רצון הדדי להתגרש

1. לנוכח נסיבות היוצרות הקרע בין בני הזוג והתרחבותו כמו גם נוכח רצונם ההדדי של הצדדים בגירושין מיידים הצדדים חייבים להתגרש זמ"ז
בתיק מס' 376460-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2011(2), 125 (2011)} קבע בית-הדין הרבני:

"א. לפנינו תביעת גירושין של הבעל ותביעות כרוכות לרבות תביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים ותביעה בעניין משמורת והסדרי ראיה.
שני בני הזוג הצהירו בפני בית-הדין על רצונם בגירושין. אולם התברר כי אפשרות סידור גט מותנית בקידום הליכי חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים נוכח חשדנות הדדית מוצדקת והתבצרותם העיקשת של שני הצדדים במשך חודשים רבים בביתם - מבצרם. מדובר בבית מידות גדול מימדים ויקר ערך שהשלום והשלווה לא שוררים בו כבר תקופה ארוכה ואשר שוטרי משטרת ישראל מבקרים בו בתקופה האחרונה לעיתים תכופות.
ב. בית-הדין השקיע מאמצים וזמן רב בשני דיונים ארוכים במטרה להביא את הצדדים להסכמות לרבות הסכמות בדבר גירושין מיידים ומינוי מומחים.
בית-הדין סבר שבנסיבותיו של המקרה רצוי וראוי היה להגיע להסכמות כוללות בדבר פירוק שיתוף מיידי בבית המגורים ושימוש לפחות בחלק מהתמורה לחיסול החובות הכבדים הרובצים על הצדדים. כמו"כ סבר בית-הדין שנוכח העובדה שרכושם של הצדדים כולל גם בעלויות מורכבות בחברות, שותפות בפירמת רואי חשבון ומוניטין אישי - הסכמה בדבר מינוי מומחים ואופן שיתוף הפעולה איתם תועיל לקיום הליך מהיר יעיל ועניני.
ג. לצערנו, לא הצלחנו להביא את הצדדים להסכמות כוללות אלא להסכמות חלקיות בלבד, ומשכך, יתקדם התיק באמצעות החלטות שיפוטיות.
טרם מתן החלטה בקשנו מהצדדים להציג את עמדתם בכתב.
ב"כ הבעל מבקש בהודעתו שבני הזוג יתגרשו באופן מיידי ושבית-הדין יחליט על-פירוק שיתוף מיידי בבית הצדדים ב[...]. הבעל מבקש שהתמורה ממכירת בית המגורים תשמש בראש ובראשונה לכיסוי חובות הצדדים, ושהיתרה מן התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. הבעל גם נכון לממן לאישה שכ"ד בסך של 7000 ₪ לחודש למשך 6 חודשים כנגד הצגת הסכם שכירות אשר יקוזזו מתמורת האישה עם מכירת הבית.
מנגד, האישה מעוניינת אף היא בגירושין מידיים, כפי שהצהירה בבית-הדין בצורה הברורה ביותר, אולם מתנה את הסכמתה לפירוק השיתוף בבית ב[...] לפני מתן פסק-דין סופי בעניין הרכושי בכך שהבעל יעביר לידה את זכויותיו בדירה ברח' [...].
ד. בית-הדין מבין, כפי שהדבר עולה גם בין שיטי הודעתה של האישה לבית-הדין, שהאישה חוששת - ובמידה רבה של צדק - שלאחר שיכוסו חובות הצדדים לא יהיה לה ממה לגבות - לפחות בשלב זה - את חלקה באיזון המשאבים הכולל. מכל מקום כפי שקבע בית-הדין בעצמו בהחלטת הסמכויות מיום ה -16.6.2010, הסמכות בעניינה של הדירה ברח' [...] לא נתונה לבית-הדין אלא לבית-המשפט לענייני משפחה.
בנסיבות אלו, יש לחפש פתרון אחר על-מנת להתיר את הסבך ולחלץ את הצדדים ממערכת הנישואין הכושלת ומהחובות הרובצים עליהם.
שני הצדדים בהודעותיהם לבית-הדין מפנים לפסיקה אזרחית בפרשת 'גולדברג' ובפרשת 'בר-אל'.
כפי שעולה מפסיקות אלו, השאלה האם לפרק שיתוף באופן מיידי ועוד טרם שניתן פסק-דין סופי בסוגיה הרכושית נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה המחליטה. כפי שנקבע, בין השיקולים שהערכאה המחליטה צריכה לשקול נמצאים הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מעיכוב הליך פירוק השיתוף, החלשת כוח מיקוח וסחיטה ואינטרסים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות.
בית-הדין קובע שבמקרה אשר לפנינו כל עיכוב בפירוק השיתוף ימנע סידור גט בין הצדדים וימשיך מצב בלתי-נסבל בו שני הצדדים מדממים - תרתי משמע.
בנסיבות אלו, סבור בית-הדין, מחד, שישנו הכרח לפרק את השיתוף באופן מידי, אך מאידך, יש לעקל חלק מתמורת המכירה אשר תישמר בנאמנות על-ידי באי-כוח הצדדים. הסכום שיעוקל ישמש להבטחת תשלומים לאישה בגין איזון המשאבים - אם וככל שיקבע שהיא זכאית להם.
בית-הדין סבור שפירוק השיתוף בבית הצדדים באופן מיידי ועיקול חלק מהתמורה הוא פתרון המאזן בצורה ראויה ומידתית את האינטרסים של שני הצדדים.
ה. לאחר שיקול-דעת ועיון בכלל החומר אשר בתיק מחליט בית-הדין כדלקמן:
1. לנוכח נסיבות היוצרות הקרע בין בני הזוג והתרחבותו כמו גם נוכח רצונם ההדדי של הצדדים בגירושין מיידים הצדדים חייבים להתגרש זמ"ז- ויפה שעה אחת קודם.
על הצדדים לפתוח תיק לסידור גט. הגט יסודר במועד הראשון אשר יקבע על-ידי מזכירות בית-הדין.
2. בית-הדין ממנה את רו"ח יניב בוכניק ממשרד רו"ח גדעון בר-לב כמומחה מטעמו על-מנת להעריך את היקף רכושם וחובותיהם של הצדדים, לרבות מוניטין אישי ורכוש הנזקף ע"ש חברות ואשר נמצא בבעלות מי מהצדדים ולרבות מניית הבעל במשרד רו"ח [...].
המומחה יערוך את כל הבדיקות הנדרשות ויגיש דו"ח אשר יסייע בידי בית-הדין לחלק את הרכוש על-פי דין ובמסגרת החוק. לבקשת המומחה ייתן בית-הדין צווים מתאימים לגילוי מסמכים.
שכ"ט המומחה ישולם על-ידי הצדדים בחלקים שווים. מכל מקום, את התשלום בפועל יבצע הבעל וחלקה של האישה בתשלום ינוכה מהסכומים להם תהיה זכאית במסגרת איזון המשאבים.
3. לאחר קבלת חו"ד המומחה וטרם מתן פסק-דין בעניין חלוקת הרכוש יקיים בית-הדין דיון במסגרתו יהיו רשאים הצדדים להעלות טיעוניהם לרבות נסיבות מיוחדות ובקשה להפעלת סמכות מיוחדת על-פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
4. במידה ובית-הדין יגיע למסקנה כי מי מהצדדים פועל לשיבוש הליכי הבדיקה של המומחה, ישקול בית-הדין למחוק את התביעה ו/או לפסוק הוצאות משפט ראויות לצד שכנגד ולאוצר המדינה.
5. לצדדים בית מגורים ברח' [...].
באי-כוח הצדדים עו"ד רפי שדמי ועו"ד מקסים ליפקין ממונים בזה ככונסי נכסים על בית הצדדים ב[...]. הכונסים יחלו את פעולתם באופן מיידי. בית-הדין נותן בזה צו ולפיו יעוקל סכום של 750,000 ₪ מתמורת מכירת הבית ב[...] אשר יופקד בחשבון נאמנות שינוהל על-ידי עו"ד רפי שדמי ועו"ד מקסים ליפקין. סכום זה יכול וישמש לביצוע איזון המשאבים או חלק ממנו. יתרת תמורת מכירת הבית תשמש להחזר החובות הרובצים על הצדדים.
ככל שיתגלעו מחלוקות בין באי-כוח הצדדים - הכונסים, בדבר אופן החזר החובות תוגש בקשה מתאימה למתן הוראות לבית-הדין. ככל שתישאר יתרה מתמורת מכירת הבית לאחר החזר החובות היא תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
6. האישה תפנה את בית המגורים ב[...] עד ליום 21.6.2011. במידה והאישה לא תפנה את הבית עד למועד זה ייתן בית-הדין, על-פי בקשה שתוגש, צו לפינויה.
על-פי סעיף 6א לחוק יחסי ממון כמו גם על-פי סעיף 40א לחוק המקרקעין במקרה של פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג מוטל על בית-הדין לדאוג שימצא הסדר מגורים, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים, המתאים לצרכי ילדם של הצדדים ובן הזוג המחזיק בו.
משכך, ולאחר קבלת תגובות הצדדים מחליט בית-הדין שעד ליום 15.6.2011 יפקיד הבעל בידי ב"כ האישה המחאה בנקאית בסכום 42 אלף ₪ שתשמש לשכירת מדור לאישה לתקופה של 6 חודשים. במידה והבעל לא יפקיד לידי ב"כ האישה את הסכום האמור עד המועד שנקבע ולבקשה מתאימה, יקפיא בית-הדין את הליך פירוק השיתוף בבית.
במידה ולא יינתן פסק-דין סופי בסוגיה הרכושית בתוך חצי שנה ישקול בית-הדין לחייב את הבעל להמשיך ולממן תשלום שכ"ד לאישה למשך תקופה נוספת.
בפסק-הדין הסופי בעניין הרכוש ישקול בית-הדין בכובד ראש את בקשת הבעל ולפיה השתתפותו בדמי שכירת מדור האישה תנוכה מחלקה באיזון המשאבים.
7. נוכח הסכמת הצדדים, בית-הדין מורה להם לפנות לפסיכולוג לשם מתן טיפול לבנם [...].
לשם הבטחת מתן טיפול מקצועי וראוי ולמניעת ניצול הטיפול על-ידי מי מהצדדים להעצמת העימות בין הצדדים ישמור המטפל על סודיות מוחלטת ולא ייתן כל דו"ח או חו"ד ללא אישור מפורש של בית-הדין. הפסיכולוג, על-פי שיקול-דעתו ובמידת הצורך, יעניק גם הדרכה הורית לבני הזוג. שכ"ט הפסיכולוג ישולם על-ידי האב במלואו בהסכמתו.
במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר זהות הפסיכולוג,ולבקשה מתאימה, ימנה בית-הדין פסיכולוג בהחלטה נפרדת.
8. בית-הדין ממנה את מכון שינוי בניהולו של ד"ר דניאל גוטליב כמומחה מטעמו לשם מתן חו"ד והמלצות בעניין משמורת והסדרי ראייה. ד"ר גוטליב ומכון שינוי מתבקשים ליתן לבית-הדין גם חוות-דעת אם יש צורך לקיים בדיקה למסוגלות הורית למי מההורים.
שכר טרחתו של ד"ר גוטליב ומכון שינוי ישולם על-ידי שני הצדדים בחלקים שווים.
במידה ויוחלט על קיום בדיקה למסוגלות הורית יישא האב במלוא עלותה, כפי הסכמתו.
9. הצדדים הצהירו בפני בית-הדין על נכונותם לוותר על סודיות רפואית.
ד"ר גוטליב ישמע את טענות הצדדים בדבר הצורך לחשיפת רקע פסיכולוגי ופסיכיאטרי מן העבר, ובמידה ויסבור שיש צורך בחשיפת מידע זה, הוא יפנה לבית-הדין.
בית-הדין ישקול את הבקשה לאחר קבלת תגובת שני הצדדים.
10. עד למתן חו"ד על-ידי המומחה שימונה על-ידי בית-הדין יקוימו המלצות שירותי הרווחה ב[...] כרוחם וכלשונם.
הרב שלמה שטסמן – דיין

אנו מצטרפים להחלטה.
הרב חיים שלמה שאנן - אב"ד הרב מרדכי מזרחי בר אור – דיין".




2. הקביעה שהאישה רוצה גירושין משום שהגישה לבית-המשפט תביעה רכושית, אין בה כדי לחייב את האישה לקבל גט, שכן בדיון האישה הצהירה שמסכימה היא לפנות עם הבעל ליועץ כדי לשקם את המשפחה, ותקפיא את הדיונים בבית-המשפט בעניין הרכוש, והבעל סירב
בתיק מס' 1750-21-1 (רבני) {פלונית נ' פלוני, תק-רב 2009(2), 28, 32 (2009)} קבע בית-הדין הרבני:

"בית-הדין האיזורי פסק (ביום י"ז באייר תשס"ח 22.5.08) בדעת רוב כי "על האישה לקבל גיטה". נתקבלה הבהרה מראב"ד שהוא חלק מדעת הרוב כי "על האישה לקבל גיטה" פירושו חיוב גט.
בנימוקיו מבסס האב"ד את פסק-הדין על-כך שהאישה אף כי רצתה שלום-בית אולם לבסוף הגיעה למסקנה שאין מקום לשקם את חיי המשפחה, א"כ אין מקום לעכב את הגט גם לא בגלל תביעות רכושיות.
גם הביטוי שאמרה בבית-משפט "אין המשך לחיי הנישואין" זו הערכת מצב נוכח התנהגות הבעל כלפיה.
במקרים כאלה ישנם שני מצבים שההבדל ביניהם ברור. יש מצב בו האישה משלימה עם הכיוון של הגירושין אבל שאיפתה הבסיסית הוא לשלום-בית וגם כיום היא מוכנה לשלום-בית אם הבעל יפייס אותה כראוי. יעזוב האישה הזרה ילך עמה ליעוץ. ישנו מצב בו התנהגות הבעל גרמה לאישה שהיא אינה מוכנה יותר לשוב ולשקם את חיי המשפחה בשום תנאי ובשום פיוס ויעוץ.
מדברי הראב"ד ברור שהאישה נמצאת בקטגוריה הראשונה וכך גם נטען בפנינו. בדיון בפנינו הצהירה האישה שגם כיום היא מוכנה בסיוע יעוץ לבנות שלום-בית מחדש. היא הצהירה שלמען שלום-בית הייתה מוכנה לסגור כל התיקים של חלוקת רכוש בבית-המשפט.
נותרה א"כ רק העובדה שמצד הבעל לא נראה שום סיכוי של צעד חיובי לקראת האישה וממילא עולה שאין סיכוי לשלום-בית. אך כלום זה מהוה עילה לחיוב האישה בגט ולהפסיד מזונותיה?
גם הדיין הנוסף המייצג דעת הרוב שקבע שאין הצדדים רוצים זב"ז לא התכון לומר שהאישה לא רוצה שלום-בית כי אם כך הדבר כיצד כתב בד-בבד שהיא זכאית לכתובתה. גם מדברי האב"ד נראה שלא פסיקא ליה שהפסידה כתובתה. היה אולי מקום לפרש כוונתם שהם חייבו האישה בגט מטעם מאיס עלי של הבעל ולכן אינה מפסידה כתובתה. אבל נראה גם לסוברים שבמקום מאיס עלי עם אמתלאות מבוררות יש מקום לחייב את הצד השני בגט אבל בנדון שלנו טענת מאיס עלי הושמעה כאשר הבעל כבר היה בקשר של חיים משותפים עם אישה שנתן עיניו וליבו בה וא"כ אין לו נאמנות לטעון מאיס עלי.
הבעל אמנם טוען שהקשר עם האישה הזרה החל לאחר שאולץ לעזוב את הבית אבל אין לו נאמנות לטעון כך כאשר את עצם טענת ה"מאיס עלי" הוא טען בבית-הדין לאחר שכבר היה בקשר אמיץ עם אישה.
שמא תאמר שהצדדים הם מעדות המזרח שלא קבלו את החדר"ג של גירושין בעל-כורחה מ"מ זהו מנהג כל הקהילות כאן בארץ וקבלו עלייהו בעת הנישואין (והארכתי בזה בפסק-דין בתיק בן נעים משנת תשס"ט).
גם אם נאמר שאין בזה מנהג משום שלמקרה שהפירוד נמשך ארבע שנים לא התחייבו מראש, מ"מ הנובע מזה אינו לחייב אותה בגט אלא להתיר לבעל לגרשה בע"כ. אבל בי"ד לא יסייע לו בזה. גם נובע מזה שיכול לומר לה טלי גיטך וכתובתך ואפטר מהמזונות וקים לי כדעת רא"ם אבל כאן אינו יכול להציע כתובה, כי לא נפסק מה חיובו בזה.
אולם כאמור לעיל אין לקבל במצב כזה את הטענה של פקיעת המנהג, כי אמנם הם בפירוד של ארבע שנים אבל הפירוד נגרם או נמשך עקב הקשר האינטימי עם אישה זרה ובכה"ג אין להקל במנהג, ויתכן שכל כולו של המנהג נועד למנוע עזיבות חמורות של הנשים ונתינת עינים באישה זרה.
בנוסף, יש לזכור שאין הלכה כר"ע ואין לגרש אשתו הראשונה מפני טיעון של "מצא אחרת" ונראה שגם ר"ע יודה שאם מצא אחרת וחי עמה ללא נישואין אין אישה כזו כלולה בהיתר של ר"ע. (ועי' בהעתק הפסק-דין מתיק בן נעים).
אנו ערים לגישה (שאין מקורה בספרות התורנית) המחייבת גט במקום של "מות הנישואין" אולם זו גישה פסולה ויש להרחיק גישה זו כעיקרון.
בית-הדין דן במושגים של עילות גירושין וכן גם בטענות מאיס עלי לסוגיהן וכלליהן בלבד. "מות הנישואין" יכול להישקל כחלק מהמרכיב וההוכחה לטענת מאיס עלי ותו לא.
לאור הנ"ל מתקבל הערעור, ובית-הדין מקבל את פסק-הדין של דעת המיעוט של בית-הדין האיזורי.

(-) חגי איזירר

ראיתי מ"ש עמיתי, ולענ"ד נראה כמ"ש בתיק אחר שכאשר בטלו התנאים המינימליים לשיקום שלום-בית בין בני בני הזוג, ואפ' שהמדובר באשמת הבעל שעיניו נתן באחרת מ"מ אין איסור לגרש אישה ראשונה כאשר קבלה האישה כל המגיע לה, ומעבר לכך לפי ההלכה, ולכן בנידונינו שהאישה פנתה לבימ"ש לפירוק השותפות באופן שאינה מצטמצמת לקבל רק המגיע לה לפי ההלכה, ובנוסף לכך תקבל גם מלוא כתובתה, אין כל טעם וסיבה להמשך הנישואין, (עיין תעלומות לב חאהע"ז סי' א'). ולשאלה הנשאלת כיצד מתיישב האמור עם המנהג שלא לגרש אישה בע"כ, נראה לי שהמנהג מתייחס למצב רגיל ולא למקרים חריגים הדורשים טיפולו של בית-הדין, כשם שבעילות המפורסמות לחיוב גירושין באישה וכל אנפין שויין שלא חל המנהג יש לחייב האישה בגירושין, שהנושא הוא בתחום טיפולו של בית-הדין.
ובנידוננו שהבעל אשם, יש לנהוג בו בטיפול שונה מהרגיל בעילות לגירושין שלא להפעיל סנקציות בשלב ראשון ולבדוק אפשרות להשתמש באמצעי כפיה כגון בשימוש במתן היתר נישואין, באם האישה לא תסכים להתגרש, או באמצעים אחרים מלבד הסנקציות הקבועות בחוק, וזאת כמובן באם החוק מאפשר זאת במסגרת חיוב גירושין בתיק גירושין, ובית-הדין יחליט על-כך, ויצויין שהיסוד ללכת לפי המנהג בנישואין מקורו בשו"ע אבהע"ז סימן קנ"ד בהגהה "וכל מקום שיש מנהג הולכים אחר המנהג, ואפ' לא התנו בשעת נישואין כאילו התנו שכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא" (דעת עצמו וכ"כ הרשב"א סי' אלף ש"ז ובתשובות מיימוניות סוף אישות לה) מ"מ כאשר שהצדדים פירודים עידן ועידנים אין מנהג כזה, והנושא הוא בתחום הכרעתו של בית-הדין, ומה גם שלו יצוייר שהמנהג מתייחס גם למקרה זה יש לבטלו, מאחר ומצב תלוי אחריתו מי ישורנו. וכן לו יצוייר שכרוך איסור כלשהוא בחיוב גירושין מצד האיסור שלא לגרש אישה ראשונה לא היה הרה"ג חיים פלאגי גוזר נידוי על מי שגורם עיכוב גירושין אצל שני בני הזוג. עיין שו"ת חיים ושלום אבהע"ז ס"ק קיב "דבדרך-כלל אני אומר כל שנראה לבי"ד שהיה זמן הרבה נפרדים ואין להם תקנה אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט כדי שלא יהיו חוטאים... ולדעת מרן החביב בי"ד מנדין אותו..." ולו יצוייר שיש איסור בדבר מצד גרושי אישה ראשונה אין מנדין מי שמעכב גירושין.
ולגופו של עניין נראה שהמדובר באיסור גרושי ראשונה רק כשגרים ביחד ולא נפרדים עידן ועידנים, ועיין ברמב"ם בפרק י"ד מהלכות אישות שכתוב בגין מורד דמוספים על כתובתה "דאם שנאה יגרשנה" למרות שבהלכות גירושין פרק י' סעיף כ"א כתב ... "ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא-אם-כן מצא בה ערוות דבר ואין ראוי למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שנייה אם שנאה יגרשנה", ועיין בטור וברשב"ש סי' ח"א שלא גורס המלה שנייה, ולכאורא דברי הרמב"ם סותרים אחד את השני ומוכרחים לומר כשמדובר במורד דמאיס שאני דבטלו תנאי אישות, דאין איסור לגרש. ויש מקום להאריך הרבה בנושא זה מאחר והגדרים ברמב"ם לא ברורים דמצד אחד מצריך ערוות דבר כשיטת ב"ש למרות שההלכה היא כב"ה, ומוכרחים לומר שהמכוון בדבריו בערוות דבר פ' בכיעור, בניגוד לדעת בית שמאי שיש צורך בערוות דבר ממש כעדים והראיה, משא"כ לבית הלל, כשהמדובר רק באומדנות או פשרה כנגדו כתב שאין למהר לגרשה למרות שמעיקר הדין מותר כשיש כיעור ואומדנות לזנות או פשע כנגדו כב"ה משא"כ שנייה אם פשעה כנגדו ומצד זה שונא אותה יכול לגרש אותה, ועכ"פ הרמב"ם בסעיף הזה לא דבר במצב של פירוד ובמיוחד כשהוא ממושך.
ואין לתמוה על דברי, כיצד יתכן דשנאה ושוכב עמה שבזה דבר הרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין שאז יש הבדל בין אישה ראשונה לשנייה יש ליישב דישנה מציאות כזאת, עיין ברמב"ם הלכות אישות הלכה י"ט... וכן האיש אין ראוי שיקדש אישה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו שמא לא תמצא תן בעיניו ונמצא מגרשה או שוכב עמה והוא שונאה", הרי שקיימת מציאות כזאת, וכן נראה שהרמב"ם מדבר בשנאה על רקע פשיעה כנגדו כמ"ש הב"י ולכן ממשיך בחיי אישות משא"כ בהלכות אישות פרק י"ד שהמדובר במורד שמואס באשתו שאז אין איסור לגרשה.
ויצויין שזה נראה מוכרח ממ"ש מרן בשו"ע סי' כ"ה סעיף ח' שלא יבוא על אשתו והיא שנואה לו בשעת תשמיש וכן אם גמר בליבו ... ע"ש וא"כ כיוון שהוא שונא איך יכול לחיות איתה. ומה שמשמע מרמב"ם בהלכות גירושין שאפ' שנואה אשתו ראשונה לא ימהר לגרשה. המדובר בשנאה שלא בלב אלא תלויה בפשיעה כנגדו, שאז במחית הפשיעה ניתן לתקן השנאה ולא בשנאה בלב או שלא ניתנת לתקון באופן מעשי.
ויצויין גם שניתן להבין מהרמב"ם ומלשונו של שו"ע שהמכוון ברמב"ם שאין למהר לשלחה שהמדובר בעצה טובה, ואין איסור כרוך בעקביו, כמו שמשמע מלשונם וזאת כשיש שנאה ועיין ב"ח סי' ע"ז שכתב דמדברי הרמב"ם שכתב המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אותה אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה "משמע מלשונו דדין מורד אינו אלא כאומר בעינא ליה ומצערנא ליה אבל באותן מאיסא עלי ולא בעינא לה אע"ג שהיא רוצה להמתין יוציא מיד ויתן כתובה ... ואפ' בזמן הזה שאין מגרשים בע"כ אף-על-פי-כן אין מוסיפים ... עכ"ל
ולכן בסיכום, נראה שלא להתערב בפסק-דין של בית-הדין האיזורי, ומה גם שיש גם צד בנידו"ד שנראה ששני הצדדים לא רוצים כיום אחד השני לאור פניית האישה לבית-משפט בנושא הרכוש ולאור המשתקף בתיק.

(-) ציון אלגרבלי

הערעור שבפנינו נסב על פסק-דין של בית-הדין האיזורי בנתניה מיום י"ז באייר תשס"ח (22.5.08) שפסק כדלהלן:
לדעת הרוב: בית-הדין קיבל את תביעת הבעל לגירושין, ועל האישה לקבל גיטה.
לדעת המיעוט: על הצדדים להתגרש זה מזו.
נתקבלה הבהרה מאב"ד שהוא חלק מדעת הרוב כי, "על האישה לקבל גיטה", פירושו, "חיוב גט".
אב"ד מנמק את פסק-דינו, "מאחר והצדדים חיים בנפרד הרבה שנים, והואיל והאישה הגישה לבית-המשפט תביעה רכושית, והדיונים שם עשויים להמשך זמן רב אין מקום לעכב את הגט, בגין תביעה רכושית".
גם הדיין הנוסף שהצטרף לדעת האב"ד כתב, שאין הצדדים רוצים זה בזה, ואין סיכוי שיחזרו לשלום-בית, שניהם מבקשים להתגרש.
האישה פנתה לבית-המשפט בתביעה רכושית, זו הוכחה, שגם האישה רוצה גירושין ולא שלום-בית.
לאור כך, מצטרף לפסק-הדין שכתב אב"ד, לפיו, על האישה לקבל גט.
בית-הדין מחייב את הבעל לשלם לאשתו את מלוא סכום הכתובה.
לדעת המיעוט: לא הוכחה כל עילה לחייב את האישה לקבל גט, אין בהסכמתה להתגרש כדי לקבוע שהיא חייבת להתגרש. הבעל נתן עינו באחרת, והאישה לקבל סכום הכתובה, ואולי גם פיצויים זכותה להציב תנאי קבלת הגט בעניני הרכוש שנידון בבית-המשפט.

לאור כך קובע:
א. אין מקום לחייב את האישה להתגרש.
ב. כיוון, שהאישה מסכימה להתגרש, בית-הדין קובע על הצדדים להתגרש זה מזה וזכותה לעכב בגירושין עד שיוצע לה פיצוי סביר ומתאים.
ב"כ המערער טען, שאין עילה לחייב את האישה לקבל גט.
הבעל עזב את אשתו בשנת 2003, ומאז הם חיים בנפרד, וגם כיום עם אישה אחרת. האישה הגישה לבית-המשפט תביעה רכושית בכל הזכויות הרשומות על שמו בלבד, וזאת לאחר שכל בקשותיה ממנו לשלום-בית נדחו.
גם כיום אומרת האישה שאם הבעל יפייס אותה וירצה לחזור אליה, היא מסכימה לעשות שלום-בית עם יעוץ, והיא תקפיא את התביעה הרכושית שהגישה לבית-המשפט.
ואם הבעל יסרב לכך, היא מסכימה להתגרש בהסכם הוגן, שכל הרכוש יחולק ביניהם בחלקים שווים בנוסף לכתובה שהיא זכאית לקבל.
מבקש לקבל את הערעור, ולאמץ דעת המיעוט.
ב"כ המשיב טען, הבעל עזב את האישה לאחר שקללה אותו ואת הוריו. וכן סרבה לקיים אתו יחסי אישות. האישה אמרה בבית-המשפט שאין מקום לשלום-בית, כי הבעל לא רוצה יעוץ ואינו רוצה לחזור הביתה.
עוד טוען, האישה בגדה בבעלה, הלכה לים עם מספר גברים, ונכנסה לאוהל עם גבר אחד. היא סרבה להיבדק בפוליגרף.
עוד טען ב"כ המשיב, גם לדעת המיעוט, על האישה לקבל גט.
מבקש לדחות את הערעור.
האישה הכחישה דברי הבעל והאשמותיו כלפיה.

מן החומר שלפנינו עולה:
האב"ד בנימוקיו לפסק-דינו כתב, האישה אמרה שתסכים להתגרש לאחר שתקבל את זכויותיה הרכושיות דבר שהוא לגיטימי לכל הדיעות... לכן נראה שהאישה חייבת להתגרש בהקדם האפשרי, ולאחר הגירושין זכותה להמשיך לנהל את תביעתה בנושא הרכוש והכתובה.
ויש להעיר כיצד מתיישבת קביעה זו, שהאישה חייבת לקבל גט עם הדברים שכתב לפני כן שהסכמת האישה להתגרש לאחר קבלת זכויותיה הרכושיות הוא דבר לגיטימי לכל הדיעות.
כמו-כן העובדה שהצדדים חיים בנפרד משנת 2003 אין בה כדי לחייב את האישה בגט אם הפירוד נגרם בעטיו של הבעל שהכיר אישה אחרת וגר איתה.
גם הדיין הנוסף שהצטרף לדעת האב"ד כתב בנימוקיו, כי הצדדים אינם רוצים זה את זה, ואין סיכוי שיחזרו לשלום-בית. גם האישה רוצה גירושין כי הגישה לבית-המשפט תביעה רכושית. נראה לדעתו, שהחיוב של האישה לקבל גט אינו משום דינו של רבינו ירוחם שאם כן כיצד כתב שהאישה זכאית לקבל את מלוא סכום הכתובה, ולפי הדין של רבינו ירוחם היא זכאית רק לעיקר כתובה ולא לתוספת.
גם הקביעה שהאישה רוצה גירושין משום שהגישה לבית-המשפט תביעה רכושית, אין בה כדי לחייב את האישה לקבל גט, שכן בדיון האישה הצהירה בפנינו שמסכימה לפנות עם הבעל ליועץ כדי לשקם את המשפחה, ותקפיא את הדיונים בבית-המשפט בעניין הרכוש, והבעל סירב.
נראה לי לקבל את הערעור ולאמץ את דעת המיעוט שקבע שאין מקום לחייב את האישה לקבל גט.
לאור האמור, הערעור מתקבל.
(-) מנחם חשאי

לאור האמור לעיל מחליטים ברוב דעות לקבל את הערעור, ולאמץ את פסק-הדין של דעת המיעוט בשלמותו."