הספריה המשפטית
עבירות תעבורה הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה (סעיף 10 לפקודה) ונהיגה ללא פוליסת ביטוח (סעיף 2 לפקודת...

1. נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח
סעיף 10 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"10. איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה
(א) לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על-פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר.
(ב) בעל רכב ומי שהשליטה על הרכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לפי סעיף-קטן (א) לנהוג בו, ובלבד שלא יהיה בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו, אחראי בעד נהיגתו על-ידי אדם שאינו רשאי לנהוג בו, אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב.
(ג) לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הרכב רשום בארץ או בחוץ-לארץ."

סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 קובע כדלקמן:

"2. חובת פוליסה (תיקון: התשל"ה)
(א) בכפוף להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם - ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר ישתמש - ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לפי דרישותיה של פקודה זו.
(ב) העובר על הוראות סעיף-קטן (א), דינו - מאסר שלושה חודשים או קנס 750 לירות, ורשאי בית-המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, לפסול אותו מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה כאמור בסעיף 36א לפקודת התעבורה, או לפסלו מקבל או מהחזיק רישיון רכב לסוג מסויים של רכב או לרכב מסויים, לתקופה שלא תפחת משנים-עשר חודש, זולת אם ראה להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר מנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין; תחילת הפסילה וחישוב תקופתה יהיו כאמור בסעיף 42 לפקודה התעבורה.
(ג) מי שנפסל עקב הרשעה לפי סעיף זה יראוהו לעניין פקודת התעבורה כאילו נפסל לפי הוראותיה."

ככלל, נהיגה ללא רישיון נהיגה הינה עבירה מהחמורות שבפקודת התעבורה. מי אשר מבצע עבירה כאמור, מעיד על עצמו כי הוא מזלזל בדרישות הבסיסיות ביותר של חוקי התעבורה {פ"ל (תעבורה אי') 6152-01-10 מדינת ישראל נ' יוסף ממן, תק-של 2011(1), 39964, 39965 (2011)}.

עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או בזמן פסילה הינה עבירה חמורה, הטומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל {רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 2487 (2005)}, והמצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה {ע"פ (מחוזי יר') 8392/04 עליאן חמדאן נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004(3), 3048 (2004)}.

עבירות אלה מצביעות על זלזול עמוק בחוק ובחובה הבסיסית המוטל על הפרט לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור.

אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה, לעיתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב, בכך יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש.

חומרתה של העבירה מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה {ע"פ (מחוזי יר') 8392/04 עליאן חמדאן נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004(3), 3048 (2004)}. יחד עם זאת, כאשר עסקינן בנאשם שהינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי או תעבורתי - ניתן להסתפק במאסר לתקופה קצרה, שתרוצה עבודות שירות {השוו ע"פ (י-ם) 4508/09 גזאווי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (25.8.09)}.

נהג אשר שב וחוזר ומבצע עבירות חוזרות ונישנות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח – מביע זלזול בשלטון החוק. משכך, התנהגותו כאמור דורשת ענישה מרתיעה שהרי בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד. הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט. הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב {ראה גם רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן, תק-על 2007(2), 1027 (2007); רע"פ 410/04 זאב מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 2134 (2004); עפ"ת (מחוזי חי') 42028-11-10 אברמוב מרק נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(1), 4471 , 4472 (2011)}.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 6175-10 {מדינת ישראל נ' חסאם סורי, תק-של 2010(4), 111753 (2010)} קבע כב' השופט מרדכי כדורי כי במועד הטיעונים לעונש הציג הנאשם רישיון נהיגה בתוקף שקיבל לאחרונה, התואם לסוג הרכב בו נהג במועד ביצוע העבירה. עובדה זו הינה נסיבה מקלה המפיגה את מסוכנותו, והמצדיקה להימנע ממאסרו בפועל.

ב- תת"ע (תעבורה מר') 8668-05-10 {מדינת ישראל נ' נסים סלומן, תק-של 2010(3), 88244 (2010)} קבעה כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע למעלה מ- 23 שנים. בנהיגתו זו, מסכן הנאשם את שלום הציבור - נוהגים והולכי רגל כאחד. כפי שנקבע בפסקי-דין רבים קיים צורך לשגר מסר עונשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים.

במקרה דנן, כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי סבורה כי נוכח חומרתה של העבירה, כי העונש הראוי מקום בו תוקף רישיון הנהיגה פקע מספר שנים כה רב, צריך להיות בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, לאחר ששקלה את טיעוני הצדדים לעונש, בהתחשב בחומרת העבירה מחד, ומאידך בכך שנחסך זמן שיפוטי ועל רקע נסיבותיו האישיות של הנאשם - לא מצאה היא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

ב- תת"ע (תעבורה עכ') 3675-12-09 {מדינת ישראל נ' מכרם קטימה, תק-של 2010(3), 77326 (2010)} כב' השופט אבישי קאופמן הדגיש כי אינו יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. אף על אדם אשר עבר את כל מבחני הרישוי כדין מטיל המחוקק מגבלות, שכן בטרם יוכל לנהוג לבדו ברכב בלא ליווי חייב הוא לרכוש ניסיון ומיומנות.

מקל וחומר אדם שכלל לא עבר את מבחני הרישוי הינו חסר מיומנות. כב' השופט אבישי קאופמן אינו מקבל כי הצורך להגיע למקום עבודה בשעה מוקדמת יצדיק נהיגה בידי מי שאינו מורשה. בנוסף, הוא אינו מקבל את הטענה כי יש להקל בעונשו של הנאשם מאחר וביצע את העבירה בשעת בוקר מוקדמת שכן, הכביש לעולם אינו ריק לחלוטין, תאונות קשות מתרחשות בכל שעות היום ודווקא הנהיגה בשעה בלתי-מקובלת עלולה להיות מסוכנת יותר.

כב' השופט אבישי קאופמן מציין כי לעיתים קרובות הוא נתקל במעשי קונדס של צעירים אשר נוהגים ברכב בתוך מגרש חניה או בשדות, מעשים שניתן לקבלם כמעידה חד-פעמית ולהטיל בגינם עונש צופה פני עתיד. ואולם כאשר מדובר בנהיגה בכביש ראשי מתוך מודעות מלאה של הנאשם לכל הנסיבות, סבור כב' השופט אבישי קאופמן כי אין מנוס מהעדפת האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים ומניעת סיכון מהציבור על-פני האינטרס האישי של הנאשם.

ב- תת"ע (תעבורה נת') 3451-08 {מ.י. לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' מרדי חאסקיה, תק-של 2010(2), 122840 (2010)} זוכה הנאשם מחמת הספק מביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח תקף.

כב' השופטת רות רז מצאה פגמים שנפלו בראיות התביעה והם אלה שמביאים ליצירת ספק לגבי עובדות כתב האישום ואשר יש בהם כדי להביא לזיכויו של הנאשם. כך לדוגמה, השוטר לא נתן הסבר מספק לקיומם של ההבדלים בין ת/2 לבין העתק שנמסר לנאשם (נ/1). כך גם אין ספק כי העתק הדו"ח שמסר השוטר לנאשם במועד רישום הדו"ח היה "ריק" מפירוט תיאור העובדות המהוות את העבירה.

כך גם אין כל הסבר מדוע לא נרשמו כל הפרטים הרשומים בדו"ח באותו עט ברצף ובאופן כרונולוגי. לא ברור מדוע הוחלף עט תוך כדי רישום הדו"ח כך שסעיפים שונים של הדו"ח נרשמו לסירוגין בעטים שונים ובשים-לב כי אין זה המקרה בו נגמר דיו בעט תוך כדי כתיבה והיה צורך להחליפו בעט אחר על מנת להמשיך ברישום הדו"ח, אלא ניכר כי חלק מפרטי הדו"ח, ולא באופן רצוף, נכתב בעט אחר. מכאן, שהסיבה לאי-רישום פרטי העבירות על גבי נ/1 אינה נובעת מדיו שנגמר או מבעיה באופן בו הועתק הרישום לנ/1.

ההבדלים בין הדו"ח המקורי להעתקו הינם הבדלים משמעותיים המתייחסים למהות האישום המיוחס לנאשם. השוטר לא נתן הסבר סביר ואמין להבדלים שבין הדו"ח להעתקו, ולכך שהדו"ח נרשם בעטים שונים. לפיכך, מתעורר חשש כי חלק מהרישומים בדו"ח נעשו במועד מאוחר למועד עצירת הנאשם.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 7847-07-10 {מדינת ישראל נ' אסאמה אלצנעה, תק-של 2011(1), 47758 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה. לנאשם רישיון משנת 2002 ועברו התעבורתי כולל עבירות קנס בלבד ללא מעורבות בתאונת דרכים וללא עבירה מסוג הזמנה לדיון. הנאשם מפרנס יחיד ואב לילד נכה 100%. הנאשם לקח אחריות. כב' השופט אופיר אלון גזר על הנאשם, אף שמדובר בתקופת פקיעה העולה על 6 חודשים, קנס כספי בסך 500 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 7825-07-10 {מדינת ישראל נ' יאסר אבו ריאש, תק-של 2011(1), 47753 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה. מדובר בתקופת פקיעה קצרה אשר קרובה לעבירה מסוג ברירת משפט. עברו התעבורתי של הנאשם אינו נקי וכולל עבירות מסמכים נוספות. הנאשם לקח אחריות. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 400 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 1 חודש למשך שנה.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 9509-08-10 {מדינת ישראל נ' ברקטע ישראל, תק-של 2011(1), 27299 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה זאת על-אף שהוא אינו מורשה לנהוג ומעולם לא קיבל רישיון נהיגה. כב' השופט מרדכי כדורי התחשב בכך שהנאשם הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי או תעבורתי וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים; פסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים; מאסר בפועל לתקופה של 30 יום שירוצו בעבודות שירות ומאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 4168-08 {מדינת ישראל נ' סלימאן קבועה, תק-של 2010(4), 8159 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה. המדובר בפקיעה קצרה של כחודש וחצי בחידוש רישיון הנהיגה. לחובתו של הנאשם עבר תעבורתי מכביד. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט אלון אופיר אישר את ההסדר וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 600 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.
ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 10676-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' חדר אבו ואדי, תק-של 2010(4), 3018 (2010)} הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה יחד עם סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2000 ולחובתו 42 הרשעות קודמות. כמעט כל הרשעות הנאשם הן עבירות מסמכים, כאשר הנאשם לא היה מעורב מעולם בתאונת דרכים ועל פניו עולה כי הנאשם לא חידש את רשיונו תקופה של מעל שנה, כאשר לא נלוות לעבירה בה הורשע הנאשם עבירה נוספת הקשורה בסיכון חיי אדם או בעבירת תעבורה אחרת. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪; פסילה על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך שנתיים וחתימה על התחייבות כספית בסך 2,000 ₪.

ב- פ"ל (תעבורה יר') 9480-08-10 {מדינת ישראל נ' ארז בליטי, תק-של 2010(3), 69502 (2010)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופטת שרון לארי-בבלי אישרה את ההסדר וגזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,500 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 4 חודשים; פסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים; מאסר בפועל לתקופה של 5 ימים ומאסר על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 5986-09-11 {מדינת ישראל נ' חרבאווי לואי, תק-של 2011(4), 14474 (2011)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח בתוקף. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. בית-המשפט אישר את ההסדר וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪; פסילה על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; מאסר על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 469-04-11 {מדינת ישראל נ' רבחי שאער, תק-של 2011(4), 11995 (2011)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בשתי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה. זו הפעם ה- 19 וה- 20 שהנאשם נתפס כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף ואף בפעם האחרונה נדון הנאשם ל- 40 ימי מאסר בפועל ול- 3 חודשי מאסר על-תנאי. כב' השופטת מרים קסלסי גזרה על הנאשם מאסר בפועל למשך 5 חודשים; מאסר על-תנאי למשך שנה למשך 3 שנים; פסילה בפועל רישיון הנהיגה למשך 6 חודשים; הפעלת עונש פסילה על-תנאי בן חודשיים שירוצה בחופף; פסילה על-תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים. נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם נמנעה כב' השופטת מלהשית עליו קנס כספי.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 10723-12-10 {מדינת ישראל נ' מחתאר קאדי תמימי, תק-של 2011(3), 64165 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. בית-המשפט אישר את ההסדר וגזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 45 יום; מאסר על-תנאי לתקופה של 4 חושדים למשך 3 שנים; הפעלת מאסר על-תנאי בן 45 יום שירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק דנן.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 3460-07-10 {מדינת ישראל נ' מהגר מאור (אסיר), תק-של 2011(3), 64605 (2011)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בשני תיקים בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון תקף. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופטת מרים קסלסי אישרה את ההסדר וגזרה על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪; פסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים; מאסר על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך 3 שנים.

2. בעל רכב ומי שהשליטה על הרכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לכך לפי סעיף-קטן (א) – סעיף 10(ב) לפקודה
מלשון סעיף 10(ב) לפקודה עולה כי המדובר בעבירה של אחריות קפידה. לפיכך, אין צורך כי מדובר יהיה במתן היתר במפורש או אף במודע, ועל הנאשם הנטל להראות שנקט בכל האמצעים למניעת העבירה.

זאת ועוד. הרישא של סעיף 10(ב) לפקודה אינה קובעת צורך בכוונה או בידיעה כלשהיא. האיסור נראה מוחלט והוא מתחזק על-ידי הסיפא הקובעת הגנה אפשרית אחת, כלומר, שהנאשם נקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאדם שאינו בעל רישיון נהיגה לא יוכל לנהוג ברכב. כלומר, לא זו בלבד שהנאשם לא הרשה את הנהיגה האסורה אלא שנקט באמצעים הדרושים למניעתה. רק אז יינקה {ע"פ 502/66 גדליהו דויטש נ' מדינת ישראל, פ"ד כא(1), 347 (1967); רע"פ 4184/02 שאול לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 2638 (2002)}.

כב' השופטת רחל ברקאי קבעה ב- ע"פ (מחוזי ב"ש) 4502/07 {אבו סבית שאקר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(1), 3440 (2008)} כי די בהוכחת היסודות העובדתיים של העבירה כדי להביא להרשעה ואין צורך להוכיח שהמערער התכוון להתיר לנערה לנהוג ברכב. די בכך שהותיר את הרכב מותנע כשהנערה בלתי-כשירה לנהיגה. בכך עצם את עיניו לאפשרות קרובה לוודאי כי זו תעשה שימוש ברכב ללא שימוש. בהתאם לא שוכנע בית-משפט קמא כי המערער נקט בכל האמצעים למנוע את השימוש ברכב על-ידי הנערה.

ב- תת"ע (תעבורה עכ') 10394-08 {מ.י. לשכת התביעות - תחנת משטרת עכו נ' מחמוד כריים, תק-של 2010(4), 67847 (2010)} קבע כב' השופט אבישי קאופמן, בהרשיעו את הנאשם, כי דומה כי המצב המשפטי ברור ומסירת מפתחות רכב לאדם שאינו מורשה בנסיבות שבתיק זה ייחשבו כמתן היתר לנהיגה.

כב' השופט אבישי קאופמן סבור כי המצב בו נמסרים מפתחות הרכב לאחיו של האדם, כאשר ידוע שאינו מורשה לנהיגה, שונה מהמצבים המתוארים בטיעוני הסנגור. יחד עם זאת, מובן שאין מקום להתייחס ספציפית לדוגמאות שהביא הסנגור, ואשר שונות מאוד מהמקרה דנן. עם כל ההבנה לטענותיו של הנאשם בדבר חוסר ציפיותו את התנהגותו של אחיו, סבור כב' השופט אבישי קאופמן כי דברים אלה יוכלו לבוא בחשבון לעניין הענישה בלבד, אך אינם יכולים להתקבל לעניין אחריותו של הנאשם לעבירה.

ב- תת"ע (תעבורה נצ') 2188-08-08 {מדינת ישראל נ' גנין סטניסלב, תק-של 2010(3), 80401 (2010)} יוחסה לנאשם ביצוע עבירה על סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה.

כב' השופטת אילונה אריאלי, ביססה את זיכויו של הנאשם, בין השאר, על העובדה כי דו"ח הפעולה עליו מבוסס האישום כולו, הוא הדו"ח שאמור לבסס את כל העובדות עליהן נסמך האישום, איננו מפורט באופן שיש בו כדי להוות ראיה לקיומן של יסודות העבירה בה הואשם הנאשם. כלומר, לכך שהאופנוע של הנאשם שפרטיו מצויינים בכתב האישום הוא אכן האופנוע שבו על-פי הנטען נהג הנהג ולכך שהנאשם התיר לאותו נהג לנהוג באופנוע.

ב- תת"ע (תעבורה אש') 2350-09 {מדינת ישראל נ' אברהם שאללאשוילי, תק-של 2010(3), 35278 (2010)} כב' השופטת דליה קליימן זיכתה את הנאשם מחמת הספק.
כנגד הנאשם, במקרה דנן, הוגש כתב אישום לפיו התיר הנאשם לאדם שאינו מורשה לנהיגה לנהוג בטרקטורון.

כב' השופטת דליה קליימן קבעה כי המעיין בחקירתו הנגדית של גובה ההודעה ובתשובותיו לסנגור ישים ליבו לעובדה כי עת חקר את הנאשם לא ידע ולא הזהיר אותו מהו הסעיף בו הוא חשוד, מהו העונש הקבוע לצידה של העבירה, היכן נראה אחיו נוהג, בן כמה האח, על-ידי מי נתפס, מהן הנסיבות? - האזהרה לקונית וקצרה: "נתת את הטרקטורון לאחיך לנהוג".

העד נחקר ארוכות באשר לנסיבות בהן נתפס הנהג, תשובותיו הסתכמו במילים "אני לא זוכר", "זה עלה בתיק", "לפי מה שעולה בתיק", "הרי לא סתם הגענו לאח", "אני מאמין שכן בדקתי על שם מי רשום הטרקטורון", "כיום אני לא זוכר", "חקרנו את הבן" - בצדק ביקש הסנגור כי בית-המשפט יתעלם מעדויות שמיעה.

מעדותו של החוקר עולה כי לא ידע את מלוא פרטי האירוע עת חקר את הנאשם, פרט לחקירה לא ערך כל מסמך ותשובותיו לסנגור אשר ביקש לברר את הנסיבות לעומקן הינן בגדר ניחושים בלבד ולא ראיות קבילות.

למותר לציין כי גם אם נחקר הנהג הרי עדותו אינה חלק מחומר הראיות בתיק וזאת חרף העובדה כי ברשימת עדי התביעה על גבי הדו"ח מופיעה עדות "עלומה" וכך נרשם בדו"ח: "מצ"ב עדות מס' תיק 215564/2009" - לא ברור מהי עדות זו, מיהו העד, התביעה הסתפקה בהגשת הדו"ח אשר תוקן על ידה טרם הגשתו ובגביית הודעת הנאשם בלבד.

נסיבות המקרה נותרו עלומות גם לאחר שתמה פרשת התביעה ונותרו סימני שאלה רבים ללא מענה, לא רק באשר לנסיבות ביצוע העבירה ולפרטי האירוע, אלא אף בשאלות מהותיות מיהו אותו גיא שאללאשוילי? מה הקשר שלו לנאשם, בן כמה הוא? האם אינו מורשה לנהיגה? מקום האירוע, היכן נתפס, האם היו עימו אנשים נוספים, האם רכב עימו מישהו על הטרקטורון? על-ידי מי נתפס? האם היו עדים לאירוע? מיהו השוטר אשר תפס את הנהג? על שם מי רשום הטרקטורון ואם אכן רשום על שם אימו מדוע לא נחקרה? מדוע לא זומנה לעדות? - עדותו של החוקר בנקודות אלה הינה בגדר השערות בלבד ולא עובדות מוצקות כנדרש כאשר עסקינן בעבירה חמורה כגון זו.

בצדק טען בא-כוח הנאשם בסיכומיו כי לא הוכח כי הנאשם הינו האפוטרופוס על אחיו, כי הינו האחראי הבלעדי על הרכב, נהפוך הוא, מראיות התביעה משתמע כי המחזיקה בטרקטורון הינה אימו של הנאשם.

הנאשם אשר נחקר תחת אזהרה כוללנית קושר את עצמו לטרקטורון ולאירוע אך אין בהודעה זו כדי להשלים את הכשלים הראייתיים כבדי המשקל שבראיות התביעה, גם אם יבוא מי שיאמר כי מדובר ב"הודאה" הרי לא רק שהנאשם לא הוזהר כפי שראוי היה שיעשה, החוקר לא הסביר לנאשם מהי העבירה המיוחסת לו, מהן הנסיבות, מהו העונש הצפוי לו, גם אם נתעלם מכל אלה, הרי על מנת להרשיע בבית-המשפט יש צורך ב"דבר מה" ממשי מחוץ להודאה על מנת להרשיע במשפט פלילי.

בתיק זה אין דבר וחצי דבר פרט להודעת הנאשם ולדו"ח אותו ערכה שוטרת שלא היתה עדת ראיה לאירוע וכל שעשתה זה עריכת הדו"ח. אך לא זו אף זו, גם דו"ח זה נמצא לקוי ולא בכדי תוקן על-ידי התביעה טרם ההקראה. המעיין ברשימת עדי התביעה ישים-ליבו לעובדה כי ברשימת העדים מצויין "מצ"ב עדות..." - מהי אותה עדות? - אם מדובר בעדות חשובה מדוע לא הוצגה בבית-המשפט?

מדובר בעבירה חמורה של התרה לנהיגה לבלתי-מורשה, את גילו של אותו "נהג" אין אנו יודעים, אם מדובר בקטין הרי חומרת העבירה הינה כפולה ומכופלת.

אין זו הפעם הראשונה בה מעלה בית-המשפט השגות על אופן חקירת המאשימה בתיקים כגון אלה, מדוע לא נחקר הנהג? ואם נחקר מדוע לא צורפה עדותו ואם כן צורפה כפי שכתוב ברשימת עדי התביעה "מצ"ב", מהי אותה עדות, אם חיונית הינה מדוע לא נרשם שמו של העד, מדוע לא זומן והרי היה מי שסבר כי הינו עד/עדות חיוני/ת? אין בתיק כל ראיה חיצונית כי אותו גיא שאללאשוילי {שאת גילו אין אנו יודעים והתביעה אף לא הוכיחה את הקשר שלו לנאשם מלבד הודעת הנאשם} אינו מורשה כלל לנהיגה.

צודק בא-כוח הנאשם בסיכומיו כי התביעה לא חצתה את "המבואה" ולא עמדה במבחן הראשוני של קיום יסודות העבירה על-פי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה ואין בראיות שהוצגו להעביר את הנטל אל כתפי הנאשם.

אין בחומר הראיות שהוצג דבר פרט להודעת הנאשם ואין בה כדי להשלים את החסר בראיות התביעה. גם אם נכונה טענת התביעה כי בעבירה זו די בעצימת עיניים ואין צורך בכוונה או בידיעה ממש כלשהי הרי היה מקום לבחון את הדברים אילו נפרסה מערכת העובדות כדבעי בפני בית-המשפט - אך לא היא בענייננו.

ב- תת"ע (תעבורה אי') 4757-02-10 {מדינת ישראל נ' אבי פרץ, תק-של 2010(3), 64688 (2010)} הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה, בכך שהרשה לנהוג ברכב מנועי שבבעלותו לאדם שאין לו רישיון נהיגה תקף נשוא הרכב. בין הצדדים קיים הסדר טיעון, בין היתר, מחמת קושי ראייתי. כב' השופט יואל עדן אישר את ההסדר וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,500 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.