הוכחת חוב בראי הליך פשיטת הרגל - פתח דבר

הליך פשיטת הרגל, המוסדר בפקודת פשיטת הרגל, הינו הליך קולקטיבי, לפיו, כל נושי החייב "מקובצים" יחדיו, לבל יפעל כל אחד מן הנושים באופן עצמאי ובמנותק מהיתר.

להליך פשיטת הרגל מספר מטרות:

הראשונה, תפיסה, ריכוז, איתור והשתלטות על נכסי פושט הרגל, כך שאלה בבוא העת ישמשו להסדרת חובות הנושים. בית-המשפט יחלק את הכספים שנתקבלו ממימוש הנכסים וחלוקת הכספים בין כל הנושים ועל-פי סדר הקדימות הקבועה בפקודת פשיטת הרגל.

השניה, לאפשר שמיטת חובות של החייב, שנקלע לקשיים כספיים ואינו יכול לפרוע את חובותיו. פושט רגל שנהג בתום-לב הן ביצירת החובות והן במסגרת הליכי פשיטת הרגל תינתן לו הזדמנות לפתוח דף חדש.

השלישית, למנוע את זכייתו של נושה "זריז", שהצליח להקדים נושה "מתמהמה", בנתח גדול יותר מנכסיו של החייב וכדי לחסוך בהוצאות הכרוכות בניהולם של משפטים יקרים באופן שגורע, בסופו של יום מן המסה, המוגבלת ממילא, של נכסי החייב {ראה למשל ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4), 730 (04.07.01); רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5), 799 (04.08.03)}.
זאת ועוד. הליך פשיטת הרגל, מובחן מהליכים אחרים של גביית חובות בשלושה פרמטרים עיקריים:

הראשון, במסגרתו של הליך פשיטת הרגל, כל נכסי החייב מוקנים לנאמן.

השני, הנושים שאינם מובטחים מתחלקים באופן שווה, יחסית לחובותיו של החייב לכל אחד מהם, בתמורה המתקבלת ממימוש נכסיו של החייב.

השלישי, בתום הליכי פשיטת הרגל עשוי החייב לקבל צו הפטר מתשלום חובותיו.

הליכי פשיטת הרגל נועדו להבטיח את זכויותיהם של הנושים במידת האפשר וכדי שהנושים יקבלו את המגיע להם על בסיס שוויוני, במסגרתו של הליך פשיטת הרגל, אשר ימזער ככל שניתן את העלויות הדיוניות של הצדדים כולם.

לאור הנ"ל ועל-מנת "להיכנס" להליך פשיטת הרגל, ישנה חשיבות גדולה כי נושה יגיש את תביעת החוב שלו כדבעי ובזמן, כפי שקובעות הוראות פקודת פשיטת הרגל ותקנותיה.

בחיבור זה נעסוק בכל הקשור להגשת תביעת חוב לבעל התפקיד, מתן אורכה להגשת תביעת חוב, ערעור על החלטת בעל התפקיד הדוחה תביעת חוב ועוד נושאים אחרים רבים ומגוונים, הקשורים לתביעת חוב.