שינוי השטר

1. כללי
סעיף 64 לפקודת השטרות, קובע כדלקמן:
"64. שינוי השטר

שינוי שטר

(א) שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על-פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול הוא לאכוף פירעונו לפי כתבו המקורי.

שינוי מהותי מהו

(ב) בייחוד מהותיים הם שינויים אלה: כל שינוי בתאריך, בסכום העומד לפירעון, בזמן הפירעון או במקום הפירעון, ומקום שקיבולו של השטר הוא כללי - הוספת מקום הפירעון בלי הסכמתו של הקבל."

סעיף 64(א) לפקודת השטרות קובע כי שטר שנעשה בו שינוי מהותי, ללא הסכמת הצדדים החבים על פיו, בטל ומבוטל {ת"א (נת') 4310/06 סופר אייל נ' זינגר אהרון, תק-של 2008(1), 18480 (2008)}.
ובמילים אחרות, אם נעשתה השלמת שטר שלא בהוראת נותן השטר, השטר מבוטל על-פי סעיף 64(א) ו- (ב) לפקודת השטרות. "כך גם אם ההשלמות בשטר נעשו בניגוד להסכמת הצדדים שבעקבותיה ניתן השטר וזאת אף אם המבקש חייב למשיבה כספים מכוח היחסים העסקיים שהיו ביניהם, אולם לא מכוח ההסכמה הנוגעת לנסיבות מתן השטר" {בש"א (נת') 1168/04 ליאור אהרון נ' סופר דרינק בע"מ, תק-של 2004(3), 14582 (2004)}.
סעיף 64(ב) לפקודת השטרות מונה מספר דוגמאות, מהם ניתן ללמוד מהו שינוי מהותי. שינוי בתאריך, שינוי בסכום העומד לפירעון, שינוי בזמן הפירעון, שינוי במקום הפירעון – הינם שינויים מהותיים. במקרים כגון אלה, אזי, "חזקה" היא, כי עסקינן בשינוי מהותי, ועל התובע-אוחז השיק, החובה להפריך החזקה כאמור. חיזוק לדברים אלה מצאנו ב- ת"א (ת"א-יפו) 36024/01 {בן חמו גבי נ' תורג'מן ניסים, תק-של 2001(1), 17570 (2001)}. שם קבע בית-המשפט, כי במקרה ו"שני הצדדים הסכימו שהשטר נמסר לידיו של התובע למטרה ספציפית והוא (התובע – הערת המחברים) ביקש לטעון, כי היתה הסכמה להגדרת ההרשאה מחדש", אזי נטל השכנוע רובץ על התובע. במקרה שכזה, על התובע לשכנע את בית-המשפט, כי הנתבע הסכים לשינוי ההרשאה ולהשלמת השטר באופן בו הושלם הלכה למעשה.
משמוציא כותב שטר מסמך שלם, אין אדם רשאי, לאור האמור בסעיף 64 לפקודת השטרות, להוסיף עליו או לשנותו. למרות זאת, ניתן יהיה לבצע שינויים על גבי השטר, כאשר השטר איננו שלם, דבר המעמיד את עושה השטר בחזקה, כאמור בסעיף 19 לפקודת השטרות, שהרשה למחזיק להשלים את המסמך {ת"א (ב"ש) 4450/06 מזרחי אורלי נ' אומרוב ולי, תק-של 2007(3), 21051 (2007)}.
סעיף 19 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
"19. מסמך לא שלם או חתימה על-החלק
(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה."
למרות זאת, לאוחז השטר-תובע, יכולות לעמוד שתי טענות:
האחת, השינוי נעשה על-ידי הנתבע, או שהנתבע הרשה לבצע התיקון או שהסכים לו. על התובע להוכיח כי השינוי נעשה על-ידי הנתבע או הרשה לעשותו ושהסכים לו.
מחד, לא תיתכן אפשרות כי נתבע ירשה לבצע שינוי בשיק או יסכים לבצע השינוי ומאידך, ידרוש את החזרת השיק ואף יחתום על חוזה בעניין זה {ת"א (רמ') 3419/05 הררי עמוס נ' אטיה עזר, תק-של 2007(1), 11809 (2007)}.
השניה, התובע אוחז כשורה בשיק.
ש' לרנר גורס בספרו {דיני שטרות (התשנ"ט-1999)}, כי "כדי למנוע הכנסת שינויים בשטרות נקט המחוקק גישה מחמירה והפקיע את השטר, אף שניתן היה לאיין את השינוי ולחייב את החתומים על השטר על-פי כתבו המקורי. הסעיף חל לא רק על שינוי פרט קיים אלא גם על הכנסת תוספות שונות לשטר או מחיקת פרטים שהיו בו".
לטענה, על-סמך סעיף 64 לפקודת השטרות, יש השלכה גם לעניין היותו של המשיב-אוחז השטר, אוחז כשורה, שכן, לכאורה השטר איננו שלם ותקין על-פי מראהו. שטר נחשב לא תקין "כל אימת שמראהו עלול לעורר בליבו של סוחר חשש שמשהו אינו כשורה" {ש' לרנר, שם, 275}.
י' זוסמן גורס בספרו {דיני שטרות (מהדורה שישית) 334}:
"... להבדיל מסעיף 63 לפקודה המדבר על "ביטול בידי האוחז", לא נאמר בסעיף 64, כי השטר מתבטל עקב שינוי מהותי שהאוחז עשה בו. משמע, שינוי מהותי שנעשה בשטר, מבטל את השטר, ואין נפקא מינה מי עשה אותו, האוחז, או אדם שהורשה לכך על ידו או אפילו אדם שלא הורשה לכך. פרץ גנב למעונו של האוחז ושינה את נוסח השטר שנמצא שם, השטר בטל. טעמו של דבר הוא, כי האוחז אחראי בפני החתומים על השטר לשמירת המסמך, ומשנפגעה שלמותו של המסמך, לא מילא חובתו, והם פטורים."
בנוסף, י' זוסמן מציע להגדיר שינוי מהותי בשטר כך: "שינוי או הוספה המשנים את משמעות המסמך מאיזה בחינה שהיא". על-פי מבחן זה יש להשוות בין המסמך לפני השינוי לבין המסמך לאחר השינוי ואם התוצאות המשפטיות אינן זהות אזי מדובר בשינוי מהותי" {י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית) 335}.
קיים הבדל בין מקרה שבו השינוי אינו ניכר בשטר, לבין מקרה, שבו השינוי ניכר וגלוי על-פני השטר. מקום שהשינוי גלוי על-פני השטר, התובע נושא בנטל להוכיח כי השינוי לא פסל את השטר, כגון שנעשה בהסכמת הצד שכנגד. באין ראיה כזאת, חייב בית-המשפט לדחות את תביעתו. ב-ת"א (הרצ') 2364/01 {משה ניקפהמה נ' נינה פודפולני ואח', תק-של 2004(4), 1923 (2004)} קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון בפניו אין כל ראיה כי מחיקת המילים שיק ביטחון נעשו על-ידי הנתבעת, בהסכמתה, או בהרשאתה, או בידיעתה, של הנתבעת. "נהפוך הוא, שני הנתבעים העידו כי הדבר נעשה ללא ידיעתה וללא רשותה, ובידי התובע אין כל ראיה לסתור".
ש' לרנר טוען בספרו {שם, 495; ראה גם י' זוסמן, שם, 337-336} כי שינוי תאריך שנעשה לפני מסירת השטר לנפרע אינו מביא לביטולו. חבותו של המושך אינה נכנסת לתוקף לפני מסירתו לנפרע, ועד למועד זה, רשאי המושך לשנות את השטר כראות עיניו.
לאור דברים אלו, קבע בית-המשפט ב- ת"א (י-ם) 22761/00 {דורון שאול ואח' נ' ג'יי סולומונט, תק-של 2002(4), 2272 (2002)} כי "בהנחה שהשינוי בתאריך השיק נעשה על-ידי אופיר כשלוחו של הנתבע, ובמסגרת הרשאתו, בהסכמתם של התובעים, לפני שהשיק נמסר לידי "הנפרע" (חברת איזי), אין בשינוי כדי להביא לידי ביטול השיק".
ש' לרנר, מביא בספרו {שם, 495} מספר דוגמאות, שלא תחשבנה כשינוי במסגרתו של סעיף 64 לפקודה. ואלה הן:
1. "השלמת שטר: ...ניתן להשלים מסמך או שטר לא שלמים, בהתאם לאמור בסעיף 19 לפקודה. השלמה זו מותרת על-פי הדין, ואינה נחשבת לעריכת שינוי בשטר במובן סעיף 64. באופן כללי, שינוי המוכר על-ידי הוראה אחרת בפקודה, אינו גורם לביטול השטר מכוח סעיף 64 לפקודה. כזה יהיה למשל, דינו של שרטוט שהוסף לשטר על-ידי האוחז."
2. "שינוי שנעשה לפני מסירת השטר לנפרע: חבותו של המושך אינה נכנסת לתוקף לפני מסירתו לנפרע, ועד מועד זה הוא רשאי כמובן לשנות את השטר."
3. תיקון טעות: דומה כי תיקון טעות שנפלה בשטר, אינו שינוי במובן סעיף 64 לפקודה. דרך משל, אם ביום 1.1.99 קיבל נפרע שיק, ולאחר מכן הבחין שנכתבה בו שנת 1998, והוא חושש שהבנק לא יכבדו בשל עבור הזמן, רשאי הנפרע לשנות את התאריך ולהתאימו לכוונת הצדדים. במקרה זה אין אינטרס לאיין את השטר, כי השינוי האמור הולם את כוונתו של המושך, אף שלא נעשה בידיעתו. ניתן לראות בכך שינוי בנערך בהסכמת כל הצדדים החתומים על השטר.
2. שינוי במועד הפירעון
ככלל, כל שינוי בתאריך המופיע על שטר הינו בגדר שינוי מהותי כמשמעו בסעיף 64 לפקודת השטרות, אולם זאת כאשר מדובר בשטר שבו מולא התאריך על-ידי המושך או שסוכם מראש, בין הצדדים, על הגבלה כלשהיא של מועד הפירעון.
לעומת זאת, כאשר השטר נמסר על החלק, מתוך ידיעה וכוונה שמקבל השטר יעשה בו שימוש וימלא את מועד הפירעון כרצונו, אין כל משמעות מהותית לשינוי התאריך שנעשה על-ידי מקבל השטר {ת"א (ת"א-יפו) 15226/06 צ'צ'יק ורד נ' פליישר מיכאל, תק-של 2007(3), 23535 (2007)}
ב- ע"א 438/71 {צפליק נ' בלטמן, פ"ד כו(1), 164 (1971)} קבע בית-המשפט כי השינוי במועד הפירעון, שנעשה בשיק, במקרה דנן, הינו מהותי.
ב- בש"א (ת"א-יפו) 156787/06 {ט.ח.י. שיווק מזון בע"מ נ' אירנשטיין אברהם, תק-של 2006(4), 20252 (2006)} עסקינן בשינוי שטר, אשר על פניו ניתן לראות שימוש בשני סוגי עטים שונים ושינוי בשנת הפירעון של השיק, כאשר אין חתימה לצד השינוי. בית-המשפט קבע כי די בשינוי זה, כדי ליתן רשות להתגונן בטענה זו המהווה טענת הגנה אפשרית בהתאם לסעיף 64 לפקודת השטרות, בהיותה טענה לשינוי מהותי של שטר, היכולה להביא לתוצאת בטלות השטר.
3. שינוי שם הנפרע
ב- ת"א (רח') 2503/03 {עקיבא ישראל נ' מ.ג'. הובלות ופיתוח בע"מ, תק-של 2007(4), 8630 (2007)} קבע בית-המשפט כי שם הנפרע שונה ללא הרשאה ו/או בחריגה ממנה, ולכן, השינוי שבוצע, מפקיע את השטר {ראה גם ש' לרנר, שם, 452}.
ב- ת"א (רמ') 3757/01 {נאטורפיל מדיק סנטר בע"מ נ' יובל זהבי ואח', תק-של 2004(2), 12775 (2004)} קבע בית-המשפט כי "שינוי שם הנפרע מ"לידיה לאופר גרופ" ל-"ד"ר ביוטי בע"מ" מהווה שינוי מהותי, אשר מביא לפקיעת השטר".
4. שינוי סכום השיק
ב- ת"א (ב"ש) 4450/06 {מזרחי אורלי נ' אומרוב ולי, תק-של 2007(3), 21051 (2007)} הוציא הנתבע תחת ידו שטר שלם שהסכום המצויין בו הוא 5,000 ₪. על-כן, לא היתה רשאית התובעת לשנות את סכום השטר לסך של 15,000 ₪ {ראה גם ע"א 434/63 אהרן חירותי נ' יצחק שובס, פ"ד יח 403 (1964)}.
5. "לפקודת", "שלמו ל"
ב- ת"א (ת"א-יפו) 56581/06 {אלי בר לב בע"מ נ' עדני מיכל, תק-של 2007(3), 11307 (2007)} לא היה חולק על-כך כי בשיקים נשוא פרשה זו, לא נרשמו מילים האוסרות את העברתו כגון "למוטב בלבד" או "לא סחיר". יחד עם זאת, טענה הנתבעת כי המילים "שלמו ל" שהודפסו על גבי השיקים והופיעו במקור ללא ציון האות "פ" וללא המילה "לפקודת", מהוות הוראה שיש בה כדי להגביל את סחירותם של השיקים. בית-המשפט דחה טענה זו מפי כב' השופט תמיר מיכאל, וקבע:
"ראשית יצויין כי מנוסחו של סעיף 7(ד) לפקודת השטרות המצוטט לעיל, ניתן להסיק כי רישום שיק לטובת אדם מסויים אינו גורע מסחירותו.
שנית, הלכה פסוקה היא כי אין במחיקת המילה "לפקודת" כדי להגביל סחירותו של שטר {ראה ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק, פ"ד יד(3), 502, 504 (1960)}. לפיכך ומכוח קל וחומר, מקום שהודפסו על שטר המילים "שלמו ל-" ולא נרשמה אחריהן המילה "לפקודת" כלל, היעדר הרישום אינו יכול להעיד כשלעצמו על כוונה להגבלת הסחירות.
יתרה מזאת, ב- ע"א 24/67 {איגלברג נ' זיכרבורד, פ"ד כא(2), 33 (1967)}, קבע כב' השופט י' זוסמן בעמ' 36 לפסק-הדין כי "מילים מפורשות וחד-משמעיות דרושות כדי ליטול מן המסמכים תכונות הסחרות שהחוק ייחד להם", כאשר נקודת המוצא הינה כי כל שטר הינו סחיר {ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פ"ד לט(3), 113 (1985)}. ברי כי אין במילים "שלמו ל-" שהודפסו על גבי השיקים מראש ללא כל הוראה נוספת, כדי לענות על הדרישה לביטוי מפורש וחד-משמעי השולל את סחירותו של השטר.
שונים היו פני הדברים אילו נרשמו על השיקים המילים "למוטב בלבד", שכן כפי שקבע כב' הנשיא בדימוס א' ברק בעניין יצחקי {ע"א 6909/00 בנק דיסקונט נ' קבוצת אריה יצחקי, פ"ד נה(4), 83, 86-85 (2001), בעוד המילה "לפקודת" הינה מיותרת, הרי שהמילים "למוטב בלבד" מעידות על כוונה ברורה לשנות מדיני הסחרות הרגילים. משום כך, אין לגזור גזירה שווה מההלכה שנקבעה בעניין ציטאט {ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4), 498 (1994)}, עליה הסתמך בא-כוח הנתבעת, למקרה שבפני, בו לא נרשם על גבי השיקים ביטוי פוזיטיבי וברור כלשהו המעיד על כוונה להגביל העברתם לידי צד ג'.
באשר להוראה הקבועה בסעיף 64 לפקודת השטרות, הנני נוטה לקבל את טענתה של בא-כוח התובעת לפיה הואיל ואין בהוספת האות פ' כדי להפוך את השטר לסחיר, הרי שתוספת זו אינה מהווה שינוי מהותי בשטר. אולם מכל מקום, הואיל ועל-פי גרסתה של התובעת אשר לא נסתרה, הנתבעת לא הביעה התנגדות לסיחורם של שיקים אחרים מאותה סדרה אשר נשאו כיתוב זהה, הרי שהיא מנועה מלטעון כעת שהשינוי נעשה ללא הסכמתה.
כעת יש להידרש לשאלת תום-ליבה של התובעת. על-פי גרסתו של מר בר-לב בתצהיר עדותו הראשית, אשר לא נסתרה במהלך החקירה הנגדית, התובעת או מי מטעמה לא הוסיפו את האות פ' הרשומה על-גבי השיקים. בנוסף לכך, מעדותו של מר בר-לב עולה לכאורה כי לא היה לו חשד לגבי תקינותם של השיקים או לגבי האפשרות לסחרם {עמ' 3, פסקה 6 לפרוטוקול}, כאשר לא נסתר כאמור שכל השיקים הקודמים של הנתבעת מאותה סדרה נפרעו על ידה ללא יוצא מן הכלל {סעיף 4 לתצהיר}. מכאן, שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות לפיה התובעת פעלה בתום-לב.
לבסוף יצויין כי חקירתו הנגדית של מר בר-לב התמקדה בנושא התמורה שניתנה בעד השיקים, וזאת על-אף שמדובר בטענה אשר לא ניתנה בגינה רשות להתגונן. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, יובהר כי די באסמכתאות שצורפו לתצהירו של מר בר-לב, וביניהן קבלות ודפי חשבון המתייחסים לשיקים הספציפיים נשוא התובענה, כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת על-מנת להוכיח שנתנה תמורה בעד השיקים.
לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התובענה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום השיקים." {ההדגשה איננה במקור}
6. אי-התאמה בין הסכום בספרות לבין הסכום במילים
ב- ת"א (ת"א-יפו) 67352/04 {אורי הלר נ' מאיר ארבל ואח', תק-של 2005(4), 18323 (2005)} קבע בית-המשפט כי "השינוי שנראה על פני השטר: מחיקת הסימן "₪" שלצד הסכום הנקוב בספרות בקצה העליון של השטר, ורישום הסימן $ מעליו", לא מהווה שינוי מהותי בשטר כאמור בסעיף 64 לפקודת השטרות.
זאת ועוד. "הטעם לכך הוא שהסכום שהספרות מורות עליו, רשום בשטר גם במילים: "שלושים אלף דולר בשקלים"; הרישום הזה רצוף ו"נקי" מתיקונים, ו"המרת" הסימן "₪" בסימן "$" בראש השטר - היא כשלעצמה לא שינתה ולא הגדילה את ההתחייבות של הערבים על-פי השטר".
לעניין זה י' זוסמן גורס בספרו {שם, 337} כי "שטר שנכתב על 1000 לירות במילים, ובספרות נאמר 100 לירות, תיקון הספרה אינו שינוי יסודי, הואיל ולפי סעיף 8(ב) לפקודה, הסכום שהמילים מורות עליו הוא סכום השטר, וגם אלמלא השינוי היה חותמו חייב בתשלום של 1000 לירות".
7. ביטול הגבלת העבירות
סעיף 34 לפקודת השטרות, קובע כדלקמן:
"34. היסב מגביל
(א) היסב מגביל הוא היסב האוסר להוסיף ולסחר את השטר, או המביע שאין זו אלא הרשאה לעשות בשטר כאמור בהיסב ולא העברת בעלות בשטר, כגון שטר שהוסב: "שלם לפלוני בלבד" או "שלם לפלוני לחשבונו של אלמוני" או "שלם לפלוני או לפקודתו, לגוביינא."
(ב) היסב מגביל נותן לנסב את הזכות להיפרע על-פי השטר ולתבוע לדין כל צד לשטר שהמסב שלו היה יכול לתבעו, אבל אין ההיסב נותן לו כוח להעביר את זכויותיו בתור נסב אלא אם הורשה בו בפירוש לעשות כן.
(ג) מקום שהיסב מגביל מרשה להוסיף ולהעביר, כל הנסבים הבאים לאחר מכן נוטלים את השטר עם כל הזכויות וההתחייבויות שהיו לנסב הראשון על-פי ההיסב המגביל."
ב- ע"א 1560/90 {משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פ"ד מח(4), 498 (1994)} נקבע ברוב דעות כי שיק המשוטט "למוטב בלבד" איננו עביר וממילא איננו טהיר, כך שאחיזתו של צד ג' בשיק איננה מקנה לו את הבעלות בשטר או מן הזכאות השיטרית העצמאית הניתנת לאוחז באשר הוא.
לאור דברים אלה, קבע בית-המשפט ב- ת"א (ת"א-יפו) 13184/06 {טל מאיר נ' שלום ציונה ואח', תק-של 2008(1), 19901 (2008)} כי "במידה והיה הנתבע מעוניין כי השיקים אשר שילם בהם לתאגיד לא יהיו סחירים, היה עליו להוסיף את המילה "בלבד" ובכך היה מגביל את סיחורו של השטר. דרך נוספת להגבלת הסחירות הינה שיק משורטט הוספו עליו המילים "לא סחיר", משלא נרשמו פרטים אלו על-גבי השיק נראה כי לא נפגעה עבירותו".
שינוי שמשמעותו ביטול הגבלת העבירות של השטר הוא בבחינת שינוי מהותי משום שהוא משפר את מצבו של הנפרע על-פי השטר, ומשנה לרעה את מצבו של מושך השטר, משום שזה האחרון נחשף לטענות של הצד השלישי, הנסב, ועלול לאבד מקצת מהגנותיו העומדות לו כלפי הצד הקרוב לעסקת היסוד, הוא הנפרע {ת"א (ת"א-יפו) 61396/03 כרמי סיני נ' ברזילי יעקב, תק-של 2004(2), 13006 (2004)}.
ב- ת"א (ת"א-יפו) 66644/99 {הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' שמואל ניסים, תק-של 2003(4), 11733 (2003)} קבע בית-המשפט מפי כב' השופטת רות רונן:
"3. לטענת הבנק, חרף הזיוף, הבנק צריך להיחשב כמי ש"אוחז" בשטרות, שכן הוא מחזיק בהם, והם הוסבו אליו. הבנק הינו גם "אוחז בעד ערך", שכן נתן תמורה לחברה בעד השטרות.
באשר לזיוף, על-פי הטענה הוא אינו פוגע פגם קנייני בזכותו של הבנק. זיוף החתימה ליד המילה "לפקודת", שהוספה בכתב-יד על-גבי השטרות, אין בה כדי לשנות, שכן הדיבור "לפקודת" בשטר הוא ממילא מיותר.
כך גם לגבי זיוף החתימה ליד מחיקת המילים "למוטב בלבד" שהיו מודפסות בין שני קווים משורטטים. על-פי הטענה אין במילים אלה שהודפסו על גבי השיק, כדי לשלול את סחרותו.
לכן, ובהיות הבנק אוחז בעד ערך, יש לקבל את תביעתו.
4. מנגד, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה, וזאת - בהסתמך על הוראות סעיף 64 וסעיף 23 לפקודת השטרות.
כפי שיפורט להלן, אני מקבלת את טענות הנתבע, ואני סבורה, לכן, כי דין התביעה להדחות.
5. סעיף 64 לפקודת השטרות קובע:
'שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על-פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי הצד שעשה בעצמו את השינוי או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול לאכוף פירעונו לפי כתבו המקורי.'
מטענות בא-כוח הבנק עולה, כי הבנק כופר בכך כי השינוי שנעשה בשטר הוא שינוי מהותי. מעמדת בא-כוח הבנק עולה הפרופוזיציה כי גם אלמלא מחיקת המילים "למוטב בלבד" על גבי השיקים, הם היו סחירים, וזאת בשל המילה "לפקודת" הכתובה בכתב יד על גביהם, ושהנתבע לא כפר בכך כי היא נכתבה על דעתו. על-פי הטענה, צריך הכיתוב בכתב יד לגבור על הכיתוב המוטבע על השיקים. המילה "לפקודת" שבכתב יד מתנגשת עם הביטוי "למוטב בלבד" המוטבע על השיקים, ולכן גוברת עליו.
6. אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי מקום שהצדדים הקרובים לשטר הסכימו ביניהם כי השטר לא יהיה סחיר, ובשטר נעשה שינוי כדי לשלול תוקפה של הסכמה זו, שינוי זה הוא שינוי מהותי, שכן הוא משליך באופן משמעותי על זכויות המושך של השיק כנגד צד שלישי שהשיק יוסב אליו. שטר שהוא "למוטב בלבד" אינו עביר, וביטול הגבלת הסחרות הוא, לכן, שינוי מהותי.
האם אכן הסכימו הצדדים לשיקים כי השיקים יהיו לא סחירים? אני סבורה כי שאלה זו צריכה להבחן על-פי אומד-דעתם של הצדדים להם.
בפסק-הדין בעניין ציטיאט {ראה ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4), 498 (1994)}, נדונה בין היתר שאלת משמעות הוספתו של הכיתוב "למוטב בלבד" על גבי שטר, ושאלת פרשנות השטר לאור ההתנגשות בין הדיבור "למוטב בלבד" {שם - בכתב יד} לבין הדיבור "לפקודת" על גבי השטר.
כב' הנשיא מ' שמגר {בדעת הרוב} התחקה אחר כוונת הצדדים הקרובים לשטר וקובע כי "כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" היא ברורה. הוא מבקש כי "הנפרע - והנפרע בלבד - יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק".
7. בפסק-דין מאוחר לפסק-דין ציטיאט, בנק דיסקונט נ' יצחקי {ע"א 6909/00, פ"ד נה(4), 83 (2001)}, חולק כב' הנשיא ברק על הגישה "הפרשנית" לשיקים, כאשר מדובר ב"צדדים רחוקים", כמו בענייננו. באותו פסק-דין קובע כב' הנשיא ברק כי בין צדדים רחוקים, לשון השיק - ללא נסיבות עריכתו, היא המקור ממנו ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים.
אני סבורה כי המסקנה הנגזרת מלשון השיק, בענייננו, צריכה להיות זהה, היינו - כי יש לתת עדיפות לדיבור "למוטב בלבד", אף כי מינוח זה הוסף לשיק בחותמת.
כב' הנשיא א' ברק קובע בפסה"ד יצחקי הנ"ל, כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר, ואילו הדיבור "למוטב בלבד" מבטא כוונה ברורה לשנות מדיני הסחרות הרגילים ולשלול את העבירות. לכן, יש לתת לו משקל ראוי וזאת - בין אם הוא בכתב יד ובין אם הוא בדפוס.
אינני סבורה כי מסקנת פסק-הדין הנ"ל צריכה להשתנות בענייננו, כשהמילה "לפקודת" נוספה בכתב-יד. כאמור, מילה זו היא מיותרת, ולא הובאה כל ראיה ביחס לסיבה להוספתה. בנוסף, הוכח כי החתימה מעל המילה "לפקודת" היא חתימה מזוייפת. לכן, הביטוי "למוטב בלבד" אף שהוטבע בדפוס על כל השיקים, יש בו כדי לשקף את המסקנה הפרשנית הנכונה מכוח לשון השיק {ללא נסיבות עריכתו}, בהיותו הביטוי החריג, המשמעותי, והמביא לשינוי דיני הסחרות הרגילים.
8. יוער כי אם ננקוט בגישה "הפרשנית" לשטרות, תוך ניסיון להתחקות אחר אומד-דעת הצדדים הקרובים לעסקה מתוך נסיבות עריכת העסקה ביניהם, המסקנה תהיה זהה. באשר לנתבע, אומד-דעתו עולה מעדותו בבית-המשפט. הנתבע העיד "הייתי בטוח שהשיקים לא סחירים, שלא ניתן לעשות בהם שימוש, ולכן לא הייתי מודאג" {עמ' 8, שורה 17 לפרוטוקול}.
עדות זו לא נסתרה.
באשר לחברה, לא הובאה כל עדות לגבי אומד-דעתה. ניתן רק להניח כי אם אכן זוייפה החתימה של הנתבע בסמוך למחיקת הכיתוב "למוטב בלבד" על-ידי החברה או מי מטעמה, הדבר נובע מהבנתו של המזייף, כי כיתוב זה נועד למנוע את סחרות השטר. אלמלא כן, ניתן היה לכאורה לסחר את השטר גם ללא מחיקת הכיתוב "למוטב בלבד".
9. לכן, במקרה דנן, אני סבורה כי הפרשנות הנכונה של השיקים הינה, כי נשללה סחרותם. מכאן, שהשינוי בשיקים מכוחו נמחקו המילים "למוטב בלבד", תוך זיוף חתימת הנתבע, היה שינוי מהותי בהם. מכוח סעיף 64 לפקודת השטרות, משמעותו של השינוי המהותי הינה, כי השטר מתבטל.
10. על-פי סעיף 64 לפקודת השטרות שאוזכר לעיל, ניתן להתגבר על שינוי מהותי שנעשה בשטר באחד מהמקרים הבאים: כאשר מדובר בצד שעשה בעצמו את השינוי, או כאשר מדובר בשינוי שאינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה.
בענייננו, לאור הוראות סעיף 64 הנ"ל, הבנק אינו יכול להתגבר על השינוי. הנתבע אינו הצד שערך את השינוי (שהרי חתימתו לצד השינוי זוייפה). הבנק אינו אוחז כשורה, שכן השיקים אינם "שלמים ותקינים על-פי מראם", כנדרש בסעיף 28 לפקודת השטרות. זאת, משום שקיימים על גביהם מחיקות ותיקונים. בנוסף, השינוי בשטרות - מחיקת המילים "למוטב בלבד" הוא נראה לעין, ואף מטעם זה לא יכול הבנק להתגבר עליו.
11. למעלה מן הצורך אציין, כי אני סבורה שלמסקנה דומה ניתן להגיע גם תוך שימוש בסעיף 23 לפקודת השטרות.
הסעיף קובע כי "חתימה על שטר שהיא מזוייפת.... אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו..."
בעניין זה, מעניין להתייחס למאמרו של פרופ' א' ברק "זיוף בהיסב שטר" משפטים ג' 451. במאמר מציין פרופ' א' ברק כי בשיטת המשפט הישראלית, הסיכון על הזיוף בהיסב שטר מוטל, בסופו של דבר, על הנוטל מהזייפן, ובענייננו, הבנק התובע.
אחד הנימוקים המצדדים בפתרון משפטי זה, הוא העובדה שבמרבית המקרים יהיה הנוטל מהזייפן - בנק.
עסקו של בנק הוא במסחר בשטרות, ולכן "הבנק לרוב יבטח עצמו בפני תוצאות הזיוף, ובכך יפזר הסיכון על מספר רב של אנשים" {עמ' 459}.
נימוק זה, של פיזור הנזק, תוך הטלת הסיכון לזיוף על הבנק, שנטל את השטר מהזייפן, כוחו יפה גם לענייננו, אף שהחתימה המזוייפת לא היתה חתימת המושך, אלא החתימה מכוחה נשללה הגבלת הסחרות.
12. לכן, ומכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי דין התביעה להדחות."
8. תיקון "טעות סופר" – האם הוא בגדר שינוי מהותי?
ב- ת"א (נת') 7189/05 {בנק לאומי בע"מ נ' לבדב ילנה, תק-של 2007(1), 2734 (2007)} נדונה השאלה האם השינוי שנעשה ברישום השנה שבמועד הפירעון, לאחר שמולא בשטר כדין, הוא בגדר "תיקון טעות", שאינו פוגם בשטר, או שהוא בגדר "שינוי מהותי" שמביא לבטלות השטר, כאמור בסעיף 64 לפקודת השטרות.
בקבלה את טענת הנתבעת קבעה כב' השופטת יעל קלוגמן:
"9. הבנק טוען כי השינוי ברישום השנה - לשנת 1997 במקום 2007 - אינו אלא בגדר תיקון של "טעות סופר", אך טענה זו אינה עומדת במבחן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: אין מחלוקת כי מועד הפירעון "המתוקן": 10.6.97, אינו אפשרי בנסיבות העניין, שכן השטר נערך רק ביום 16.6.97. אם כך, איזה מן "תיקון טעות" הוא זה?
הפסיקה הכירה בזכותו של האוחז בשטר לתקן טעות סופר, כשאמנם היה מדובר בטעות כזאת. כך, ב- ע"א 703/68 {בנק הפועל המזרחי בע"מ חדרה נ' גורדון ואח', פ"ד כג(2), 32 (1969)}, נרשם בטעות מועד ההוצאה של השטרות: 10.4.66, מועד שהיה זהה למועד הפירעון של השטרות. רישום זה תוקן על-ידי מתיחת קווי-מחיקה מעל לתאריך ההוצאה של השטרות, ומעליו נרשם התאריך: 26.2.64. לא היתה מחלוקת כי כתב ההתחייבות, שעל-פיו נעשו השטרות, נערך ביום 26.2.64, וזו היתה הראיה התומכת לגבי התיקון שנרשם על-גבי השטרות, היינו: התיקון הביא לרישום המועד הנכון של הוצאת השטרות, במקום מועד הזהה למועד הפירעון {שחל כשנתיים לאחר מועד ההוצאה של השטרות}.
בנסיבות אלה פסק בית-המשפט כי הבנק האוחז היה רשאי לתקן את רישום מועד ההוצאה של השטרות, ותיקון כזה אינו בא בגדר שינוי מהותי שמבטל את השטרות, לפי סעיף 64 לפקודה.
כב' השופט י' קיסטר מדגיש 'כי כאשר מדובר על תיקון טעות סופר, מתכוון אני לתיקון טעות, במובן המצומצם של המילה, ולא לתיקון כל דבר שנכתב בשטר, שלפי דעת האוחז אינו תואם את כוונת הצדדים, או את ההסכם שבין הצדדים'.
כב' השופט י' קיסטר מסתמך על ה-American Jurisprudence שם נאמר 'כי תיקון טעות בתאריך הוצאה של שטר, בכדי להתאימו לתאריך, שלו התכוונו הצדדים, אינו פוסל את השטר'; וכן – 'כל זה מדובר לאו דווקא במקרה שתיקן אותו אדם שהורשה למלא את השטר'.
על-פי דברים אלה, הדגש מושם על-כך שהתיקון מתאים לתאריך, שהצדדים התכוונו לו, אפילו אם נעשה שלא על-ידי מי שהורשה למלא את השטר. על-כן לא ראיתי חשיבות מכרעת לגלות מי היא אותה יד נעלמה (כנראה "יד" מטעם הבנק), ששינתה את השנה ל- 1997, אלא החשיבות היא בכך, ששינוי זה אינו משקף מועד פירעון מוסכם על-ידי הצדדים.
מפסק-דין זה עולה, כי אם מולא בטעות תאריך שגוי (באותו מקרה, של הוצאת השטר, ולא של מועד פירעונו), אזי ניתן לתקן את הטעות.
'ועל כל פנים' - אומר כב' השופט י' קיסטר – 'יכול הוא לתקן טעות, כל עוד לא הודיע על המילוי לעושי השטר או לחייבים אחרים, כך שאין מקום לטענה, כי כבר הסכימו כל הצדדים לנוסח המקורי הבלתי-מתוקן' {ההדגשה שלי - י.ק.; הציטוטים הם מעמ' 36}.
עוד מסתמך כב' השופט י' קיסטר על דיני השליחות ואומר כי יש לראות את הבנק כשלוח, לעניין מילוי של תאריך נכון שבו הוצא השטר, ואם טעה ברישום התאריך, יכול הוא לתקן את טעותו כדי ששליחותו תבוצע כראוי.
הנסיבות בענייננו שונות:
השינוי שנעשה בתאריך אינו מביא לרישום של מועד פירעון שהוסכם בין הצדדים, כפי שהיה המועד של 10.6.07, אשר מצוי בטווח ההסכמה. כאמור, זה היה המועד שבו היה פירעון ההלוואה צריך להסתיים. נכון שבנסיבות שבהן מולא מועד הפירעון, המועד של 10.6.07 הפך בלתי-מתאים, לנוכח הפרת ההסכם על-ידי הלווים, אך הערבה (הנתבעת) לא ידעה זאת. ככל שמדובר בהסכמים שבין הלווים והערבים לבין הבנק, המועד של 10.6.07 מצוי בטווח המוסכם של מועדי חלות השטר.
לא כך - המועד "המתוקן": 10.6.97, שאינו מצוי בטווח המועדים של אותה הסכמה, ואף אינו אפשרי, למעשה.
מועד "מתוקן" זה אינו בא, איפוא, לתקן "טעות סופר", על-מנת שיהיה רשום המועד הנכון, שמשקף לאשורו את המועד שבו מדובר. רישום "מתוקן" זה הוא שגוי על פניו, וממילא אינו יכול לבוא בגדר 'תיקון טעות, במובן המצומצם של המילה', כדברי כב' השופט י' קיסטר.
...
11. בא-כוח הנתבעת מסתמכת על ע"א 438/71 {צפליק נ' בלטמן, פ"ד כו(1), 164 (1971)}.
שם שונה תאריך הוצאתו של שיק מ: 12.1.70 ל: 12.6.70, והנתבע טען כי מדובר בשינוי מהותי שמביא לבטלות השיק, על-פי סעיף 64 לפקודה.
טענה זו נתקבלה: כב' השופט מ' עציוני מפנה אל ספרו של המלומד, כב' השופט י' זוסמן {דיני שטרות (במהדורה השישית, בעמ' 335)}, שם מציע כב' השופט י' זוסמן להסתמך על ההגדרה הכללית שבסעיף 125 של החוק האמריקני האחיד (The Negotiable Instrument Law) ולפיה 'שינוי מהותי פירושו - כל שינוי או הוספה המשנים את משמעות המסמך, מאיזו בחינה שהיא'.
אלא שאליבא דשופט מ' עציוני, הצורך להסתמך על אותה הגדרה כללית מתעורר רק במקרים שלא נמנו באופן ספציפי בסעיף 64(ב) לפקודה.
לעומת זאת, כאשר השינוי בשטר נעשה באחד מאותם מרכיבים, שנמנו בסעיף האמור, אזי אין צורך להוכיח כי השינוי "מהותי", אלא הוא ייחשב כזה באופן אוטומטי.
מועד הפירעון נמנה עם אותם שינויים, שהוגדרו בסעיף 64(ב) כשינויים שהם "ביחוד מהותיים", ועל-כן שינוי בו מהווה שינוי מהותי, שחלה עליו ההוראה שבסעיף 64(א) רישא; קרי: הוא מביא לביטול השטר.
כב' השופט מ' עציוני מדגיש, לעניין זה, כי המחוקק נקט, בסעיף 64(ב), בלשון "כל שינוי", ללמדך שכל שינוי באחד המרכיבים, שנמנו בסעיף-קטן (ב), מביא לביטול השטר, גם אם מדובר בשינוי שלטובת החייב, ולא לרעתו {בנקודה זו מסתמך כב' השופט מ' עציוני על האמור בספרו של כב' השופט י' זוסמן, שם, וכן על דברי המלומד Brittonשהוא מביא בפסק-דינו}.
בענייננו, השינוי שנעשה - משנת 2007 לשנת 1997 - הוא במועד הפירעון של השטר, שהוא מרכיב "מהותי", מאותם שינויים שמנו בסעיף 64(ב) לפקודה. השינוי נעשה על-ידי האוחז בשטר (הבנק), ולא נעשה על-ידי הערבה או בהסכמתה. על-כן חלה לגביו הלכת צפליק.
12. בא-כוח הבנק מסתמכת, בין היתר, על פסק-דינו של כב' השופט בן חיים {ע"א 59699/01 בנק המזרחי בע"מ נ' ש. אתי ג'ון בע"מ, תק-של 2002(2), 23550 (2002); בית-משפטט השלום בת"א יפו}. שם נמשך השיק על-ידי הנתבעת, והיא טענה כי מועד פירעונו שונה ל: 15.3.00 שלא על ידה ולא על-פי הרשאתה, ועל-כן מדובר בשינוי שמביא לביטול השיק, על-פי סעיף 64 לפקודה, ותוך הסתמכות על הלכת צפליק.
דא עקא, בית-המשפט דחה את גרסתה העובדתית של הנתבעת וקבע - תוך הסתמכות על הרישום בכרטסת שלה-עצמה ועל עדות העד מטעמה - כי ההסתברות היא שתיקון התאריך בשיק נעשה על-ידי הנתבעת עצמה, או בהרשאתה.
בכך נשמטה הקרקע מתחת לניסיון לקבוע את בטלות השיק, לפי סעיף 64 לפקודה, שהרי סעיף 64(א) קובע סייג לתוצאת הביטול, והוא: כי הביטול לא יחול לגבי צד לשטר, שעשה בעצמו את השינוי או הסכים לו.
כב' השופט בן חיים מסתמך לעניין זה, בין היתר, על הדוגמה שמביא פרופ' ש' לרנר בספרו {דיני שטרות (בעמ' 495-496)}, דוגמה שאף בא-כוח הבנק מסתמך עליה: על-פי אותה דוגמה, אם הנפרע קיבל שיק ביום 1.1.99, אך הבחין כי מושך השיק רשם, בטעות, תאריך בשנת 1998 - אזי רשאי הנפרע לשנות את התאריך לשנת 1999, מבלי ליטול רשות מהמושך, על-מנת להתאים את התאריך לעובדות ולכוונת הצדדים. במקרה כגון זה רואים את המושך כמסכים לשינוי, ולא תחול תוצאת הביטול על-פי סעיף 64 לפקודה.
הגיונם של הדברים דומה לזה של תיקון הטעות, במובן שעליו מדבר כב' השופט י' קיסטר בעניין בנק הפועל המזרחי שנדון לעיל.
בכל המקרים הללו מדובר במסכת עובדות שונה מאשר במקרה שלנו: מדובר בהם על שינוי שנעשה על-ידי מושך השטר, או בהסכמתו, שאז חל הסייג לכלל שבסעיף 64 לפקודה; או שמדובר בטעות שאינה שנוייה במחלוקת, אשר נפלה ברישום התאריך, בין על-ידי המושך {בדוגמה של פרופ' ש' לרנר} ובין על-ידי האוחז {כפי שארע בעניין בנק הפועל המזרחי}.
לעומת זאת, בענייננו מדובר בשינוי שהוא, כשלעצמו, שגוי על פניו, וממילא - אינו מהווה "תיקון טעות", שמעמיד את התאריך על תאריך נכון, שאינו שנוי במחלוקת. כמו-כן, אין מדובר בשינוי שנעשה על-ידי החייבת הנטענת או בהסכמתה.
מעבר לכל אלה, מדובר בשינוי שעשה הבנק במועד הפירעון, לאחר שהמועד שמולא בשטר כדין (10.6.07) הודע לערבה הנתבעת, כאשר קיבלה מהבנק תצלום של השטר, ובו מועד הפירעון כפי שמולא במקורו על-ידי גב' קליינמן.
בכך אין מתקיים התנאי שמעמיד כב' השופט י' קיסטר בפסק-דין בנק הפועל המזרחי, ולפיו תיקון הטעות מותר, כל עוד לא הודיע האוחז לחייב על המועד שמולא בשטר לפני תיקונו.
על-כן, אין תועלת לבנק בהסתמכות על פסקי-הדין, שבא-כוח הבנק מסתמכת עליהם, ואף לא בדוגמה שצויינה לעיל, מתוך ספרו של פרופ' ש' לרנר.
הוא הדין בהסתמכותה של בא-כוח הבנק על קטע מתוך החלטתה של כב' השופטת ר' ערקובי {בימ"ש השלום בת"א-יפו) ב- בש"א 169878/03 קייזרמן נ' נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ (טרם פורסם)}.
באותו קטע של ההחלטה נאמר כי כאשר לא נקבעה הגבלה על מועד הפירעון, שהאוחז זכאי למלא בשטר, אזי זכאי הוא למלא כל תאריך שלאחר מועד חתימת ההסכם, שכן כבר במועד זה היה האוחז זכאי להיפרע את מלוא החוב.
לא כך בענייננו: הבנק לא היה זכאי למלא בשטר מועד פירעון כראות עיניו, החל ממועד חתימת החוזים, אלא מועד הפירעון הותווה בתנאי חוזה ההלוואה, שצויינו בפתח הדברים.
כאמור, המועד שהבנק מילא במקורו, על-פי ההרשאה שניתנה לו (10.6.07), היה מצוי, כשלעצמו, בטווח מועדי הפירעון האפשריים, על-פי חוזה ההלוואה. בניגוד לכך, מועד הפירעון "המתוקן" {10.6.97}, לא היה אפשרי, על-פי נסיבות העניין, וודאי שלא היה מוסכם על-ידי הערבה הנטענת.
13. המורם מכל המקובץ: בוצע שינוי - כנראה על-ידי הבנק או מטעמו - במועד הפירעון, אשר מלכתחילה מולא כדין. ברישומו של המועד המקורי נפלה טעות, שכן לנוכח הפרת חוזה ההלוואה, זכאי היה הבנק למלא מועד פירעון החל מיום 10.9.00 {עדותה של גב' קליינמן, בעמ' 7 לפרוטוקול}.
יתכן שניתן היה לתקן טעות זו, באופן שלא יביא לביטול השטר, לו נעשה התיקון כיאות: הן מבחינת המועד המתוקן, והן מבחינת רישום ברור ומסודר של נסיבות התיקון ושל זהות מבצעו {אעיר בהקשר זה כי עמידתו התקיפה של הבנק על הטענה, שעל הנתבעת להוכיח, שהתיקון נעשה על-ידי אדם בלתי-מורשה, אינה הולמת, בנסיבות העניין, כאשר הבנק עצמו אינו יודע כלל מי הוסיף את הקו לספרה "0" שנרשמה על-ידי גב' קליינמן, ברישום השנה "07"}.
כך או כך, התיקון כפי שבוצע אינו עונה על דרישות הפקודה והפסיקה לגבי תיקון במועד הפירעון, אשר מקיים את תוקפו של השטר, בהיותו תיקון אמיתי של טעות, או בהיותו תיקון שנעשה על-ידי החייב על-פי השטר, או בהסכמתו.
על-כן חל בענייננו הכלל שבסעיף 64(א) לפקודה, היינו: השינוי שנעשה במועד הפירעון מ: 10.6.07 ל: 10.6.97, הוא בגדר שינוי מהותי, ללא הסכמת החייבת הנטענת, אשר גורם לביטול השטר.
יפים לעניין זה דבריו של פרופ' ש' לרנר בספרו האמור {בעמ' 496} אודות תוצאה זו של ביטול השטר, על-פי סעיף 64 לפקודה: "השטר הוא בעיקרו חוזה, ואולם דומה כי דרך פקיעה זו של החיוב השיטרי מיוחדת לשטרות, ואינה קיימת בדיני החוזים. דרישת הכתב בדיני החוזים אינה מהותית, ונזק שנגרם למסמך, אינו משפיע לכאורה על היקף החיובים ההדדיים. ... מנגד, בדיני שטרות, לכאורה, המשך קיומו של החיוב השיטרי, ולא רק יצירתו, מותנה בקיומו הפיזי של השטר במתכונת המקורית. הדין משקיף על השטר כנכס מיטלטל, שכל שינוי משמעותי הנעשה בו משפיע על תוקפו. מבחינה זו, שינוי מהותי מפקיע את השטר, אפילו אינו מעיד על ויתור מצד הנושה, כגון אם השינוי נעשה על-ידי צד שלישי שאיננו אוחז בשטר",
14. אני מקבלת, איפוא, את טענתה של בא-כוח הנתבעת, כי השינוי במועד הפירעון, כאמור לעיל, בא בגדר שינוי מהותי ומביא לביטול תוקפו של שטר החוב, ומכאן - לדחיית תביעתו של הבנק על-פי השטר (כאמור, תלויה ועומדת תביעתו של הבנק כנגד הנתבעת על-פי עסקת היסוד)."
{פסקי-דין שאוזכרו בפסק-דין זה: ע"א 703/68 בנק הפועל המזרחי בע"מ חדרה נ' רחל גורדון ואח', פ"ד כג(2), 32 (1969); ע"א 438/71 יצחק צפליק נ' מנשה בלטמן, פ"ד כו(1), 164 (1971); ת"א 59699/01 בנק המזרחי בע"מ נ' ש. אתי ג'ון בע"מ, תק-של 2002(2), 23550 (2002); בש"א 169878/03 קייזרמן נ' נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ (נפסק מפי כב' השופטת ר' ערקובי – טרם פורסם)}


9. תיקון בשטר תוך זמן סביר
ב- ת"א (ת"א-יפו) 72767/04 {אוטודוקס צבעים בע"מ נ' בר לב אביבה, תק-של 2006(4), 26603 (2006)} בית-המשפט דחה את התביעה מחמת מספר נימוקים.
הראשון, התיקונים בשטר לא בוצעו תוך זמן סביר. על-פי גרסת התובעת עצמה, השטר ניתן למבקשת בינואר 1996, ואילו התאריך 29 באוקטובר 2003 אשר מופיע על השטר נרשם, על-פי עדותו של מנהל הנתבעת, רק כאשר הוגש השטר לביצוע בחודש פברואר 2004, כלומר יותר מ- 8 שנים לאחר מסירתו של השטר.

השני, "במסגרת סיכומיו הפנה בא-כוח התובעת את בית-המשפט לפסיקה המלמדת לדידו על-כך שלא כל מחיקה בטיפקס פוגמת בתוקף השטר, ואמנם, ייתכנו מקרים שבהם למרות קיומה של מחיקה יינתן תוקף לשטר. עם זאת, במקרים אלה יפורש השטר על-פי-רוב לאור הרישום המקורי לפני ביצוע המחיקה או על-פי כוונת הצדדים ללא כל קשר למחיקה, ואילו במקרה שבפני עולה על פניו כי לפי הכיתוב המקורי, מועד פירעונו של השטר היה בשנת 1996, יותר מ-8 שנים לפני מועד הגשתו לביצוע, כאשר אף לא ברור מתי נוצר החוב הנטען לזכות התובעת, ולכן מכל מקום אין כל אפשרות ליתן תוקף לשטר".
לעניין זה, "נסיבות העניין מצביעות לכאורה על-כך שהצדדים לא התכוונו שיירשם בשטר מועד פירעון שחל זמן רב לאחר שא.ש. חדלה מלפעול ולאחר סיום ההתחשבנות בין התובעת לבין א.ש."


10. שטר ביטחון – הסכם שכירות
ב- ת"א (חי') 15629/05 {לביא יוסף נ' מיקיליאן סרגיי, תק-של 2006(4), 6079 (2006)} טענתו של הערב מתמקדת בשינוי הספרה "3" לספרה "4". לגישתו, המדובר בשינוי מהותי הגורם לבטלת של השטר.
המשכיר-תובע, הסביר בתצהירו כי שינה את הספרה כאמור בעצתו של פקיד ההוצאה לפועל, כך שישקף את המועד בו היה אמור להסתיים חוזה השכירות.
בית-המשפט קיבל את הגרסה, לפיה, "היה רשום התאריך 20.6.2003, מועד כריתתו של חוזה השכירות המקורי, וכי המשכיר שינה את השנה ל-"2004" בעצת פקיד ההוצאה לפועל". כמו-כן, אין בשינוי שנעשה, משום "בשינוי כדי להוות פגם בשטר, ובוודאי שלא פגם מהותי הפוגע בתוקפו."
ובהמשך נפסק:
"28. ראשית, השינוי התבצע בשורה הראשונה של השטר - דהיינו, במקום בו מצויין המועד בו השטר נעשה, ושינוי בנתון שכזה, בנסיבות המיוחדות דכאן, אינו שינוי מהותי {אם כי יתכנו מקרים שגם שינוי שכזה יחשב כשינוי מהותי}. בדרך כלל, הנתון המהותי יותר הינו המועד לקיום השטר, כלומר - מתי יש לפרוע את השטר, וזהו הנתון שבשורה השניה אשר לא שונה.
29. שנית, יש לזכור כי בחוזה השכירות המקורי הוסכם ששטר הביטחון יהא על סך 20,000 ₪ ללא תאריך פירעון {סעיף 8(א) לחוזה}. משמע, שהצדדים התכוונו לכך שהמשכיר יוכל למלא את תאריך פירעון השטר בהתאם לשיקול-דעתו. לכן, אין כל משמעות לכך שהוא רשם את התאריך 2003 או 2004, או ששינה את התאריך לאחר הרישום הראשוני. שיקול-הדעת לגבי מילוי התאריך נמסר לידיו של המשכיר, וכל עוד ברור שהשטר מתייחס לחוזה המקורי ולחיובים שמכוחו - על החתום על השטר כערב לקיים את חובותיו."
11. הטבעת חותמת
ב- בש"א (רמ') 2107/05 {גולן יוסף נ' רפי את רפי אשדוד 1997 בע"מ, תק-של 2005(4), 12634 (2005)} נדונה השאלה, האם לאחר חתימת השיק על-ידי המבקש יש לראות בהטבעת החותמת משום "שינוי מהותי" שיש בו כדי להפקיע את תוקפו של השיק. בית-המשפט קובע כי אין המדובר בשינוי מהותי. וכדבריו:
"13...על-פי נוסח השיק לפני הטבעת החותמת ולאור הלכת רינסקי ראינו כי מדובר בשיק שנערך על-ידי המבקש בשם השותפות ומכאן שהשיק מחייב את השותפות ואף את המבקש כחב בחובות השותפות יחד ולחוד. הטבעת החותמת סמוך לחתימת המבקש על השיק רק מחזקת ומאששת את המסקנה כי השיק נעשה בשם השותפות כאמור שכן הוספת החותמת בסמוך לחתימה כמוה כהוספת מילים לחתימה המלמדות כי המבקש חתם על השיק כמורשה או נציג השותפות. יוצא איפוא כי תוספת החותמת אינה יוצרת כל שינוי בתוצאה המשפטית ומכאן שלא ניתן לראות בה שינוי מהותי המביא לביטול השטר."
12. מועד העלאת הטענה כי נעשה שינוי בשטר
ב- ת"א (ק"ש) 266/01 {משה אליהו נ' אלישע אליאס ואח', תק-של 2006(2), 13476 (2006)} טענו הנתבעים כי בשטר נעשה שינוי מהותי, ולפיכך דינו להתבטל, בהתאם להוראות סעיף 64(א) לפקודת השטרות. בית-המשפט דחה הטענה שכן, טענה זו הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, זיכרה לא בא בהתנגדות לביצוע שטר ובכך, למעשה, מהווה הרחבת חזית.