הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

המועד להגשת ערעור בזכות (תקנה 397 לתקסד"א)

1. כללי
תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"397. המועד להגשת ערעור בזכות (368)
המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית-משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור."

תקנה 397 לתקסד"א קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק-דין שניתן הוא 45 ימים. נקודת המוצא של המחוקק היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות וזאת כדי להשיג יעילות וודאות ונוכח עקרון סופיות הדיון {רע"א 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין, תק-על 2007(1), 3480 (2007); ב"ש 261/87 הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ, פ"ד מא(2), 692 (1987); בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872 (1994)}.

כאמור תקנה 397 לתקסד"א קובעת כי ערעור יוגש תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה ובשים לב כי תקנה 402 לתקסד"א קובעת כי אין נפקא מינה אם ההחלטה ניתנה במעמד המערער או בהעדרו ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה. במקרה וההחלטה ניתנה שלא בפני המערער או המבקש ומבלי שהוזמן לשמיעת ההחלטה, קובעת תקנה 402 סיפא לתקסד"א כי "יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה".

ב- ע"א 1032/04 {דוידי חוה נ' עוף הגליל בע"מ, פדאור 04(18), 125 (2004)} נדון ערעור על פסק-דינו החלקי של בית-משפט השלום בקריית שמונה. בית-משפט שלערעור דחה את טענת המשיבה לפיה הערעור שהוגש, הוגש באיחור. בית-משפט שלערעור מדגיש כי ההחלטה נמסרה לעו"ד המערערת ביום 7.9.03 והערעור הוגש ביום 28.1.04 תוך שימי פגרת חג הסוכות והשביתות שהיו אותה עת, לא נלקחו במניין הימים להגשת הערעור ולכן, הערעור הוגש בזמן, יומיים לפני המועד להגשתו.

ב- בש"א 7148/95 {מדינת ישראל נ' חכמיה סמניה, פ"ד מט(4), 820 (1996)} טענו המשיבים כי הערעור שהוגש, הוגש באיחור ועל כן דינו להידחות. בית-המשפט דחה טענה זו וקבע כי פסק-הדין של בית-המשפט קמא ניתן ב- 11.5.88 והערעור הוגש ב- 21.6.88, היינו כעבור 40 יום. לפיכך, המערערת נופלת בתחום 45 הימים שהקציבה לה תקנה 397 לתקסד"א.

2. קבלת ההחלטה במזכירות בית-המשפט לעניין מועד הגשת ערעור
לא אחת, מודיע בית-המשפט לצדדים כי בתאריך מסויים יוכלו לקבל את פסק-הדין/החלטה במזכירות בית-המשפט לידיהם. במקרה שכזה נשאלת השאלה מהו המועד בו יחל מירוץ הזמנים להגשת ערעור – האם בתאריך בו נקבע כי הצדדים יוכלו לקבל לידיהם את פסק-הדין או שמא המועד בו קיבלו הצדדים את פסק-הדין/החלטה.

שאלה זו נדונה ב- ע"א (מחוזי נצ') 1032/04 {דוידי חוה נ' עוף הגליל בע"מ, תק-מח 2004(4), 1138 (2004)}. באותו עניין, קבע בית-המשפט כי "ההודעה של השופטת מיום 30.6.03 לפיה ההחלטה בבקשת הסילוק 'תעמוד לרשות הצדדים החל ביום 1.9.03' אינה בבחינת זימון לצדדים להתייצב ביום זה לשמיעת ההחלטה. אילו חפצה השופטת שהצדדים יתייצבו בפניה לשם שמיעת ההחלטה היתה מורה לזמנם ליום 1.9.03. ההחלטה נשוא הערעור הומצאה לב"כ המערערת ביום 7.9.03 ועל-כן יש להתחיל את מניין הימים מיום 8.9.03. אין חולק כי בתקופה זו לא יבואו במניין ימי השביתות או ההשבתות של בתי-המשפט כאמור על-פי תקנה 5 לתקנות בתי-המשפט, בתי-הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), תשמ"א-1981. אשר על כן, לא יבואו במניין, ימי השביתות שחלו בין התאריכים 21.9.03 ועד ליום 5.1.04 (כפי שנתפרסמו על-ידי דוברת בתי-המשפט באתר בית-המשפט העליון) וגם לא ימי פגרת הסוכות ויום השבת שלאחריה. הימים שלא יימנו הם 100 במספר ולאור זאת הערעור הוגש יומיים לפני תום המועד להגשתו."

3. מתן שהות למערער לקיים את ההחלטה
ב- בש"א 834/91 {לאה סלומון נ' נתנאל דרמן, פדאור 91(2), 124 (1991)} קבע בית-המשפט כי "יום מתן ההחלטה הוא 3.1.90, ולכאורה הוגש הערעור לאחר המועד הקבוע. אך רק לכאורה הוא הדבר, שכן בהחלטת בית-המשפט קמא – גופא – ניתנה למערער שהות של 60 ימים להתייצב להיחקר על תצהירו. אין זאת כי אם החליט בית-המשפט קמא כי החלטתו תיכנס לתוקף רק אם לא יתייצב המערער תוך פרק הזמן שנקבע. בכך, כמו אמר בית-המשפט כי יום מתן החלטתו הוא כחלוף 60 ימים מיום שניתנה למעשה. כל עוד לא חלפה תקופה זו נותר תיק בית-המשפט המחוזי "פתוח" למקרה שימצא המערער לנכון לבוא להיחקר על תצהירו. בנסיבות אלה הגשת ערעור על ההחלטה כל עוד לא חלפה תקופת הארכה שקבע בית-המשפט כמוה כהגשת ערעור "מוקדם" או כנקיטת מהלך משפטי טרם סיים בית-המשפט המחוזי מלאכתו."

לאור הנ"ל, קבע בית-המשפט כי המערער הגיש את ערעורו במועד ודין בקשת המשיבה להורות על סילוק הערעור - להידחות.

4. המצאת פסק-הדין באמצעות הפקסימליה
ב- רע"א 4577/09 {רפאל חסון נ' י.ש יגדל-חברה לבנין והשקעות בע"מ, תק-על 2009(3), 1595 (2009)} דחה כב' השופט י' דנציגר את טענת המבקשים לעניין המועד בו הומצא להם פסק-הדין. בעניין זה, קבע בית-המשפט המחוזי, כממצא עובדתי ועל סמך הראיות שהונחו לפניו כי כבר ביום 17.11.08, ידעו המבקשים על קיומו של פסק-הדין.

יתירה מזאת, גם עיון באישור שדר הפקסימיליה שנשלח מב"כ המשיבה לב"כ המבקשים מלמד כי למעשה התקיימו כל דרישותיה המהותיות של תקנה 497א(א) לתקסד"א שעניינה המצאת כתב בי-דין בפקסימיליה.

עוד נקבע כי "טענות המבקשים ביחס לתקינות ההמצאה הן טכניות לחלוטין ורחוקות מלשכנע. באופן פרטני יצויין כי מאישור הפקסימיליה, הכולל העתק של המכתב הנלווה שנשלח אל בא-כוח המבקשים, עולה בבירור כי מופיעים עליו פרטי כתב בי-הדין, זמן השיחה ושמו של האדם שלו נמסרה ההודעה" כפי שנדרש על-פי תקנה 497א(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לפיכך, המסקנה היא כי הודעת הפקס הגיעה ליעדה בשלמותה ביום 16.11.08 בשעה 16:45 או בסמוך לכך, משמעה בהתאם לתקנה 497א(א)(1) יראו את פסק-הדין כאילו נשלח ביום 17.11.08, ומכאן שהמועד האחרון להגשת הערעור היה יום 1.1.2009.