הספריה המשפטית
מנהל עזבון - זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו - מהדורת 2016

הפרקים שבספר:

הגדרת המונח "עזבון" והנכסים הנכללים בעזבון

1. כללי
סעיף 40 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"40. נושא הצוואה
אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים:
(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה: "מנה")."

תקנה 45ז לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

"45ז. שווי העזבון (תיקון התשס"א(3))
(א) נכסי העזבון לצורך קביעת שווי העזבון הם כל אותם נכסים שהיו בעזבון במועד פטירת המוריש או שנוספו לאחר-מכן, על-פי הפרטה ותוספת הפרטה, אם הוגשה.
(ב) לצורך קביעת שכר-טרחת מנהל העזבון ייקבע שוויים של נכסי העזבון כדלקמן:
(1) נכסים כספיים - השווי ביום פטירת המוריש בצירוף הפרשי הצמדה בשיעור עליית מדד המחירים לצרכן (להלן: "המדד") שפורסם לאחרונה לפני יום הגשת הבקשה לפסיקת שכר-טרחה, לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום פטירת המוריש;
(2) נכסים אחרים - השווי ביום מימושם או ביום חלוקתם ליורשים בלא מימוש, לפי העניין, בצירוף הפרשי הצמדה בשיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום הגשת הבקשה לפסיקת שכר-טרחה, לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום המימוש או יום החלוקה ליורשים בלא מימוש, לפי העניין."

מסקירת סעיפי חוק הירושה לא מצאנו כל הגדרה מפורשת שהיא למונח "עזבון". יחד-עם-זאת, ממקרא סעיף 40 לחוק הירושה, עולה כי עזבונו של אדם יכול לכלול בתוכו נכסים ממשיים, כגון: נכס מקרקעין ונכסים מופשטים, כגון: זכות יוצרים על יצירה וכיוצא בזה.

זאת ועוד. ממקרא תקנה 45ז לתקנות הירושה, ניתן ללמוד על הגדרת העזבון, מהגדרת שוויו.

יוער, כי עזבון לא כולל הוראות מוסריות אולם, יש באפשרותו להתנות את קבלת העזבון בקיומן של הוראות מסוג זה {ראו סעיפים 43 עד 45 לחוק הירושה העוסקים ביורש על-תנאי דוחה, יורש על-תנאי מפסיק וחיובי יורש}.

זאת ועוד. מנה מוגדרת בסעיף 40(2) לחוק הירושה, כנכס מנכסי עזבון, או טובת הנאה מעזבון. לעניין זה, מנה יכול ותהייה משני סוגים - מנה של נכס מסויים, מוגדר וידוע ומנה של נכס בלתי-מסויים שאינו מוגדר וידוע כל צרכו בצוואה {בש"א (משפחה ת"א) 3021/05 ניהול עזבון המנוחה צפריה זנקביץ' ז''ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2005(2), 193, 194 (2005); תמ"ש (משפחה ת"א) 6070/99, בש"א (ת"א) 17604/99 עזבון המנוח אלג'ם בנימין מנהל העזבון הזמני עו"ד מאיר בזק נ' אביבה מנחם, תק-מש 2000(1), 213, 215 (2000)}.

מסעיף 40 לחוק הירושה עולה, כי אין תוקף לצוואה כאשר כל שמצווה בה הוא שלילת זכויות בירושה, כלומר הדירת יורש, שהרי מהביטוי "רשאי לצוות לאחד או לאחדים" למדים אנו שאין הוא רשאי לשלול מהם.

ההלכה בדבר פירושו של סעיף הנ"ל ניתנה ב- ע"א 122/86 {שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד מד(1), 738 (1990)}, שם קבעה כב' השופטת ש' נתניהו, כי סעיף 40 לחוק הירושה מלמד שהחוק רואה צוואה רק בהוראה חיובית, המעניקה זכויות בנכס.

ואולם באותה פרשה נדונה צוואה, אשר כללה רק הוראה המדירה את שני היורשים על-פי דין מלרשת בעזבון, ולא נכללה בה כל הוראה המלמדת למי יוענקו הזכויות בעזבון לאחר שכל היורשים על-פי דין הודרו.

כב' השופטת ש' נתניהו לא שללה אפשרות להקיש, בנסיבות מתאימות, מן ההלכה האנגלית, לפיה אם הודרו כל היורשים על-פי דין, ההוראה לא תוכר. מנגד, אם הודרו רק חלק מן היורשים - כמו במקרה ב- ע"מ (מחוזי חי') 306/06 {פלונית נ' אלמונית, תק-מח 2007(2), 10008, 10018 (2007)} - יראו בכך משום הענקה מכללא ליורשים האחרים על-פי דין {ראה גם ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי, פ"ד נה(1), 88 (1999)}.

ב- ע"מ (מחוזי חי') 306/06 {פלונית נ' אלמונית, תק-מח 2007(2), 10008, 10019 (2007)} קבעה כב' השופטת ש' שטמר כי הינה ערה לכך, כי התייחסותם של השופטים לסוגיית הצוואה המדירה בפרשת לישיצקי נעשתה על דרך האגב, האוביטר, אולם נוכח עמדתם החד-משמעית ובשים-לב שניתן לאבחן את ענייננו מהלכת שפיר, שכן שם נישל המנוח את כל יורשיו על-פי דין, כאן נישל המנוח רק את הידועה בציבור שלו, ויש לו יורשים נוספים על-פי דין, ילדיו הביולוגיים, הרי שסבורה היא, כי יש ליתן תוקף לרצונו של המת על-ידי פירוש מצומצם של סעיף 40 לחוק הירושה, כך שיחול רק במקרה בהם לא נשארו יורשים על-פי דין.

ב- ת"ע (משפחה ת"א) 9980/02 {עזבון המנוח מאיר אפרתי ז"ל, אפרתי לאה נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2003(2), 175, 176 (2003)} קבע בית-המשפט כי על-פי סעיף 40 לחוק הירושה, "מנה" היא "נכס מנכסי העזבון" שהמוריש התייחס אליו בצוואתו וציווה אותו במפורש ליורש מסויים.

במקרה דנן, מאחר והמוריש, לא ציווה את הדירה נשוא ההסתלקות למערערת בנפרד, אלא ציווה לה את כל עזבונו, למעט דירה אחרת שאותה ציווה לבנו - הדירה נשוא ההסתלקות - איננה בגדר "מנה".

2. דין תשלומים על-פי ביטוח
2.1 כללי
סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על-פי חוזה ביטוח, על-פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על-פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון."

חוק הירושה לא מחיל דין אחד על כלל נכסי המוריש.
חוק הירושה מחריג נכסים וזכויות מסויימות של מוריש מכלל נכסיו וקובע להם הסדר נפרד, הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה.

סעיף 147 לחוק הירושה, מוציא מתחולת העזבון כספים וזכויות שכונו על-ידי ג' טדסקי זכויות מלבר לעזבון {גד טדסקי "זכויות מלבר לעזבון" משפטים יא (תשמ"א), 20; ע"א 293/72 פילוסוף נ' "תעוז" קופת תגמולים לשכירים בע"מ ליד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד כז(2), 535 (1973)}, שהיקפם עשוי להיות משמעותי ביותר. מדובר בהוראה המסדירה את המשאבים שהינם נכסים מלבר לעזבון, אשר עליהם לא חלים דיני הירושה החלים על נכסי עזבון {עב' (ת"א-יפו) 1460/03 עזבון המנוחה דליה באב"ד ז"ל ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ - בניהול מיוחד, תק-עב 2006(3), 1493 (2006)}.

החלוקה של הכספים לא נעשית בהתאם לכללים הקובעים בחוק הירושה והם אינם מתחלקים בין היורשים, אלא, הם משולמים למוטב בהתאם להוראה שנתן המיטיב בעודו בחיים, אם במסמך ההצטרפות לקופה ואם בדרך אחרת {ראה סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ע"א 3807/90 פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מז(5), 104 (1993)}.

כל מטרתו של סעיף 147 לחוק הירושה, היא "לעודד את הציבור לצבור משאבים שיפרשו רשת של ביטחון סוציאלי תחת הפרט ואשר חשיבותם כפולה: לפרט ולמשפחתו מספקים משאבים אלה ביטחון סוציאלי לעת זקנה או לאחר המוות, ובנוסף השקעת הכספים באפיק חיסכון ארוך טווח מניבה תועלת לחברה כולה" {ע"א 4377/04 גל גורן-הולצברג ואח' נ' אביבה מירז ואח', תק-על 2007(3), 848 (2007)}.
2.2 "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון"
סעיף 147 סיפא לחוק הירושה קובע במפורש את הכלל שכספים, בין היתר, בקופת גמל אינם באים בכלל העזבון, "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון", קרי, אם יש התניה הקובעת כי הכספים בקופות הגמל הם בכלל העזבון.

ההתניה הנדרשת לצורך תחולתה של הסיפא לסעיף 147 לחוק הירושה צריכה להיות מפורשת, ברורה וחד-משמעית, ועל-פיה במקום מוטבים מוגדרים ייכללו הכספים בעזבון. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 3807/90 {מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים, פ"ד מז(5), 104, 110-109 (1993)}:

"... סעיף 147 שהוא בגדר הוראת החוק המרכזית הקובעת את מעמדם המשפטי של כספים שבידי קופת תגמולים, קובע כלל ולצידו יוצא מן הכלל: הכלל הוא שכספים שבקופת תגמולים אינם בכלל העזבון, קרי הם אינם מתחלקים לפי דיני הירושה, אלא משולמים לפי ההוראה שבין המוריש, בחייו לקופה האמורה, במסמך ההצטרפות לקופה או בדרך אחרת.

היוצא מן הכלל הוא, שבעל החשבון יכול להתנות שהכספים המגיעים לעזבון.

ההתניה המכלילה את כספי הקופה בעזבונו של בעל החשבון - יכולה להיכלל במסמך ההצטרפות, נוסחה של ההתניה היא כי בעל החשבון מורה לקופה למסור כספיו בקופה עם מותו לידי העזבון."

הכוונה היא כי העמית יציין מפורשות עת הוא פותח החשבון, כי במקרה של מוות יש לשלם הכספים לעזבונו. על העמית במקרה זה, להימנע מלנקוב בשמות מוטבים מוגדרים {ראה גם תמ"ש (ת"א-יפו) 19850/98 מירב שאבי נ' ג'רדלין שאבי, תק-מש 2002(2), 9 (2002); ת"ע (ת"א-יפו) 13080/99 עזבון המנוחה, הקרן לטיפול בחסויים נ' בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 2002(1), 2 (2002)}.

ב- תמ"ש (חד') 700/05 {ש' מ' נ' עזבון המנוחה פלונית באמצעות יורשיה ואח', תק-מש 2006(1), 9 (2006)} קבעה כב' השופטת שפרה גליק כי "קביעת מוטב בצוואה, הוא רק דרך של הודעה לחברת הביטוח או לקופת הגמל ולא מסמך "המכניס" את הזכויות בקופת הגמל בגדר העזבון" {ראה גם ע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פ"ד נד(5), 493 (2000)}.

ובהמשך דבריה:

"6. לעניות דעתי, בכך הוסרה אבן הנגף הראשונה מדרכי. כאמור, אינני מקבלת את הטענה שהזכרת שמות ילדי המנוחה בצוואתה, "הפכה" את הזכאות בקופות הגמל לחלק מהעזבון. לא התעלם מעיני הויכוח הקיים בפסיקה בין הגישה "הירושתית" לפרשנות סעיף 147 לחוק הירושה לבין הגישה "החוזית כלכלית" ואולם נדמה שויכוח זה אינו שייך לענייננו, ואין בו כדי לתת תשובה לטענת יורשי אלמוני ז"ל, לפיה עצם האיזכור בצוואה של קביעת מוטבים יש בה כדי להכליל כספי קופת הגמל בעזבון."

כאמור לעיל, היוצא מן הכלל הוא כי בעל החשבון יכול להתנות שהכספים הנמצאים בחשבון, יועברו לעזבון. ההתניה, המכלילה את כספי הקופה בעזבונו של בעל החשבון, יכולה להיכלל במסמך ההצטרפות. לפיכך, עולה השאלה האם התניה כאמור יכולה להיכלל בצוואה, ולאו דווקא במסמך ההצטרפות לקופה או במסמך אחר המופנה לקופה.

אנו סבורים כי ההתניה יכולה להיכלל בצוואה ובלבד שהודעה עליה תימסר לקופה במעמד ההתקשרות.

ב- בר"ע (חי') 1649/07 {ע' ר' עזבון המנוחה מ' א' ז"ל ואח', תק-מח 2007(3), 14016 (2007)} נפסק מפי כב' השופט י' עמית:

"האם כספי קופת הגמל הם חלק מהעזבון?
11. יש הגורסים כי על-מנת שכספי קופת הגמל יהיו חלק מהעזבון, נדרשת תניה מפורשת ביחסים החוזיים בין העמית לבין הקופה ויש הגורסים כי כאשר שינוי המוטב נעשה מכוחה של צוואה בלבד, אזי כספי הקופה נכללים בעזבון, ובלבד שההוראה בצוואה נוסחה באופן ברור - וראה בהרחבה בעניין כץ לעיל פסקה 9 לפסק-הדין.

הוראת סעיף 13 לתקנון שיאון קובעת כי:

'אין בהוראות סעיף 12 לעיל, משום הכללת הסכומים העומדים לזכותו של הנפטר בקופה לעזבונו.'

לטעמי, הוראת התקנון גוברת על הוראת סעיף 3 לצוואת המנוחה בה נאמר כי הכספים בקופות הגמל יהוו חלק מהעזבון - וראה דודי שורץ במאמרו "כספי ביטוח חיים, קופות גמל ודומיהם כמשאבים מלבר העזבון" עיוני משפט יח (1993), 259-251.

מכל מקום, למסקנה זו אין נפקות אופרטיבית-כספית במקרה שלפנינו (בהתחשב בכך שאין חובות לעזבון ואין תביעת מזונות מהעזבון), למעט העובדה שהכספים בשיאון לא אמורים להיכלל בפרטת העזבון כחלק מהעזבון. עם זאת, איני רואה מניעה לראות את מנהל העזבון בכובע של נאמן או שלוח מטעמה של המנוחה, לצורך חלוקת הכספים בין המוטבים, כפי שקבעה המנוחה בצוואתה."

2.3 ביטוח חיים
מלשונו של סעיף 147 לחוק הירושה, למדים אנו, כי תשלומים מכוחו של חוזה לביטוח חיים אינם נכללים בעזבון. תשלומים אלה, לא נכללים בכלל נכסי העזבון ונושי המנוח אינם רשאים להיפרע מהם {בש"א (יר') 8991/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדרוביץ' רבקה גיטל ואח', תק-של 2007(3), 4570 (2007)}.

2.4 פיצויי פיטורין
סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"5. עובד שנפטר (תיקונים: התשל"ז, התש"ם, התשע"ד (מס' 2))
(א) נפטר עובד, ישלם המעסיק לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לעניין זה - בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, ובאין בן זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר.
(ב) היו פיצויי פיטורים משתלמים לשאירים שאינם בן זוג או ילד התלוי כאמור, יופקדו הפיצויים בבית-הדין האזורי לעבודה ויינתנו לשאירים שיקבע בית-הדין האזורי לעבודה ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצב הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר.
(ג) פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון."

המחוקק העדיף את טובתם ורווחתם של שאירים או תלויים בעובד או במבוטח, על פני יורשיהם. מטעם זה, נקבעה אי-תחולה של דיני הירושה הכלליים, באופן מוחלט או באופן מסוייג, בנושאים שונים שהוסדרו בדיני הביטחון הסוציאלי.

לפיכך, נקבע בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, כי אם עובד נפטר, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו, וכי פיצויים אלה "לא יראו אותם כחלק מהעזבון" כאמור בסעיף-קטן 5(ג) לחוק פיצויי פיטורים {דב"ע נב/9-74 דניאל שחר - חברת מעדני דן בע"מ ואח', פד"ע כד 216; דב"ע נו/246-0 יורשי המנוחה בדיעה יוסף נ' המוסד לביטוח, תק-אר 96(3), 802 (1996)}.

2.5 קופת גמל
צבירת כספים בקופת הגמל יסודה בהסדר בין המיטיב, יוצר המשאבים, לבין קופת הגמל, ולפיו יקבע המיטיב מוטב שיהא זכאי לכספים הנצברים על-שמו בקופת הגמל, לאחר פטירת המיטיב ובכפוף לתנאי ההסדר {דודי שורץ "שינוי המוטב בקופת גמל ובביטוח חיים - דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה" עיוני משפט יז (1992), 345, 346}. בהיעדר התניה, לא יכללו כספים אלה בין נכסי העזבון, אף-על-פי שגם הם, כיתר נכסי המוריש, עוברים עם מותו.

ב- ע"ע 723/06 {עזבון המנוחה דליה באב"ד ז"ל ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, תק-אר 2008(1), 106 (2008)} בית-הדין האזורי דחה את תביעת המערערים תוך קביעה כי לפי סעיף 147 לחוק הירושה, כספי המנוחה שהצטברו בקרן אינם חלק מן העזבון, ולכן המערערים לא זכאים להם מכוח ירושה. בית-המשפט של ערעור דחה את הערעור.

2.6 קרן השתלמות
ב- ת"ע 2686/91 {פלונית ואח' נ' אלמונית ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (1993)} קבע בית-המשפט כי "על השאלה, אם קרן ההשתלמות היא בבחינת "עילה דומה" לעניין סעיפים 36(ב) לחוק החוזים ו- 14 לחוק הירושה" יש להשיב בחיוב. זאת ועוד:

"הן קופת קצבה והן קופת תגמולים הן קופות להן מפריש העובד במשך שנות עבודה סכומי כסף מתוך משכורתו, וסכומים אלה משתלמים לו בהמשך, על-פי רוב עם פרישתו ולעיתים, במקרים בהם נפטר החבר, הם ישתלמו ליורשיו. אף קופת קרן ההשתלמות היא קופה לה מפריש החבר במהלך שנות עבודתו סכומי כסף מתוך משכורתו, ואלה עומדים בהמשך לרשותו, או לרשות יורשיו, במקרה של פטירתו."
עוד קבע בית-המשפט כי:

"סעיף 147 לחוק הירושה קובע, שאם הותנה במפורש שסכום הכסף צריך להגיע לעזבון - כך יהיה. ואכן בעניינו הותנה כך במפורש בסעיף 6 לצוואה. המנוח הוסיף והודיע, כפי שצויין לעיל, בהודעה לקרן ביום 8.2.91, כי המבקשת הינה המוטב לכספי הקרן הצבורים לזכותו. לתוצאה זהה אנו מגיעים לפי הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים."