botox

בקשת הפירוק וסעדים נלווים לבקשה

1. סמכות עניינית ומקומית
סעיף 256 לפקודת החברות קובע כי בית-המשפט המוסמך לפרק חברה יהיה בית-המשפט המחוזי {ת"א (שלום ת"א) 13745/06 דלתא נובל לוגיסטיקה בע"מ נ' כהן רפאל, תק-של 2007(2), 22506, 22508 (2007)}.

כך למשל, בית-המשפט ב- תמ"ש (משפחה יר') 24880/02 {ז. ל. נ' נ. א., תק-מש 2008(1), 150, 155 (2008)} קבע כי בהתאם להוראות סעיף 256 לפקודת החברות, בית-המשפט המוסמך להורות על פירוק החברה, בו ברגיל מעורבים צדדים נוספים "זרים" למשפחה כמו נושים ועובדים ומנוהל הליך בעל גוון כלכלי עסקי "טהור", הינו בית-המשפט המחוזי. על-כן, בית-המשפט לענייני משפחה לא דן בסוגיית פירוק החברה.

לעומת-זאת, באשר לסמכות המקומית של בית-משפט של פירוק קובעת תקנה 1 לתקנות החברות (פירוק) כי בית-המשפט המוסמך הוא בית-המשפט המחוזי שבאיזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום או מקום עסקיה העיקרי של החברה הנתונה לפירוק.

2. בקשת הפירוק
תקנה 3 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"3. בקשת פירוק (תיקון התשס"א)
(א) בקשת פירוק תוגש לבית-המשפט לפי טופס 1 ותאומת בתצהיר ותצורף לה תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות. הוגשה הבקשה שלא בידי החברה, ימציא המבקש העתק ממנה לחברה במשרדה הרשום.
(ב) הוגשה הבקשה בידי החברה, יצורף אליה דין וחשבון בדבר חובותיה ונכסיה של החברה, מעודכן ליום הגשת הבקשה וערוך לפי טופס 2; בית-המשפט רשאי לפטור את החברה מהגשת הדו"ח האמור אם ראה לעשות כן מנימוקים מיוחדים, שיירשמו."

תקנה 3(א) לתקנות החברות (פירוק) קובעת כי בקשת פירוק שהוגשה שלא בידי החברה ימציא המבקש העתק ממנה לחברה למשרדה הרשום. התקנה קובעת במפורש כי ההמצאה תהיה במשרד הרשום. הדבר מוציא מגדר תחולה אפשרות המצאה אחרות כמו הדבקה או שליחה בדואר {פש"ר (נצ') 112/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' חברת ליימן שלייסל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

מעיון בתקנה 3(א) לתקנות החברות (פירוק) עולה כי בקשת הפירוק תוגש לבית-המשפט לפי טופס 1 ותאומת בתצהיר ותצורף לה תמצית ממוחשבת מרשם החברות. ללא צירוף תצהיר ו/או תמצית ממוחשבים מרשם החברות - לא ניתן יהיה לקבל תעודה כאמור בתקנה 7 לתקנות החברות (פירוק) {פר"ק (יר') 48734-12-11 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); פר"ק (חי') 16310-08-11 מרעי חוג'יראת נ' טורקיז קרמיקה ישראל (2003) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); פר"ק (חי') 54739-01-11 עיריית קריית אתא נ' תלמוד תורה בית יהודה, קריית אתא ע"ש הרב יהודה גפן זצ"ל (ע"ר), פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

זאת ועוד. כאשר הוגשה הבקשה בידי החברה, יצורף אליה דין וחשבון בדבר חובותיה ונכסיה של החברה, מעודכן ליום הגשת הבקשה. נדגיש כי בית-המשפט רשאי לפטור את החברה מהגשת הדו"ח האמור אם ראה לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיירשמו {ראה תקנה 3(ב) לתקנות החברות (פירוק)}.

הרציונאל לדרישה לצרף את תמצית המידע מרשם החברות הינו לאפשר לבית-המשפט ללמוד, בין היתר, על כתובתה הרשומה של החברה אצל הרשם, אליה יש להמציא את הבקשה לפירוק.

מכאן אנו למדים כי התנאי הראשון לקיום דיון בבקשה למתן צו פירוק, שהוגשה שלא בידי החברה, הינו כי הבקשה נשלחה לכתובתה של החברה המופיעה אצל רשם החברות {ראה גם פש"ר 4637/08, בש"א (יר') 4609/08 י' י' הפקות ירושלים בע"מ נ' משרד האוצר - אגף המכס ומע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

צפורה כהן גורסת בספרה {פירוק חברות (התש"ס), 220} כי הרציונל להטלת חובה למסירת הודעה לחברה לפני הפרסום בדבר הגשת הבקשה לפירוק הוא כפול:

"1. לתת לחברה, שהוגשה בקשה לפירוקה, הזדמנות לפרוע את החוב - אם אינו נתון במחלוקת - לפני פרסום הבקשה, שעלול לגרום לנזק לחברה.

2. לאפשר לחברה, אם ברצונה לחלוק על החוב, לפנות לבית-המשפט בבקשה למנוע את הפרסום."

3. מסירה לכונס הרשמי והפקדת פיקדון
תקנה 4 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"4. מסירה לכונס הרשמי והפקדת פיקדון
(א) המבקש ימסור לכונס הרשמי העתק מהבקשה וכן יפקיד בידו פיקדון בסך ארבע מאות שקלים חדשים וכל סכום נוסף שיורה הכונס הרשמי או שיצווה בית-המשפט, כמקדמה לכיסוי הוצאותיו של הכונס הרשמי.
(ב) לא תקובל בקשת פירוק בבית-המשפט אלא-אם-כן הוצג בפניו אישורו של הכונס הרשמי בדבר קבלת הפיקדון והעתק הבקשה."

תקנה 11 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"11. החזרת מחצית פיקדון
(א) הודיע מבקש על ביטול בקשת הפירוק או שבקשתו נדחתה בידי בית-המשפט, יחזיר לו הכונס הרשמי מחצית מהפיקדון וכן כל סכום נוסף שהפקיד לפי תקנה 4, בניכוי ההוצאות שהוציא הכונס הרשמי.
(ב) ציווה בית-המשפט על חילופי מבקשים לפי תקנה 10, יפקיד המבקש החדש בידי הכונס הרשמי את הסכומים שהוחזרו למבקש הקודם."

תקנה 13 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"13. הפקדת פיקדון
הוגשה בקשה למינוי מפרק זמני בידי נושה או משתתף, יחולו הוראות תקנה 4 לעניין הפקדת הפיקדון והסכום הנוסף, והוראות תקנה 11 לעניין החזרתם, הכל בשינויים המחוייבים."

ממקרא תקנה זו עולה ברורות כי על המבקש, בטרם הגשת הבקשה לבית-המשפט, להצטייד באישורו של הכונס הרשמי המאשר כי המבקש שילם לכונס הרשמי פיקדון לכיסוי הוצאותיו של האחרון והמציא לאחרון את הבקשה לפירוק.

רק לאחר שהמבקש קיבל לידיו את האישור המאשר הפקדת הפיקדון כאמור, יוכל המבקש להגיש בקשתו לפירוק לבית-המשפט.

בית-המשפט לא ידון בבקשת פירוק המוגשת לו במידה ולא הופקד הפיקדון והבקשה לפירוק לא הומצאה לכונס הרשמי {ראה למשל פר"ק (יר') 13608-04-12 עובדי החברה על-פי רשימה המצ"ב נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); פר"ק (יר') 32143-02-12 לודמילה ליסנקו נ' גרנד פרי פלוס בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); פר"ק (מרכז) 30987-03-10 אלכסיי סיגלוב ואח' נ' מומנטום אס.או.אס. בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
תקנה 11 לתקנות החברות (פירוק) מורה על החזרת מחצית הפיקדון בניכוי ההוצאות שהוציא הכונס הרשמי במידה והודיע המבקש על ביטול בקשת הפירוק או שבקשתו נדחתה בידי בית-המשפט.

4. זכות לקבל העתק הבקשה
תקנה 5 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"5. זכות לקבל העתק הבקשה
משתתף בחברה או נושה שלה זכאי לקבל מהמבקש העתק מבקשת הפירוק תמורת תשלום הוצאות הכנת ההעתק."

5. פרסום הודעה
תקנה 6 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"6. פרסום הודעה
ארבעה-עשר ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת הפירוק יפרסם המבקש הודעה בדבר הגשת הבקשה ומועד הדיון בה, ערוכה לפי טופס 3; ההודעה תפורסם ברשומות ובעיתון יומי הנדפס בשפה העברית, אולם בחברה שעיקר עסקיה מנוהלים במגזר הערבי – ייעשה הפרסום בעיתון יומי הנדפס בשפה הערבית."

ההודעה על הדיון מתפרסמת הן בעיתון יומי והן ברשומות ואין כל צורך ואין גם חובה להזמין באופן פרטני את החברה, את הנושים או בעלי עניין. לפיכך, תידחה הטענה כי קיימת חובה להמציא ההודעה על מועד הדיון במסירה אישית ובשים-לב כי אין דרישה שכזו, לא בתקנה 3(א) לתקנות החברות (פירוק) ולא בתקנה אחרת.

אין להסכים להתנהלות מבקש שלא ביצע את הפרסומים הדרושים ולא מילא אחר הוראת תקנה 6 לתקנות החברות (פירוק) ולדחות את מועד הדיון שנקבע לבקשה. יחד-עם-זאת, כאשר ניתנה הסכמתו של בעל המניות ומנהל החברה לדחיית מועד הדיון, יש להיעתר לבקשת דחיית מועד הדיון בבקשת הפירוק {פר"ק (נצ') 48256-02-11 בעניין חוק החברות, התשנ"ט-1999 נ' משחטת חאלד זטמה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

במקרים מסויימים, יהיה זה מרחיק לכת שלא לדחות את הדיון וביום הדיון למחוק את הבקשה עקב אי-מילוי אחרי הוראת תקנה 6 לתקנות החברת (פירוק) בנסיבות שאי-הפרסום ברשומות במועד נבע ממחדל בא-כוח מבקש הפירוק.

ב- פש"ר (נצ') 112/01 {ניצולת הקרטל בע"מ נ' חברת ליימן שלייסל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)} נדונה השאלה האם הפרסום בעיתון הצופה הינו פרסום כדין לפי דרישות תקנה 6 לתקנות החברות (פירוק)?

המבקשת טענה כי "עיתון הצופה" אינו מגיע לקצרין כלל, אינו בעל תפוצה גבוהה, ואינו מהווה עיתון יומי כמשמעותו בהוראת תקנה 6 לתקנות החברות (פירוק).

בית-המשפט קבע כי תקנה 6 לתקנות החברות (פירוק) קובעת כי הפרסום צריך להיעשות ברשומות ובעיתון יומי, הנדפס בשפה העברית. הצופה הינו עיתון יומי אשר מופץ בכל הארץ. אין כל דרישה בתקנות לתפוצה רחבה.
עוד נקבע כי במספר לא קטן של פסקי-דין נעשה פרסום בעיתון "הצופה". עיתון זה משמש לפרסום כעיתון יומי, כמו במעריב, דבר, וידיעות אחרונות ולא הועלתה בפסקי-הדין הללו כל טענה בדבר היות הפרסום ב"הצופה" פרסום שאינו מספיק.

בתי-המשפט באנגליה פסקו, שכאשר נוכח בית-המשפט, שהבקשה לפירוק הוגשה שלא בתום-לב ולמטרות פסולות, יש בכך שימוש לרעה בהליכי משפט ובית-המשפט ימנע את פרסום הבקשה.

בדומה לכך, פסק בית-משפט, בפרשת רוחמה רובינשטיין כי כאשר קיימת מחלוקת בתום-לב בין נושה, המבקש צו פירוק, לבין החברה לגבי קיומו של החוב, לא יינתן צו פירוק {בר"ע 110/82 רובינשטיין נ' רוזנברג, פורסם באתר האינטרנט נבו (1982)}.

עוד נקבע בפרשת רוחמה רובינשטיין כי כדי לזכות בצו למניעת פרסום המודעה על המתנגד לבקשת הפירוק לשכנע את בית-המשפט שאין למבקש הפירוק סיכוי להצליח בבקשת הפירוק.

צפורה כהן גורסת בספרה {פירוק חברות (התש"ס), 222} כי הפרסום משרת מטרה כפולה:

"א. הוא מאפשר לנושים ולכל מי שיש לו עניין בפירוק החברה להיות נוכח בדיון בבקשה ולנקוט עמדה ביחס לשאלה, אם יש מקום להוציא צו לפירוק החברה.

ב. הוא מאפשר לציבור לדעת על הגשת הבקשה לפירוק - מידע שהציבור זכאי לו."

6. תעודה מאת הרשם
תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"7. תעודה מאת הרשם
בית-המשפט לא ידון בבקשת הפירוק אלא-אם-כן הוצגה לפניו תעודה מאת הרשם או מאת פקיד בית-המשפט שהרשם הסמיך לכך, המאשרת כי המבקש מילא אחר כל הוראות התקנות הנוגעות להגשת הקשת הפירוק."

רק לאחר בחינת הבקשה לפירוק על צרופותיה ובכלל זה: תמיכת הבקשה בתצהיר; אישור כי העתק הבקשה הומצא לכונס הנכסים הרשמי וכן הופקד בידו פיקדון; הודעה בדבר הבקשה ומועד הדיון בה, פורסם ברשומות כנדרש וכן בעיתון יומי - יאשר בית-המשפט {כאמור בתקנה 7 לתקנות החברות (פירוק)} כי המבקש מילא אחר כל הוראות התקנות הנוגעות להגשת בקשת הפירוק {ראה למשל פר"ק (יר') 1574-05-12 גדליהו באוכמן נ' דוד שטסל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); פר"ק (יר') 38726-03-12 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' עמותת אנשים בצהוב (זק"א), פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

רק לאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), ולאחר שכל ההתנגדויות לבקשה - נדחו, ייעתר בית-המשפט לבקשת הפירוק ויוציא תחת ידו צו לפירוק החברה {ראה למשל פר"ק (מרכז) 5828-12-10 ספיץ' מודולס בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); פר"ק (מרכז) 57672-11-11 נסים ברנס נ' טימבר סטור מחסני עץ בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); פר"ק (מרכז) 27005-06-12 ילנה פוסטילניק נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

ב- פר"ק (מרכז) 16357-08-12 {גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} ביטל בית-המשפט את הדיון שהיה קבוע לשמיעת הבקשה לפירוק מחמת העובדה כי לא הוגשה תעודת השלמה בהתאם לתקנה 7 לתקנות החברות (פירוק). בית-המשפט קבע מועד דיון אחר ובקובעו כי במידה ולא תוגש תעודת השלמה 15 יום לפני מועד הדיון שנקבע - תימחק הבקשה לפירוק.

7. הודעה על השתתפות בדיון
תקנה 8 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"8. הודעה על השתתפות
(א) לא יורשה אדם להשתתף בדיון בבקשת הפירוק ללא אישור בית-המשפט זולת אם הודיע למבקש, שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון, על כוונתו להשתתף בו.
(ב) המבקש יכין רשימת האנשים שמסרו הודעה כאמור בתקנת-משנה (א), וימסור העתק ממנה לבית-המשפט לפני המועד שנקבע לדיון; לא נתקבלו הודעות כאמור, יודיע על כך המבקשת בכתב לבית-המשפט."

על-פי תקנה זו על המבקש להגיש לתיק בית-המשפט, שבעה ימים לפני מועד הדיון שנקבע, הודעה ובה רשימת כל הצדדים שמסרו להם הודעה על כוונתם להשתתף בדיון הנ"ל ופרטי הצדדים שלא מסרו הודעה כאמור.

בהודעה הנ"ל יפרט המבקש, בנוסף לאמור לעיל, מה העניין של כל צד לחברה ולדיון {ראה למשל פר"ק (נצ') 52048-03-11 גמיל אבראהים נ' החלטה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); פר"ק (נצ') 48256-02-11 נטר עוף הכפר 2003 בע"מ נ' משחטת חאלד זטמה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

על-פי לשון תקנה 8 לתקנות החברות (פירוק) מוקנה לבית-המשפט שיקול-הדעת לאפשר השתתפות בדיון בבקשת הפירוק אף בהיעדר הודעה מצד המבקש להשתתף בדיון.

שיקול-דעת זה, מופעל מתוך ראיה רחבה, תוך בחינה מעשית של השלכותיו על הצדדים ועל נושים אחרים ובכלל זה, יש לבחון יעילות ההליך המשפטי ומניעת סרבול והארכת הליכי הפירוק {בש"א (ב"ש) 5730/05 עיצוב ארז א.ל. בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

8. התנגדות לבקשת פירוק
תקנה 9 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"9. התנגדות לבקשת פירוק
אדם הרוצה להתנגד לבקשת פירוק יגיש לבית-המשפט כתב התנגדות מאומת בתצהיר ויפרט בו את נימוקי ההתנגדות; כתב ההתנגדות יוגש שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה והעתק ממנה יומצא למבקש".

הגשת התנגדות היא תנאי בסיסי כדי שיחל הליך של התנגדות ויתחיל הדיון.

משהחברה לא טרחה להגיש התנגדות הביעה דעתה שאין היא מתנגדת לפירוק ולא הניעה למעשה את ההליכים הדרושים לקיום ההתנגדות.

הגשת ההתנגדות לפירוק היא לב-ליבו של הליך ההתנגדות וללא הליך זה אין לחברה כל מעמד גם לא אפשרות למעשה לחקור את המצהיר מטעם המבקש {פש"ר (ב"ש) 6216/05 ח.מ.ס.א מפעלי תיירות באילת בע"מ נ' לוי, תק-מח 2006(3), 6423 (2006); פש"ר (יר') 4116/07 אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין פקיד השומה נ' אלי ראובן, בניה והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

חברה יכולה להגיש התנגדות לאחר הגשת הבקשה לפירוק, ואם כופרת החברה בחוב שנטען כי לא נפרע, או אז ניתן להגיש מסמכים התומכים בטענה כי החברה הינה חדלת-פירעון {פש"ר (יר') 4116/07 אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין פקיד השומה נ' אלי ראובן, בניה והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

ב- פש"ר (ת"א) 1555/04 {קרדיט קאר 97 בע"מ נ' בוריס לוין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)} קבע בית-המשפט:

"החלטה עסקינן בבקשה לביטול צו פירוק שניתן במעמד צד אחד בתאריך 14.9.04.
כטענה מקדמית, טוען המשיב כי מר אביבי אינו מוסמך לעתור לביטול פסק-הדין בשם החברה, משום שהבקשה הוגשה בניגוד להחלטת החברה כי מורשי החתימה יהיו מר אביב והמבקש או מר אביב וד"ר סנדו חבוט. אין בידי לקבל טענה זו. סבורתני כי יש לאפשר למר אביבי, מנכ"ל החברה, המייצג 48% מבעלי המניות במועצת המנהלים של החברה, להתגונן בשמה, מה גם שהוא זה החתום על התצהיר בהתנגדות לבקשת הפירוק הזמני, אליה אתייחס בהמשך.

המבקשת טוענת כי דבר קיומו של מועד הדיון לא נמסר לה ו/או לבא כוחה. לטענתה, לא היתה מודעת למועד הדיון, ומשכך, לא הגישה את התנגדותה לבקשת הפירוק לפחות שבעה ימים לפני מועד הדיון, בהתאם לקבוע בתקנה 9 לתקנות החברות (פירוק).

טוענת המבקשת כי על צו הפירוק שניתן נודע לה עת הגיע מכתב מאת כונס הנכסים הרשמי ביום 16.11.04 אל הגב' עפרת אביבי, בעלת מניות בחברה, ובו דרישה להצגת מסמכים בקשר עם פירוק החברה.

בעת הדיון ביום 14.9.05 נכח בא-כוחו של מבקש הפירוק, עו"ד לויט, שלשאלת בית-המשפט השיב כי:

'בוצעה מסירה של בקשת הפירוק ומינוי מפרק זמני לאשת מנכ"ל החברה עימה הוא מתגורר. גם הוגשה תגובה לבקשה למינוי מפרק זמני.'

לבקשת הפירוק העיקרית שנידונה ביום 14.9.04 כאמור, נלוותה בקשה למינוי מפרק זמני, ב- בש"א 10508/04. לטענת ב"כ המשיב, שהוא מבקש הפירוק, בש"א זו הוגשה לאשת מנכ"ל החברה עימה הוא מתגורר, יחד עם הבקשה העיקרית. לו זאת אלא אף זאת; לבקשה למינוי מפרק זמני, הוגשה התנגדות מטעם החברה בתאריך 13.5.04. ואכן, לאור עיון בכתבי הטענות הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למינוי מפרק זמני. בהחלטתי מיום 3.6.04 ציינתי כי:

'גם לשיטתו של המבקש, צריכים להיות בקופת החברה סכומים העולים לכדי מיליוני שקלים, ומאידך, אין בבקשה כל פירוט או אסמכתא לגבי חובותיה הנטענים, וממילא, אין טענה כי החובות עולים על סך הנכסים. סכסוך בין בעלי מניות לא ייפתר על-ידי סעד של פירוק, מקום שניתן לנקוט בסעד פחות חמור וקיצוני, כגון תביעה נגזרת או בקשה לפי סעיף 191 לחוק. משסיכויי המבקש לקבל את הסעד הקבוע אינם גבוהים, הרי שאין מקום גם ליתן סעד זמני. לפיכך הבקשה נדחית.'

טוען המשיב, כי מזכירות בית-המשפט בצעה גם בצעה מסירה של ההזמנה לדיון שנקבע בבקשת הפירוק, אלא שלא היה מי שמוכן לקבל את ההזמנה. שליח בית-המשפט עזב בציינו כי החברה עזבה מענה ללא הותרת מען אחר. לטענת המבקשת, על-אף שיוצגה בהליך זה על-ידי משרד עורכי-דין, אשר אף הגיש תגובה כאמור לבקשה למינוי מפרק זמני, לא נמסרה ההזמנה למשרד המייצג את החברה כאמור. כמו-כן, הכתובת המופיעה בטופס אישור המסירה של שליח בית-המשפט אינה תואמת את הכתובת המופיעה ברשם החברות.

הודעה על מועד הדיון פורסמה כדין ברשומות, ובעיתונות. כמו-כן, ידעה המבקשת כי מוגשת כנגדה בקשת פירוק. זאת ועוד; המבקשת הגישה בקשת התנגדות לבקשה למינוי מפרק זמני, אשר החלטה בה נתקבלה כאמור. וכי מה סברה המבקשת - כי לא יתקיים דיון בבקשה העיקרית?! זאת ואף זאת; יכלה היתה היא לברר במזכירות בית-המשפט באם קבוע דיון כלשהו בבקשה. חרף זאת, בחרה בלישב בחיבוק ידיים, לא להתעניין ולא לעשות דבר.

מנגד, לא אוכל להתעלם מהעובדה שבבקשת הפירוק הזמני הוגשה התנגדות מטעם המבקשת, ואף התקבלה החלטתי הדוחה את בקשת הפירוק הזמני. בשל כך, לא ניתן לומר כי לו ידעה המבקשת על מועד הדיון בבקשה העיקרית, עדיין לא היתה היא מגישה התנגדות ועדיין לא היתה היא מתייצבת לדיון. כמו-כן, מתגובת הכנ"ר עולה כי כנגד החברה הוגשו עד כה תביעות חוב בסך כולל של כ- 117,000 ₪; תביעות, אשר עדיין מצריכות בירור.

לאחר שקילת כל הטענות, הגעתי למסקנה כי יהיה זה מן הראוי ליתן לחברה יומה בבית-המשפט, וכי ראוי יהיה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשת הפירוק.

מספר שיקולים הניעו אותי לקבל החלטה זו:

א. עולה כי המבקשת לא קיבלה הודעה על מועד קיום הדיון, למרות הידיעה הקונסטרוקטיבית שניתן היה ליחס לה בעקבות הפרסומים בעיתונות.

ב. סביר יותר להניח שאם היתה יודעת על מועד הדיון, היתה מתייצבת - וזאת לאור הגשת התנגדותה לבקשת הפירוק הזמני.

ג. לאלה יש להוסיף את הלך הרוח בפסיקה, הרואה בזכותו של בעל דין לטעון את טענותיו בבית-המשפט כזכות מעין חוקתית.

ד. בבקשת הפירוק הזמני התקבלה החלטתי הדוחה את הבקשה. כמו-כן, מתגובת הכנ"ר עולה כי סך תביעות החוב שהוגשו עד כה, וטרם נבדקו, עולות כדי 117,000 ₪ בלבד, שעה שדובר היה על חובות בהיקף גדול בהרבה.

אשר-על-כן, אני מורה על ביטול החלטתי שניתנה במעמד צד ביום 14.9.05 ב- פש"ר 1555/04, ועל קיום מועד חדש לדיון בבקשת הפירוק, שיקבע על-ידי המזכירות. ההוצאות ובנוסף שכר-טרחת עורך-דין על-פי תוצאות הדיון שיערך בבקשת הפירוק, יעמדו על סך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל."

9. מהם השלבים לפיהם ידון בית-המשפט בבקשה לפירוק?
בית-המשפט בבואו לדון בבקשה לפירוק חברה ידון בבקשה בשלושה שלבים {ראה גם פר"ק (ב"ש) 46787-05-11 שירותי ליסינג בנגב (ש.ל.ב) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}:

השלב הראשון, על בית-המשפט להכריע בשאלה האם למבקש הפירוק זכות עמידה בבקשה, קרי, האם המבקש הוא, למשל, נושה של החברה שכן בהיעדר זכות נשיה אין לו זכות עמידה בבקשת הפירוק.

השלב השני, על בית-המשפט להכריע בשאלה האם מתקיימות בחברה העילות לפירוק המנויות בסעיף 257 לפקודת החברות.

השלב השלישי, על בית-המשפט להכריע, לאור שיקול-הדעת המסור לבית-המשפט בבואו להחליט בבקשת פירוק, האם בנסיבות של החברה העומדת מולו, ראוי להורות על פירוקה.

10. עריכת הצו ופרסומו
תקנה 18 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"18. עריכת הצו ופרסומו
(א) צו פירוק ייערך לפי טופס 5, ובית-המשפט ימציא לכונס הרשמי שלושה העתקים ממנו.
(ב) הודעה על מתן הצו ועל מועד האסיפות של הנושים ושל המשתתפים, ערוכה לפי טופס 6, תפורסם ברשומות ובעיתון יומי הנדפס בשפה העברית, ובחברה שעיקר עסקיה מנוהלים במיגזר הערבי - גם בעיתון יומי הנדפס בשפה הערבית, אולם רשאי הכונס הרשמי להחליט שלא לפרסם כלל הודעה כאמור, אם ימצא זאת לנכון בנסיבות העניין."

11. רישום הערה בפנקס המתנהל על-פי דין
תקנה 20 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"20. רישום הערה בפנקס המתנהל על-פי דין
על-פי בקשת הכונס הרשמי, מפרק או מפרק זמני, יבדוק מי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל על-פי דין, אם חברה שניתן לגביה צו פירוק היא בעלת זכויות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם מצא כן - ירשום בפנקס הערה בדבר קיום הצו האמור."
12. הוצאות משפט
תקנה 21 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 קובעת כדלקמן:

"21. הוצאות משפט
(א) הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו פירוק יחולו על מי שנקט בהליך, אלא-אם-כן ציווה בית-המשפט אחרת.
(ב) ניתן צו פירוק על-פי בקשת נושה, ישולמו לו הוצאותיו מתוך נכסי החברה בסכום שיקבע בית-המשפט."

כאשר ברור שנקיטת בקשת הפירוק היא שהובילה לגביית החוב, זכאי המבקש להחזר הוצאותיו בגינה.

משההליכים שקדמו לבקשת הפירוק לא הביאו לפירעון החוב הפסוק וזה נפרע רק לאחר הדיון בבקשת הפירוק, זכאית המבקשת לכך שבית-המשפט יפסוק לזכותה הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין לרבות אגרות, שליחויות, פירסומים וצילומים {דברי בית-המשפט ב- פר"ק (מרכז) 34001-02-11 חופרי א.ע.מ. בע"מ נ' ש.י. שיש וגרניט ישראל (יוניברסל) (1995) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

כמו-כן, בגדר ההוצאות הנפסקות מכוח תקנה 21(ב) לתקנות החברות (פירוק) ניתן לפסוק גם שכר-טרחה לבא-כוחו של הנושה שביקש את צו הפירוק והכל בסכום שיקבע בית-המשפט {לעניין זה ראה ע"א 5247/06 תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' כונס נכסים הרשמי בבאר שבע, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

על בית-המשפט בבואו לפסוק הוצאות לטובת הנושה להשתכנע כי ההוצאות שנתבקשו על-ידי הנושה - סבירות הן.

13. מעשה בית-דין
לעיתים נחבט בית-המשפט בשאלה האם קם מעשה בית-דין, שעה שבקשת פירוק קודמת, אותה הגיש המבקש - נדחתה?

מעשה בית-דין בשל השתק עילה פירושו כי בעל דין איננו יכול להגיש תביעה נוספת לגבי עילה זהה לזו שעמדה בבסיסה של התדיינות משפטית קודמת, אשר נידונה והוכרעה לגופה.

אמת המבחן לקביעה האם אכן מדובר בעילות זהות היא בבחינה רחבה של השאלה האם מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו, והאם התובע יכול היה לרכז את כל העובדות והטענות במסגרת ההתדיינות הראשונה {ראה למשל ע''א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ''ד נז(5), 166, 178 (2003)}.

ב- פר"ק (ב"ש) 46787-05-11 {שירותי ליסינג בנגב (ש.ל.ב) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} בקשת הפירוק הקודמת אומנם הוגשה אף היא בשל עילת חדלות-הפירעון, אולם היא לא נסמכה על אותן נסיבות שעליהן נסמכת הבקשה הנוכחית.

בית-המשפט קבע כי מצבה של החברה השתנה באופן מהותי בתקופה שחלפה, באופן בו החברה - אשר לא היתה חדלת-פירעון בעבר - הינה חדלת-פירעון היום.
על-כן, ברור כי המבקש לא יכול היה "לרכז את כל העובדות והטענות במסגרת ההתדיינות הראשונה", שכן העובדות עליהן מסתמכת בקשתו הנוכחית טרם באו לעולם בעת הבקשה הקודמת.

בנוסף, קמה גם העילה של הפסקת פעילות החברה, עילה אשר לא נזכרה בבקשת הפירוק הקודמת.

בנסיבות אלה, אין בדחיית בקשת הפירוק הקודמת של המבקש בכדי לחסום בפניו את האפשרות להגיש בקשת פירוק נוספת.

החברה סברה כי ההחלטה דאז, לפיה על המבקש לתבוע את הכספים המגיעים לו בתביעה רגילה - תקפה גם היום. בית-המשפט קבע כי אין בידו לקבל טענה זו, שכן חל שינוי מהותי במצב החברה, השומט את הקרקע תחת טענה זו, שכן משקבע בית-המשפט שהחברה הינה חדלת-פירעון, ברור כי לא תצמח למבקש כל תועלת מפסק-דין כספי רגיל, שכן לא יוכל לגבות אותו מהחברה ויאלץ להגיש בקשת פירוק.

בנסיבות אלה, בית-המשפט נעתר לבקשה והורה על פירוק החברה על-פי הוראות פקודת החברות.






14. עיכוב הליכים נגד חברה שנתבקש פירוקה
סעיף 264 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 קובע כדלקמן:

"264. עיכוב הליכים נגד חברה שנתבקש פירוקה
(א) הוגשה בקשת פירוק והיו אותה שעה תובענה או הליך נגד החברה תלויים ועומדים בבית-משפט מחוזי או בבית-המשפט העליון, רשאים החברה או נושה או משתתף שלה, כל עוד לא ניתן צו פירוק, לפנות לאותו בית-משפט בבקשה לעיכוב ההליכים; היו תובענה או הליך אחרים תלויים ועומדים נגד החברה - רשאים הם לפנות בבקשת עיכוב אל בית-המשפט שאליו הוגשה בקשת הפירוק.
(ב) בית-המשפט שהוגשה לו בקשה לעיכוב הליכים כאמור בסעיף-קטן (א), רשאי לעכב אותם בתנאים שייראו לו."

משהוגשה הבקשה לפירוק החברה על-ידי העובדים ונקבעה לשמיעה, אין מקום לשמיעה נפרדת של הליך שהוגש על-ידי אחד מעובדי החברה בדיון מהיר לבית-הדין האיזורי לעבודה. במקרה מאין זה יש להיעתר לבקשת החברה לעיכוב הליך תלוי ועומד נגדה בהתאם לסעיף 264 לפקודת החברות {פר"ק (חי') 11029-12-08 זירון מיקרוטק בע"מ נ' אלכסנדר אוליצקי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

עיכוב הליכים משפטיים, המתנהלים נגד החברה, אינו תוצאה הכרחית של הגשת בקשת פירוק, כי אם מותנה בהגשת בקשה מתאימה לבית-המשפט {ה"פ (נצ') 283/05 אסעד כרדוש נ' חברת קרדוש, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

על-מנת לבקש בקשת עיכוב הליכים בבית-משפט השלום יש לציין את מספר ההליך התלוי ועומד נגד החברה ואת מקום בית-המשפט בו נמצא ההליך. לא ייתכן לבקש צו עיכוב באופן סתמי וגורף. במקרה שכזה, לא יהיה מקום להיעתר לבקשה {דברי בית-המשפט ב- בש"א (נצ') 1198/02 טנסאי אינטרנשיונל בע"מ נ' ספנדקס ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

י' כהן מסביר בספרו {דיני חברות (1994)} כי מטרת העיכוב הינה הגנה על החברה בתקופת הביניים ומניעת הסתערות של נושים על החברה, דבר אשר ימנע למעשה חלוקה הוגנת ושוויונית של נכסיה בין הנושים.

לדבריו, העיכוב במקרה זה הינו זמני, ולפיכך הנזק שהעיכוב עשוי לגרום לנושים הוא מזערי.

שיקול נוסף הינו יעילות ונוחות, שכן החל ממועד הפירוק נוצר צורך דיוני, המחייב להמשיך בהליכי גביה קולקטיביים ולא אינדיבידואליים. הליך הפירוק מחייב בגין אופיו המיוחד שכל ההליכים כנגד החברה יתנהלו בבית-משפט אחד, תחת פיקוח והכוונה של אותו בית-משפט {שם, 263 ואילך}.

ואולם, מהמועד שבו נעתר בית-המשפט שלפירוק לבקשה, הרי שלפי סעיף 267 לפקודת החברות, מעוכבים כל ההליכים כנגד החברה ולא ניתן להמשיך כנגדה בהליך כלשהו ללא אישור בית-המשפט.

בית-המשפט יתיר להמשיך בהליכים כנגד חברה לאחר שניתן צו לפירוקה רק במקרים נדירים ורק כאשר שוכנע כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המגיע לו בהליכי הוכחת חוב בפני המפרק {שם, 270}.
לדידו, ישנם שני מקרים עיקריים בהם יותר להמשיך בהליכים: כאשר המדובר הוא בתביעה רכושית-קניינית, כגון תביעתם של נושים מובטחים, בעלי זיקה קניינית לנכס המשמש כבטוחה, לאכוף את בטוחתם. המקרה השני הינו כאשר מאזן הנוחות מורה על המשך ניהול ההליך, כגון בתביעות ארוכות ומסובכות, שהמפרק יתקשה לפסוק בהן, או שעלותן בפניו תהיה גבוהה יותר, ותביעות שהן כנגד צד ג', כאשר החברה שבפירוק היא רק צד פורמלי בהן {שם, 271; ראה גם בש"א (יר') 1695/05 לינה טלמור נ' יונה יהודה, בניה, פיתוח והשקעות בע"מ בפירוק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

ב- בש"א (חי') 10583/05 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבן מהנדסים ובונים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)} קבע בית-המשפט כי "על-מנת לאפשר לכונס הנכסים לבחון את הפרויקטים השונים בהיוועצות עם מומחים מתאימים, אני מאריכה את תוקפו של הצו שניתן על-ידי ב- 21.7.05 לעיכוב ההליכים על-פי סעיף 264 לפקודת החברות, בהתאמתו להליכי כינוס נכסים לתקופה של 10 ימים נוספים. במקרה וימצא כי אין טעם עובדתי או משפטי לעיכוב נוסף של ההליכים, ימסור הודעה מתאימה לתיק פש"ר 644/05 וגם ל- בש"א 10863/05, שם מונחת בקשת יוניליבר לביטול הצו המתייחס לדרישת מימוש הערבות הבנקאית שנמסרה על-ידי יוניליבר לבנק הפועלים."

15. סמכות לעכב את הפירוק
סעיף 271 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 קובע כדלקמן:

"271. סמכות לעכב את הפירוק
(א) ראה בית-המשפט, לאחר מתן צו פירוק, על יסוד בקשה מאת נושה, משתתף, מפרק או הכונס הרשמי ועל סמך ראיות המניחות את דעתו, שיש לעכב את הליכי הפירוק, רשאי הוא לצוות על עיכוב ההליכים, לחלוטין או לזמן קצוב, בתנאים שייראו לו.
(ב) לפני מתן צו כאמור רשאי בית-המשפט לדרוש מהכונס הרשמי להגיש לו דין וחשבון לגבי עובדות או עניינים השייכים לדעת הכונס לבקשה."

ככלל, בית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו {רע"א 3019/12 תמיר יובל נ' יהודה פרל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} לפי סעיף 271 לפקודת החברות ויורה על עיכוב הליכי הפירוק מקום שבו פרעה החברה את מלוא החובות לנושים, הגיעה להסדר נושים, או אם התברר כי בקשת הפירוק נעשתה שלא כדין הוגשה שלא בסמכות או לא נמסרה לחברה}.

סעיף 271 לפקודת החברות, על-פי לשונו, עוסק בסיטואציות שיש להן השפעה על הליך הפירוק אשר נתגלו או נוצרו לאחר מתן צו הפירוק ועשויות להצדיק, בנסיבות המתאימות, את עיכוב הליכי הפירוק ואף את ביטולם {פר"ק (חי') 77-03 ע.ב דליה אשדוד אחזקות בע"מ נ' עווד מותקאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

מנוסח סעיף זה ניתן ללמוד שאין לבית-המשפט סמכות לבטל צו פירוק, אלא בסמכותו לעכב ההליכים לחלוטין, שמשמעותם למעשה ביטול צו הפירוק, אך לצורך זה יש להגיש תחילה בקשה {ראה למשל פש"ר (חי') 814/06 זייד אורניב בע"מ נ' היכל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); בש"א (ב"ש) 5746/01 י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ' עדית החזקות 1991 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2001)}.

אף כי סעיף 271 לפקודת החברות נוקט בלשון "עיכוב", הרי שמקריאתו עולה מסקנה ברורה, כי ניתן ליתן במסגרתו אף ביטול למעשה של הליכי הפירוק, באשר זוהי פרשנותו היחידה של הביטוי "עיכוב ההליכים לחלוטין", להבדיל מ"עיכוב ההליכים לזמן קצוב", באשר עולה מן הסעיף כי שני הסעדים דנן אפשריים הם.

הרציונל העומד מאחורי דברים אלו הינו ברור וידוע. להבדיל מפסק-דין אזרחי רגיל, אשר קובע, למשל, חבות כספית מסויימת של פלוני כלפי אלמוני, הרי מתן צו פירוק אינו קובע אך ורק חבות או עובדה פלונית, אלא מכניס את החברה למצב מתמשך, אשר הינו העברתה לפרק חדש ב"חייה".

אכן, טענה כי טעה בית-המשפט בפסק-דינו דינה להתברר בדרך ערעור, כמוה ככל טענה דומה בתחום האזרחי או הפלילי. אלא, שסעיף 271 לפקודת החברות נועד לטפל בטענות כנגד הפירוק, אשר נולדו או התגלו לאחר מתן צו הפירוק, ועשויות, אם יתקבלו, להביא את בית-המשפט להשיב את החברה אל מצבה הקודם, קרי, אל "התחום הסולבנטי".

טענות אלו, אשר עשויות להיכנס בשעריו של סעיף 271 לפקודת החברות, הינן רבות ומגוונות. כך למשל, הטענה כי לאחר מתן צו הפירוק הוברר כי מצבת נכסי החברה עולה על התחייבויותיה, או כי המצב שנוצר לאחר מתן צו פירוק מטעמי צדק ויושר מאפשר לנהל את החברה בלא צורך בהליכי פירוק.

המשותף לכל הטענות דנן, הוא כי אין הן מיועדות "להתווכח" עם עצם החלטת בית-המשפט נשוא צו הפירוק, אלא לטעון כי בנסיבות שנוצרו או התגלו מאוחר יותר, במהלך הפירוק, השתנה המצב ואין עוד צורך ותועלת בהליכי הפירוק.
טענות אלו, אם יוכחו כנכונות, נופלות בעליל למסגרתו של סעיף 271 לפקודת החברות, ואי-לכך, לא ניתן לסלקן על הסף בלא לדון בהן. מאידך גיסא, אם יסתבר במהלך הדיון בבקשה העיקרית, כי אין עסקינן ב"גילויים" חדשים, אלא בנסיון לתקוף ממצאים עובדתיים שהונחו ביסוד פסק-הדין, הרי יתכן מאוד כי הבקשה תידחה לגופה, תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמה {פש"ר (ת"א) 1221/02 מיכאל פוטרמן נ' מואיז (מוריס) מרציאנו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003)}.