מטרתו של הסעד הזמני



עמוד 1 בספר:


הסעד הזמני בא לעולם בכדי להתמודד עם מצבים מסויימים, במטרה ליתן למבקש סעד הזמני, בין בטרם הגשת התביעה ו/או המצאתה ו/או לאחר הגשתה, סעד דחוף שיש בו כדי לסכל איונו של הסעד המתבקש בתביעה, אם הסעד הזמני לא יינתן.

הסעדים הזמניים מגוונים המה ומשלימים זה את זה. מתן סעד זמני אין משמעותו שלא נגרמת פגיעה בצד שכנגד, אלא שפגיעה זו מוצדקת היא.

מטרתו של הסעד הזמני לשמור על המצב הקיים או להפסיק מיידית מצב בלתי-נסבל אליו נקלע המבקש. ההצדקה להתערבות בית-המשפט בשלב מוקדם של ההליכים קיימת, בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להתקפח בעקבות שינוי מצב קיים או שיש צורך להפסיק פגיעה חמורה במבקש הצו {בש"א (יר') 2343/03 חברת "קליק" נ' רו-דן אופנה בע"מ, תק-מח 2003(3), 129 (2003)}.

הסעד הזמני מיועד לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, החל מיום הגשת התובענה לבית-המשפט ועד למתן פסק-הדין.

נראה בחיבור זה, כי בית-המשפט לא יושיט סעד זמני אלא אם מתן הסעד דרוש להבטחת הליך תקין או לביצועו היעיל של פסק-הדין. בהקשר זה, נדון בהמשך החיבור בתנאים הנדרשים לשם מתן סעד זמני.


עמוד 2 בספר:


מרבית הסעדים הזמניים מיועדים, בעיקר, לשמירת המצב הקיים, הסטטוס קוו, העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני. לפיכך, מוגשת הבקשה לסעד זמני לצורך הקפאת המצב, שהיה קיים עובר להגשת התובענה. הענקתו של סעד זמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין בתובענה {ס"ק (ת"א-יפו) 34/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' בנק ישראל, תק-עב 2004(2), 858 (2004); עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ, טרם פורסם (2001)}.

נדגיש כי אין הבקשה למתן סעד זמני בחינת "שביל צדדי" בלבד במערכת בירור הפלוגתאות שבין בעלי הדין: אמת נכון הדבר במישור התיאורטי שאין במתן צו זמני כדי לחתוך את זכויות בעל הדין. אך לעיתים עשויה במישור המעשי, החלטה בבקשה למתן סעד זמני, להכריע את הכף בתובענה לכאן או לכאן. עצם העובדה כי קיים פער זמנים, לעיתים, רב בין מועד הגשת התובענה לבין מתן פסק-הדין בה, עשוי לחייב התייחסות לגבי מה שיקרה בתקופת הביניים ולשם כך נוצרה תורת הסעדים הזמניים על כלליה השונים. בית-המשפט אינו צריך להתייחס לבקשה למתן סעד זמני כאל מעין "בת חורגת" בהליך השיפוטי, שיש לסלקה מעל פניו כמין מטרד, כל עוד לא הצביע המבקש על קיומן של נסיבות יוצאות דופן המצדיקות היעתרות לבקשה {רע"א 2508/98 מתן י' מערכות תקשורת נ' מילט תקשורת, פ"ד נג(3), 26 (1998)}.

בנוסף, וכפי שנראה במהלך החיבור, מי שפונה לבית-המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות בפני בית-המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו וגם במקרה של ספק, על המבקש להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו מה


עמוד 3 בספר:


יש לגלות לבית-המשפט ומה לא {רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165 (1993); באשר לחובת המבקש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב ולחובה לנהוג בהגינות ובסבירות ראה בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3) 449 (1981); רע"א 8113/00 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, דינים עליון נט 390 (2001)}.