מבוא

הלכה מושרשת היטב בדיני הראיות בישראל אומרת כי ראיה קבילה במשפט היא עדות של עד המופיע ומעיד לפני השופט על העובדות הידועות לו ונחקר על-ידי הצדדים, אך אין העד יכול להעיד על דברים ששמעו מפי אחרים.

כלומר, מה שמוגדר כעדות שמיעה אינו קביל כראיה. זו ההלכה הכללית, ובמרוצת הזמן חוקקו או אומצו כמה חריגים להלכה, בתחומים שונים של המשפט, ובעיקר במישור הפלילי {דוד בכור "עדות שמיעה בבתי-המשפט בישראל" ספר לנדוי ב (התשנ"ה) 982-973}.

הכלל הפוסל עדות מפי השמועה חל הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.

אף שהמדובר באחד מן הכללים היסודיים של דיני הראיות – לא יוחדה לו הוראה חקוקה בפקודת הראיות. תוכנו והיקפו נעוצים בהלכה הפסוקה אשר אימצה את ההלכה שהתגבשה בסוגיה זו במשפט המקובל באנגליה.

אף שבפקודה נעדר הכלל הבסיסי, הפקודה שזורה הוראות המהוות חריגים חקוקים לכלל הבסיסי, אשר מתווספים לחריגים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

הכלל הפוסל עדות מפי השמועה משמעו, אם כן, שעד המעיד בבית-המשפט רשאי להעיד על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו, ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, קרי: מפיו של אחר אשר קלט אותן בחושיו שלו או שמע אודותן מאחר.

כלל ידוע הוא בדיני ראיות, כי דברים שקלט עד מפי השמועה ואשר מסירתם בעדות מכוונת להוכחת אמיתות תוכנם, פסולים כראיה {גמ"ר (תעבורה נצ') 20837-07 מ' י' פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' ישראל הרוש, תק-של 2010(4), 9744, 9765 (2010)}.

כאמור, כלל הוא כי עדות מותרת בבית-המשפט היא עדות על עובדות שנקלטו בחושיו של העד. מאידך, כאשר עד מעיד על עובדות שנקלטו על-ידי אחר ונודעו לעד, המדובר בעדות מפי השמועה, הפסולה להוכחת אמיתות תוכנה.

כידוע, הכלל הוא שעד מעיד בבית-המשפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, לאמור: מפיו של אחר אשר קלט אותן בחושיו שלו או שמע אודותן מאחר.

מי שמוסר בעדות מה שהגיע לידיעתו "מפי השמועה" - אינו יכול לערוב לאמיתות הדברים. כל מה שיכול עד כזה לומר מצטמצם לכך: שהוא "שמע" את הדברים מפי אחר ואין לו ידיעה אישית, אם תוכנם אמת הוא אם לאו {י' קדמי על הראיות, חלק ראשון (2003), 482-481; ת"א (שלום ת"א) 25780/07 ארגוני במות בע"מ נ' אוניברסיטת תל-אביב, תק-של 2009(2), 3884, 3888 (2009)}.

אי-יכולתו של העד לערוב לאמיתות תוכנו של המידע שנקלט אצלו "מפי השמועה" משמיט מלכתחילה את הבסיס מתחת לקבילותו של המידע כראיה, מן הטעם שאין בית-המשפט מקבל ראיה, שלא הונח לה בסיס לכאורה לאמיתותה. אי-היכולת לחקור בחקירה שכנגד את "מקור" המידע - מותיר את המידע ללא ביקורת מצד בית-המשפט, באשר לאמינותו ולכוחו הראייתי {י' קדמי, שם, 483; ת"א (מחוזי חי') 626/02 דבורה בלומנפלד שליין נ' אילנה גרשגורן, תק-מח 2007(1), 4526, 4530 (2007)}.

הטעם העיקרי לכלל הפוסל עדות שמיעה כראיה נעוץ בעובדה, כי עדות כזאת מצטטת אימרה שנאמרה בעבר מחוץ לכותלי בית-המשפט, ולא ניתן להעמיד את האימרה עצמה במבחנה של חקירה נגדית.

לפיכך, אין מתקיימים הבטחונות המקובלים למהימנותה של האימרה. קיימים שלושה חששות עיקריים למהימנותה של אימרה המהווה עדות שמיעה {ע"פ 7293/97 עאמר נ' מדינת ישראל, תק-על 98(4), 194, 197 (1998); תפ"ח (מחוזי ת"א) 1151/04 מדינת ישראל נ' טוביה בן אהרון נדב, תק-מח 2007(1), 3649, 3676 (2007)}:

ראשית, קיימת סכנה כי מוסר האימרה עצמו, שאינו עומד לחקירה נגדית, אינו מהימן;

שנית, קיים חשש כי תוכנה של האימרה אינו חד-משמעי, ובהיעדר חקירה נגדית של מוסר האימרה לא ניתן להבהירה;

שלישית, קיימת סכנה כי אף אם מוסר האימרה מהימן ותוכן אימרתו חד-משמעי, הרי שתוכן זה אינו תואם את המציאות, אם בשל כך שזיכרונו של מוסר האימרה בגד בו, ואם בשל העובדה כי תפיסת המציאות של מוסר האימרה מעוותת.
כפי שנראה בחיבור זה, לכלל זה האוסר עדות מפי השמועה מספר חריגים, הקבועים בהוראות החוק ובהלכה הפסוקה.

הרעיון העומד בבסיסו של הכלל האוסר על עדות מפי השמועה הוא החשש שמא יבוא בית-המשפט לכלל טעות בשל קבלתה של ראיה, שמהימנותה ואמינותה אינה ניתנת לבדיקה נאותה, שהרי חקירת עד המוסר "דבר" מפי השמועה מצומצמת, מטבע הדברים, לעניין עצם "שמיעת" הדבר על ידו, להבדיל מ"אמיתות תוכנו" שעליו יכול להעיד ה"אומר" בלבד.

כלומר, החריגים הרבים והמגוונים שנקבעו לאיסור זה, נעוצים בעיקרם בקיומן של נסיבות המקטינות את החשש למהימנות "השמועה" והמאפשרות לבית-המשפט: לבחון בעצמו את אמינות הדברים על-פי שיקולי היגיון ושכול ישר ולאור הראיות האחרות שבאו בפניו וכן להעניק "לשמועה" את אותו המשקל הראייתי הראוי לה בנסיבות העניין {ראה גם י' קדמי על הראיות (2009), חלק שני, 671; ת"ד (תעבורה ת"א) 14670-08-10 מדינת ישראל נ' זיו פיזי, תק-של 2011(1), 187359, 187364 (2011)}.