מבוא

כידוע, השיקולים בדבר התאמתו של דיון בתובענה להליך על דרך של המרצת פתיחה הם שיקולים מעשיים בעיקרם והם קשורים ביעילות הדיון ובאפשרות לסיימו בהקדם האפשרי בלי שדרישות הצדק תקופחנה {ע"א 393/82 חיים חיים נ' גדי אביוב ואח', פ"ד מא(1), 716 (1987)}.

תובענה הראויה להתברר על דרך של המרצת פתיחה היא תובענה פשוטה ותמציתית שיכולה להתברר על-פי התצהירים ובכך ייחודה.

השימוש בהליך שכזה הוא נוח ורצוי כאשר השאלות העובדתיות פשוטות והמחלוקת אינה מסובכת {ע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י. ד. מטר בע"מ ואחרים, פ"ד מו(5), 397 (1992)}.

כך לדוגמה, ב- בש"א (מחוזי חי') 8788/05 {פוגל יורם נ' חברת ארסד בע"מ, תק-מח 2006(4), 9057, 9060 (2006)} קבע בית-המשפט כי ההליך שנדון בפניו הינו מורכב ומסובך יתר-על-המידה ועל-שום-כך אינו ראוי להתברר על דרך של המרצת פתיחה.

לפיכך, יהיה צורך, במקרה זה, לזמן עדים ולשומעם וזאת מעבר לחקירת המצהירים ובנסיבות העניין, סבר בית-המשפט כי ניהול ההליך בדרך של המרצת פתיחה עלול לפגוע בהגנתו של המבקש ועל-שום-כך מן הדין לקבל את בקשתו.

בית-המשפט, במקרה דנן, הורה על העברת ההליך לפסים של תביעה רגילה.