הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בפקודת הראיות

הפרקים שבספר:

הזמנת עדים (סעיף 1 לפקודה)

שאלה: מהו העיקרון הקבוע בסעיף 1 לפקודת הראיות?
תשובה: העיקרון הכללי הינו כי מותר להזמין כל אדם ליתן עדות. סעיף 1 לפקודה קובע את הכלל, לפיו, יזומנו להעיד רק אלה שעדותם "קבילה ושייכת לעניין", ובית-המשפט רשאי לסרב להוציא הזמנה לעד "אם אין בה צורך, או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת" {ראה גם ת"א (מחוזי חי') 16452-04-10 פאטמה אבראהים נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(4), 1681, 1682 (2011); ת"א (שלום ת"א) 5702-12-09 ש.ו.ת ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ נ' ארנון חטר ישי, תק-של 2011(3), 18864, 18865 (2011)}.


שאלה: מהם העזרים הקבועים בחוק לביצוע עבודה עניינית ויעילה בבית-המשפט?
תשובה: במסגרת העזרים הקבועים בחוק לביצוע עבודה עניינית ויעילה בבית-המשפט נקבעה חובתם של אזרחים להעיד, מי במסגרת תפקידו ומי כעד מזדמן לאירוע, והכול כדי לסייע בחקר האמת בין כותלי בית-המשפט {ראה סעיף 1 לפקודת הראיות; ת"א (מחוזי חי') 15457-12-09 מחמוד עות'מאן בסיס נ' מוראד שוויקי, תק-מח 2011(4), 11403, 11404 (2011)}.

שאלה: על-ידי מי יוזמנו העדים?
תשובה: הזמנת עדים תיעשה על-ידי בעל הדין וביוזמתו או ביוזמת בית-המשפט.


שאלה: כיצד תיעשה הזמנת עדים על-ידי בעל הדין?
תשובה: הזמנת עדים על-ידי בעל הדין תיעשה באחת משתי דרכים: האחת, בעל הדין יזמן עדים כאוות נפשו, ללא עזרת בית-המשפט ובלא צורך ליידע מי מהנוגעים להליך השיפוטי. השניה, בעל הדין יזמן את עדיו באמצעות בית-המשפט. בדרך האחרונה, מגיש בעל הדין בקשה בכתב להזמנת עדים ובה רשימת העדים וכתובותיהם.


שאלה: האם קיימת הגבלה כלשהיא על בעל הדין בהזמנת עדים?
תשובה: לא. אין הגבלה על מספר העדים שצד יכול להזמין בלא צורך להיזקק לעזרת בית-המשפט.


שאלה: האם בית-המשפט רשאי לסרב להעיד עדים?
תשובה: לא. בית-המשפט אינו רשאי לסרב להעיד עדים או חלקם ובמידה ובית-המשפט יעשה כן, אזי, דין ההחלטה להתבטל.



שאלה: מדוע רצוי להיעזר בבית-המשפט ולהזמין עדים באמצעותו?
תשובה: דרך זו, מאפשרת לבעל הדין להבטיח את הופעתו של עד חיוני. בהעדר הזמנת עד באמצעות בית-המשפט עלול בעל הדין למצוא עצמו במצב הבלתי-אפשרי שבו העד שזימן בעל-פה לא הופיע, אזי ייתכן גם, כי בית-המשפט לא ייעתר לבקשה לדחיית הדיון על-מנת לזמנו כנדרש ובאמצעות בית-המשפט תוך הבטחת הופעתו. אי-ציות להזמנת עד באמצעות בית-המשפט מאפשר לבעל הדין לנקוט בהליכים לכפיית הופעת העד.


שאלה: האם בסמכותו של בית-המשפט לסרב לבקשה להזמנת עדים?
תשובה: כן. לבית-המשפט שיקול-דעת לסרב להעיד עד או להיעתר לבקשה להזמנת עדים אם "אין בה צורך" או אם נתבקשה למטרה שאיננה לגילוי האמת". כלומר, בית-המשפט חייב להזמינם, אלא אם קיימת עילה חוקית שלא לעשות כן {ע"א 182/56 ירדני נ' הלוואה וחיסכון באר שבע, פ"ד יא(2), 1192 (1957); ת"א (שלום ת"א) 56261-07 רבקה כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ - ת"א, תק-של 2011(1), 168634, 168635 (2011)}.


שאלה: מה הדין כאשר בית-המשפט לא יכול לקבוע בוודאות כי העדות שנתבקשה איננה מועילה?
תשובה: משלא ניתן לקבוע בביטחון כי עדותו של עד אינה מועילה אין בית-המשפט יכול לסרב להעיד עד {ע"א 424/62 שימורי פריתז בע"מ נ' התאגדות למוצרי הדר ושימורים בע"מ, פ"ד יז(1), 116, 117 (1963)}.
שאלה: אימתי יסרב בית-המשפט להזמנת עדים?
תשובה: בית-המשפט יסרב להזמנת עדים מקום שתובע, למשל, השלים את מסכת ראיותיו והוברר לו כי הנתבע לא יעיד, הרי לא יורשה להזמין את הנתבע להעיד. באופן יוצא-מן-הכלל יכול בית-המשפט במקרים נדירים ומיוחדים, לפי שיקול-דעתו, להתיר לתובע להביא עדות נוספת ולא בעייתית, שנראית לו שהיא דרושה לו לשכנוע עצמי בפרט חשוב או שעניין הצדק מחייב זאת, ובלבד שאין מהלך זה מקפח את הצד שכנגד או מקפח את זכויותיו {ע"א 307/61 לוי נ' פנר ואח', פ"ד טו(3), 2481; ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3), 477 (1966); ע"פ 222/54 אשרוף נ' המדינה, פ"ד ח(2), 1511 (1954)}.


שאלה: האם בסמכותו של בית-המשפט לסרב להיעתר לבקשה להזמנת עדים כאשר הבקשה הייתה גורפת וכללית?
תשובה: כן {רע"א 5569/67 סנפיר השקעות בע"מ נ' הימנותא בע"מ, תק-על 97(3), 403 (1997)}.


שאלה: האם סירוב לבקשה להזמנת עדים תהא עילה לפסילתו של השופט?
תשובה: לא {ע"פ 309/86 אריה הלפרין נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2), 1010 (1986)}.




שאלה: אימתי יוזמנו עדים ביוזמת בית-המשפט?
תשובה: הזמנת עד ביוזמת בית-המשפט תיושם במקרים נדירים. על בית-המשפט להשתמש בסמכותו זו בזהירות מרובה. קיימות נסיבות בהן בית-המשפט לא יכריח צד מיוזמתו לבוא ולהעיד נגד רצונו. חלילה לו, לשופט, להיהפך לפרקליטם של הצדדים, לעשות את מלאכתו של אחד מהם ולקחת באורח שיטתי את הבאת הראיות לידיו. העיקרון הוא שהצדדים מנהלים את המשפט והשופט יתערב רק בנסיבות מיוחדות {ע"א 207/51 אגד נ' ברנדס, פ"ד ו(2), 1089 (1952); ע"א 307/61 לוי נ' פנר ואח', פ"ד טו(1), 2481 (1961); ע"פ 153/60 שפר נ' היוה"מ לממשלה, פ"ד טו(1), 263 (1961); ע"פ 21/72 מרדכי צייגר נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(1), 505 (1973); בר"ע (ת"א-יפו) 21647/99 מנורה חברה נ' גדות משה, תק-מח 2000(2), 20162 (2000)}.
באשר למשפט הפלילי קבע בית-המשפט כי בסמכותו להחזיר או לקרוא עדים מיוזמתו נתונה לבית-המשפט בעיקר על-מנת שיוכל לתקן שגיאות ומחדלים שלא יהא מן הצדק ומן ההגינות לנצלם, ושניצולם לטובת אחד הצדדים יביא לידי עיוות-דין. כלומר, הסמכות נתונה בידי בית-המשפט למנוע ניצול לרעה של מחדלים טכניים {ראה גם סעיף 181 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב); ע"פ 382/75 נחום חמיס נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 729 (1976); ע"פ 229/78 סעדיה ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3), 256 (1978); ע"פ 24/73 אליהו מייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2), 421 (1973); ע"פ 21/72 מרדכי צייגר נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(1), 505 (1973); ע"פ 153/60 תיאודור שפר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו(1), 263 (1961); ע"פ 861/78 מוסא עבדל מאלק מוגרבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3), 118 (1979); ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 505 (1981)}.


שאלה: מהן הסנקציות בשל סירוב להעיד או להיחקר?
תשובה: הסנקציות לגבי סירובו של עד להיחקר או להעיד הינן מגוונות וניתן לחלקן לשלושה סוגים:
הראשון, הוצאת צו הבאה שמשמעותו בעצם מעצר העד ושחרורו המיידי כנגד סכום כסף אותו קוצב בית-המשפט. אי-הופעת העד תביא לחילוט הכספים. אין בכך כדי למנוע מבית-המשפט להוציא צו הבאה נוסף ובתנאים אחרים ונוקשים יותר.
השני, חוק העונשין קובע את הסירוב להעיד ולהיחקר כעבירה פלילית הניתנת לענישה.
השלישי, הטלת מאסר על-פי סעיף 5 לפקודת בזיון בית-המשפט. על-אף הוראתו הדווקנית של סעיף 5 השאירו בתי-המשפט בפסיקותיהם שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט לגבי החלת הסנקציה הנקובה בסעיף על עד המסרב לענות לשאלות.


שאלה: אימתי תקום העילה הקבועה בסעיף 5 לפקודת בזיון בית-המשפט?
תשובה: על-מנת שתקום עילה להטלת הסנקציה הנקובה בסעיף צריכים להתמלא שני תנאים קומולטיביים; האחד, דרישת החקירה והצגת השאלות צריכה להיות במסגרת החוק, השני, שהעד לא הצביע על טעם צודק לסירובו {מדובר ב"טעם צודק" ולא בטעם חוקי}.



שאלה: מהי הבעייתיות בהחלת הסנקציה על-פי סעיף 5 לפקודת בזיון בית-המשפט?
תשובה: הבעייתיות בהחלת הסנקציה על-פי סעיף זה, נובעת, בין היתר, מחמת הסיבות הבאות: הראשונה, קיומן של הוראות חוק ברורות המאפשרות לעד שלא להעיד. כך סירובו להעיד עקב הסיכון של הפללה עצמית. השניה, בעוד שקל להתמודד עם הנתון שבסיבה הראשונה, הרי הקושי שבהגדרת "טעם צודק" עולה דווקא כאשר הסיבות מעוגנות בעניינים מצפוניים או משפחתיים או של סולידריות אישית או קבוצתית {פרופ' א' הרנון "בזיון בית-משפט על-ידי אי-ציוות", פרסומי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית (התשכ"ה-1965, ירושלים), שם, 235; פ' דייקן "סחיטת הודאות, עדים סרבנים, טעם צודק" הפרקליט טז 293}.


שאלה: האם הסנקציה של הפעלת מאסר לתקופה של 30 יום הינה חד-פעמית?
תשובה: כן {ע"פ 217/59 היועץ המשפטי לממשלה לממשלה נ' לוטפי נבולסי, פ"ד יד(1), 73 (1960); ע"א 361/68 דוד ראנד נ' כונס נכסים רשמי, פ"ד כג(1), 151 (1969); ע"א 217/56 ניסים שם טוב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יא(1), 715 (1957)}.


שאלה: האם ניתן להפעיל סנקציות על עד סרבן, בדרך זו או בדרך אחרת, בגדר סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט?
תשובה: לא. יש להבחין בין מעשי בזיון בית-המשפט שיש בהם משום הפרעה לעבודת בית-המשפט {בין השאר סעיף 5 לפקודה} ובין הפעלת סנקציות בשל אי-ציות לצו שניתן לטובת בעל דין {סעיף 6 לפקודה} ולא זה כהרי זה {ע"פ 6/50 ישראל לויט נ' אנגל, פ"ד ד(1), 460 (1950); ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז(3), 2543 (1963); ע"א 243/65 גילן בע"מ נ' רבינוביץ, פ"ד יט(4), 261 (1965); ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' מעדי סלמאן, פ"ד לג(3), 101 (1979); ע"פ 281/80 למלשטרייך נ' בר רם, פ"ד לד(4), 557 (1980); ע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3), 337 (1984); בשג"צ 306/85 הרב מאיר כהנא נ' שלמה הלל ואח', פ"ד לט(4), 485 (1985); ע"פ 409/86 אדורם מהנדסים בע"מ נ' אחים בכור בע"מ, פ"ד מא(1), 829 (1987); ע"א 98/74 דן רון נ' סימה חזן, פ"ד כח(2), 238 (1974); ע"פ 631/76 אליהו אביטן נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(3), 527 (1977)}.