נוספות בחלקת "קורנת אלנתש", שחולקה למגרשים.

(א) מגרש 101/1 ששטחו 516 מ"ר - עאיד, בנו של האח אחמד, בנה עליו את ביתו.

(ב) מגרש 101/3 ששטחו 500 מ"ר - האח אחמד מכר לפתחי אסעד עיסא, שבנה עליו את ביתו.

(ג) מגרש 101/4 ששטחו 500 מ"ר - האח אחמד מכר אותו לאנואר עותמאן בדיר, שבנה עליו את ביתו.

(ד) מגרש 101/5 ששטחו 500 מ"ר - האח עדנאן (עלי) מכר אותו לעבדול באסט סובחי בדווי, שבנה עליו את ביתו.

(ה) מגרש 101/7 ששטחו 958 מ"ר - עאזם, בנו של האח אחמד, בנה עליו את ביתו.

(ו) מגרש 101/8, ששטחו 500 מ"ר - האח אחמד מכר אותו למוחמד מחמוד עיסא.

בחלקת "ח'לת אלבלאט" (גוש 8869 חלקה 98) שטח החלקה 2,589 מ"ר. הופקעו לצרכי ציבור 1,752 מ"ר. שטח אזור המגורים 837 מ"ר. על מגרש 98/1 ששטחו 371 מ"ר בנוי בית של נאדר אחמד שאקר עיסא (מיורשיו של האח אחמד), ועל מגרש 98/2 ששטחו 371 מ"ר בנוי בית של האח עדנאן שאקר עיסא, שמכר אותו לאחד מבני משפחת נסאסרה (ראו: ת/10).

33. לאחות מונירה הוקצה בהסכם החלוקה משנת 1983: 5.5 דונם בחלקת "אלאנגאסה" (גוש 8874 חלקה 35) ומחצית ממגרש ששטחו 880 מ"ר בחלקת "מארס אלבוסתאן" (גוש 8878 חלקה 16).

מונירה מחזיקה בשטחים שהוקצו לה בחלקה "אלאנגאסה". במרשם המקרקעין 1/3 מהזכויות בחלקת "אלאנגאסה" (גוש 8874 חלקה 35) רשומות ע"ש מונירה מכוח תיקון בעלות לאחר הסדר, כמתחייב מהסכם החלוקה מ- 83. הרישום מ- 28.10.91, עוד לפני הגשת התביעה.

עדנאן מכר את חלקו בחלקת "אלאנגאסה" (מכוח הסכם החלוקה) למונירה. העדה חדיג'ה העידה בעמ' 14 למוצג 3.1 ב ת/7: "עלי מכר למונירה". העדה חדיג'ה העידה גם בעמ' 38 לפרוטוקול התביעה בשורה 26: "ש: גם עדנאן קיבל בשטח "אלאנגאסה"? ת: עדנאן מכר אותם למונירה. אחרי שהוא קיבל מכר אותם למונירה". מונירה, שרכשה את חלקו של עדנאן, הכירה בכך בזכותו של האח עדנאן בחלקת אלאנגאסה מכוח הסכם החלוקה.

מונירה בנתה בית לבנה זוהדי על מחצית השטח שהוקצה לה בהסכם החלוקה בחלקת "מארס אלבוסתאן". במגרש 16/6 בחלקת אלבוסתאן ששטחו 678 מ"ר נבנה ביתו של הבן זוהדי - בנה של מונירה". הבן זוהדי בתצהירו (מוצג 2.1 בת/7) מציין בסעיף 1 לתצהיר, שהוא בנה של מונירה אשר נגדה או נגד הבאים מכוחה יצא צו זמני למנוע כל פעולת בניה. בסעיף 4 לתצהיר טען הבן זוהדי, שמבנים אחרים על המקרקעין הנ"ל נמכרו על-ידי המוריש בחייו, אולם חרף זאת לא טען כל טענה בתצהירו שהוא קיבל את המגרש ישירות מהמוריש עוד בחייו ולא באמצעות אמו. לא הוצגה ראשית ראיה התומכת בטענה שהבן זוהדי קיבל ישירות את המגרש מהמוריש, ולא באמצעות אמו.

האחות חדיג'ה העידה בעמ' 34: "את השטח של אלבוסתן את מכירה? ת: אני מכירה את השטח. ש: את השטח הזה קיבלת יחד עם מונירה חצי חצי? ת: כן קיבלתי חצי אני, וחצי מונירה".

מונירה גם חתמה על הסכם שאין לה התנגדות שהאח עדנאן ימכור את המגרש שלו בחלקה 101 (חלקת "קורנת אלנתש") לקונה בשם בדווי - מימוש זכויות של האח עדנאן מכוח הסכם החלוקה מ- 1983, והסכם מ- 92 המתבסס על ההסכם מ- 83. ראו חתימת מונירה על ההסכם - עמ' 4 נספח 4.3 ת/7.

בנה של מונירה, מוחמד מחמוד, גם רכש מגרש מהאח אחמד בחלקה 101 (חלקת "קורנת אלנתש"), שלגביו היה הסדר בהסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 ובנדבך הנוסף - ההסכם מ- 1992.

ה. סוף-דבר
34. הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 נכרת בדרך התנהגות, ומומש תוך שהיורשים משנים במעשיהם את מצבם תוך הפקת טובת הנאה לעצמם. בנסיבות אלה הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 מחייב את היורשים ויורשי היורשים. לא ניתן לחזור מהסכם החלוקה גם מכח עקרונות של תום-לב ומניעות.

35. דין זה חל גם על הסכם המתנה בין האחות אמנה לבין היורשים, שתוכנו מעוגן בהסכם החלוקה מ- 1983.

36. לצורך ביצוע פירוק שיתוף במקרקעין שפורטו בסעיף 2 לתביעה הנני ממנה בזה ככונס נכסים את עו"ד אבי נאמן מהרצליה.

במידת הצורך, ניתן לעתור בהליך פירוק השיתוף להוספת נכסי מקרקעין נוספים של העזבון על-ידי בקשה לתיקון כתב התביעה

37. כונס הנכסים, תוך הסתייעות במידת הצורך בבעלי מקצוע נוספים: מודד, אדריכל, מהנדס, יגיש תכנית חלוקה לאישור בית-המשפט, לאחר שבדק את הבנוי על המקרקעין הנ"ל נכון להיום ואת רשימת המחזיקים בהם.

הסכם החלוקה בין היורשים מ- 1983 מחייב לצורך ביצוע פירוק השיתוף במקרקעין.

38. על הכונס להגיש "תכנית חלוקה" תוך העזרות בכלים של דוקטרינת "ביצוע בקירוב" או "איחוד וחלוקה מחדש" של חלקות או הפעלת מנגנונים אחרים כפי שימצא לנכון...

39. הכונס לא יחל בפעולתו לפני שהתובעים 4-1 יפקידו מראש את מלוא שכרו ושכר בעלי המקצוע הנוספים. לעניין חלוקה סופית של נטל ההוצאות בין בעלי הדין - תינתן החלטה במועד אישור תכנית החלוקה."

10. הסכם חלוקת עזבון - מעמדו ומאפייניו
סעיף 110 לחוק הירושה מתווה שתי דרכים לחלוקת עזבון. האחת, בדרך של הסכם חלוקה בין יורשים; והשניה, בדרך של חלוקה על-פי צו בית-המשפט.

חוק הירושה שואף לחלוקת עזבון על-פי הסכם בין יורשים, בין שהעזבון מנוהל על-ידי יורשים ובין שהעזבון מנוהל בידי מנהל עזבון.

בהסכם חלוקת עזבון בין יורשים ניתן לסטות מהוראות החלוקה של הצוואה, כאמור בהוראת סעיף 111(ג) לחוק הירושה.

בהסכם חלוקת עזבון יכול לכלול הסדר של חלוקה בעין של נכסי עזבון או הסדר של מכר ליורש, מקום שנכס העזבון אינו ניתן לחלוקה או שמהווה יחידה אחת.

מנהל העזבון והאפוטרופוס הכללי אינם צד להסכם חלוקת עזבון בין יורשים. הצדדים להסכם החלוקה הם היורשים בלבד. הסכם חלוקת העזבון נשלט הן על-ידי דיני הירושה והן על-ידי דיני החוזים.

מנהל העזבון אינו קובע את פרטי חלוקת העזבון אלא היורשים, ואפילו העזבון מנוהל על-ידי מנהל עזבון. התפקיד שיוחד בחוק למנהל העזבון הוא בגדר סיוע בלבד, "מעין מפשר", כהגדרת סעיף 110(ב) לחוק הירושה: "מנהל העזבון יציע... תכנית לחלוקה... וינסה להביאם לידי הסכמה".

חוק הירושה מגן על היורשים במקרה של טעות בשומת הנכסים עובר לחלוקת העזבון. החוק מאמץ את ההסדר של המשפט העברי, וקובע שכאשר הטעות בשומת הנכסים עלתה על שישית - ניתן לתקן את הסכם חלוקת העזבון {ראה סעיף 120 לחוק הירושה}. התרופה שניתנת על-ידי בית-המשפט היא החזרה בעין או בכסף {תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.

11. הסכם חלוקת עזבון ואישורו על-ידי בית-המשפט של ירושה (בית-משפט לענייני משפחה)
מה טיבו של אישור בית-משפט של ירושה {בית-משפט לענייני משפחה} להסכם חלוקת עזבון, והאם הוא תנאי הכרחי על-פי חוק הירושה לתקפות הסכם החלוקה?

כאשר העזבון מנוהל על-ידי יורשים, ולא מונה מנהל עזבון, הסכם חלוקת העזבון, שנעשה בהסכמת כל היורשים, אינו טעון אישור בית-המשפט {ראה סעיף 122 לחוק הירושה}.

חלוקים היורשים על הסדר חלוקת העזבון - אין החלוקה מבוצעת על-פי הסכם חלוקה אלא על-פי צו בית-המשפט.

לעניין היעדר הצורך באישור בית-המשפט, מסביר ד"ר שטראוס בספרו {דיני הירושה בישראל, עמ' 135, ה"ש 52}:

"השליטה של בעלים (היורשים - ד.ב.) ברכושם הפרטי אינו מהווה בעיה ספציפית של דיני הירושה."

האישור אינו תנאי לשכלול הסכם חלוקת העזבון, אולם ניתן, לבקשת הצדדים, ליתן תוקף פסק-דין להסכם החלוקה מכוח סעיף 3(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

כאשר העזבון מנוהל על-ידי מנהל העזבון, אמנם מנהל העזבון אינו צד להסכם החלוקה, אולם הוראת סעיף 121(א) לחוק הירושה מורה:

"נתמנה מנהל העזבון אין היורשים רשאים לעשות בעזבון אלא ברשות מנהל העזבון או בית-המשפט."

מנהל העזבון לא הוסמך בחוק ליתן רשות למכר מקרקעין, שמהווה נכס עזבון, גם אם הדבר נעשה במסגרת הסכם חלוקת עזבון.

הוראת סעיף 97(3) לחוק הירושה מורה:

"את הפעולות המנויות להלן אין הוא (מנהל העזבון - ד.ב.) מוסמך לעשות מבלי שבית-המשפט אישרן תחילה... פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המנוהל על-פי חוק."

בעיסקת מקרקעין, הוראת סעיף 97(3) לחוק הירושה חלה גם על הסמכות שהוקנתה למנהל העזבון בסעיף 121(א) לחוק הירושה.

מכר מקרקעין, שהינו נכס עזבון, היא פעולה שתוקפה תלוי בפנקס המתנהל על-פי חוק. לפעולה זו יש צורך באישור בית-המשפט של ירושה, בין אם פעולת המכר מבוצעת ישירות על-ידי מנהל העזבון, ובין אם רק נתבקשה רשות מנהל העזבון להסכם חלוקת העזבון.

פרשנות מרחיבה זו הנה רצויה, ועולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, וזאת כל עוד המנוי שניתן למנהל העזבון לא פג תוקפו.

דין זה לעניין נכסי מקרקעין אינו חל על נכסי עזבון, שאינם מנויים בקטגוריה של סעיף 97(3) לחוק הירושה. כאשר הסכם חלוקת העזבון מתייחס רק לכספים או מיטלטלין אין צורך באישור בית-המשפט של ירושה, ומתן רשות של מנהל העזבון, כאמור בסעיף 121(א) לחוק הירושה, מועילה.

ניתן גם לבקש ביטול המינוי של מנהל עזבון, ואז אין צורך באישור להסכם חלוקת העזבון, שנערך על-ידי כל היורשים.

האישור של בית-משפט של ירושה {בית-משפט לענייני משפחה} פועל גם במישור נוסף. אישור להסכם חלוקת העזבון יכול לרפא פגם, כאשר אחד מהיורשים נעדר ולא היה מיוצג. חוק הירושה מבקש להסיר מכשולים מחלוקת עזבון מוסכמת. לפיכך נקבע בהוראת סעיף 110(ג) לחוק הירושה:

"נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יבוא אישורו של בית-המשפט במקום הסכמתו."

על-פי קונסטרוקציה זו, אישור בית-המשפט הוא תחליף להסכמת היורש הנעדר {ראה גם תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.

לעניין זה מסבירה הצעת חוק הירושה של משרד המשפטים מ- 1952 בעמ' 144:
"חוקים שונים מונעים את חלוקת העזבון כשיורש מן היורשים עדיין קטין או שהוא נעדר, בלתי ידוע או כיוצא באלה. אנו סבורים שיש להחיש ככל האפשר את חלוקת העזבון ויש להקל על חלוקתו המוסכמת. מכאן הצעתנו."

12. הגנה על יורשים פסולי דין - הסדרי חוק הירושה מול הסדרי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
ההגנה על יורשים פסולי דין בחוק הירושה אינה חופפת את ההגנה הניתנת על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

הסדרי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משלימים את הסדרי חוק הירושה, ומקום שחוק הירושה מחסיר, משלימו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

חוק הירושה מקנה לבית-המשפט, בהוראות סעיפים 110(ג) ו- 154, סמכויות המאפשרות חלוקת עזבון, כשאחד היורשים הוא פסול-דין. בחלק מהמקרים גם אין צורך בהפניה להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

כאשר החסוי לא מיוצג על-ידי אפוטרופוס, יכול בית-המשפט לענייני משפחה לברור לו אחת משתי החלופות: (א) אישור מכוח סעיף 110(ג) לחוק הירושה, שאזאי ניתן לראות באישור כהסכמה מטעם פסול-הדין. (ב) פניה לסעיף 154 לחוק הירושה ומינוי אפוטרופוס לענייני ירושה לחסוי.

הצעת חוק הירושה של משרד המשפטים מ- 1952 בעמ' 144 מדגישה:
"במקום לפעול על-פי הוראה זו (סעיף 110(ג) לחוק הירושה) יכול בית-המשפט למנות אפוטרופוס לפי סעיף 12 (כיום סעיף 154 לחוק הירושה - ד.ב.)."

סעיף 154 לחוק הירושה מורה:

"יורש... שלדעת בית-המשפט נבצר ממנו לשמור בעצמו או על-ידי נציגו על זכויותיו בעזבון רשאי בית-המשפט... מיוזמתו עצמו, למנות לו אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעזבון."

על אפוטרופוס לענייני ירושה, שמונה מכוח חוק הירושה, חלים בשינויים המחוייבים, דיני האפוטרופסות של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

כאשר הסכם חלוקת עזבון אינו טעון אישור בית-המשפט, כדוגמת עזבון המנוהל על-ידי היורשים, ואחד מהיורשים הוא פסול-דין, מוסיף חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות דרישה של אישור בית-משפט של אפוטרופסות לעסקת מכר המקרקעין {ראה הוראות סעיפים 7, 9 ו- 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות}.

כאשר מונה לפסול-דין אפוטרופוס מטעם בית-משפט, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות רשאי האפוטרופוס לייצג את החסוי בבית-משפט לענייני משפחה, במסגרת הדיון בחלוקת העזבון, אלא-אם-כן יש ניגוד אינטרסים בין החסוי לבין האפוטרופוס, שאזאי מורה הוראת סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:


"אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי, מבלי שבית-המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישרן מראש."

על האפוטרופוס שמונה מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות חלים בעניין הייצוג הוראות דיני האפוטרופסות, ולאחריו בחלוקת העזבון - הוראות דיני הירושה.

האישור הנדרש בעסקת מקרקעין של יורש-חסוי, המהווה חלק מהסכם חלוקת עזבון, הוא גם על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וגם על-פי חוק הירושה.

משל, למה הדבר דומה, לאפוטרופוס של חסוי שהגיש תביעה בעניין מקרקעין נגד צד ג', והגיע להסדר. ההסכם טעון אישור של בית-משפט של אפוטרופסות וכן מתן תוקף פסק-דין בבית-המשפט הדן בתביעה. פסק-הדין בתביעה נגד צד שלישי אינו מייתר את הצורך באישור מוקדם על-פי חוק הכשרות המשפטית האישור הוא שמתיר לאפוטרופוס לחתום על הסכם הפשרה.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הנוסח של סעיף 42 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הנוקט בלשון: "אין הוא מוסמך לייצג את החסוי".

משהועברו הסמכויות לבית-המשפט למשפחה בענייני אפוטרופסות וירושה, אין מניעה שהאישור יינתן על-ידי אותו מותב לפי שני החוקים האמורים {כך נהגו גם כאשר העניינים נדונו בבית-המשפט המחוזי}.

האישור הנדרש הוא כפול, באשר מטרת כל אישור שונה. במסגרת האישור על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בית-המשפט נותן הוראות משלימות לאפוטרופוס, לרבות בעניין קבלת הכספים, השקעתם, ודרך השימוש בהם.

במסגרת האישור על-פי חוק הירושה - אין בית-המשפט מפקח מה יעשה החסוי-היורש בכספים שיקבל בגין חלקו בעזבון או על הדרך בה יפעל היורש, אם הסכם חלוקת העזבון שאושר - יופר.

הוראות נוספות המסמיכות את בית-משפט לענייני משפחה להגן על פסול-דין מצויות בסעיפים 6(ג) ו- 7(ב) לחוק הירושה.

העברה פורשה כמתייחסת לחלק לא מסויים בעזבון, להבדיל מנכס מסויים {תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.

13. פקיעת הסכם חלוקת עזבון מחמת זניחתו
לעניין זה פסקה כב' השופטת שטרסברג-כהן ב- ע"א 1330/93 {אלבז נ' אלבז, פורסם באתר האינטרנט נבו}:

"ויתור על הזכות... כויתור על זכות חוזית, יכול להיעשות בעל-פה או בהתנהגות וגם במסגרת משפחתית. כך למשל ב- ע"א 522/71 בניין נ' בניין, פ"ד כח(2), 309... בית-המשפט דחה טענות שונות שהעלה התובע לתירוץ השיהוי בקובעו שמדובר כאן... בחוסר כל פעולה... במשך קרוב ל- 17 שנה."


גם ב- ע"א 156/76 {שטרן נ' פרידמן, פ"ד לא(1), 572} נקבע, כי ניתן ללמוד מהתנהגותו של צד לחוזה, שהוא זנח את זכותו על-פי החוזה וויתר עליה.

ב- ע"א 1901/91 {מראות יפו העתיקה נ' חברת חלקה 51 גוש 7060 בע"מ, תק-על 97(2), 556 (1997)} פסקה כב' השופטת שטרסברג-כהן:

"חלפו להן כ- 12 שנה מאז חתימת החוזה ואין באופק סנונית המאפשרת את בוא אביב ביצועו, לא חלה התקדמות של ממש לקראת ביצוע החוזה בעוד השנים על כל תהפוכותיהן חלפו נקפו להן. במצב זה, נוטה אני לראות בחוזה - חוזה שפקע בהסכמת הצדדים על-ידי חוסר מעש ושתיקה."

{ראה גם ע"א 2491/90 התאגדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התיירות, תק-על 92(2), 641 (1992); תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.