מקור החיוב במזונות

1. כללי
כפי שנראה להלן בהרחבה, את מקור החיוב במזונות קטין ניתן לחלק לארבעה מקורות: הראשון, חיוב במזונות עד גיל 6. השני, חיוב במזונות מגיל 6 ועד גיל 15. השלישי, חיוב במזונות מגיל 15 ועד גיל 18. הרביעי, חיוב במזונות לילד המשרת שירות צבאי.

2. חיוב במזונות עד גיל 6
חובתו של האב לזון את הקטין עד גיל שש הינה חובה אבסולוטית, והיא חלה, אפילו יש לילד כדי להתפרנס מעצמו, ואפילו האב הינו חסר אמצעים {ע"א 393/83 צבי דלי נ' שלמה שלי ואח', פ"ד לח(3), 613}.

3. חיוב במזונות מגיל 6 ועד גיל 15
אם הילד הוא מעל גיל 6, אך לא מעל לגיל 15, הרי מוטלת החובה על האב לזונו, אך כאן המדובר רק בילדים שאין להם להתפרנס מעצמם {ע"א 393/83 צבי דלי נ' שלמה שלי ואח', פ"ד לח(3), 613}.

חיוב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו בגילאי 6 עד 15 מקורו בתקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד {ע"א 1375/93 אבוטבול נ' אבוטבול, פ"ד נ(1), 215}.

בגילאים אלו, מחייבים את האב בצרכיו ההכרחיים ל הקטין ואת שני ההורים, מדין צדקה, כשיש בידם האפשרות לכך, כהשלמת מזונותיו של הקטין {ע"א 591/81 יחיאל פורטוגז נ' רוית פורטוגז, פ"ד לו(3), 449}.

4. חיוב במזונות מגיל 15 ועד גיל 18
מגיל 15 עד 18 חובת המזונות נלמדת מדיני צדקה הכלליים במשפט העברי. החיוב מדין צדקה מביא בחשבון לא רק את הכנסת האב אלא גם את הכנסתה של האם, ואם השניים משתכרים, הרי שההוצאות יחולקו ביניהם ביחסיות מתאימה.

היקפם של מזונות מדין צדקה הינו רחב, ומשתרע מעבר לצרכים ההכרחיים של הקטין, עד לרמה בה הוא הורגל. החיוב בקטגוריה זו נסמך על שלושה פרמטרים: אמידות ההורה - מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית; חובת הצדקה היא כלפי נצרך כלומר, כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו; כדי מחסורו של הנצרך {ראה גם ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3), 461; ע"א 466/82 גרובשטיין נ' גרובשטיין, פ"ד לו(4), 157; ע"א 247/64 רושטש נ' רושטש, פ"ד יח(4), 264}.

נעיר כי בחובה מדין צדקה שווים האם והאב וחיובה של האם במזונות קטין תלוי ביכולתה לתת צדקה ועל-פי הפרמטרים שמנינו לעיל. החלוקה בין שני ההורים תהיה חלוקה שוויונית להבדיל מחלוקה שווה. כלומר, חלוקה יחסית בין ההורים על-פי הכנסתו הפנויה של כל אחד מהם.



5. חיוב במזונות לילד המשרת שירות צבאי
5.1 כללי
אחריותם של הורים לזון את ילדיהם הבגירים חלה גם לאחר הגיעם לגיל 18, בתקופת שירות החובה בצה"ל {ע"א 4480/93 קירשנר נ' קירשנר, פ"ד מח(3), 461; תמ"ש (יר') 21760/07 ד' י' ואח' נ' י' י' ואח', תק-מש 2010(3), 235 (2010)}.

שיעור המזונות בו מחוייב אב כלפי ילדו הבגיר בעודו משרת בשירות צבאי הינו שליש מסכום המזונות אשר נפסקו לו בקטינותו {ע"א 539/88 הלל נ' הלל, פ"ד מג(1), 371; ע"א 658/93 יעקב כהן נ' סימה כהן, תק-על 94(3), 1538 (1994); ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1), 219}.

במקרה בו מדובר בתביעת מזונות ראשונה של הבגיר ולבית-המשפט אין די נתונים כדי לעמוד על צרכיו, שיעור מזונותיו יהיה שליש מתעריף המזונות המינימלי המשולם לקטין על-ידי המוסד לביטוח לאומי {ראה לעניין זה תמ"ש 8410/97 פלוני נ' אלמוני, תק-מש 97(3), 150 (1997)}.

כאמור לעיל, יש לאמץ את הגישה לפיה ההנחה העובדתית היא שתמיכת הורים בילדיהם החיילים פוחתת בעת שירותם הצבאי לכדי שליש מן הסכום המשולם קודם לתקופת השירות הצבאי.

ב- תמ"ש (יר') 2410/99 {פלונית ואח' נ' פלוני, תק-מש 2001(3), 409 (2001)} קבע בית-המשפט כי "בהגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 או לשירות צבאי (המאוחר מבין השנים) יפחת סכום המזונות בגינה ל- 1/3 עד הגיעה לגיל 20 או עד לתום שירות הצבאי (המאוחר מבין השנים)".
לפיכך, התמיכה בגבול "כדי מחסורו" של ילד המשרת שירות צבאי פוחתת בשני שלישים בתקופת השירות, בה רוב החיילים לנים בצבא או בהיעדר תנאי הלנה מקבלים דמי כלכלה ובה המזון והביגוד הצבאיים מסופקים.

חשוב להעיר, כי ההלכה שנקבעה בעניין קירשנר {ע"א 4480/93 קירשנר נ' קירשנר, פ"ד מח(3), 461} אינה מטילה על אב חיוב אוטומטי במזונות ילדו הבגיר. כל שקובעת הלכה זו - חזקה שילד במהלך שירות צבאי "נצרך" הוא.

יחד-עם-זאת, אין בחזקה זו כדי לפטור את הילד מהגשת תביעה עצמאית כנגד אביו או מלהצטרף כצד לתובענה לאחר בגרותו, אם התובענה הוגשה עת היה הוא קטין ובמהלכה בגר הוא {ראה לעניין זה גם רע"א 956/94 קרקו נ' קרקו, תק-על 94(2), 1224 (1994); תמ"ש (ת"א) 15270/96 שלף נ' שלף, תק-מש 96(2), 16 (1996); תמ"ש (ת"א) 54770/98 ב. א. ואח' נ' ב. י. - האב, תק-מש 2003(1), 326 (2003); תמ"ש (ת"א) 43312/00 ח' ר' ואח' נ' ח' ל', תק-מש 2005(1), 60 (2005)}.

במאמר מוסגר ייאמר, כי לעניות דעתינו, בבאונו לדון בסוגיית מזונות בן בגיר אזי לאימו עומדת זכות תביעה להחזר הוצאות שהוציאה עבור ילדה הבגיר וזאת, מכוח דיני ההשבה. ניתן להכיר בזכותה של האם לתבוע החזר הוצאות בגין ילדה הבגיר גם אם בעת הגשת התביעה כבר בגר הילד בגינו מוגשת התביעה ואין להקפיד עם האם {התובעת} המנסחת את תביעתה עבור הבגיר כתביעת מזונות, במקום החזר הוצאות, כיוון שלגבי ילד בגיר - שני הנושאים, חד הם {ראה למשל תמ"ש 22601/03 מ.ר נ' ד.פ.ר, תק-מש 2005(3), 71 (2005); בע"מ 5267/04 סוניס נ' סוניס, תק-על 2005(2), 4514 (2005)}.

ב- תמ"ש (טב') 45363-12-12 {ו' ל' נ' ד' צ', תק-מש 2015(3), 207 (2015)} קבע בית-המשפט:

"... ב- ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3), 416 (להלן: "פסק-דין פלוני"), נקבע כי לבן בגיר המשרת בצבא, עומדת החזקה כי הינו נצרך-נזקק כהגדרת סעיף 5(2) לחוק המזונות, אך חזקה זו ניתנת לסתירה, ומי שמבקש לטעון אחרת, עליו נטל הראיה.

45. הלכה זו שבפסק-דין פלוני (ע"א 4480/93) אינה מטילה על האב חיוב אוטומטי במזונות ילדו הבגיר, ואין בה כדי לפטור מהגשת תביעה עצמאית, במסגרתה יש להוכיח היות האב בגדר "אמיד" על-פי סעיף 5(1) לחוק המזונות, תוך התבססות על ראיות אשר בהן ניתן להסתפק לעניין חובת מזונות של אב כלפי ילדו בגילאים 18-15.

כפי האמור בפסק-דין פלוני דלעיל:

'ניתן ליצור הנחה עובדתית, הנוגעת לתנאי השני מתנאיו של סעיף 5: תנאי הנזקקות. על-פי חזקה זו, המשקפת את המציאות הישראלית, ילד בגיר המשרת שירות צבאי סדיר עומד בתנאי הנזקקות לפיו "אותו בן משפחה, על-אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו, או ממקור אחר" (סעיף 5(2)); ניתן לטעון אחרת במקרה ספציפי, אולם מי שמבקש לטעון אחרת, עליו הראיה.
ודוק: בכך אין לומר כי אין מקרים שבהם השירות הצבאי מנתק את תלותו של ילד בהוריו... כל שמוסק כאן הוא כי מציאות החיים הישראלית מחייבת לקחת בחשבון כי ילד בגיר המשרת שירות צבאי סדיר סמוך לרוב על שולחן הוריו, ואנו נותנים למציאות עובדתית תדירה זו ביטוי בדמות חזקה עובדתית, המקלה על הילד הבגיר בבואו לתבוע מזונות מאביו (או אימו - לפי העניין).
אין ללמוד מכאן, כי יש בקביעה זו משום הארכה אוטומטית של תקופת החיוב של אב במזונות ילדיו עד לסיום השירות הצבאי, בדומה לחובה בגיל 15 עד 18, שכן עדיין יש להוכיח את היותו של האב "אמיד" על-פי הגדרת סעיף 5(1), וניתן לסתור את ההנחה שהיא - לגבי גיל 15 עד 18 - בדרך-כלל בלתי-מעורערת. אולם, כפי שנרמז לעיל, פירוש הסעיף על-פי מקורותיו במשפט העברי מייתר למעשה את הצורך להביא ראיות מיוחדות להתקיימות התנאים המנויים בסעיף 5, כך שדי בראיות המובאות לצורך ביסוס חובת המזונות של האב כלפי ילדו בגילאים 18-15, כדי להטיל עליו חובת מזונות גם בתקופה הנדונה.'

הרחבת גדר חיובו של הורה במזונות ילדו הבגיר, בעת שירותו הצבאי, הוגדרה על-ידי בית-המשפט העליון כמדיניות ראויה בשל המציאות הישראלית הקיימת, בה בגירים המשרתים שרות צבאי סדיר סמוכים על שולחן הוריהם.

הנחה נוספת בפסק-דין פלוני (ע"א 4480/93), הינה לעניין היקף החיוב אותו יש להשית על ההורה הנתבע. לפיה תמיכת הורים בילד המשרת בצבא, פוחתת לכדי 1/3 מסכום המזונות

אשר נפסקו לו בהיותו קטין, ובו היה חייב ההורה הנתבע קודם לשירות הצבאי (ע"א 1284/94 אוחיון נ' אוחיון, תק-על 95(1), 717 (1995)), זאת לאור היות החיילים בתקופת שירותם הצבאי מקבלים מזון וביגוד צבאי, כמו-כן החייל לן בצבא, או לחילופין מקבל דמי כלכלה.

בית-המשפט רשאי להסתמך על הנחות כלליות אלה, אשר ניתנות לסתירה במקרים קונקרטיים.

46. חזור והדגש, פסק-דין פלוני אינו מקנה הארכה אוטומטית, אלא אך חזקה עובדתית, המקלה על תביעת מזונות ילד בגיר לתקופת שירותו הצבאי.

47. כיום, ההלכה הינה, כי אין דורשים מילד בגיר להגיש בעצמו תובענה למזונות באופן עצמאי על-מנת שלא לגרור אותו לסכסוך בין הוריו. זכותה של אם לתבוע היא, השבת הוצאות שהוציאה עבור ילדה הבגיר הסמוך על שולחנה למשך תקופת השירות הצבאי או עד הגיעו לגיל 21 לפי המאוחר, ובאפשרותה לעשות זאת גם במקרים בהם הילד בגר בעת הגשת התביעה (ראה לעניין זה בע"מ 5267/04 סוניס נ' סוניס, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005) (להלן: "פסק-דין סוניס") וב- תמ"ש 22601/03 מ.ר נ' ד.פ.ר, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.08.05)). זאת בניגוד לגישה אשר באה לידי ביטוי ב- רע"א 94/956 קרקו נ' קרקו, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.04.94), לפיה לאחר שהקטין עבר את גיל 18, עליו להגיש תביעה למזונות באופן עצמאי - אישי, עקב היותו בגיר ולא כשהוא מיוצג בידי אימו."

5.2 בגיר שדחה שירותו הצבאי
לעיתים עולה השאלה מה הדין במקרה שבגיר דחה את שירותו הצבאי? מה הדין כאשר אין חפיפה בין תקופת הגעת הילד לבגרות לבין גיוסו לצה"ל? האם מסתיימת זכאותו במזונות, והיא מתחדשת עם גיוסו?

לנושא זה התייחס בית-המשפט ב- ע"א 4480/93 {קירשנר נ' קירשנר, פ"ד מח(3), 461}, כבעיה שיש לפטור אותה על-פי הנסיבות ועל-פי מידת "נזקקות" הילד.

בית-המשפט בעניין קירשנר קבע כי גם ילד בגיר במצב זה הוא "נזקק", שכן למרות שלכאורה יכול הוא להשתכר למחייתו, הרי שהמצב בפועל הוא שנערים ונערות בתקופה זו מתקשים למצוא עבודה, לא כל שכן עבודה מכניסה ועל-כן ניתן לאמץ הנחה עובדתית לפיה סמוכים ילדים בגיל זה על שולחן הוריהם, כששיעור התמיכה גם כאן פוחת עד כדי שליש מן המזונות בגיל עד 18. בית-המשפט אף ציין כי החזקה ניתנת לסתירה לשני הכיוונים.

5.3 בגיר שדחה שירות צבאי למטרת לימודים בכיתה י"ג-י"ד
אין מניעה לפסוק מזונות זמניים לקטין שבגר בתקופת לימודיו העל תיכוניים. למעשה, יש לאמץ את הנוסחה המקובלת לגבי חיילים בשירות סדיר כלומר, שליש מהמזונות ששולמו עבורו ערב הגיעו לבגרות ובצירוף מחצית משכר הלימוד.

אמנם צרכיו של תלמיד אינם מסופקים בחלקם על-ידי הצבא והוא לכאורה סמוך באופן מוחלט על שולחן ההורה אצלו מתגורר אולם, מאידך, אין מניעה כי התלמיד ישלים את צרכיו על-ידי עבודות מזדמנות בחופשות כפי שנהוג אצל מרבית בני גילו {תמ"ש (ת"א) 21330/97 נגר נ' נגר, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

מאז התגבשה פסיקה, לפיה יש לחייב אב במזונות ילדיו בתקופת לימודיהם בכיתות י"ג-י"ד תוך החלת הלכת קירשנר {ע"א 4480/93 קירשנר נ' קירשנר, פ"ד מח(3), 461}.

מדיניות משפטית כאמור, תשקף נכונה את המציאות הישראלית אשר בה, הלכה למעשה, נמשכת התלות של הילדים בהוריהם עד לתום שירותם הצבאי הסדיר.

זאת ועוד. להמשך הלימודים בכיתות י"ג-י"ד יש להתייחס כהמשך ישיר אך טבעי, ללימודים התיכוניים במקרים מסויימים {ע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', תק-מח 2005(3), 6125 (2005); ראה גם בע"מ 1363/05 פלוני נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו לעניין המשך לימודים בכיתה י"ג-י"ד ודחיית הגיוס}.

לסיכום, ניתן לראות כי המגמה בפסיקת בתי-המשפט הינה כי יש לחייב במזונות הבגיר אשר דחה גיוסו לצה"ל לצורך השלמת לימודים בכיתות י"ג-י"ד בשיעור של שליש.

הרציונאל שעומד מאחורי קביעה זו הוא כי הבגיר אינו יכול לעבוד למחייתו עבודה מלאה בתקופה זו והוא תלוי עדיין בהוריו, עד לסיום שירותו הצבאי {ראה גם תמ"ש (יר') 12826-00 מ. כ. ט. נ' מ. ע., תק-מש 2011(2), 882 (2011)}.

חשוב להעיר, כי על-אף האמור לעיל, אין ללמוד מכך כי יש להאריך אוטומטית את תקופת החיוב, אלא יש לשקול כל מקרה לגופו, ולבדוק באופן סובייקטיבי, האם מתקיימים הוראות סעיף 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) לעניין סולם המזונות ולעניין מצבו הכלכלי של האב {ראה למשל תמ"ש (יר') 13536/97 א' ל' נ' ל' ל', תק-מש 2006(3), 682 (2006)}.

5.4 היקף החיוב לילד במכינה קדם צבאית
בדרך דומה לזו של פסיקת מזונות לחייל בשירות צבאי, הלך בית-המשפט בנושא מכינה קדם צבאית, ובפרשת אהרוני {תמ"ש (יר' מחוזי) 695/96 אהרוני נ' אהרוני, תק-מח 96(3), 538 (1996)} בית-המשפט המחוזי דן בחיוב אב במזונות בתו, עבור תקופת מכינה קדם צבאית של הבת בשיעור שליש מן הסכום הרגיל.

בית-המשפט לא ערך הבחנה בין קורס קדם צבאית לבין שירות צבאי רגיל וקבע כי מקובל לפסוק שליש מן הסכום הרגיל {ראה גם גם ע"א 539/88 הלל נ' הלל, פ"ד מג(1), 371}.

5.5 האם האב חייב במזונות הבן, בתקופה בין הגעתו לגיל 18 לבין גיוסו לצבא?
שאלה זו נדונה ב- תמ"ש (יר') 15721/97 {פ.ק. ואח' נ' ע.ק. ואח', תק-מש 2011(1), 805 (2011)}.

במקרה הנדון, הבן אכן עבד או עבד בעבודות מזדמנות, ולדברי האם אף חסך את הכספים והוציא אותם במהלך טיול קיץ. עוד נטען שמאז שהבן חזר מהחופשה, הוא אינו מוצא עבודה קבועה, כי מעבידים דורשים רק מי שהם יוצאי צבא. עוד נטען כי הבן לומד לשיפור ציוני הבגרות שלו.
בית-המשפט קבע כי הבן מצא עבודה, ויש להניח שיוכל להמשיך ולמצוא עבודה, ועל-כן אינו בגדר "נזקק" ולכן חיוב האב במזונות, בשיעור שליש המזונות שנפסקו כאשר הבן היה קטין, יקום רק במועד הגיוס ממש וימשיך כל עוד הבן משרת שירות חובה בצה"ל.

5.6 הצגת ייפוי-כוח כתנאי להגשת תביעת הילד למזונות באמצעות אימו
הטענה לפיה תביעת מזונות ילד בגיר, מותנית בכך שיגיש תביעה עצמאית, או ייפה את כוחה של האם לייצגו בתביעה כזו - דינה להידחות.

טענה זו עלולה לחייב ילד להגיש תביעה ישירה כנגד הוריו. זוהי תוצאה שהיא קשה ובלתי-רצויה במערכת יחסים בין הורה לילד.

כמו-כן, היא עלולה להעמיד את האם לחסדי תביעתו של הבן - ירצה יתבע את אביו למזונות, לא ירצה - יותיר את האם נושאת בנטל מלוא מזונותיו בעת שירותו הצבאי, בלא אפשרות להקל על המעמסה הכלכלית הרובצת עליה על דרך חיוב האב להשתתף בנטל המזונות. תוצאה כזו אינה רצויה, והיא אינה משרתת תכלית צודקת והוגנת {השווה תמ"ש (יר') 11010/98 פלונית נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו; תמ"ש 22100/97 ת.ל. נ' א.ל., פורסם באתר האינטרנט נבו; ע"א (חי') 1757/95 אור נ' אור, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

במקרה כזה, אין ליתן לפרוצידורה וסדרי הדין לפגוע בזכות של בגיר אשר מבקש למלט נפשו מהסכסוך המר והמתמשך שבין הוריו {בע"מ 5267/04 זאב סוניס נ' עדית סוניס ואח', תק-על 2005(2), 4514 (2005)}.
בעניין סוניס, נקבע כי מבחינה משפטית, רשאית האם להגיש תביעה למזונות עבור הבן בטרם הגיעו לגיל 18 ואילו לגבי תקופת שירותו הצבאי היא רשאית לתבוע את מזונותיו כחייל, כאשר מזונות אלה נועדו להשלים את צרכיו בעת שירותו, כאשר מרכז חייו ומגוריו בביתה.

מדובר בהוצאות שמוציא הורה, הזכאי לתבוע את ההורה האחר לחלקו הוא במזונות הבן. בית-המשפט ראה, איפוא, את תביעת האם למזונות הבן החייל, כתביעה להשבת הוצאותיה.

לפיכך, הדרישה כי הבן יתן יפוי-כוח לאם ויגיש תצהיר עדות ראשית כתנאי לדיון בתביעה למזונותיו - היא דרישה שאינה במקומה {ראה גם תמ"ש (ב"ש) 20678-03-10 ח.כ. נ' א.כ. ואח', תק-מש 2011(2), 760 (2011)}.