מבוא

הכלל הוא כי עולם המשפט, במערכת האזרחית, אינו מכתיב את התנהגות הצדדים בעת הנישואין, כל עוד עומדים הצדדים בכללי הנורמות האזרחיות הרגילות.

בית-המשפט צריך למשוך ידיו מקביעות שמשמעותן הסדרת חיי הנישואין {כיצד "ראוי" שבעל או שאישה יתנהגו}, כל עוד אין מדובר בעבירות או בעוולות "מוכרות".

אכן, לעיתים, אין צד כזה או אחר נוהג כראוי, לבעל באשתו או לאישה בבעלה - אך כל עוד הדבר אינו מהווה עוולה, הכלל הוא כי התנהגות שאינה נאותה, כנישואין, לא תהווה עילה.

לא כל קושי בחיי הנישואין, מהווה יסוד לתשתית קיומה של עוולה נזיקית ואין לתרגם כל רגש סובייקטיבי שהוא של מי מבני הזוג למושגים משפטיים.

עולם המשפט הינו מערכת של נורמות. בצד עולם המשפט קיימים כללים נוספים, המכתיבים את התנהגותנו - כללים הנובעים מהיותנו בני אנוש, הורים, נשואים, כללים הנובעים מאמונותינו, ועוד.

לא תמיד קיימת חפיפה מלאה בכללים. לעיתים עולם המוסר מורה כך, אך עולם המשפט קצר מלהושיע, לעיתים ההשלכה החברתית היא כזו, שתנגוד את המוסר בין שני הצדדים הנצים, אך תיטיב עם כלל החברה.

התרופות לאי-התנהגות נאותה במהלך הנישואין מצויות במישור הדתי - בתוך מערכת הגירושין; אובדן זכויות מכוח קשר הנישואין וכיו"ב; התנהגות שאינה נאותה לא תקים חיובים מעבר לכך, אלא אם תהווה היא עוולה או עבירה {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש 1847/04 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2009(4), 126 (2009); ראה גם תמ"ש (משפחה יר') 17493-06 פלונית נ' פלוני, תק-מש 2011(4), 745, 773 (2011)}.

אף שהמשפט ודיני הנזיקין בכללם אינם נעצרים על מפתנו של התא המשפחתי, וראיה לדבר התביעות הנזקיות השונות והמגוונות המוגשות חדשות לבקרים לפיתחו של בית-המשפט לענייני משפחה, הרי שבית-המשפט ינקוט במשנה-זהירות קודם שיכניס את דיני העוולות הנזקיות לפיתחו של המרחב המשפחתי ויבחן בחון היטב האומנם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להיבחן במשקפיים נזקיות רגילות או שמא בחינה שכזו רב בה הנזק על התועלת {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (משפחה כ"ס) 658-02-10 ס. ש. נ' י. ק., תק-מש 2011(4), 919 (2011) כפי שיובאו להלן בהרחבה}.

ככלות הכל, שלמותו של התא המשפחתי, שמירתם של הנימים העדינים הקושרים בין הפרטים בו, תלויים בהיעדרה של עין בוחנת ובולשת שאינה מניחה לקשר המשפחתי להתפתח באופן טבעי.

התערבות גסה בהתנהלות המשפחתית, אף אם מטרתה ליתן סעד לצד נפגע, עלולה לגרום נזק לבני המשפחה האחרים ובכך נמצא בית-המשפט עושה מלאכתו חסרה.

מתוך שכך התנהגות הורה כלפי ילדיו לא תיבחן על דרך הכלל על-פי מטבעות חוק נזקיות רגילות כשם שלא נעשה בהם שימוש לבחינת מערכת היחסים הבינאישית שבין בני הזוג עצמם.

דומה כי נקל לראות את האבסורד בהחלת עוולות כלליות, דוגמת עוולות הרשלנות והתרמית, באופן בלתי-מרוסן במסגרת המשפחתית.

כך, כדוגמה, הדעת נותנת כי בית-המשפט לא ישעה לתביעה נזיקית שעניינה טענת בן זוג כנגד משנהו כי אינו עוזר לו די בעבודות משק הבית וגידול הילדים, דבר המסב לו נזק בהתפתחותו המקצועית ופוגע באוטונומיה שלו ובחופש לקבוע את גורלו.

הדעת נותנת כי עניין שכזה, בו מתבקש בית-המשפט להכניס עצמו לעומקו של הקשר האינטימי של הצדדים והדרך בה הם מנהלים את התא המשפחתי ואף ליתן עמדתו באשר לטיב נוהגם, ראוי כי יקבל את תרופתו שלא במסגרתן של דיני העוולות הנזקיות.

כך אפשר שתרופתו תימצא בחלוקה לא שיוויונית של משאביהם הרכושיים של הצדדים, קביעת סנקציות למיפר הוראות בית-המשפט, קביעת שיעור מזונות בהתאם וכיוצא בזה, בדרך זו תימנע התווית תווית שיפוטית על טיב התנהלותו של מי מבני הזוג וקביעה כי עוול בהתנהלותו זו.

דומה כי הפגיעה שעלולה להיגרם למירקם החיים האינטימי והמשפחתי בהתווית תווית שכזו ובהצבעה על מי מבני הזוג כמעוול הינה ברורה.

יפים לעניין זה דברי ב' שמואלי {"תביעות נזיקין בין בני זוג - התדיינות או חסינות" מחקרי משפט כז (התשע"א-2011)} לפיהם:

"... כאשר יש ילדים, תיתכן משמעות לתביעה נזיקית גם במשפחה מפורקת לכאורה. עבור ילדים ישנה תמיד חשיבות ליחסים התקינים בין ההורים, ותביעה נזיקית עלולה בהחלט לחבל בהם. לפיכך נראה כי יש להביא בחשבון גם את אושרם של הילדים כשיקול בעניין זה... החרפת היחסים בין בני זוג שנפרדו - בין היתר כתוצאה מניהול תביעה נזיקית בניהם - יכולה גם היא לפגוע באושרם של הילדים. לילדים יש אינטרס שהוריהם, גם אם הם נפרדו, ישמרו על יחסים תקינים, שכן הקשר בין ההורים יימשך גם הלאה בצורה מסויימת: תהיה בניהם אינטרקציה בשנים הבאות בכל הקשור לגידול ילדים, להשתתפות שני ההורים בשמחות משפחתיות, להעברת השרביט במסגרת הסדרי הראיה בצורה חלקה בכל פעם וכיוצ"ב. ההשפעה השלילית יכולה להיות גם כלכלית: הפיצוי הנזקי שינתן לבן המשפחה התובע שיזכה בתביעה... עלול לבוא על חשבון רווחתם של בני המשפחה האחרים... ההשפעה יכולה להיות גם ריגשית: התובע עלול להיתפס כאוייב המשפחה האחראי להתמוטטותה ולא כתובע לגטימי שזכותו נפגעה, ויתכן שכך יוצר בעיני הילדים.'

מן הטעמים האמורים נדחתה, כדוגמה, על-הסף תביעת פיצויים שהגישו קטינים, באמצעות אימם, כנגד אביהם בטענה שסכום המזונות ששילם גרם להם נזק של ממש כיוון שלא היה בו די להעניק להם חינוך הולם ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם להתפתח ולהתקדם בחיים, כאשר בית-המשפט מבהיר כי הסעד לתובענה שכזו אפשר שימצא בתביעה להגדלת מזונות {תמ"ש (יר') 13571/91 א.י נ' א.מ, טרם פורסם}.

בדומה נמחקה על-הסף תביעה שהוגשה בשם קטינים כנגד אביהם בטענה כי הזניח אותם ולא בא לבקרם {תמ"ש (משפחה חי') 1620/00, בש"א (חי') 3190/00 ר.ב. נ' ש.ב., תק-מש 2001(3), 33 (2001)}.

בדומה לכך מצאו בתי-המשפט כי אין זה ראוי להחיל את דיני הנזיקין אף לגבי עניינים הקשורים בהתנהגות בלתי-מוסרית של מי מבני הזוג, כגון בגידת בן זוג במישנהו, וכן לא הוכרו תביעות שעניינן נזק נפשי שנגרם מעצם הגשת תביעת גירושין של בן זוג כנגד בן הזוג האחר.

בתי-המשפט הכירו בקוצר ידו של הדין ובכך שהוא יתקשה לספק מזור לרגשות הפגועים וללב הדואב.

בן הזוג הבוגד באמונו של משנהו, אפשר שראוי גם ראוי הוא לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט, והמשפט לא ימהר לשפוט ולפסוק פסקו בעניינים שבלב {ג' טדסקי "משבר המשפחה וחסידי המסורת" מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל (בעריכת ג' טדסקי, התשכ"ד), 282; ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6), 209 (2004); תמ"ש (משפחה יר') 21382/01 ב.ד נ' ב.ר, תק-מש 2007(4), 612 (2007)}.

ישנם היבטים מסויימים בחיי משפחה, שההכרעה השיפוטית זרה להם וראוי שתישאר כך. לדוגמה: אין להעלות על הדעת, כי קטין יוכל לתבוע את הוריו בנזיקין, בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות גירושיהם של ההורים ופירוק התא המשפחתי, למרות שנזק כזה, בדרגה כזו או אחרת, צפוי וידוע רבים {דברי בית-המשפט ב- ת"א (ת"א) 1016/88 אמין נ' אמין, תק-מח 97(2), 330 (1997); ראה גם תמ"ש 1847/04 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2009(4), 126 (2009)}.

ונדגיש כי לא כל קושי בחיי הנישואין, מהווה יסוד תשתית לקיומה של עוולה נזיקית ואין לתרגם כל רגש סובייקטיבי שהוא של מי מבני הזוג למושגים משפטיים.

זאת ועוד. הזהירות בהחלתם של דיני הנזיקין במסגרת היחסים הפנים משפחתיים מקורה גם בחשש למדרון חלקלק {Slippery Slope} ומהצפתו של בית-המשפט לענייני משפחה בתביעות מסוג זה {The Floodgates Argument}.

ישנו חשש ממשי שאם יוכרו תביעות נזיקין בין בני זוג, הסכר ייפרץ ותביעות רבות מאותו סוג יוגשו לבתי-המשפט. החשש מוחשי במיוחד אם תהיה אפשרות לתבוע גם במקרים זניחים. לא ברור כלל ועיקר שהחברה מעוניינת כי היחסים במשפחה יוסדרו תמיד בבתי-המשפט.

היענות לתביעות מן הסוג כאמור במסגרת "עוולות המסגרת" שבפקודת הנזיקין תיצור חקיקה שיפוטית שתפתח את הסכר בפני פרץ של תביעות בין בני זוג אשר נמצאים בסכסוכים הנובעים מגירושין ואף תלבה אותן.

יחד-עם-זאת, על בית-המשפט לסייע בטיפול ובהכחדה של התנהגות מטרידה והשפלות של מי מבני הזוג כלפי משנהו, אך זאת על-ידי הפניה לגורמים טיפוליים, הדרכה מתאימה ועל-ידי טיפול ממוקד בבעיה ובכלל זה גם על-ידי שימוש בסנקציות מותאמות למערכת היחסים המתמשכת שכן כל תיאום בין בני הזוג לגבי הסדרי ראיה, לגבי הוצאות כספיות, לגבי בחירת מסגרת חינוכית, לגבי הסכמה לטיפול, לנסיעה לטיול ועוד עלולה לגרור את בני הזוג לשימוש במסרים פוגעים, בהשפלות ובהטרדה ואת אלו צריך למגר.

טעם נוסף המצדיק משנה-זהירות בפתיחת השער להחלת דיני הנזיקין במרחב המשפחתי הינו החשש מפני תביעות סרק ותביעות כוזבות.

מכיוון שיחסים במשפחה הם, מטיבם ומטבעם, טעונים ביותר, עלולות להיות מוגשות תביעות סרק כוזבות ולו לשם נקמה גרידא בהורה או בבן המשפחה או לשם השגת יתרון דיוני בסכסוך גירושין, מזונות או משמורת.

לעיתים קיים חשש גם לפגיעה קשה בזכויות הילד, שכן הילד עלול לשמש ככלי משחק בידי ההורה התובע, שיצרף אותו לתביעה כביכול כנפגע מעוולה של בן הזוג הנתבע, לצורך השגת אותו יתרון דיוני.

וכך גם היענות בלת-מרוסנת לכל תביעה שעניינה התנהלות בני הזוג במרחב המשפחתי עלולה "להפוך את בני הזוג לחשדנים, לפניקנסנים ולמתחשבנים באופן מוגזם ולכך שלא יהיו מסוגלים באמת לסלוח על נזקים - גם אם לא מכוונים" {שמואלי, שם, 147}.

על-אף האמור לעיל ובצידו, פשוט וברור כי אין לחסום תביעות נזקיות במרחב המשפחתי כאשר האינטרס הציבורי חובר לאינטרס הפרטי במטרה למגר תופעות שאין כל מקום להגן עליהן.

על-אף שדרכן של תביעות נזקיות אינה נעצרת על מפתנו של בית-המשפט לענייני משפחה הרי שאין לאפשר להן מסלול אוטומטי ו"חלק" ועל בית-המשפט לדקדק ולבחון היטב, נוכח טיבו וטיבעו של התא המשפחתי, האם מתן הסעד הנזקי הינה הדרך הראויה להתמודד עם התובענה שהונחה לפיתחו.

כאשר עסקינן בתביעה ניקית שעניינה נזק אשר נגרם כתוצאה מהפרת הסדרי ראיה, למשל, נראה כי איזון נכון בין האינטרסים הנזכרים לעיל יהא במתן סעד מתוך דיני נזיקין אך ורק באם עסקינן בהפרה משמעותית וגסה של הסדרי הראיה אשר נעשתה בזדון ותוך קיפוח מוחלט של טובת הקטין וזכויותיו של ההורה האחר, וכן אחר שנוודא כי אין בנמצא סעד חלופי אשר יהא בו מחד לרפא את הנזק לנפגע ומאידך לא לפגוע פגיעה יתירה במירקם המשפחתי.