botox

עיגון

1. עיגון לחינם הינה עילה מובהקת לחיוב גט, בייחוד כאשר סירב הבעל בעבר לגרש את אשתו בעילות שונות, אשר מעמידות בספק גם כיום את כנות כוונתו, האם אכן תביעת הכתובה היא סיבת העיכוב לגט או שמא הרצון להמשיך ולעגן את אשתו
בתיק מס' 577448-7 (רבני) {פלונית נ' פלוני, תק-רב 2011(1), 50, 55 (2011)} קבע בית-הדין הרבני:

"הבעל פתח תביעת גירושין לפני למעלה משנתיים, בתאריך כ"ט בשבט תשס"ח 5.2.08.
בתאריך כ"ב בניסן תשס"ט 16.4.09 הבעל פתח תביעה שנייה לגירושין, ובכתב התביעה הוא טוען כי האישה מקיימת מערכת יחסים עם גבר זר.
לפני כחצי שנה, האישה פתחה תביעת גירושין בתאריך כ"ג בתשרי תש"ע 11.10.09.
בתאריך י"ט בטבת תש"ע 5.1.10 נרשמה הסכמת שני הצדדים להתגרש, אולם הבעל ביקש להשהות את מתן הגט עד שיוכיח את טענתו באשר לבגידת האישה.
בית-הדין קיים לכך דיון להוכחות, אולם העד שהוזמן על-ידי הבעל לא העיד דבר וחצי דבר כמפורט בפרוטוקול. עוד נאמר בפרוטוקול מיום 18.3.10 לאחר שמיעת העדות:
בית-הדין: אם יש הוכחות מוצקות תגישו, נשקול לבדוק אותם. בכל מקרה אין לכך השלכה על הגירושין, כי שני הצדדים רוצים להתגרש.
ב"כ הבעל: הבעל מתנגד להתגרש, לפני שיוכחו טענותיו.
ב"כ האישה: שימחוק את תביעת הגירושין, על-כך הכרוך.
ב"כ הבעל: אנחנו בהחלט נשקול.
ב"כ האישה: אני מזכירה שבית-הדין אמר שלא יהיו דחיות נוספות. אני מבינה שבית-הדין מאפשר עדים נוספים ולא לזה התכויין בית-הדין. אנחנו דורשים כתובה ואני מבקשת לסכם. הכתובה היא על סך 520,000 ש"ח שבאה בעקבות הסכם יחסי ממון האומר שיש לו את הסכום הזה, ולכן נכתב סכום זה.
הבעל: כאשר הכרתי אותה היה לי את הכסף הזה, הייתי עצמאי והיום אין לי כסף.
עד היום הבעל לא הביא כל ראיה על בגידת האישה וכן לא שלח כל בקשה לזימון עדים או בקשה אחרת להוכיח דבריו.
בהחלטה מיום 22.3.2010 מחליט בית-הדין כי על הצדדים להתגרש. וגם אם ב"כ הבעל תודיע לבית-הדין שהיא אכן סוגרת את תביעת הגירושין אין בכך כדי לשנות החלטה זו, שהרי ברור כי צעד זה נועד לצרכים טקטיים בלבד.
בתאריך ט' בטבת התשע"א 16.12.2010 התקיים דיון מאחר והבעל סירב ליתן את הגט:
ב"כ הבעל: לא ברור לי איך יש בקשה לסנקציות, כאשר אין עדיין חיוב בגט. כל שיש בהחלטה זו המלצה "על הצדדים להתגרש".
בית-הדין: החוק מדבר ברורות שניתן להטיל צווי הגבלה בכל לשון.
.....
בית-הדין: האם הבעל מוכן לתת היום גט ?
ב"כ הבעל: הבעל מוכן לתת גט ובתנאי שיקבעו הסדרי ראיה ניאותים.
ב"כ האישה: בעניין המשמורת הוא התפרץ לדלת פתוחה. האיש פתח תיק משמורת ואני אכן מבקשת למנות פ"ס משירותי הרווחה חיפה. הבעל אכן רואה את הילדים 3 פעמים בשבוע ויהיה כאן שיתוף פעולה מלא. הבעיה היחידה כאן שהאיש לא רוצה לשחרר את האישה. המזונות נמצאים בבית-המשפט. האיש קיבל את יומו בבית-הדין, ואין כל סיבה לעכב את הגירושין.
בית-הדין: אחרי הכל התיקים התחילו כאשר הבעל רצה להתגרש, יש כאן אישה אחרת בתמונה. יש החלטה שעל הצדדים להתגרש. זו החלטה חלוטה ואנחנו נטיל צווי הגבלה.
הבעל: במרץ 2008 הגשנו בקשה להתגרש בצורה יפה מחוסר התאמה ומחוסר אישות. בית-הדין היפנה אותנו ליועצת בית-הדין ומכאן הלכנו לפסיכולוגית שאמרה את הדברים. שנתיים לא היו בינינו יחסים. אני מעוניין ורוצה להתגרש.
בית-הדין: אז תתן את הגט היום. אתה נראה אדם שומר חוק ואם נקבע שאתה צריך לתת גט, עליך לציית לכך.
הבעל: אני לא מסרב לתת גט.
בית-הדין: אז תן גט עכשו.
הבעל: רצינו אז לעשות את הגט לבד בצורה מכובדת, לא קיימנו יחסי אישות. בינואר 2008 גיליתי הודעות טקסט שהיא מתכתבת בשם א' מ', נשוי הילדים, בינואר 2009 קיבלתי טלפון מאדם בשם ח' שעבד כאן שאיים עלי.
בית-הדין: אין כאן עובד בשם ח'. ב- 20 שנה האחרונות לא עבד כאן אדם בשם ח', ובית-הדין מזהיר את הבעל לא להשמיץ את בתי-הדין באופן זה.
הבעל: בכל מקרה האיש בא לאיים עלי ושלח עבריינים לאיים עלי. היא ניהלה איתם רומן.
בית-הדין: זו רק סיבה לגרש אותה. האם זה נכון שהיה לך קשר עם א' מ' ?
האישה: לא. מעולם לא עשיתי שום דבר שאסור לי.
בית-הדין: תרדו לחדר 110 לבצע את הגט.
לאחר כמחצית השעה, חזרה ב"כ האישה והודיעה כי הבעל לא התייצב בבית-הדין לגיטין ועזב את בית-הדין.
בתאריך י"ג טבת התשע"א 20.12.10 ניתנה החלטה על-ידי בית-הדין "הבעל סרבן גט. בדיון האחרון הוא נתן את הסכמתו למתן גט, ומשכך הופנו הצדדים לבית-הדין לגיטין לביצוע הגט, אולם הבעל הסתלק מיד ללא אומר וללא נטילת רשות".
בדיון מיום כ"ח טבת התשע"א 4.1.11 הצהיר הבעל שהוא מוכן ליתן גט.
הבעל: אני מתנצל על-כך שלא הופעתי לדיון הקודם. אני נמצא במבוי סתום. אני מעוניין להתגרש, אולם אין לי הסכם בעניין מזונות הילדים. הנושא נידון בבית-המשפט. באתי להתגרש מרעייתי בצורה מכובדת, לטובת שני הילדים שלנו אני מבקש שזה יעשה יפה. אני מבין שאני צריך להתגרש. יש לי תביעות בהוצל"פ שהם לא מוצדקות, קבעו לי מזונות 9,052 ₪ לחודש.
הבעל: האם יש אפשרות לדחות את סידור הגט כאן עד אשר יהיה הסכם בבית-המשפט?
בית-הדין: באופן חד-משמעי לא. אתה לא נמצא היום במצב שניתן להעמיד תנאים. האם אתה מוכן לעשות את הגט בצורה מכובדת?
הבעל: כן.
בהחלטה מהתאריך הנ"ל נכתב בסעיף ג'. "לדעת בית-הדין, בנסיבות תיק זה, אין לקבל את עמדת האישה נכון להיום, כל עוד לא התקיים כל עוד לא התקיים דיון בתביעת הכתובה והפיצוי."
ואכן בדיון שהתקיים השבוע נידון נושא הכתובה כמפורט בפרוטוקול.
אמנם נאמר כי יתאפשר לבעל להביא ראיות נוספות לביסוס גירסתו , וזאת לאחר מתן הגט. אך ברור שאין כוונת הסעיף הנ"ל שיש למצות את הדיון טרם מתן החלטה לחיוב גט.
המורם מכל האמור, שבכל הדיונים הצהיר הבעל שהוא מוכן ליתן גט, וכיום שהוא מסרב ליתן גט הוא אך ורק בגלל תביעת הכתובה, ואף הצהיר לפרוטוקול באם האישה תוותר על הכתובה, עכשיו אתן גט.
בית-הדין רואה בדרישת הבעל סחטנות גרידא ותו לא. אין ספק לבית-הדין שהבעל אינו מעוניין באישה וכל רצונו לעגן את האישה אך ורק בכדי להשיג תועלת ממונית שבכך תוותר האישה על כתובתה.
לאור האמור לעיל ולאור הפירוד הארוך בין הצדדים, יש מקום לחיוב הבעל בגט, כדין בן זוג המעגן את זולתו ללא סיבה מוצדקת המקובלת על בית-הדין.

מסקנות
א. הבעל חייב ליתן גט לאשתו.
ב. המזכירות תקבע מועד חדש לסידור הגט.
ג. מאחר והבעל הותרה שאם לא יתן גט לאשתו בית-הדין יטיל עליו הגבלות, והיות בתאריך ט' בטבת התשע"א 16.12.10 אמר בית-הדין החוק מדבר ברורות שניתן להטיל צווי הגבלה בכל לשון. ובתאריך י"ג טבת התשע"א 20.12.10 ניתנה החלטה על-ידי בית-הדין שהבעל סרבן גט, מחליט בית-הדין להטיל על הבעל צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) התשנ"ה-1995 , כדלקמן:
א. צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם לסעיף 2(1) לחוק.
ב. מניעת קבלת דרכון בהתאם לסעיף 2(2) לחוק.
ד. באם הבעל יסרב ליתן גט במועד סידור הגט בית-הדין יטיל עליו הגבלות נוספות, החזקת רשיון נהיגה והגבלת חשבון הבנק עוד באותו יום.
בית-הדין מעביר העתק פסק-דין זה למזכיר הראשי הרב מנשה מילר, לביצוע.
בית-הדין מעביר העתק פסק-דין זה למנהל בתי-הדין הרב שלמה דייכובסקי, לידיעה.

(-) הרב דניאל אדרי, דיין
אני מצטרף.

(-) הרב ישראל שחור, אב"ד

בפנינו תביעת גירושין של האישה.
הבעל ניסה כבר כמה פעמים לדחות את מתן הגט בעילות שונות.
ואפרט מקצת מהטענות והעילות לסירובו של הבעל לגרש, כפי שעלו במסגרת הדיונים האחרונים.
בדיון שנערך ביום ט' בטבת התשע"א 16.12.10 נימק ב"כ הבעל את סירובו של הבעל לגרש כך:
"בית-הדין: האם הבעל מוכן לתת היום גט ?
ב"כ הבעל: הבעל מוכן לתת גט ובתנאי שיקבעו הסדרי ראיה ניאותים."
ועוד הוסיף הבעל עצמו:
"הבעל: במרץ 2008 הגשנו בקשה להתגרש בצורה יפה מחוסר התאמה ומחוסר אישות. בית-הדין היפנה אותנו ליועצת בית-הדין ומכאן הלכנו לפסיכולוגית שאמרה את הדברים. שנתיים לא היו בינינו יחסים. אני מעוניין ורוצה להתגרש."
וכן הסתיים הדיון (מתוך פרוטוקול הדיון הנ"ל):
"בית-הדין: אז תתן את הגט היום. אתה נראה אדם שומר חוק ואם נקבע שאתה צריך לתת גט, עליך לציית לכך.
הבעל: אני לא מסרב לתת גט.
בית-הדין: אז תן גט עכשו...
בית-הדין: תרדו לחדר 110 לבצע את הגט.
לאחר כמחצית השעה, חזרה ב"כ האישה והודיעה כי הבעל לא התייצב בית-הדין לגיטין ועזב את בית-הדין."
בדיון שהתקיים ביום כ"ח בטבת התשע"א 04.01.11 סירב הבעל לגרש בעילה שונה, וכך טען:
"הבעל: אני מתנצל על-כך שלא הופעתי לדיון הקודם. אני נמצא במבוי סתום. אני מעוניין להתגרש, אולם אין לי הסכם בעניין מזונות הילדים. הנושא נידון בבית-המשפט. באתי להתגרש מרעייתי בצורה מכובדת, לטובת שני הילדים שלנו אני מבקש שזה יעשה יפה. אני מבין שאני צריך להתגרש. יש לי תביעות בהוצל"פ שהם לא מוצדקות, קבעו לי מזונות 9,052 ₪ לחודש."
ועוד מפרוטוקול הדיון ההוא:
"הבעל: אבל אין לי הסכם גירושין . אין לי הסדרי ראיה מסודרים.
בית-הדין: הסכם גירושין הוא דבר רצוי, אבל לא תמיד אפשרי כמו במקרה שלך.
הבעל: האם יש אפשרות לדחות את סידור הגט כאן עד אשר יהיה הסכם בבית-המשפט ?"
ועתה להכרעת הדין.
למעשה הבעל אינו דורש שלום-בית ומצהיר פעם אחר פעם כי כוונתו היא לגירושין.
כיום הבעל מסרב לגרש את אשתו, משום תביעת האישה לכתובתה. הבעל דורש לדון ולהחליט בשאלת הכתובה עוד טרם סידור הגט.
בתיק זה הייתה לי התלבטות, ואפרט.
מחד גיסא, הבעל חש מאויים מתביעת אשתו לכתובה בסך 555,555 ש''ח. בשלב זה איני מעוניין להביע דעתי האם זהו סך המחייב הלכתית, אולם, הבעל, שאינו יכול לצפות את הלך הרוח בבית-דין זה, חש מאויים מחמת סך הכתובה הגבוה העומדת לפתחו לגביה.
הבעל תובע פסיקת כתובה קודם הגט. כן טוען כי האישה אינה זכאית לכתובה כלל, בגין קשריה עם גבר זר, ודורש דיון הוכחות להצדקת טענותיו.
ביום כ"ח טבת תשע"א 4.1.11. הבעל כבר התייצב בחדר גיטין לסידור הגט, בהתאם להוראת בית-הדין מאותו יום. בחדר גיטין התברר לו שקיימת נגדו תביעת כתובה. הבעל חזר לבית-הדין והודיע כי בנסיבות אלו, אינו מוכן להמשיך בהליך הגט מבלי שתתברר תביעת הכתובה.
ואכן, בהחלטתו באותו יום קבע בית-הדין כך:
א. הבעל נענה לסדר גט היום והצדדים ירדו לבית-הדין לגיטין, אולם דקות ספורות לאחר-מכן חזר הבעל ושאל מה בדבר תביעת הכתובה. בית-הדין חזר וקיבל את הצדדים, אך בשלב זה ב"כ האישה כבר יצאה לדרכה ולא נכחה בחלק זה של הדיון.
ב. האישה אמרה שאכן קיימת תביעה לכתובה ופיצוי. בכתובה רשום סכום של 550,000 ₪, וכן דרשה פיצוי בסך 500,000 ₪. האישה ביקשה שהגט יסודר היום, ורק לאחר-מכן ידון בית-הדין בתביעה זו, אולם הבעל התנגד.
ג. לדעת בית-הדין, בנסיבות תיק זה, אין לקבל את עמדת האישה נכון להיום, ואין לחייב את הבעל במתן גט היום, כל עוד לא התקיים דיון בתביעת הכתובה והפיצוי.
בתחילה סברתי להציע לחבריי קיום דיון נוסף ויחידי בעניין זכאות האישה לכתובתה, כאשר מיד לאחר הדיון בית-הדין יפסוק את גובה הכתובה, במידה ואכן האישה זכאית לכתובתה. לאחר פסיקה זו, במידה והבעל יסרב לגרש, בית-הדין יוציא חיוב גט כנגד הבעל, כולל הטלת צווי הגבלה הקבועים בחוק.
ברם, מאידך גיסא, בשל העובדה כי כבר ניתן לבעל בעבר יומו הראשון להוכיח טענתו בדבר בגידת אשתו, ולא הצליח להוכיחם, ובשל העובדה כי זה זמן רב הבעל מסרב לגרש את אשתו בעילות שונות, נראה לקבוע כבר עתה כי יש לחייב את הבעל בגט.
החלטה זו אינה סותרת את האמור בהחלטת בית-הדין המוזכרת לעיל מיום כ"ח טבת תשע"א 4.1.11 סעיף ג', שהרי מטרת ההחלטה הייתה שלא יחויב הבעל בסך כה גבוה ללא יכולת פשרנות או מיתון הסכום מצד בית-הדין, אולם דיון כזה כבר התקיים (דיון מיום כ"ה באדר א' התשע"א 01.03.2011) וקבלנו מהאישה וב"כ סמכות לפסוק את גובה הכתובה על-פי שיקול-דעת בית-הדין, כך שחשש זה כבר לא קיים.
אמנם, אני יכול להבין לליבו של הבעל החושש מתביעת כתובה כה גדולה המונחת לפתחו, אך אדגיש לבעל כי עליו לסמוך על שקול דעת בית-הדין, שישמע היטב את ראיותיו, ויפעיל שיקול-דעת רחב ויסודי האם זכאית האישה לכתובתה, ואם כן, באיזה סכום יש לחייבה.
מכיוון שקיבלנו מהאישה סמכות לפסיקת הכתובה על-ידי בית-הדין על-פי שיקול-דעת רחב, כאמור, בית-הדין אינו מחויב לפסוק כסך הגבוה הרשום בכתובה, ובית-הדין יפעיל את שיקול-דעתו הרחב בקביעת גובה הסכום.
משכך, איני יכול לקבל את עמדתו של הבעל החושש מחיוב כתובה לא שקול לא הגיוני ולא צודק.
כפועל יוצא מכך, נכון להיום הבעל מעגן את אשתו לחינם, שהרי מה לו אם תיפסק הכתובה לפני הגט או לאחריו. מכיוון שההלכה קובעת כי חיוב הכתובה הינו לאחר הגירושין, כאמור בשולחן ערוך אבן העזר סימן צ"ג (סעיף א'), ממילא עלינו לבחור במסלול של היפרדות בגט עוד טרם פסיקת הכתובה, שזמנה לאחר הגט, כאמור.
עיגון לחינם הינה עילה מובהקת לחיוב גט, בייחוד כאשר סירב הבעל בעבר לגרש את אשתו בעילות שונות, אשר מעמידות בספק גם כיום את כנות כוונתו, האם אכן תביעת הכתובה היא סיבת העיכוב לגט או שמא הרצון להמשיך ולעגן את אשתו.
מסקנה
א. הבעל חייב לגרש את אשתו.
ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור הגט ולהזמין הצדדים כמקובל.
ג. פסק-דין הקובע כי על הצדדים להתגרש כבר יצא בעבר. משכך, יש להטיל על הבעל צווי הגבלה הקבועים בחוק כנגד סרבני גט, כאמור בגוף החוק.
ד. בשלב זה יש להטיל רק ההגבלות הקלות, קרי צו עיכוב יציאה ושלילת דרכון.
ה. במידה והבעל יסרב לגרש, בית-הדין ישקול הרחבת הסנקציות כנגד הבעל.

(-) הרב יצחק אושינסקי, דיין

מסקנות
א. הבעל חייב ליתן גט לאשתו.
ב. המזכירות תקבע מועד חדש לסידור הגט.
ג. מאחר והבעל הותרה שאם לא יתן גט לאשתו בית-הדין יטיל עליו הגבלות, והיות בתאריך ט' בטבת התשע"א 16.12.10 אמר בית-הדין "החוק מדבר ברורות שניתן להטיל צווי הגבלה בכל לשון". ובתאריך י"ג טבת התשע"א 20.12.10 ניתנה החלטה על-ידי בית-הדין שהבעל סרבן גט, מחליט בית-הדין להטיל על הבעל צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין), התשנ"ה-1995 , כדלקמן:
1. צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם לסעיף 2(1) לחוק.
2. מניעת קבלת דרכון בהתאם לסעיף 2(2) לחוק.
ד. באם הבעל יסרב ליתן גט במועד סידור הגט בית-הדין יטיל עליו הגבלות נוספות: החזקת רשיון נהיגה והגבלת חשבון הבנק עוד באותו יום.
בית-הדין מעביר העתק פסק-דין זה למזכיר הראשי הרב מנשה מילר, לביצוע.
בית-הדין מעביר העתק פסק-דין זה למנהל בתי-הדין הרב שלמה דייכובסקי, לידיעה."

2. האישה אינה רוצה ואינה מעוניינת בבעל כלל וכלל, וכל מטרתה היא לעגן את הבעל, עד שיסכים הבעל לתנאים שהיא רוצה בהסכם הגירושין. מאז שנפתחה התביעה הוגשו בקשות על-ידי האישה לחיוב הבעל במזונות האישה והוצאות הבית, יותר מ- 25 בקשות, ואף לא אחת מהבקשות הייתה נשוא בקשה לסייע בידם בשלום-בית, אך לבקש לחייב את הבעל שישלם, האישה לא שכחה
בתיק מס' 580813-1 (רבני) {פלוני נ' פלונית, תק-רב 2011(1), 39, 43 (2011)} קבע בית-הדין הרבני:

"בפנינו תביעת הבעל לגירושין ומנגד תביעת האישה לשלום-בית.
הצדדים נישאו ביוני 2004. לשניהם אלו נישואין ראשונים. לצדדים ילדה אחת.
הבעל עזב את דירת הצדדים בתאריך 30.8.08 ומאז חיים הצדדים בנפרד.
בתאריך 11.9.08 פתח הבעל תביעה לגירושין בכתב התביעה כותב הבעל בסעיפים 3, 4 "...הובהר לתובע כי הנתבעת אישה תלותית תחת הסינר של אמה השתלטנית, כי אמה מהווה את הצלע השלישית בחיי הנישואין וכי בפועל נשוי הוא הן לתובעת והן לאמה...אם הנתבעת אילצה את הצדדים לגור ביחידת דיור סמוך לדירתה...והתערבות יתר בזוגיות. בסעיף 6 כתב "התנהגות הנתבעת בלתי-נסבלת בלשון המעטה, הנתבעת סובלת מהתפרצויות של חרדה דיכאון והיסטריה, נוהגת בשתלטנות, איומים, צעקות, נוהגת ליצור פרובוקציות מריבות וכד'". בסעיף 7 "...הנתבעת היא שהודיעה לו שבדעתה להתגרש...תתלונן תלונת סרק על איומים של התובע וכך יורחק מדירתו, יכנס למעצר ויאבד את מקום עבודתו..." בסעיף 10 כתב "... הנתבעת מאוסה עליו לאור התנהגותה החמורה והאלימה כלפיו, כי כלו כל הקיצין ואין מנוס מגירושין...".
בתאריך 14.9.08 פתחה האישה תביעה לשלום-בית בסעיף 5 כתבה "עד מאי 2008 החיים הזוגיים היו טובים יחסית (למרות שכל נטל של גידול הילדה, היה על האישה) ובשיתוף. מאותו חודש, הבעל כמעט ולא קיים יחסי אישות, היה אדיש כלפיה, והיעדרויותיו מהבית גברו. לא היה סכסוך או ריב כלשהו, שגרמו לבעל לעזוב". בסעיפים 6, 7 כותבת "...האישה פנתה לבעל וביקשה ממנו לנסות שלום-בית, וללכת לייעוץ זוגי. הבעל סרב ועזב את הבית ללא התראה נוספת... האישה חוששת שבעלה בוגד בה וזוהי סיבתו לעזיבת הבית".

דיון ראשון התקיים בתאריך ד' כסלו תשס"ט 1.12.08 בפני הרכב אחר. הבעל מעוניין להתגרש, האישה מעוניינת בשלום-בית. הסיבות לעזיבת הבעל שנויות במחלוקת בין הצדדים. בהחלטה נשלחו הצדדים ליועצת הנישואין הגב' שרי עוז מקרית מוצקין. עוד נאמר בהחלטה כי "בשלב זה כל עוד אין לבית-הדין תמונת מצב אובייקטיבית באשר למערכת היחסים בין בני הזוג והגורם לעזיבת הבעל את הבית, קובע בית-הדין כי תביעת הבעל כנה וכל התביעות שכרך בתביעתו זו כנות. עם זאת האישה וב"כ רשאים להמציא לבית-הדין סיכומים מגובים באסמכתאות משפטיות לפיהן לבית-המשפט הסמכות לדון במזונות אישה עם עותק לתגובת הצד השני וזאת בתוך 30 יום".
התובעת הגישה תביעה למזונות אישה והקטינה לבית-המשפט על סך של 17,000 ש''ח לחדש, התביעה למזונות האישה נדחתה מחוסר סמכות.
דיון שני התקיים בתאריך ח' שבט תשס"ט 2.2.09 אעתיק חלק מהפרוטוקול:
בית-הדין: מה עשית למען ש"ב מאז הדיון האחרון.
האישה: פניתי לעו"ס ובקשתי ממנו שיחזור הביתה והוא לא רוצה, לא פניתי לשרי אלא היינו בטיפול ביחידת הסיוע אצל שוש בן מאיר.
ב"כ הבעל: התרשמתי משוש בן מאיר שאין מקום לש"ב.
האישה: נתתי לו מפתח והזמנתי אותו לבית כל זמן שהיה מביא את הילדה אבל הוא לא מוכן להישאר...
הבעל: הדרישה לש"ב לא כנה, לפני חדשיים פנה אלי אביה ובקש שנדבר על הסכם, אני משלם 3,300 ש"ח מזונות וגן לילדה ואני מובטל ויש לי חובות אני משלם את חובות כרטיסי האשראי כ- 1,400 ש"ח.
האישה: ב- 1.9 הוא עזב ובנובמבר חוייב לשלם אבל אינו משלם. אני זו שמשלמת את המשכנתא ולא הוא למרות החלטתכם הוא לא משלם את חשבונות הבית אלא אני משלמת.
בהחלטה נאמר:
הצדדים לא היו בייעוץ אצל הגב' שרי עוז כאמור בהחלטת בית-הדין מיום ד' כסלו תשס"ט 1.12.08 וכמו-כן הבעל לא כיבד החלטת בית-הדין המחייבת אותו בתשלום מחצית המשכנתא כאמור בהחלטת בית-הדין הנ"ל ולא התקבלה תגובה מפורטת באשר להוצאות השוטפות של הבית.
לאור האמור מחליט בית-הדין כדלהלן. בית-הדין מפנה את הצדדים ליועצת הנישואין גב' שרי עוז מקרית מוצקין לבדוק את מערכת היחסים בין בני הזוג לראות האם ניתן לשקמה ובמידת הצורך לסייע בידם להחליט באשר לעתידם המשותף... באשר לתביעת מזונות אישה והשתתפות במחצית תשלום המשכנתא וההלוואה שנלקחה מבנק מסד, בית-הדין חייב את הבעל לשלם לידי האישה מחצית מתשלומי המשכנתא החל מתאריך 1.9.08 בסך 1,800 ש"ח לחודש, וכן מחצית תשלום חוב ההלוואה מבנק מסד בסך 850 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.5.08... כמו-כן בית-הדין מחייב את הבעל בתשלום מחצית ההוצאות השוטפות של הבית כדלהלן: מחצית תשלום ארנונה. מחצית תשלום ועד בית, החל מתאריך 1.9.08 ועד היום וזאת בתוך 14 יום, כמו"כ בית-הדין מחייב אותו להמשיך ולשלם את התשלומים הנ"ל עד להודעה אחרת של בית-הדין.
בשלב זה בית-הדין לא מחייב את הבעל בתשלום מזונות חדשיים לאישה וזאת לאור השתכרותה החודשית, ובית-הדין יתן דעתו עם ההתפתחויות שתהיינה בתיק.
בהחלטת בית-המשפט מיום 12.3.09 חוייב הבעל במזונות הילדה סך של 2,800 ש''ח החל מיום 10/03, בנוסף ישלם מחצית מעלויות המעון של הקטינה.
דיון נוסף התקיים בתאריך יח' אייר תשס"ט 12.5.09 הופיעה האישה וב"כ, הבעל לא הופיע. נאמר בפרוטוקול:
בית-הדין: בתאריך 6.5 הגיש ב"כ הבעל בקשה לקבוע מועד וכנראה הוא לא יודע על המועד שנקבע להיום.
ב"כ האישה: הגיע הזמן לסיים את התיק ואני מבקש החלטה בעניין המזונות.
בתאריך 23.4.09 התקבל מהגב' שרי עוז דו"ח מפגשים עם הצדדים וכך כתבה:
"...נפגשתי עם [פלוני] פעם אחת בתאריך 11.3.09 ועם [פלונית] פעם אחת בתאריך 22.3.09 הבעל הצהיר שהוא מעוניין בגירושין ואף האישה הצהירה שהיא מעוניינת בשלום-בית. התכוונתי להיפגש עם בני הזוג ביחד כדי להמשיך ולהתרשם מהם ולקבוע האם ישנו סיכוי למהלך טיפולי בכדי לשמור על הקשר הזוגי וכן להימנע מגירושין.
[פלונית] ביטלה את הפגישה הזוגית שנקבעה לתאריך 7.4.09 ולכן נקבע תאריך חלופי לאחר חג הפסח 20.4.09. גם את הפגישה הזו [פלונית] ביטלה, עכשיו בטענה כי לא יכולה לעמוד בעלות של הפגישה בגלל שלא קיבלה מזונות מ[פלוני]. החלטתי לא לקבוע פגישה נוספת כי אני לא רואה טעם בכך. אדם שרוצה לשמור על מסגרת הבית ועל הזוגיות עושה מאמצים בכדי לאפשר לכך כאשר מציעים לו פתרון לסיכון פירוקם. [פלונית] לא התייחסה להזדמנות הזו באופן שצפוי אילו הייתה רוצה להישאר עם [פלוני]. לאור ההכרות השטחית ביותר שיש לי איתה, אני לא שוללת את האמירה שלה שרוצה להישאר נשואה ל[פלוני], אבל אני מעלה בסימן שאלה את היכולת שלה להתחייב לתהליך טיפולי (דבר לא קל) הנדרש בכדי להציל את הזוגיות.
לפי הבדיקה הראשונית שעשיתי עם כל אחד בנפרד, נראה לי שגם אם שני בני הזוג היו מעוניינים לעבוד על הקשר הזוגי שלהם. זה היה תהליך קשה וכואב. התרשמתי שישנם פערים לא קטנים ביניהם, בצרכים הרגשיים שלהם ובגישה לחיים. כדוגמה, במקרה הזה, [פלוני], באופן מוחלט, לא רוצה לעבוד על הקשר, ולא קיבלתי את הרושם ש[פלונית] עצמה מאוד רוצה, למרות שהיא אומרת שרוצה לשמור על הבית.
בסיכום, אני לא ממליצה על המשך ניסיון לשלום-בית.
דיון נוסף התקיים בתאריך ח' תמוז תשס"ט 30.6.09 הופיעו הצדדים וב"כ:
האישה: הייתי אצל המטפלת ואין לי כסף לשלם לה היא רוצה 300 ש"ח לכל פגישה ואני משלמת גם חובות שלו ועוד הוצאות והוא לא משלם מזונות.
ב"כ הבעל: סכמנו שהכספים יהיו בקרן ומשם ישולם הכל אבל היא פנתה להוצל"פ וכל זה כדי לקלקל לו גם את העבודה החדשה.
הבעל: אין טעם להמשיך בחיים האלו וצריך להתגרש עם הסכם הוגן כולם קבעו שאין סיכוי.
ב"כ האישה: עד לרגע זה העו"ד שמטפל בכסף עושה לנו בעיות ולא מוכן לבצע את החלטת בית-הדין, האישה נשארה בלי פת לחם הבעל עובד ויש לו רכב ופלאפון ואני מבקש שתפסקו מזונות אישה, זה לא פתרון ללכת להוצל"פ, אני רוצה פסק-דין.
בתאריך כ' תמוז תשס"ט 12.7.09 הוציא בית-הדין בהרכבו של אב"ד הרב מימון נהרי, הרב יוסף יגודה, והרב אברהם מייזלס, החלטה ארוכה ומנומקת בתביעת הבעל לגירושין ומנגד תביעת האישה לשלום-בית, וכן בבקשת האישה לפסיקת מזונות בעבורה. בית-הדין האריך בפסק-הדין.
ובמסקנה כתב לאור האמור מחליט בית-הדין כדלהלן:
א. תביעת האישה לשלום-בית נדחית.
ב. על הצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם.
ג. על הצדדים וב"כ לנהל מו"מ ענייני ואינטנסיבי להסכם גירושין הוגן, הכולל את המרכיבים לתיק זה.
ד. הצדדים וב"כ רשאים להופיע בכל יום בין השעות 9.00-8.30 או 1.00-12.00 לאישור ההסכם למעט ימי הפגרה.
ה. בהיעדר הסכם כל צד יעביר לבית-הדין הצעתו להסכם עם עותק לתגובת הצד השני וזאת בתוך שלושים יום.
ו. הצד המעוניין רשאי לפתוח תיק לסידור גט.
ז. בשלב זה בית-הדין חוזר על החלטתו לפיה על הבעל לשלם לידי האישה מחצית מחוב המשכנתא ומחצית מחוב ההלוואה המשותפת שנלקחה.
ח. התשלום הנ"ל יועבר החל מתאריך 1.07.09 מחשבון משכורתו ישירות לחשבון הבנק האישה. עד לתאריך הנ"ל על האישה וב"כ לפעול בהתאם להחלטת בית-הדין קודמת.
ט. על הבעל וב"כ להמציא לבית-הדין תלושי שכר אחרונים בתוך 14 יום.
י. על האישה וב"כ להמציא לבית-הדין תלושי שכר אחרונים החל מחודש אפריל 2009 בתוך 14 יום.
יא. על האישה וב"כ להמציא לבית-הדין בתוך 14 יום תשובה מדוע חלה ירידה במשכורתה בחודשים האחרונים, עם עותק לתגובת הצד השני.
יב. עם קבלת החומר הנ"ל ישוב בית-הדין ויבחן את חיובו של הבעל במזונות האישה בהתאם להתפתחויות שבתיק.
בתאריך 27.7.09 התקבלה הודעה מב"כ האישה לבית-הדין בעניין החלטת בית-הדין הנ"ל, וכל הקורא את הודעת ב"כ האישה "יעמוד נדהם", כל ההודעה סובבת אך ורק סביב מזונות האישה והכסף. בסעיף 5 לסכום כותב ב"כ האישה "ראיתי לנכון להגיש... ע"מ שכבוד בית-הדין ישתכנע כי האישה באמצעותי עשתה הכל לקבל מזונותיה שלא קבלה במשך חודשים ארוכים...". ואילו הערה או איזה איזכור של מילה אחת לגבי התביעה העיקרית שהיא שלום-בית לא מוזכרת ואפילו ברמז הקטן ביותר, על-אף שבית-הדין כתב בסעיף א' להחלטה הנ"ל, תביעת האישה לשלום-בית נידחת. עניין השלום-בית נשכח לפתע אך נושא הממון לא נישכח - "הכסף יענה את הכל".
על החלטת בית-הדין הגישה האישה וב"כ ערעור לבית-הדין הגדול בירושלים וניתנה על ידו החלטה בתאריך: ו' שבט תש"ע 21.1.10. בהחלטה הנ"ל נאמר:
"יש מקום לקבל ולו באופן חלקי את הערעור בכל הנוגע לבקשת שלום-בית של האישה.
לאור הצהרתה של האישה... ניתנת האפשרות שעניין בקשת שלום-בית שלה יבדק בבדיקה מקצועית. לאור האמור מאחר ובית-הדין האיזורי השתית את החלטתו על התרשמותו שבקשת האישה לשלום-בית איננה כנה, ובפנינו נשמעה הצהרתה של האישה ורצונה בשלום-בית כבקשה כנה, ומוכנה לעשות הכל ולשמירת שלמות המשפחה לפיכך מצאנו לנכון להחזיר את התיק לבית-הדין האיזורי על-מנת לתת לאישה הזדמנות נוספת."
על-פי החלטת ראב"ד בתי-הדין בחיפה, הרה"ג הרב שלמה שלוש שליט"א, הועבר התיק להרכב דידן לדון בתיק זה בהתאם להחלטת בית-הדין הגדול.
בתאריך ד' חשון תשע"א 12.10.10 התקיים דיון במותב הרכב זה, כאשר בפתח הדיון טען ב"כ האישה שיש לחייב את הבעל בשלום-בית ולדחות את תביעתו לגירושין. אך גם בדיון זה פתח ב"כ האישה בשלום-בית, המשיך וסיים בעניין הכספים המגיעים לאישה ומזונותיה, כאשר כמעט כל הדיון נסוב סביב הכסף ואך ורק הכסף. בהחלטת בית-הדין הופנו הצדדים ליועצת הנישואין הגב' אורה קפלן.
בתאריך 18.1.11 התקבלה חוות-דעתה של יועצת הנישואין הגב' אורה קפלן וכך כתבה:
"בשיחות הנפרדות עמם הביע כל אחד מבני הזוג רצון שונה לגבי עתיד החיים המשותפים, [פלוני] לגירושין [פלונית] לש"ב. בשיחה המשותפת עמד [פלוני] על רצונו להתגרש. [פלוני] התייחס למערכת היחסים ביניהם והסביר את החלטתו להתגרש, ביקש להיפרד בכבוד.
[פלונית] עמדה על רצונה לש"ב, קיבלה קשה את דבריו של [פלוני] הביעה זאת במילים "חלום שהתנפץ".
מהשיחה עם בני הזוג התרשמתי ממערכת יחסים לא תקינה, נראה שבני הזוג חוו בצורה שונה את הקשר ביניהם. כיום מערכת יחסים טעונה ומנוכרת, הפער ביניהם גדול ואינו ניתן לגישור. לא ניתן להגיע להסכמות.
לגבי הילדה יש הסכמה בין בני הזוג והסדרי הראיה מתקיימים כסדרם.
כאמור מדובר בזוג שמערכת היחסים ביניהם אינה תקינה.
במצב זה, כאשר אחד הצדדים - במקרה זה הבעל, מבקש להתגרש וכאשר הצד השני האישה מבקשת ש"ב, אינני רואה מקום לתהליך של שלום-בית."
דיון נוסף התקיים בתאריך יד' שבט התשע"א 19.1.11 גם בדיון זה פתח ב"כ האישה בתביעה לשלום-בית, ומיד כל הדיון נסוב סביב הכסף ומזונות האישה. ולא פנה בבקשה לבית-הדין שיסייע בידה להשכין שלום-בית והיא לא נשמעה כלל. וכאשר בית-הדין ניסה להציע יועץ חיצוני בעל שם, דחה זאת ב"כ האישה בהינף יד ואצטט קטע מהפרוטוקול:
בית-הדין: אם נשלח אותם ליועץ חיצוני בכיר כגון ד"ר אלמגור, האם תקבל את מסקנתו?
ב"כ האישה: על ד"ר אלמגור אין מה לדבר. אני רק שואל מהיכן נקח כסף ליועץ, כאשר האיש מזלזל בכל החלטה של מזונות, ולכן אין מקום לשלוח בכלל.
עד כאן השתלשלות העניינים בתיק זה.
מכאן התרשמותנו ומסקנותיו.
האישה מבקשת שלום-בית ואינה מעוניינת בגירושין, לדעת בית-הדין כיום שבקשת האישה לשלום-בית אינה כנה והיא יודעת היטב שאין שום סיכוי לכך, כל מטרתה היא להשיג תועלת ממונית ולקבל כספים יותר מאשר הוצע לה.
מאז שנפתחה התביעה הוגשו בקשות על-ידי האישה וב"כ לחיוב הבעל במזונות האישה והוצאות הבית, יותר מ- 25 בקשות, ואף לא אחד מהבקשות היה נשוא בקשה לסייע בידם בשלום-בית, אך לבקש לחייב את הבעל שישלם, האישה וב"כ לא שכחו. האם דבר זה לא נראה כתמוה? האישה וב"כ מדברים "שלום-בית", מדוע לא רואים זאת בשטח למה לא הוגשה בקשה לעזרה מבית-הדין להשכין שלום ביניהם. אבל מאידך 25 בקשות לחיוב הבעל ולהטיל עליו סנקציות בכדי שישלם את מזונות האישה והוצאות הבית מכירים את הכתובת, אבל בקשה לסייע בשלום-הבית האישה וב"כ שכחו את הכתובת.
היעלה על הדעת, אישה אשר מעוניינת בשלום-בית וזה כל רצונה וכל מאודה, לא תשלח אף לא בקשה אחת מתוך ה- 25 בקשות ששלחה האישה וב"כ, האם אין זה אומר דרשני שכל רצונה של האישה הוא, כסף ועוד כסף. "הכסף יענה את הכל".
ואם לא די בכך, בדיון שהתקיים בתאריך יח' אייר התשס"ט 12.5.09 טען ב"כ האישה: הגיע הזמן לסיים את התיק ואני מבקש החלטה בעניין המזונות. לא ביקש פסק-דין בתיק שלום-הבית, אלא בתיק המזונות. מדוע?
גם בדיון מתאריך ח' תמוז התשס"ט 30.6.09 ביקש ב"כ האישה פסק-דין למזונות ולא לעניין שלום-הבית.
הבעל: אין טעם להמשיך בחיים האלו וצריך להתגרש עם הסכם הוגן כולם קבעו שאין סיכוי.
ב"כ האישה: עד לרגע זה העו"ד שמטפל בכסף עושה לנו בעיות ולא מוכן לבצע את החלטת בית-הדין, האישה נשארה בלי פת לחם הבעל עובד ויש לו רכב ופלפון ואני מבקש שתפסקו מזונות אישה, זה לא פתרון ללכת להוצל"פ, אני רוצה פסק-דין.
בית-הדין: נכון לעכשיו לדעתנו נשאר לה כדי לקיים את עצמה.
ב"כ האישה: החשבון שעשיתם לא נכון.
בית-הדין: שלחנו את זה לרו"ח.
ב"כ האישה: אני מבקש פסק-דין מנומק.
מדוע גם כאן לא ביקש פסק-דין מנומק לחיוב הבעל לשלום-בית, אך למען הכסף כן מבוקש פסק-דין מנומק. הכל תמוה, אחד בפה ואחד בלב. עיין תהילים פרק יב' פסוק ג' "שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו". וכתב רש"י: בשני לבבות, לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבבם.
וכן העלו בהחלטת בית-הדין בהרכב הקודם בראשותו של אב"ד הרה"ג הרב מימון נהרי, הרב אברהם מיזליס והרב יוסף יגודה "לא פחות משתים עשרה בקשות דחופות הפנתה האישה וב"כ לבית-הדין במשך שלושת החודשים שחלפו, אף לא אחת מהן עוסקת בבקשה מבית-הדין שיסייע בידה להשכין שלום-בית, כולן עוסקות במשאלה אחת ויחידה לחייב את הבעל בכסף, כסף ושוב כסף. הגדילה עשה בבקשותיה האחרונות מבית-הדין לכוף את הבעל בקנסות ואף במאסר בפועל עד שישלם את הכסף. וכאן בית-הדין תוהה, לאיזה שלום-בית מייחלת ומצפה אישה המבקשת מבית-הדין פעם אחר פעם שיקנוס ויאסור את בעלה "האהוב" עליה בבית הסוהר, בגין אי-יכולתו לשלם את החוב שהשית עליו בית-הדין, לאחר שפוטר מעבודתו ולאחר שבית-הדין הורה בצו למקום עבודתו להעביר את הכסף שחוייב לידי האישה וב"כ, צו שניתן בזמנו לבקשה משותפת של ב"כ הצדדים.
עוד תגדל התימה, ב"כ המלומד של האישה בבקשתו מיום 19.05.09 מבקש מבית-הדין לכוף את הבעל במאסר, ע"פ ההלכה כמבואר בטושו"ע אה"ע סימן קנ"ד וסימן ע', בדבריו הביא קושית האחרונים בסתירה בדברי השו"ע ויישבם בטוב טעם ודעת. כמו-כן ציטט מדברי מרן הגרע"י שליט"א בספרו יבי"א.
והנה המעיין במקורות ההלכתיים שציטט יראה נכוחה שאם אין הבעל יכול לזון כופין אותו לתת גט, אם האישה תרצה בכך. וכאן "יצא המרצע מן השק" שכן אם זו מטרת האישה להתגרש הרי שבית-הדין מצטרף בכל לב לבקשתה ובהתאם למקורות שצוטטו יחייב את הבעל בגירושין. שכן בית-הדין עשה כל אשר לאל ידו ע"מ להעביר את הכספים שבהן חוייב הבעל לידי האישה, וזאת באמצעות הצו שנתן, ואם יש לבא-כוחה של האישה טענות על-כך שהכסף לא הועבר מסיבה כזו או אחרת, לא עלינו תלונותיו. עליו להפנותן לכתובת הנכונה, ולא לאמלל את הצדדים בהתדיינות אין קץ ללא תכלית". עכ"ל ההחלטה.
מסקנת הדברים, האישה אינה רוצה ואינה מעוניינת בבעל כלל וכלל, וכל מטרתה היא לעגן את הבעל, עד שיסכים הבעל לתנאים שהיא רוצה בהסכם הגירושין. ועיין בשורת הדין ח"ו עמוד קמ' מאמרו של הרב אטלס זצ"ל שכתב "בתביעות לשלום-בית חובה על בית-הדין לבדוק ולבחון האם אין בה משום הערמה ומרמה. הדרך היחידה לעמוד על כנות התביעה האם היא הוגשה בתום-לב אם לאו היא רק בדרך "אומדנא". שהרי בתביעות לשלום-בית אין בידי בעלי הדין האמצעים והכלים להוכיח ולבסס את תביעותיהם וטענותיהם, שהרי הטענות שביניהם הם בתחום שבינו לבינה, ולכן הדרך של ה"אומדנא" היא הכלי היחיד להגיע לבירור התביעות. על-מנת להגיע לאומדנות מוכיחות חייב בית-הדין להיכנס לפני ולפנים של חיי בני הזוג והחיים המשותפים, וכיצד התנהלו לפני הגשת התביעות. אין לבית-הדין להתייחס אך ורק לעובדות ולהתנהגות הצדדים כפי שהן בעת הדיונים, היות ולתביעה לשלום-בית עלולות להיות מגמות פסולות והכותרת שלום-בית יכולה להיות מסך עשן וכסות עיניים להסתרת הכוונה האמיתית להפיק תועלת ממונית".
דברים אלו ממש נכונים ומתאימים למקרה דידן. כל מטרת האישה בהגשת התביעה לשלום-בית היא אך ורק להשיג תנאים והשגים ממונים טובים יותר.
במקרה דידן כאשר הזוג בפירוד מוחלט וכל אחד חי בדירה אחרת כבר יותר מ-30 חודשים אין בית-הדין רואה סיכוי לשלום-בית. הבית הוא הבסיס שיכול ומסוגל להביא לחיים משותפים, בית המגורים אינו מדור בלבד אלא הוא ליבו ומהותו של השלום-בית. בו גרים יחד אוכלים יחד והכל נעשה ביחד, דברים אלו יכולים רק לקרב ואולי להשכין את השלום ולהוריד את המתחים בין בני הזוג, כאשר הצדדים אינם חיים באותו הבית וכל אחד חי לעצמו ובנפרד כבר יותר מ- 30 חודשים, פעולה זאת של היפרדות וכל אחד חי בדירה אחרת הורידה את הסיכויים להשיג שלום-בית לטמיון. ווודאי שאם היה איזה סיכוי לשלום הרי סיכוי זה אבד, שהרי הדברים המשותפים שהיו ומחברים בין בני הזוג פורקו וכל אחד לקח את חלקו ונפרדו דרכיהם והרי זה כאומר אחד לשני "הפרד נא מעלי", לכן אין שום סיכוי שיחזרו לשלום, זה רק ירחיק יותר ויותר ביניהם, "אם תעזבני יום יומיים אעזבך".
עוד יש לומר, האישה עצמה אינה מעוניינת כלל וכלל ביעוץ ובניסיון לשלום-בית, וגם הבעל עצמו אינו מעוניין בשלום-בית כלשון היועצת הגב' שרי עוז: "התרשמתי שישנם פערים לא קטנים ביניהם, בצרכים הרגשיים שלהם ובגישה לחיים. כדוגמה, במקרה הזה, [פלוני], באופן מוחלט, לא רוצה לעבוד על הקשר, ולא קיבלתי את הרושם ש[פלונית] עצמה מאוד רוצה, למרות שהיא אומרת שרוצה לשמור על הבית".
אישה שמעוניינת בשלום-בית תעשה הכול מצידה למען השלום-בית, גם אם אין לה כסף לטיפול כדבריה היה עליה ללוות בכדי לנסות להשכין את השלום בביתה. הרי לדבריה "שלום-הבית" יותר חשוב מהכסף, אם כן מדוע לא הלכה למפגשים עם היועצת וזאת בטענה שאין לה כסף לשלם ליועצת כפי שכתבה היועצת גב' שרי עוז: "[פלונית] ביטלה את הפגישה הזוגית שנקבעה לתאריך 7.4.09 ולכן נקבע תאריך חלופי לאחר חג הפסח 20.4.09. גם את הפגישה הזו [פלונית] ביטלה, עכשיו בטענה כי לא יכולה לעמוד בעלות של הפגישה בגלל שלא קיבלה מזונות מ[פלוני]. החלטתי לא לקבוע פגישה נוספת כי אני לא רואה טעם בכך. אדם שרוצה לשמור על מסגרת הבית ועל הזוגיות עושה מאמצים בכדי לאפשר לכך כאשר מציעים לו פתרון לסיכון פירוקם. [פלונית] לא התייחסה להזדמנות הזו באופן שצפוי אילו הייתה רוצה להישאר עם [פלוני]".
גם יועצת בית-הדין הגב' אורה קפלן, העובדת כעשרים שנה בבית-הדין ואשר צברה ניסיון רב בתחום זה, וחזקה עליה שעשתה עבודה מקצועית ויסודית בעניין בקשת האישה לשלום-בית כתבה "מהשיחה עם בני הזוג התרשמתי ממערכת יחסים לא תקינה, נראה שבני הזוג חוו בצורה שונה את הקשר ביניהם. כיום מערכת יחסים טעונה ומנוכרת, הפער ביניהם גדול ואינו ניתן לגישור. לא ניתן להגיע להסכמות. כאמור מדובר בזוג שמערכת היחסים ביניהם אינה תקינה. במצב זה, כאשר אחד הצדדים - במקרה זה הבעל, מבקש להתגרש וכאשר הצד השני האישה מבקשת ש"ב, אינני רואה מקום לתהליך של שלום-בית".
האישה הגיבה על דברי היועצת הגב' אורה קפלן וכך כתבה "בפגישה הרגשתי מותקפת ויצאתי בהרגשה קשה מאוד... אורה בתגובה אומרת לי זה קצת ילדותי לבקש שלום-בית, היית המומה איך אישה דתיה בבית-הדין אומרת לי שזה ילדותי לבקש שלום-בית..." אין ספק לבית-הדין שלכל יועץ אשר תישלח האישה ויתן חוות-דעת שאין סיכוי לשלום, יהיה לה מה לומר.
ואם לא די בכך גם ב"כ האישה בתגובתו מיום 14.5.09 כתב בסעיפים 10, 12 בעניין חוות-דעתה של הגב' שרי עוז "זו חוצפה ומסקנה לא ראויה, האם מסקנת היועצת היא לפי אמת מידה הלכתית?". "היועצת דואגת לשכרה ולא מעניין אותה מהיכן תביא האישה את שכרה". ובתגובה מתאריך 27.5.09 סעיף 12 "הגשתי בקשה לדחות ולגנות את גב' עוז ואני עומד מאחרי בקשתי זו, באשר לא ייתכן ליתן חוות-דעת שהוגשה על-ידי גב' עוז שכולה חוצפה ועזות מצח, מהיכן תקח האישה מאות שקלים למפגש אחד כשאין לה במה לחיות?"
ולגבי חוות-דעתה של הגב' אורה קפלן אמר בדיון מיום יד' שבט תשע"א 19.1.11:
ב"כ האישה: אני לא מקבל את התסקיר. המסקנה היא איומה ואני לא מוכן לקבל את זה. עם כל הכבוד וההערכה. לא יתכן שבעל בוגד באישה וחי עם אחרת, והיא תכתוב שלא ניתן לגשר. למה צריך את בית-הדין? הצדדים הרי היו כאן ואחר-כך בירושלים, ובית-הדין הגדול העביר להרכב זה לבחון האם טענת האישה כנה. כתבה הגב' קפלן תסקיר ראשון, והיא ענתה לבית-הדין דברים חמורים. לפי זה אין גישור יותר. לא ניתן לייחס לכך אפילו פרומיל אחד של החלטה. זו לא צורת עבודה, ואני מבקש לא להתייחס כלל וכלל לחוות-הדעת."
וגם כאשר בית-הדין ניסה להציע יועץ אחר דחה זאת ב"כ האישה בשתי ידיים.
בית-הדין: אם נשלח אותם ליועץ חיצוני בכיר כגון ד"ר אלמגור, האם תקבל את מסקנתו?
ב"כ האישה: על ד"ר אלמגור אין מה לדבר. אני רק שואל מהיכן ניקח כסף ליועץ, כאשר האיש מזלזל בכל החלטה של מזונות, ולכן אין מקום לשלוח בכלל. אנחנו נמצאים היום בפני שוקת שבורה. האישה נרמסת.
האם בדרך זאת כאשר האישה וב"כ פוסלים כל יועץ בהטחת והאשמות שוא וחסרות שחר, יהיה ניתן לעזור לצדדים להגיע לשלום-בית, ווודאי שלא. אלא כל רצונם לדחות ולדחות בכדי לאמלל את הבעל ובכך אולי להשיג תועלת ממונית גדולה יותר. הרי מדובר באנשים מקצועיים אשר עושים מלאכתם נאמנה. וכי יעלה על הדעת שיועצים מקצועיים אלה כל אחד לבד וכולם יחד, כולם טועים ומטים את הכף לטובת הבעל. הרי נאמן הוא בעל מלאכתו אשר עושה עבודתו נאמנה, ואינו מעוניין או שרוצה שיצא שם רע עליו, הרי זו פרנסתו ויותר מאשר אחד הצדדים רוצה את ההצלחה, היועץ/היועצת מעוניינים יותר בהצלחה.
אם כן מה יתן ומה יוסיף היעוץ הרי האישה והבעל לא ישתפו פעולה כלל וכלל, כלשונה של היועצת ואז תעלה טענה חדשה, האישה לא משתפת פעולה נא לחייבה... או הבעל אינו משתף פעולה נא לחייבו... והרי זה ככדור המתגלגל לכאן ולכאן.
אמנם מתוך טענות האישה וב"כ עולה שישנו חשש כבד שכל סיבת עזיבתו של הבעל את בית הצדדים הוא לטובת אישה אחרת, שאיתה יצר קשר. וזו הסיבה שהבעל מעוניין בגירושין. ואם לא הייתה סיבה זאת לא היה עוזב את הבית. חשש זה לא הוכח בבית-הדין וגם לא הובאו ראיות כלל מלבד מסמך של חברת בזק המראה שהטלפון רשום על שמו ועל שם אישה אחרת. גם אם נקבל ראיה זאת אין בה בכדי להצביע ולהאשים את הבעל שזו הסיבה שעזב את הבית וישנה אישה אחרת, ואפשר שהוא עזב את הבית מהסיבות שהעלה בתחילת הדרך בכתב התביעה, ורק לאחר-מכן יצר קשר עם אישה אחרת. יש להוסיף ולומר שהצדדים גרו ליד בית אמה, ובמקרים רבים זו כשלעצמה סיבה לערעור היציבות ושלום-הבית. כך שגם אם במקרים אחרים, בהם בעל עוזב את הבית בלי סיבה ניכרת, יש חשש שעינו נתן באחרת, כאן יש לפנינו סיבה מוכחת שיכולה להיות העילה לעזיבת הבית. מה עוד שהאישה לא הכחישה זאת והעדיפה להתעלם מכך. אמנם האישה טענה שאין לה כסף לשכור חוקר פרטי ולהוכיח את חשישה, ואין ספק שבמקרה זה חובת ההוכחה שלבעל יש אישה אחרת ולטובתה עזב את אשת נעוריו מוטלת על האישה. מה עוד האישה עצמה מעלה זאת רק כחשש ולא אמירה וודאית גרידא. משכך אין מקום להאשימו באשמה זו. מה עוד הבעל מכחיש את טענות האישה וב"כ, ולדבריו האישה סובלת מהתפרצויות זעם, ואין הוא מעוניין לחזור אליה, אף הצהיר שהוא לא יחזור ולא ניתן להכריחו לחזור לאשתו.
וכן כתבו בפסק של בית-הדין הגדול בערעור בראשות הגר"מ אליהו, הרב דיכובסקי והרב נדב משנת תשנ"ה (לא פורסם), בהיעדר סיכוי לשלום-בית אין לבית-הדין ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש, אין כאן אשמה חד צדדית אלא קביעת עובדה שחיי הנישואין הגיעו לקיצן וכו'... זכותו וחובתו של בית-הדין להוציא פסק-דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין, גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר.
התיק נישלח לבית-דין זה על-ידי בית-הדין הגדול לבדוק שוב אם הכנות בתביעת שלום-הבית של האישה, ומשכך בית-דין זה לאחר שבדק היטב ולאחר עיון גדול בכל החומר שבתיק ובחוות-הדעת של היועצים, הגיע לאותה מסקנה שאליה הגיע בית-דין קמא לדחות את תביעת האישה לשלום-בית.
משכך בית-הדין דוחה את תביעת האישה לשלום-בית.
וידועים דברי רבינו חיים פאלג'י שבכגון זה, יש לכפות על גירושין כמבואר בספרו חיים ושלום ח"ב סימן קי"ב:
"בדרך-כלל אני אומר, כל שנראה לבית-דין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים וכו', וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בעניין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאישה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין, וכמו-כן להיפך כשהאישה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאישה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים, גם בזה לא בחר ד' ויש עונש מהשמים וכו'...והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו, וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה ימתינו עד שמונה עשר חודשים, ואם בינם לשמים נראה לבית-הדין שלא יש תקווה לשום שלום ביניהם יפרידו הזוג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני כדבר האמור". עכ"ל.
ובמקרה דידן הצדדים חיים בנפרד כבר יותר מ- 30 חודשים בדירות נפרדות ללא קשר ביניהם.
אמנם בתי-הדין לא נהגו לכפות גט אך צירפו את דבריו באשר לחיוב גט, ועיין בפסקי-דין רבנים ח"ט עמוד 200 ערעור בבית-הדין הרבני הגדול מה שכתבו בעניין זה.
עיין עוד בפסק-דין בית-הדין הגדול דעת הרוב הגר"א שרמן והגר"ח איזירר שליט"א (לא התפרסם) מובא שאין הכוונה בדברי הגר"ח פלאג'י לכוף את בני הזוג לתת גט אלא זו עצה טובה לדיינים שכאשר קיים מצב של פירוד, למנוע מצב של חטא אצל בני הזוג, כופין על המצוות לעשות הכל כדי להציל את הזוג מאיסור ואולי גם חובה על בני הזוג להשמע לבית-הדין בכך, אולם מובאת שם דעת המיעוט של הגר"צ בוארון שליט"א אשר לא הסכים עמם בכך וסבר שזו פרשנות שאינה נכונה בדברי הגר"ח פלאג'י שהרי שם נאמר היפך מכך שכן כופין את הזוג ליתן גט ודבריו צוטטו פעמים רבות בפדרי"ם ובפסקי-דין רבים.
ועיין עוד בפד"ר חלק י"א עמודים 364-362 ערעור בבית-הדין הרבני הגדול בירושלים בפני כבוד הדיינים הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א נשיא הרבנים י' קאפח והרב מ' אליהו שליט"א בעניין חיוב הגט וכתבו במסקנות "כשמתברר לבית-הדין כי לזוג אין כל סיכוי לחזור לשלום-בית, פוסקים גירושין אף לפי תביעת הצד האשם בהפרת שלום-הבית וכו'... אחרי העיון בכל החומר שבכל התיקים כולל תיקי בי"ד זה נראה אמנם שאין האישה אשמה במצב האומלל שנוצר, וכל כולה, ואם תרצה אמור רוב רובה של האשמה רובצת על שכם הבעל, אך לעולם תאכל חרב, ברור שאין להניח מצב זה להמשיך ללא סוף, וכיוון שברור שאין עוד תקנה וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין הזוג".
בית-הדין קמא כתב בהחלטתו מיום כ' תמוז תשס"ט 12.7.09 סעיף ב' "על הצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם". החלטה זו ניתנה לפני כ- 20 חודשים, והצדדים היו פירודים רק כ- 10 חודשים, אך היום מאחר והצדדים פירודים יותר מ- 30 חודשים וחיים בדירות נפרדות ואין ביניהם כל קשר, הלעולם תאכל חרב, ברור שאין להניח מצב זה להמשיך ללא סוף, וכיוון שברור שאין עוד תקנה וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין הזוג.
משכך בית-הדין מחליט שהצדדים חייבים להתגרש.

מסקנות
א. תביעת האישה לשלום-בית נידחת.
ב. הצדדים חייבים להתגרש.
ג. כל צד רשאי לפתוח תיק לסידור הגט.
ד. באם יש לאישה תביעה כספית כנגד הבעל כתובה/פיצוי רשאית להגישה לבית-הדין ובית-הדין ידון בעניינם.
ה. בית-הדין ממליץ לצדדים לשאת וליתן ביניהם ולגבש הסכם גירושין כולל המקובל על שניהם.
ו. עד יום 1.3.2011 הבעל ימשיך לשלם את החיובים שבית-דין קמא חייבו, מכאן ואילך חייב הבעל להמשיך לשלם את חיובי המשכנתא בלבד.

(-) הרב דניאל אדרי – דיין
אני מצטרף.



(-) הרב ישראל שחור - אב"ד
לאור החומר שבתיק ולאור הדיונים שנערכו בפני הרכב זה, אני מצטרף להתרשמותו של עמיתי הג"ר דניאל אדרי שליט"א, כי תביעת האישה לשלום-בית אינה כנה.
אמנם בהופעותיה בפני בית-הדין מעמידה האישה פנים כאילו רצונה בשלום-בית, ואף משתדלת ליצור רושם משכנע לשם קבלת עמדתה, אך כל הנסיבות שסביב, אותם רגעים בהם האישה אינה מדברת בפני בית-הדין, מוכיחים שלא כדבריה.
האישה לא הצליחה להוכיח את טענתה כי פירוק המשפחה נגרם עקב בגידת הבעל עם אישה זרה.
אף אם היה אי-פעם ניצוץ או סיכוי לשלום-בית אמיתי, האישה דאגה היטב לגנוז סיכוי זה, בעצם מעשיה והתנהגותה, כמתואר בהרחבה בדברי עמיתי.
קשה להאמין לאדם המביע רצון לשלום-בית, כאשר הוא מאשים את הצד השני בטענות כה קשות וכן נלחם בו מלחמת חורמה משפטית כדי להוציא ממנו כמה שיותר כספים.
טענת שלום-בית, ראוי לה להותיר פתח, ולו אף קטן וצר, להבנה ואהבה, ולא לרצף ולרפד אותה בניכור ושנאה תהומית.
תביעת המזונות המופרזת שהגישה האישה בבית-המשפט כנגד הבעל (בסך 17,000 ש''ח), אי-שיתוף פעולה מצד האישה אצל היועצת שרי עוז, דו"ח היועצת הנ"ל וכן דו"ח יועצת הנישואין של בית-הדין, התרשמותו הנחרצת של הרכב בית-הדין הקודם שדן בתיק זה, תביעות כספיות כה רבות כנגד הבעל; כל הנ"ל יחדיו וכל אחד לחוד, אינם מותירים ברירה אלא לקבוע כי אין פני האישה לשלום, ולמסקנה המתבקשת מכך כי יש לדחות את תביעת האישה לשלום-בית, וכפועל יוצא מכך, אין לחייב את הבעל במזונותיה.
לאור הנ"ל ולאור הפירוד הארוך (שנתיים וחצי), יש מקום לחיוב האישה בגט, כדין בן זוג המעגן את זולתו ללא סיבה מוצדקת המקובלת על בית-הדין.
בית-הדין פונה לאישה לקיים החלטה זו לאלתר, ללא שהיות או עיכובים נוספים.

(-) הרב יצחק אושינסקי - דיין

מסקנות

א. תביעת האישה לשלום-בית נידחת.
ב. הצדדים חייבים להתגרש.
ג. כל צד רשאי לפתוח תיק לסידור הגט.
ד. באם יש לאישה תביעה כספית כנגד הבעל כתובה/פיצוי רשאית להגישה לבית-הדין ובית-הדין ידון בעניינם.
ה. בית-הדין ממליץ לצדדים לשאת וליתן ביניהם ולגבש הסכם גירושין כולל המקובל על שניהם.
ו. עד יום 1.3.11 הבעל ימשיך לשלם את החיובים שבית-דין קמא חייבו, מכאן ואילך חייב הבעל להמשיך לשלם את חיובי המשכנתא בלבד."