הספריה המשפטית
רשות האכיפה במדינת ישראל הליכי הוצאה לפועל - המדריך המקיף כרך ב'

הפרקים שבספר:

ביטול עיקול בגין מזונות עתידיים - אימתי?

1. ביטול עיקול בגין מזונות עתידיים - אימתי?
בתיק הוצאה לפועל מס' 20-00254-11-7 (פתח-תקוה) {החייב נ' הזוכה, טרם פורסם (24.05.16)} נפסק מפי כב' הרשמת גילה גדות:

"החלטה
1. לפני בקשת החייב לביטול עיקולי צד ג' בגין חוב מזונות עתידי שהוטלו אצל כונסי הנכסים עו"ד שיבר ועו"ד פרץ (להלן: "הכונסים") - מס' הליכים בהתאמה - ע140030937; ע140030930 - והתנגדות הזוכה לביטולם.

התנהלות התיק
2. יוער כי ההכרעה הובאה אל פתחי על-אף שהתיק הועבר לטיפול מותב אחר נוכח הנחיית מערכת, מהטעם שניתנה החלטה על-ידי עת התיק היה בטיפולי כי אקיים דיון בסוגיית ביטול העיקול שהוטל בתיק בגין מזונות עתידיים.

3. הצדדים לא הביעו התנגדות עקרונית לכך, אם כי הזוכה טענה באמצעות בא-כוחה כי נכון יהא כי אכריע במחלוקת לאחר שיוכרעו בקשות "פתוחות" בתיק על-ידי הרשם המטפל.

4. ואכן, מעיון עולה כי בתיק בקשות הגדלה שטרם הוכרעו אשר הוגשו לפני כחודשיים ימים - בקשת זוכה להגדלה על-סך 30,394 ש"ח שהוגשה בתהליך 25, 09.03.16 הכוללת הוצאות חינוך נטענות שהוצאו עובר לשנתיים מהיום (מיום 15.06.16 ואילך), ובקשה נוספת להגדלה שהוגשה בו באותו יום על-סך 7,060 ש"ח הכוללת הוצאות בריאות נטענות מיום 25.04.13 ואילך (להלן: "הבקשות").

5. החייב הגיש תגובתו לבקשות, והתנגד מטעמים מספר, בכללן, מהטעם שמדובר בבקשות סרק, שהוגשו ללא תצהיר, בחלקן בהיעדר קבלות וייחוס לקטין הנדרש, ובניגוד להכרעה בערעור שהגיש החייב (פסק-הדין ב- תמ"ש 1080-06-14; 35942-05-14 מיום 15.05.14 שניתנו על-ידי כב' השופט ארז שני).

6. משכך, ונוכח הנחיית מערכת, אני מוצאת לנכון להידרש להכרעה, אולם בד-בבד, במסגרת שיקולי, אשים אל ליבי לכך שהבקשות טרם הוכרעו.

נתוני התיק
7. לשם היעילות להלן סקירה קצרה של נתוני התיק, כפי שפורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 05.12.16, הממצה נתונים החשובים לענייננו:

יתרת החוב בתיק: 265.01 ש"ח.

התיק נפתח ביום: 28.12.11

לחייב חיוב במזונות שוטפים בגין ארבעה קטינים על-סך: 6,060 ש"ח.

לחייב 4 תיקים אחרים בהוצאה לפועל וכלל חובותיו עולים כדי 39 אלף ש"ח.

בעבר, החייב לא נשא בחוב כסדרו, ועיקול צופה פני עתיד הוטל במסגרת נומ' 027, 06.01.14, על כספי מכירת הדירה, להבטחת המזונות העתידיים אצל הכונסים עו"ד שיבר ועו"ד פרץ, על-ידי מותב קודם.

להשלמת התמונה לעניין העיקול העתידי יובהר כי ביום 12.05.15 תהליך 12 נתקבלה הודעה מכינוס הנכסים כי 390,000 ש"ח יועברו לתיק. ביום 04.10.15 תהליך 19 ניתנה החלטה נוספת המורה כי הכספים יועברו לתיק המזונות. מעיון בתיק עולה כי טרם הועברו. טוב יעשו הכונסים אם ישכילו להעבירם אל אתר למנוע זימונם על-פי סעיף 46 וסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לפני הרשם.

במהלך חיי התיק לא היתה כל עילה לבטל העיקול העתידי משהתיק היה ביתרת חובה.

החייב הגיש בקשה בטענת פרעתי ביום 12.03.14.

בהחלטה מיום 28.04.15 תהליך 2 הוכרעה טענת פרעתי מורכבת, ובוצעו הקטנות בתיק.

החייב משלם המזונות השוטפים בהוראת קבע ישירות לזוכה.

החייב עומד בתשלומי המזונות השוטפים והחוב עומד על-סך של 265.01 ש"ח בלבד.
החייב מתנהל כנדרש בהוצאות הנלוות על-פי מתווה שנקבע על ידי.

בהחלטתי מיום 26.05.15 תהליך 14 הוריתי לחייב להציג אסמכתא כי פרע סך של 6,212 ש"ח בגין מזונות 05/15.

החייב הציג אסמכתא כי פרע החוב.
כעת התיק מאופס כמעט כליל.

החייב עתר לסגירת התיק.

הזוכה התנגדה, בעיקר על רקע התנהלות עבר, ובשל גילו הצעיר לאחד הקטינים המחייב תשלום עתידי בן 10 שנים.

כבר הבעתי דעתי העקרונית, שבהתקיים מצב בו החייב מתנהל כנדרש, יש לשקול בחיוב סגירת התיק, אלא שעל-מנת לעשות כן יש להכריע תחילה האם יש לבטל העיקול העתידי בתיק במלואו או בחלקו.

החייב טוען כעת כי, הלכה למעשה, חל שינוי נסיבות בתיק, שתומך בביטול העיקול.

החייב מצביע בתגובתו זו על שינוי הנסיבות ועל הטעמים המחייבים לבטל העיקול העתידי, כך שיוכל להתנהל בחייו באופן נורמטיבי.

בכל תגובותיה לא התייחסה הזוכה מפורשות לאפשרות לביטול העיקול העתידי, מהטעם שהתנגדותה הובעה באופן עקרוני ביחס לסגירת התיק, ואנוכי סבורה כי יש ליתן לה זכות להשמיע עמדתה".

8. לנוכח אלה, ואחר שהתיק מאופס מזה זמן רב, ולנוכח שהצדדים מתנהלים באופן תקין דהיום (במזונות השוטפים - באמצעות הוראת קבע, ובהוצאות הנלוות - על-פי מתווה שסוכם בין הצדדים), ולאחר שהצדדים הגישו מספר בקשות נוספות בעניין, זימנתי הצדדים לדיון ביום 21.04.16, שבעיקרו, נועד לאפשר לזוכה לשכנע בעמדתה כי אין לבטל העיקול העתידי בתיק, באשר הדגשתי, שסעד ביחס לבקשת החייב לסגירתו של התיק נתון להכרעת הרשם המטפל בתיק, קל וחומר נוכח היות בקשות "פתוחות בתיק".

התנהלות הדיון
9. בדיון שנערך בפני ביום 21.04.16 הפניתי הצדדים להחלטתי מיום 05.12.15, ולעמדתי העקרונית, כי אין לקיים עיקול עתידי בתיק נכון להיום, ודאי לא בהיקף הקיים, לנוכח איפוס התיק והתנהלות החייב.

10. הבהרתי לצדדים כי עיקר הסוגיה שיש לבחון היא האם יש די בשינוי הנסיבות של החייב והתנהלותו כדי לבטל העיקול, או למצער, לצמצמו.

11. שלא בשולי הדברים יוער כי במהלך הדיון הוצעו, הן על-ידי, הן על-ידי ב"כ החייב כמה וכמה מתווים לפתרון המחלוקת, לרבות הוצע לצדדים להגיע להסכמות לפיהם יוותר עיקול עתידי בסכום מופחת של בין 80,000-40,000 ש"ח אולם הזוכה לא הסכימה לאמצו.

12. כן במהלך הדיון הציע ב"כ החייב היוצא (בשלא שהזוכה הביעה התנגדות לנוכחותו/האפשרות כי ישטח הצעתו), כי סכום הגדלות שהצדדים חלוקים עליהן (תהליכים 25 ו- 26, כר"מ), שעניינם טרם הוכרע, העומד על-סך כולל של כ- 40,000 ש"ח, כבר ישולם לזוכה (מבלי להודות בנכונותו), וככל שיימצא כין אין בהגדלות ממש, יקוזזו הכספים בהמשך.

13. הצעה זו באה להוסיף על המתווה אותו הצעתי. עם-זאת, הפערים בין הצדדים היו כה גדולים שלא היה ניתן להגיע לכדי הסכמות, ולו גם באופן זמני וחלקי.

14. משכך ניתנה לב"כ הצדדים האפשרות לטעון - וגם אפשרתי לצדדים לפנות בדברים - עם-זאת יודגש כי לא היתה כל בקשה לחקור מי מהצדדים תחת אזהרה.

טענות הזוכה
15. הזוכה, באמצעות ב"כ המלומד, טענה כי הנסיבות לא רק השתנו, אלא אף הוחמרו.

16. לשיטתה, מדובר בחייב שאין לו כתובת מגורים מסודרת, החי אצל הוריו, חייב שעזב בזמנו את הארץ ולא חזר תקופה ארוכה, וכמו-כן לחייב אין חשבון בנק.

17. הזוכה הביעה דאגתה לעתידם של הקטינים וכן ציינה שיש חיובים נוספים שאינם משולמים, חיובים שאינם מוצאים ביטוי בתיק.

18. עוד טענה הזוכה כי העיקול חלוט, ומשלא הוגש עליו ערעור, ומשבאים לבקש את ביטולו, נדרש שינוי דרמתי בנסיבות.

19. למרות שהתיק מאופס תקופה ארוכה (כשנה) טענה "בסוף היום מבחינתנו יש חוב".

20. הזוכה לא הסתפקה במתווה מוצע לעיקול מופחת על הכספים, ודרשה ערבויות נוספות, כגון, להוסיף הורי החייב כחייבים בתיק וכיוצא מזה.

21. לסיכום טענה כי החייב אינו נורמטיבי וככל שהעיקול יבוטל "השוט הזה כבר לא יהיה קיים ולא יהיו מזונות".

22. במהלך הדיון שטחה הזוכה עצמה טענותיה כר"מ:

"אני ארבע שנים לא מקבלת מזונות.

אני מוכנה להביא את הילדים שיעידו איך הם חיו ארבע שנים.

מה קורה אם מחר הוא סוגר את הוראת הקבע ונעלם אני נשאר(ת) ללא מזונות אין לי בטחונות ממנו, מי יהיה ערב לאוכל של הילדים.

אלו החיים שלי, אם ישוחררו הכספים הוא בורח מהארץ. שיחררו לו 70,000 ש"ח הוא ברח מהארץ."

טענות החייב
23. מנגד טען החייב, באמצעות ב"כ, כי הוא חוזר על הבקשה ועומד עליה, והבהיר מספר נקודות בהתייחס לטענות הזוכה.

24. טענת הפרעתי הוכרעה בתיק (ראה תהליך 2, 28.04.15), בה הוריתי על הקטנה על-סך 58,031.25 ש"ח נכון ליום ערך 16.10.12, וכן לבצע הקטנה נוספת בסך 10,627.75 ש"ח נכון ליום ערך 17.04.201), ובסופו-של-יום התיק אופס.

25. לחייב יש חשבון בנק, והוא מתנהל בו באופן סדיר. מדובר בחשבון באמצעותו מבצע החייב באופן שוטף העברות בנקאיות לטובת הזוכה בגין המזונות השוטפים. עוד הדגיש כי המזונות השוטפים הולכים ופוחתים בעתיד הנראה לעין.

26. לטענתו, באיזון הראוי בין ביטול העיקול על המזונות העתידיים לבין זכויות החייב, אין צפי לפגיעה ממשית בזכויות הזוכה.

27. ברי כי יש לאפשר לחייב לחזור להתנהלות חיים סבירה, לרכוש דירה, ולנהל חיים נורמטיביים - וככל שלא ישוחררו הכספים המעוקלים - לא יוכל לעשות כן.

28. החייב מצידו הוסיף ואמר כי יש לו תלוש משכורת, אין בכוונתו לברוח מהארץ, הוא מכלכל את הקטינים בכבוד ולא מחסיר מהם דבר.

29. נוכח כל אלה, החייב אינו סבור כי יש סיבה לערב את ההורים בתיק, כערבים או חייבים.

30. גם החייב ביקש לאמר דברו, ופנה במילים אלו:

"... אני מבקש מגברתי להוציא אותי מעבדות לחירות, מבקש לסגור את התיק מבקש לשחרר הכספים ורוצה לחיות בכבוד גם עם הילדים שלי וגם עם הזוכה, אין לי כלום נגדה היא אם ילדיי ואני רוצה לחזור לנהל חיים נורמטיבים, עשיתי טעויות, שילמתי עליהם מחיר כבד וזהו זה נגמר."

דיון והכרעה
31. ראשית יוער כי אין לקבל טענת הזוכה כי אין לרשם דנא הסמכות לשנות מההחלטה של כב' הרשמת (דהיום, כב' השופטת) ל' הר ציון בתיק דנא במסגרת נומ' 027, 06.01.14, אשר קבעה כי יש להטיל עיקול עתידי בתיק, מהטעם שמדובר בהחלטה חלוטה.

32. מדובר בהחלטה מינהלית, שככל שיש בסמכות לרשם לאשרה, כך ביד הרשם לבטלה או לשנותה, קל וחומר נוכח שינוי בנסיבות, מכוח סמכותו המינהלתית ומכח עקרונות במשפט המינהלי. בהתאם לכך, ביד הרשם לעיין בה מעת לעת (לעניין זה ראה תמ"ש (רשל"צ) 32713/12 פלוני נ' פלונית, כב' השופטת קיציס, ניתן ביום 27.07.06 (להלן: "תמ"ש 32713/12"). משכך, הנני נדרשת לשקול הטעמים לכך.

רקע נורמטיבי
33. ככלל, המחוקק לא מצא לנכון להגביל שיקול-דעתו של רשם ההוצאה לפועל בהטלת עיקול בקיומו של חוב פסוק, אלא הותיר הסוגיה לשיקול-דעתו. בפסקי-דין רבים נקבע כי הטלת עיקולים וביטולם בהליכי הוצאה לפועל, הינה סמכות מנהלית ולא שיפוטית, וההחלטה אם לעקל זכויות בגין חיוב מזונות עתידי צריכה לעמוד במבחני סבירות ומידתיות, קל וחומר נכון הדבר כהיום, לנוכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המעניק הגנה לקניין הפרט.

34. כידוע, השאלה האם קיים חוב במזונות בעת מתן ההחלטה, אם לאו, אינה השיקול המכריע. פסק-הדין למזונות מהווה תשלום לשיעורין, המתחדש מידי חודש בחודשו במשך שנים. לכן העובדה כי בנקודת זמן מסויימת אין חוב בתיק ההוצאה לפועל אין משמעה כי החוב סולק במלואו.

35. כאשר במועד מתן ההחלטה על ביטול העיקול אין חוב מזונות בתיק, הפעלת הסמכות המנהלית תיעשה בדומה להפעלת הסמכות עת נדרש בית-המשפט לעקל רכושו של נתבע בעיקול זמני: קרי, יש לבדוק האם הוקמה תשתית עובדתית לפיה אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין העתידי, ויש לאזן בין האינטרסים של החייב והזוכה (ראה לעניין זה סעיף 13 בפסק-דינו של כב' השופט אליהו ב- ע"ר (מחוזי-ת"א) 26682-02-13 פלונית נ' אלמוני, ניתן ביום 26.05.13 (להלן: "ע"ר 26682-02-13").

36. כפי שצויין בסעיף 33 לעיל, ההחלטה אם יש מקום לעקל זכויות בגין חיוב מזונות עתידי כאשר החייב משלם את המזונות עתידי כסדרם צריכה לעמוד במבחני סבירות ומידתיות.

37. על הרשות המנהלית לשקול איפוא אם יש מקום לנקוט באמצעי המבוקש בשים-לב כי: "הרשות אינה יוצאת ידי חובתה אלא אם היא מפעילה שיקול-דעת של ממש, לא כמצוות אנשים מלומדה, כי אם באופן ענייני ואמיתי" (ראה יצחק זמיר הסמכות המנהלית, נבו הוצאה לאור, תשנ"ו-1996, כרך ב', עמ' 701).

38. מעיון בפסיקה עולה כי במבחן הסבירות כב' בית-המשפט לא היסס בעבר לבטל עיקול עתידי במקום בו לא שכנעה הזוכה כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע הצו.

39. ראה תמ"ש 32713/02 פלונית נ' אלמוני, כב' השופטת קיציס, ניתן ביום 27.07.06 (להלן: "תמ"ש 32713/02"):

"לעניין סבירות ההחלטה: בענייננו חיוב המשיב בתשלום המזונות עוגן בפסק-הדין, ומאידך המשיב עומד בתשלומים שהושתו עליו בפסק-הדין. בנסיבות אלו, הפעלת הסמכות המנהלית תעשה בדומה להפעלת הסמכות השיפוטית, עת נדרש בית-המשפט לעקל רכושו של נתבע בעיקול זמני. יש לבדוק האם הוקמה תשתית עובדתית לפיה אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין העתידי. במקרה דנן לא הוכיחה המערערת כל תשתית כזו. אין מקום לייחד רכוש לצורך תשלום המזונות לתקופה ממושכת עם ההגנה החוקתית הניתנת לפרט לעשות בקניינו כרצונו."

40. בבוחנה את מבחן המידתיות, קבעה כב' השופטת קיציס בעניין תמ"ש 32713/02 כך, ודומה שיש בדברים כדי ללמד על ענייננו:

"לעניין מידתיות ההחלטה: עיקול על זכויות המשיב מתאים להגשמת המטרה של תשלום מזונות עתידיים, אך לא מתקיימים שני המבחנים הנוספים של המידתיות: ניתן לנקוט באמצעים אחרים פוגעניים פחות, לצורך גביית החיוב, וכאלה אכן ננקטו במקרה דנן: והעיקול במקרה דנן מביא לפגיעה במשיב ללא יחס ראוי לתועלת שבתשלום המזונות, שכן הקטינים אינם זקוקים לכסף שעוקל כעת ולעומת-זאת הנזק למשיב הינו וודאי."

מן הכלל אל הפרט
41. לאחר שעיינתי בכל הבקשות והתגובות שהוגשו בעניין דנא בתיק, ובחנתי ההחלטות המרכזיות בו, ואחר שהקשבתי קשב רב לב"כ/לצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להותיר העיקול בגין חיוב מזונות עתידי במלואו בתיק, מהטעמים הבאים:

א. התיק אופס - המחלוקת בין הצדדים בתהליך מס' 2 ביום 28.04.15 הוכרעה, והתיק אופס (להלן: "ההחלטה בתהליך 2").

יוזכר כי לצורך ההכרעה הגישו הצדדים לעיוני תחשיבים מטעמם שלא מצאתי לנכון לאמץ מי מהם, ובסופו-של-דבר הוריתי כי יש לעדכן החוב בתיק על-פי המפורט בסעיפים 6.1 ו- 6.2 להחלטה מיום 28.04.15 - קרי, לבצע הקטנת חוב בסך של 58,031.25 ש"ח נכון ליום ערך 16.10.12, וכן לבצע הקטנה נוספת בסך 10,627.75 ש"ח נכון ליום ערך 17.04.14.

משמעו של דבר שהתיק, שעמד עובר למתן החלטתי על-סך 112,448.68 ש"ח, הועמד אחר שהכרעתי בדבר המחלוקות כך שנקבע כי החייב פרע סך של 81,015.69 ש"ח, ויתרת החוב קטנה ביום 29.04.15 לסך של 31,433.24 ש"ח.

יתרת החוב שנותרה בתיק שולמה על-ידי החייב בסמוך לביצוע ההקטנות, ונכון להיום עומד התיק על סכום זניח של 271.70 ש"ח, אפשר תולדה של הפרשים מזעריים בניהול התיק.
לא נעלם מעיני כי היה ממש, שלא לאמר יותר מכך, בטענת החייב בתהליך 2, שהינה כטענת פרעתי, וההקטנה המסיבית, שהזוכה לא ערערה עליה, מלמדת כי הזוכה התנהלה בתיק שיתרת החוב בו היתה "מנופחת", באופן שמעלה תמיהות ותהיות לגבי התנהלותה שלה עצמה בתיק.

ב. התנהלותו החיובית של החייב - אחר המלצתי, החל החייב להתנהל באמצעות הוראת קבע צמודת מדד, על-פי הוראות פסק-הדין. החייב מתנהל באופן יציב במהלך חודשים רבים מיום ביצוע ההקטנות על-פי החלטתי בתהליך 2. למעשה, מדובר בכשנה (החלטתי בתהליך 2 ניתנה ביום 28.04.15). התרשמותי היא איפוא כי החייב למד משגיאות העבר.

כמו-כן, הצדדים החלו להתנהל באורח תקין ביחס להוצאות חריגות, על-פי מתווה שהצעתי, אשר אומץ על ידם. מבלי לקבוע מסמרות בעניין יוער כי הגדלות שטרם הוכרעו, וטרם הוגדלו בתיק, אינן אלא חיוב "פוטנציאלי", שלא לאמר "תיאורטי", ומשטרם הוכרע, אינו סותר החזקה כי החייב מתנהל כנדרש, קל וחומר, משמדובר בהגדלות שרובן ככולן נושאות חיובים שהוצאו עובר לשנתיים מהיום, והזוכה עותרת לגבייתם רק היום, על רקע בקשת החייב לבטל העיקול העתידי ולסגור התיק, ולשיטתי, עלול לחול בעניינם סעיף 11ב לחוק תיקון דיני משפחה, התשי"ז-1959, נוכח פסקי-דין מנחים של בתי-המשפט המחוזיים והשלום, כנקבע לאחרונה.

ג. הותרת העיקול בגין מלוא המזונות העתידיים אינה עומדת במבחן הסבירות - עיקול על מזונות עתידיים אינו סעד שכיח קל ועיקר, והוא הוטל בתיק זה אך מהטעם שהחייב לא נשא בדמי המזונות, ואף התכחש לחוב בתיק.

ראוי יהיה לסבר האוזן, בשלב זה, לנימוקיה של כב' הרשמת (כיום שופטת), ל' הר ציון בהטלת העיקול ולבחון האם נסיבות אלה מתקיימים היום.

בנסיבות מתן ההחלטה בנומ' 120033027ט (להלן: "נומ' 027"), שניתן ביום 07.01.14, דובר בחייב לו חוב בתיק על-סך של 90,000 ש"ח. וכך תואר החייב והתנהלותו:

"החייב בתיק זה אינו משלם את חוב המזונות. החייב צבר חוב עבר ואף אינו עומד בתשלום השוטף. החייב עצמו עתר לתשלום חוב העבר בדרך של עיקול על הכספים להם הוא זכאי..."

ואילו היום, כמפורט בסעיף 41א וסעיף 41ב שלעיל, מדובר בחייב הנושא בחוב המזונות, מתנהל כנדרש ביחס לחיובי הוצאות נלוות על-פי מתווה שאומץ, העותר לשחרור הכספים המעוקלים על-מנת להתנהל באופן נורמטיבי.

לטעמי, מדובר בשינוי נסיבות מהותי, ובנסיבות אלה, הטלת עיקול בהיקף העולה כדי מלוא המזונות העתידיים, אינו סעד סביר בעיני, שכן לא יעלה על הדעת כי כל חייב המחוייב לשאת במזונות עתידיים של ילדיו יאלץ למשכן את חייו על-מנת להבטיח עתיד זה, עוד טרם נזקקים הקטינים למזונות בפועל.

בפרט נכוחים הדברים לאור האמור בסעיף 41ב שלעיל, ומשהתרשמותי מהתנהלות החייב היא כי למד הלקח כדבעי מחד גיסא, במצב, מאידך גיסא, בו הזוכה לא הוכיחה תשתית עובדתית ראויה המניחה הדעת כי ביטול הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין בעתיד, וכי נדרש להותיר העיקול במלואו, או לבטלו בכפוף לערבויות ביחס למלוא החוב העתידי.
על רקע זה, יותר מתמיהה עולה נוכח עמדת ב"כ הזוכה.

הכיצד אפשר לקבל "שהנסיבות לא רק שהשתנו אלא אפילו עם חלוף הזמן מבחינתנו רק הוחמרו", משהדבר סותר חזיתית התנהלות החייב בשנה האחרונה, כעולה מהאמור והמפורט בהחלטתי זו והחלטות קודמות בתיק.

ועוד, טיעוני הזוכה כי עלולה היא להגיע כדי "פת לחם", לאור שלחייב אין לו חשבון בנק, ועל רקע שאין לו כתובת קבועה, לא שכנעוני כי יש בהם ממש, ולמיטב שיפוטי, נטענו כטענות בעלמא, שכן אין חולק כי החייב נושא במזונות באמצעות העברה בנקאית, ולא הוכח כי אין לחייב כתובת קבועה, כל שעולה הוא שהוא גר אצל הוריו, טענה שלא נסתרה, וממילא אינו מכחיש זאת, ומסביר כי אין בידו די ממון לקנות דירה משלו, בין היתר נוכח התנגדות הזוכה לשחרר הכספים המעוקלים.

לעניין זה ראה והשווה תמ"ש 32713/02, סעיף 6, בו נדחתה טענה דומה, ונקבע:

"אני דוחה טענת המערערת כי החיוב העתידי לבדו הוא המביא לקיומו של חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק-הדין: אין מקום לייחד רכוש לצורך תשלום המזונות לתקופה כה ממושכת (13 שנים), רק בשל העובדה כי המשיב חוייב בתשלום מזונות. טענה זו אינה מתיישבת כאמור, עם ההגנה הניתנת לפרט לעשות בקניינו כרצונו."

ד. הותרת העיקול בגין מלוא המזונות העתידיים אינה עומדת במבחן המידתיות - כאמור בפסק-דינה של כב' השופטת קיציס, תמ"ש 32713/02, אכן עיקול על זכויות המשיב מתאים למטרת תשלום המזונות העתידי, אולם אינו עומד בשני מבחני-המשנה הנותרים של מבחן המידתיות - מבחן הפגיעה הפחותה ומבחן היחס הראוי עלות-תועלת.

במבחן-המשנה השני - הפגיעה הפחותה - ניתן לנקוט בהליכים פחותי פגיעה להבטיח גביית החוב, דוגמת צו עיכוב מהארץ על-פי סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. הזוכה לא הצליחה לסבר האוזן, באמצעות בא-כוחה, מדוע, ככל שחששה כה רב, ונוכח איפוס החוב בתיק, ומשעל-פי דין ההגבלות אינן עוד אמורות לעמוד בתיק, לא עתרה לצו זה.

זאת ועוד, כן עומדים עדיין לזוכות/זוכים בתיקי מזונות, על-פי כל דין, הליכי מאסר חייבים, האפשרות להטיל הגבלות (בתנאים מקלים יותר מבתיקי חייבים "רגילים") ועוד, ולא מן הנמנע שניתן לנקוט באלו ככל שהחייב לא יישא במזונות כנדרש.

זאת ועוד, גם במבחן המשנה השלישי - עלות-תועלת - ככל שכלל אנו נדרשים לו משהזוכה לא עברה סף המבחן השני, קשה פגיעתו של עיקול, במלוא הסכום המצוי אצל הכונסים (ראה הודעתם שהתקבלה בתיק, תהליך 19, 20.09.15, כי יתרת הכספים המצויים בכינוס נכון למועד מתן ההודעה הוא 354,666 ש"ח), באופן המונע מהחייב לעשות שימוש בכספים לצורך צרכיו האישיים הוא (רכישת דירה), במצב בו לא שוכנעתי כי נכון לשמר הכספים אצל הכונסים נוכח התנהלות החייב והתיק.

לנימוקים דומים ראה והשווה לסעיף 7 לפסק-הדין, תמ"ש 32713/02:

"עיקול כספים להבטחת התשלום, מביא לפגיעה במשיב ללא יחס ראוי לתועלת שבתשלום המזונות. הקטינים אינם זקוקים לכסף שעוקל כעת ולעומת-זאת הנזק למשיב הינו וודאי. לפחות על-פי הנסיבות שבפני, בטווח הקרוב לא יעשה שימוש בכספים ועל-כן התועלת היא מעטה לעומת הנזק הוודאי. לסיכום, עיקול חוב המזונות העתידי אינו מידתי ועל-כן הטלתו אינה כדין."

לסיכום עניין המידתיות ראוי להזכיר כי מן המפורסמות היא כי:

"היסוד השלישי הוא המידתיות עצמה. לפי יסוד זה, אין די בכך שהרשות המינהלית בחרה באמצעי המתאים והמתון והשגת המטרה, אלא עליה להוסיף ולשקול את התועלת שתצמח לציבור כנגד הנזק שייגרם לאזרח עם הפעלת האמצעי הזה בנסיבות העניין. עליה לשאול את עצמה אם בנסיבות אלה קיים יחס ראוי בין התועלת לציבור לבין הנזק לאזרח. היחס בין התועלת לבין הנזק, ואפשר לומר גם היחס בין האמצעי לבין המטרה, צריך להיות מידתי (פרופורציונלי), כלומר, יחס שאינו חורג מן המידה הראויה. אם בנסיבות של עניין מסויים, יגרום השימוש באמצעי מסויים, שהוא מתאים ומתון, נזק כבד לאזרח, ואילו התועלת הצפויה לציבור אינה אלא מזערית, המסקנה עשויה להיות שאסור לרשות להשתמש בנסיבות אלה אפילו באמצעי זה" (זמיר, שם, עמ' 131)."
(ראה פסק-דינו של כב' הנשיא (כתואר דאז) אהרן ברק ב- בג"צ 3477/95 ישראל בן-עטיה נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד מט(5), 1)

"הערת אזהרה"
42. עם-זאת, ואף לאחר שקבעתי כל אלה, ובאיזון ובזהירות הראויים והנדרשים בתיקי מזונות, איני סבורה כי בשלב זה, יש בידי לבטל העיקול במלואו, בפרט משהתיק אינו בטיפולי עוד.

43. לטעמי, יש לנהוג בתיק זה עקב בצד אגודל, ולאפשר צמצום נוסף של העיקול העתידי, מעבר לאשר ייקבע להלן במסגרת החלטתי זו, בהתאמה להמשך התנהלות החייב בתיק, ועל-פי ההכרעה בבקשות ההגדלה ה"פתוחות" שטרם הוכרעו בו (תהליכים 25 ו- 26), ותוך הקצאת תקופת ביניים קצרה נוספת, לבחון רצינות החייב והתנהלותו - הכל על-פי מיטב שיקול-דעתו של המותב החדש המטפל בתיק.

44. טעמים מספר עומדים ברקע ל"הערת אזהרה" זו, אולם טרם אדרש להם יודגש כי אף החייב עצמו, בהגינותו הרבה, הסכים, בין היתר, להותרת סכומים נכבדים בתיק, בהיקף שייקבע על דרך הפשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט, בין 40,000 ש"ח ל- 80,000 ש"ח, ואף הציע לשלם סך של 40,000 ש"ח לאלתר (תוך שמירת זכויות על-פי כל דין ושמירת האפשרות לקזזם על-פי תוצאת ההכרעה בבקשות בהגדלות בתהליכים 25 ו- 26), אולם הזוכה דחתה האפשרות מכל וכל, ועלי לכבד עמדתה, ואין לכפות הר כגיגית עליה. ולהלן טעמי:

א. הכרעות "פתוחות" - כמפורט בסעיף 4 לעיל, בתיק בקשות הגדלה בסך של כ- 40,000 ש"ח שטרם הוכרעו על-ידי המותב המטפל בתיק, ולאור העבודה שאף ב"כ החייב לא התנגד להבטיח תשלום חיוב זה, וככל שיאושרו ההגדלות, נכון יהיה להותיר סך 40,000 ש"ח בתיק, ככספים מעוכבים, עד להכרעה בבקשות בתהליכים 25 ו- 26 שפורטו בסעיף 4 לעיל.

ויובהר - אחר שיוכרע גורל ההגדלות בתהליכים 25 ו- 26, הסכום ישוחרר בהתאם להכרעת כב' הרשם האמון על ההחלטות בבקשות אלה, בהתאמה לתוצאתן.

ב. נתוני התיק - לחייב חיוב מזונות חודשי על-סך כ- 6,000 ש"ח, האמור לקטון בקרוב לסך של כ- 5,000 ש"ח נוכח הוראות פסק-הדין בהתייחס לבן הבגיר. יוער כי נסיבה זו לא השתנתה באופן מהותי ממועד בו ניתנה ההחלטה בנומ' 027, למעט משחלפו כמעט שנתיים וחצי ממועד מתן ההחלטה, עם-זאת יש גם בכך כדי להשפיע על חיוב המזונות העתידיים.

על רקע הסכום החודשי הנכבד, ומשום אין להתעלם עד דק מה"היסטוריה" של התיק והחייב, ותוך בחינת מכלול נתוני החייב, ובהתחשב בחיובי המזונות החודשיים, מצאתי כי יש להותיר בתיק, בשלב זה, סכום של 45,000 ש"ח.

סכום זה יעוכב בתיק, ככספים מעוכבים, עד להכרעת המותב המטפל בתיק, ועל-פי מיטב שיקול-דעתו, זאת בהתחשב בנסיבות התיק ובהתנהלות החייב, כאמור בסעיף 44ב שלעיל, ובהתחשב בכל שינוי נסיבות רלוונטי אחר, שאין בידי לצפות אותו נכון להיום.

החייב רשאי לעתור ביחס לכספים מעוכבים אלה עוד חצי שנה.

תוצאה
45. אחר שהגעתי לכלל המסקנות כמפורט לעיל, אני מורה כי יש לקבל חלקית בקשת החייב, ולצמצם העיקול העתידי אצל הכונסים לסך של 85,000 ש"ח (להלן: "הסכום").

46. מאחר שאין כל סיבה נראית לעין שהכספים ימשיכו להיות מופקדים בקופת הכינוס, הנני מורה כי הכונסים יעבירו הסכום על-סך 85,000 ש"ח לתיק, אל אתר, שם יופקדו ככספים מעוכבים, וזאת לא יאוחר מ- 7 ימים ממועד המצאת החלטתי זו להם.

47. יתרת כספי העיקול העתידי המופקדים אצל הכונסים יועברו לחייב, ולא יאוחר מ- 7 ימים ממועד המצאת החלטתי זו להם.

48. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהתנהלות עבר והווה בתיק, לא מצאתי לנכון להשית הוצאות על מי מהצדדים."