מינוי מנהל מיוחד

1. מבוא
המנהל המיוחד אינו מנהלה העצמאי של חברה סולבנטית. מנהל מיוחד אינו אלא "זרועו הארוכה" ועושה דברו של בית-המשפט של פירוק, אשר התמנה לתפקידו כדי לקדם את ענייני החברה בהגינות מירבית וחובת זהירות מוגברת, לטובת כל נושיה והקשורים בה.

יוער כי, המנהל המיוחד אינו "צד עצמאי" או "צד רגיל" להתדיינות משפטית, ואינו נשוא אינטרסים אישיים עצמאיים.[1]

כפי שנראה להלן, מינויו של מנהל מיוחד ניתן למצוא הן בפקודת פשיטת הרגל והן בפקודת החברות.

1.1 מינוי מנהל מיוחד על-פי פקודת פשיטת הרגל – סעיף 23 לפקודה
סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"23. מנהל מיוחד (תיקון: התשמ"ג)

(א) ראה הכונס הרשמי של נכסי חייב, שטיב נכסי החייב או עסקיו, או טובת הנושים דרך-כלל, מצריכים מינוי מנהל מיוחד לנכסים או לעסקים, זולת הכונס, רשאי הוא, למנות להם מנהל ולהגדיר את סמכויותיו; מנהל שנתמנה כאמור ישמש בתפקידו עד שהכונס, או הנאמן אם נתמנה, ישחררו אותו או יעבירוהו מכהונתו לפי שיקול-דעתם.

(ב) המנהל המיוחד יתן ערובה ודו"חות בדרך שיורה הכונס הרשמי.

(ג) המנהל המיוחד יקבל שכר כפי שיצווה הכונס הרשמי."

בעבר, מינוי המנהל המיוחד היה מותנה בבקשתו של נושה, אולם דרישה זו בוטלה, וכיום גם לכונס הרשמי שיקול-הדעת להחליט כי יש צורך במינוי מנהל מיוחד אף ללא כל בקשה חיצונית.

דוגמה לשיקול הכונס הרשמי למנות מנהל מיוחד ניתן למצוא ב-פש"ר (י-ם) 191/96[2]. באותו מקרה קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי בנסיבות המקרה "עשוי להיווצר מצב של ניגוד עניינים מסויים בין הבנק כנושה מובטח לבין הנושים הרגילים לגבי תנאי מכירת הדירה. הסיבה לכך היא כי מכירת הדירה באופן מהיר בתמורה פחותה מערכה המלא עשויה עדיין לכסות את מלוא החוב המובטח לבנק, בעוד הנושים הרגילים באופן טבעי מעוניינים במימוש מלוא ערך הדירה גם במחיר של שיהוי במכירה כדי שתיוותר יתרה לפרעון גם להם".

נוכח שיקולים אלה, קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי בשלב זה יפעל הכונס הרשמי כנאמן והוא יהיה רשאי לפנות לבית-המשפט בבקשה להורות על מינוי נאמן אחר או מנהל מיוחד תוך התייחסות לשיקול האמור, אם וכאשר ימצא לנכון לעשות כן, ובעצה אחת עם הנושה המובטח והנושים הרגילים.

על-פי סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל, מינוי מנהל מיוחד על-פי הפקודה יעשה על-ידי הכונס הרשמי ולא על-ידי בית-המשפט.

על-אף האמור לעיל, רואים אנו כי הלכה למעשה, מוגשת בקשה על-ידי הכנ"ר לבית-המשפט לאשר את מינוי המנהל המיוחד[3]. במקרים אחרים, רואים אנו כי מוגשות בקשות מטעם הנושים למנות מנהל מיוחד ולצורך זה, הכנ"ר נדרש ליתן הסכמתו[4] או אי-הסכמתו למינוי.

1.2 מינוי מנהל מיוחד על-פי דיני החברות - סעיף 318 לפקודה
בתקנה 1 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 העוסקת בהגדרות "מנהל מיוחד" מוגדר כמי שמונה לפי סעיף 318 לפקודה, או מי שמונה בידי בית-המשפט בהליך לפי סעיף 350 לחוק החברות כנאמן לביצוע הסדר נושים.

סעיף 318 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 קובע כדלקמן:

"318. מינוי מנהל מיוחד [177]

(א) הכונס הרשמי שנעשה מפרק, בין זמני ובין קבוע, ונוכח שטיב נכסי החברה או עסקיה, או ענייניהם של נושיה או משתתפיה דרך-כלל, מחייבים מינוי מנהל מיוחד מלבדו לנכסיה או לעסקיה יכול לבקש זאת מבית-המשפט, ועל סמך הבקשה רשאי בית-המשפט למנות מנהל מיוחד למשך הזמן שיורה ולהעניק לו כל סמכות, לרבות סמכויות של כונס נכסים ושל מנהל.

(ב) המנהל המיוחד יתן ערובה ויגיש דו"חות בצורה שיורה בית-המשפט ויקבל שכר שיקבע לו בית-המשפט."

בניגוד לפקודת פשיטת הרגל, רואים אנו כי על-פי פקודת החברות, בית-המשפט הוא הממנה את המנהל המיוחד ("ועל סמך הבקשה רשאי בית-המשפט למנות").

1.3 מהות תפקידו של המנהל המיוחד
מגוון התפקידים המוטלים על הכונס הרשמי, בו-זמנית, בפירוק או בשיקום חברות או בהליכי פשיטת רגל מצריכים את מינוי המנהל המיוחד, שנוטל את התפקיד הביצועי תחת פיקוחו של הכונס הרשמי ובית-המשפט.

המנהל המיוחד מתמנה כמנהל מקצועי לנכסי או עסקי פושטי רגל או חברה בהליכי פירוק ושיקום, ולא תמיד תועדף מקצועיות המנהל המיוחד בתחום החברה לה התמנה.

כך לדוגמה פש"ר (ת"א-יפו) 1398/02[5], עוסק בסוגיית מינוי מנהלים מיוחדים לבנק למסחר בע"מ (להלן: "הבנק") בפירוק זמני.

בקשתו הראשונה של המפרק הזמני היתה למנות בנקאי לשעבר, מר אליעזר איגרא כמנהל מיוחד יחיד. הבקשה נדחתה, כיוון שאין זה נכון למנות אדם עם קשר למערכת הבנקאית ויש לשקול למנות רואה חשבון או עורך-דין לתפקיד, שהם בעלי ניסיון בנקאי. עוד צויין כי אין זה ראוי למנות לתפקיד, לאור היקף הנושא, מורכבותו והאינטרסים השונים העלולים להתעורר בו, בעל תפקיד אחד כמנהל מיוחד.

הוגשה בקשה נוספת, למנות שני מנהלים מיוחדים כאשר אחד מהם הינו עורך-דין ברגמן והשני, בנקאי לשעבר. כב' השופטת ו' אלשייך ביקשה תצהירי הבנקאים לשעבר, הראשון המוצע והשני, בהם יובהר אם היה להם או יש להם קשר כלשהו עם בעלי תפקיד ונושאי משרה בבנק למסחר.

בתגובה מר אליעזר איגרא הסיר את מועמדותו ואילו מר אמיר גבע הצהיר כי אין לו ולא היה לו כל קשר עם בעלי תפקיד ונושאי משרה בבנק. אולם על-אף הצהרתו החזיק כב' בית-המשפט בקביעתו כי אין למנות בנקאי לשעבר לתפקיד המנהל המיוחד וכדבריו:

"כאשר מפרק זמני עותר למינוי מנהל מיוחד, הרי שזוהי בקשה ובה נכללת "המלצה" לזהות מנהל כזה או אחר. בסופו של דבר, שיקול-הדעת וההחלטה הסופיים הם בידי בית-המשפט.
בית-המשפט צריך לשקול את דרך התנהלות הדברים מאוחר יותר בעתיד, שעה שהפעולות והמעשים יעמדו במבחן היום יומי; זאת לרבות הניסיון והמקצועיות בתחום המאוד ספציפי הזה. בעלי התפקיד, וזאת לזכור, הם בעצם ידו הארוכה של בית-המשפט ובית-המשפט צריך לדאוג לכך, בין היתר, כי יהיו אלה בעלי תפקיד שמכירים את התפקיד ואת הנדרש ממנו, על-מנת שיחסך זמן יקר בפעולותיהם ובדיונים בבית-המשפט.
אין ספק שהפירוק הנוכחי רובו ככולו יתמקד בנושא חקירות, בדיקות והתחקות אחרי כספים שנעלמו וזו צריכה להיות מיומנותם של בעלי התפקיד – המנהלים המיוחדים...
בעל התפקיד הוא שצריך להיות בעל הכישורים. המסייע בידו צריך להיות גם הוא בעל כישורים, אך אלה יהיו לצורך מהלך מסויים, בקשה מסויימת או חקירה מסויימת. יותר מכך, עלול בהחלט להיווצר מצב שאם המנהל המיוחד יהיה רואה חשבון במקצועו, תחסכנה שעות עבודה לא מבוטלות מאותו רואה חשבון-יועץ אשר המפרק הזמני מבקש למנות לצד המנהלים המיוחדים...
לא תמיד מנהל מיוחד הוא בעל ידע ספציפי בנושאים בהם עוסקת החברה שם הוא התמנה כמנהל מיוחד."
בבקשה אחרת[6] באותו עניין של מינוי מנהל מיוחד לבנק למסחר, הרחיבה ופירטה כב' השופטת ו' אלשייך כדלקמן:

"פרטתי בהחלטותיי השונות מדוע אין מקום במקרה זה למנות בנקאי, הגם שדובר בבנקאים לשעבר לתפקיד המנהל המיוחד. בין היתר ציינתי ואני מחזיקה בדעתי, לפיה אם יתברר הצורך ביועץ לבעלי התפקיד, שיהא בעל ניסיון בנקאי, או אחר, ניתן יהיה לעתור למינוי כזה AD-HOC במהלך העניינים, כפי שנעשה דרך קבע בתיקי פירוק בהם יש צורך בכך.
אינני מוצאת לחזור על הנימוקים בהחלטותי הקודמות גם כאן, אלא אומר רק זאת; אף בעלי תפקידים שאינם עורכי-דין (ולעיתים אף עורכי-דין), נוהגים בתיקים מסוג זה להיות מיוצגים בבית-המשפט על-ידי עורכי-דין. גם הבקיאים שמביניהם בהליכי פירוק נוהגים כך, וסברתי כי אינני מחדשת דבר, גם במקרה זה.
בעלי התפקידים לסוגיהם, הינם בבחינת ידו הארוכה של בית-המשפט ונועדו לסייע לבית-המשפט בביצוע ובניהול הפעולות השוטפות והדחופות כאחת. כמעט כל פעולה אופרטיבית שלהם נדרשת לאישורו של בית-המשפט, ולא בכדי. לבית-המשפט מסור שיקול-הדעת, בסופו של יום, אם להעתר לבקשות של/וכנגד בעלי תפקידים או לדחותן.
לנגד עיני בית-המשפט עומד, לא פחות מאשר לנגד עיני בעלי התפקידים השונים, הצורך בהאדרת קופת הפרוק (או הכינוס) כך שבסופו של ההליך יוותרו סכומי כסף גדולים ככל האפשר לחלוקה בין הנושים, זאת לאחר תשלום כל ההוצאות ההכרחיות...
לבית-משפט אין עניין כלשהו בזהות אלא במיהות.
קרי, אין לבית-המשפט עניין אם ימונה א' או ב', ובלבד שכישוריו והתאמתו יהיו מירביים לצורך ביצוע התפקיד."
1.4 "מנהל מיוחד זמני" ומינוי מטעם הכונס הרשמי
מלבד המנהל המיוחד המוזכר בחקיקה, נעשה ניסיון בפסיקה ליצור מינוי נוסף של "מנהל מיוחד זמני", שאינו מעוגן בחוק, אף הוא ממונה על-ידי בית-המשפט.

ב-בש"א 3185/04[7] דנה כב' השופטת ו' אלשייך בבקשתם של אסכולה גרפיקדיזיין בע"מ למנות "מנהל מיוחד זמני" למכללה לאמנות ועיצוב ת"א (להלן: "העמותה").

במסגרת הבקשה גוללה מסכת סכסוכים, חובות העמותה, וקשיים בתפקוד העמותה.

העמותה הכחישה את הטענות והעלתה טענות נגד בדבר פעולות שלא כדין שנקטו המבקשים, שתרמו לקשייה של העמותה.

כב' השופטת ו' אלשייך דחתה את הטענה וקבעה:

"אקדים ואומר, כי הדין אינו מכיר בסעד של "מנהל מיוחד זמני"; אלא, שלא הייתי דוחה את הבקשה מטעם זה בלבד, באשר ברור מנוסח הבקשה, כי המבקשים מכוונים למעשה לסעד של מינוי מפרק זמני... אלא, שבנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום למינוי מפרק זמני... לכל היותר, הוכח כי העמותה נתונה בקשיים (אשר כרוכים כנראה גם בסכסוך בין הצדדים), ונטען כי קיים צורך "לשמור על המשך תפקודה" של העמותה. טענות אלו אין די בהם, ולו לכאורה, בכדי להקים עילה למינוי מפרק זמני, ואי-לכך אין מנוס מדחיית הבקשה."
כך נעשה ניסיון על-ידי בית-המשפט דווקא, למנות מנהל מיוחד שאינו ממונה מטעם בית-המשפט, אלא מטעם הכונס הרשמי. אף מינוי זה, כפי שנקבע ב-רע"א 9823/03[8] על-ידי כב' השופט א' ריבלין, אינו מעוגן בחוק, ובאם מתמנה על בית-המשפט שמינה את המנהל המיוחד לקבוע בפירוש את סמכויותיו ומגבלותיו.

במקרה זה הורה בית-המשפט המחוזי בירושלים על מינוי מנהל מיוחד לעמותה "ביקור חולים הוספיטל" והחליט שלא ליתן צו פירוק זמני.

בבקשה למינוי מפרק זמני טענו המבקשים כי מצבו הכלכלי של בית החולים בכי רע, והוא הגיע לאחרונה לכלל חדלות פירעון. חובותיו מגיעים לכ-180 מיליון ש"ח, מתוכם כלמעלה מ-100 מיליון ש"ח לרשויות המס, והיתר בעיקר לעובדים, ספקים ובנקים. מזה מספר חודשים לא משולמות כסדרן משכורות הצוות הרפואי ויתר העובדים, המלאי הרפואי של בית החולים ירד מתחת לרמה הנדרשת, ולאחרונה פג תוקפו של ביטוח האחריות המקצועית של הרופאים בבית החולים.

כונס הנכסים הרשמי תמך, אף הוא, בבקשה למינוי מפרק זמני לעמותה ואף הסכים להתמנות לתפקיד.

כאמור, בית-המשפט המחוזי קבע כי בשלב מוקדם זה לא מצויים בידו הנתונים הנדרשים להחלטה על מינוי מפרק זמני. עם זאת, לאור מצבה העגום של העמותה, הורה בית-המשפט על מינוי מנהל מיוחד מטעם כונס הנכסים הרשמי.

בית-המשפט הוסיף וקבע כי כונס הנכסים הרשמי, בתיאום עם שר האוצר, ימנה שני מנהלים מיוחדים לבית החולים, מנהל רפואי ומנהל אדמיניסטרטיבי. עד למינויים הספציפיים, הורה בית-המשפט לכונס הנכסים הרשמי להיכנס לבית החולים ולמלא כל פונקציה הנתונה על-פי כל דין, לצורך ניהול עמותה.

על החלטה זו הוגש הערעור.

לטענת כונס הנכסים הרשמי, מינוי מנהל מיוחד, בלא מתן צו פירוק זמני או קבוע, נעדר את הוודאות המשפטית הנדרשת בהליכי חדלות פירעון, שכן הדין אינו מכיר באישיות משפטית שסמכות האורגנים שלה מופקעת לטובת מנהל מיוחד שלא במסגרת הליכי הפירוק. כתוצאה מכך, אין מערכת נורמטיבית המסדירה את פעילותו של המנהל המיוחד. כך למשל, לא חל עיכוב ההליכים נגד העמותה, ולא ברור מה דין ההתחייבויות שייווצרו בתקופת כהונתו של המנהל המיוחד.

המשיבים 2 ו-3, העמותה ויו"ר העמותה, הרב מנחם פרוש, מתנגדים לבקשת רשות הערעור. לטענתם, ההסדר שקבע בית-המשפט המחוזי נקבע בגדר סמכותו הטבועה, והוא אף ההסדר ההולם ביותר. ומוסיפים וטוענים כי מינויו של מנהל מיוחד בלא מתן צו פירוק יאפשר את המשך הפעלתה ואת שיקומה של העמותה, ולעומת זאת מתן צו פירוק זמני יהא, לטענת המשיבים 2 ו-3 מעשה בלתי-הפיך שלא תהיה ממנו דרך חזרה.

כב' השופט א' ריבלין קבע כי מהחלטת בית-המשפט המחוזי עולה שהתכוון לתת סמכויות מלאות ומקיפות למנהל המיוחד שמינה לבית החולים, ודרך טובה לעשות כן היא מתן צו פירוק זמני. לאור הנ"ל נקבע כי התיק מוחזר "לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיכריע בשאלת הפירוק הזמני, ויקבע במפורט את סמכויותיו של המנהל המיוחד מטעם כונס הנכסים הרשמי. במובן זה הערעור התקבל".

1.5 תוצאות המינוי
בשאלה האם מינוי המנהל המיוחד משנה את סטטוס המקום אותו הוא מנהל, מבחינת ערכאת השיפוט וההסכמים החלים על המקום לו מונה מנהל מיוחד, עוסק עב' (ת"א-יפו) 6353/04[9] הדן בהשפעת מינויו של המנהל המיוחד על אפשרות תביעת קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ – בניהול מיוחד (להלן: קג"מ) בבית-הדין לעבודה ולא ברשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: רשות השיפוט).

המבקשים, קג"מ ושלום זינגר, המנהל המיוחד (להלן: המנהל המיוחד) עתרו לבית-הדין, בהמרצת פתיחה, בבקשה ליתן פסק-דין הצהרתי המצהיר על כך כי, המשיבה הפורמלית, רשות השיפוט, אינה מוסמכת לדון בתובענה ובבקשה לסעדים זמניים שעניינם, בין השאר, פיטורי צמצום אותם מבקשת קג"מ לבצע, ואשר הוגשו בפני רשות השיפוט נגד המבקשים.

ביום 23.7.2003 מינה הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר את מר שלום זינגר למנהל המיוחד של קג"מ, וזאת מכוח פרק ז1 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח).

כשנה אחר-כך הגישה ההסתדרות לרשות השיפוט בקשה לצווים זמניים נגד קג"מ והמנהל המיוחד שעניינם, בין השאר, מתן צו ארעי במעמד צד אחד בלבד וצו זמני להשעיית מכתבי פיטורים עד להכרעה בתיק העיקרי.

רשות השיפוט, במעמד צד אחד, החליטה להשעות את תוקפם של מכתבי הפיטורים שניתנו.

בתגובה פנו המבקשים לרשות השיפוט בטענה כי הם כופרים בסמכותו של רשות השיפוט לדון בתביעה ובסעדים הזמנים, ובסמכותו לתת את ההכרעה במעמד צד אחד, ועל-כן יפנו לבית-המשפט המוסמך לבוררות – הוא בית-הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, בעתירות המתאימות.

בתגובה נקבע דיון בפני רשות השיפוט במעמד שני הצדדים ונקבע כי שאלת הסמכות תידון כטענת סף.

טרם מועד הדיון הוגשה המרצת הפתיחה הנדונה.

בין נימוקי הבקשה נטען כי העילה למינויו של המנהל המיוחד הוא גירעונות ענק של מיליארדים שצברו קרנות הפנסיה וניהול כושל של ההסתדרות. על המנהל המיוחד, כמו גם על המנהלים המיוחדים האחרים, מפקחת המינהלה לקרנות הפנסיה שבהסדר, שמונתה על-פי חוק הפיקוח. לדברי המבקשים:

"הזיקה, וה"איזון" שהיו קיימים בין ההסתדרות, שרשות השיפוט היא מוסד ממוסדותיה, לבין קג"מ, שהיתה מוסד הסתדרותי שמנהליה מתמנים על-ידי ההסתדרות, חדלו להתקיים עם מינויו של המנהל המיוחד, שלו מוקנים כל הסמכויות והתפקידים שיש למנהל מורשה על-פי חוק הפיקוח, בנוסף לסמכויות ולתפקידים המוקנים למנהל עסקים, לדירקטוריון ולוועדותיו.
מינוי המנהל המיוחד, במסגרת ההסדר, שכלל חיוב קג"מ לפעול להורדת הגירעון האקטוארי שלה ולהתייעלות פעילותה, כתנאי להזרמה מסיבית של כספים מהמדינה, הביא, למעשה, לניתוק הזיקה והקשר שהיו בין קג"מ להסתדרות.
במסגרת ביטול הזיקה בין קג"מ להסתדרות, עם מינוי המנהל המיוחד, הופסקה כהונתם של כל חברי הדירקטוריון שמונו על-ידי הסתדרות, פוטר המנכ"ל שמונה על-ידי ההסתדרות, בוטלה ועדת ההשקעות שחבריה מונו על-ידי ההסתדרות, ומונתה ועדה חדשה שחבריה חיצוניים...
אין חולק כי המנהל המיוחד, עצמו, אישית ותפקודית, אינו קשור בהסכם בוררות כלשהו עם ההסתדרות, ואין לרשות השיפוט כל סמכות כלפיו.
כלל ראשון לקיומה של סמכות לבורר הוא קיומו של הסכם בוררות. אין חולק כי אין ולא היה בשום זמן הסכם בוררות כלשהו בין המנהל המיוחד להסתדרות. המנהל המיוחד לא הסכים מעולם והוא אינו מסכים כעת להתדיין בפני רשות השיפוט, אין לו כל חובה חוקית או הסכמית לעשות כן, ויש לקבוע כך ביחס אליו.
עולה אם כן, כי לא ניתן לברר את כל הסכסוך בפני רשות השיפוט, שאינה מוסמכת כלל לדון בתביעה כנגד המנהל המיוחד, אפילו היה הסכם בוררות עם קג"מ. מאחר ולא ניתן לברר את הטענות כלפי המנהל המיוחד בפני רשות השיפוט, מבלי למעט מטענת קג"מ כי רשות השיפוט נעדרת סמכות גם לגביה, הלכה פסוקה היא כי כאשר לא ניתן לדון בכל הסכסוך בפני הבורר, יש לדון בכל התביעות לפני בית-הדין."
בתשובתה, טוענת ההסתדרות, בין השאר, כי יש לדחות את המרצת הפתיחה, ולקבוע כי רשות השיפוט מוסמכת לדון בסכסוך בענייני העבודה בקג"מ, ובכללם בנושאים הכלולים בתביעה ובבקשה, וזאת, בין השאר, מהנימוקים הבאים:

"כל הסעדים המבוקשים הם נושאים ראויים לבוררות, והסכם הבוררות בין הצדדים, שהוא חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, תקף וחל ביחסים בין הצדדים. בנסיבות אלה, רשות השיפוט מוסמכת לדון בהליכים שהוגשו בפניה, וכל הסעדים שנתנה עד כה – תקפים... רשות השיפוט אף הוסמכה ליתן סעדים זמניים, כמו גם, לדון בפרשנותה של החוקה, ולכן היא גם הגורם השיפוטי שבפניו אף ניתן להביא את הסתייגות המבקשים לעצם הסמכות.
התביעה כנגד המנהל המיוחד, הוגשה מתוקף תפקידו כ"מנהל מיוחד" של קג"מ, אשר הוא כיום האורגן המרכזי שלה (ולצידו ועדה מנהלת) וסמכותו היא כסמכות המנכ"ל והדירקטוריון כאחד.
הסעדים, המבוקשים כנגד המנהל המיוחד, נובעים מעצם תפקידו כאורגן של המוסד הנתבע. הסמכות לדון בסכסוך זה קמה לרשות השיפוט, כשם שקמה לה סמכות לדון בהליכים כנגד יו"ר ההסתדרות, בתוקף תפקידו, כנגד יו"ר ועד עובדים כזה או אחר, וכשם שקמה לה הסמכות לדון וליתן סעד וצו המופנה לכל אורגן אחר במסגרת המוסדות שסמכותה חלה עליה. כך, גם קמה הסמכות כלפי המנהל המיוחד, כל עוד, הוא מכהן בתפקידו כמנהל המוסד וכמי שצריך להוציא לפועל את החלטות רשות השיפוט.
ההסתדרות סברה כי נכון לצרף את המנהל המיוחד כבעל דין, על-מנת לאפשר לו, במיוחד לאור מעמדו, כמנהל ודירקטוריון כאחד, לטעון את טענותיו גם כבעל דין, וזאת כדי למנוע, לאחר מכן, טענה כי לא נתנה לו הזדמנות להביא את טענותיו בפני רשות השיפוט...
מטרת מינוי המנהל המיוחד, כעולה מחוק הפיקוח, היתה לטפל בגירעונות האקטואריים, ולא בביטול הסכמים קיבוציים ופגיעה בזכויות העובדים. אין בחוק הפיקוח כל סמכות, לא למנהל המיוחד ואף לא למפקח, לחקור ב"ניהול הכושל" או להסיק מסקנות כלשהן מעניין זה...
יתרה מזאת, ביחסים שבין קג"מ לבין עובדיה, כל עוד, חוקת העבודה לא בוטלה, במפורש בהסכמת הצדדים כולם, עדיין החוקה חלה, וזאת, ללא קשר לשאלה מי ממנה את מנהליה ומי הם מנהליה.
גם אם הרקע למינוי המנהל המיוחד היה הניהול הכושל הקודם של הקרן – אין לכך כל נגיעה לזכויות העובדים ולהסכמים קיבוציים תקפים.
טענות המבקשים, על-פיהן, מינוי המנהל המיוחד הביא למעשה לניתוק הזיקה והקשר שהיו בין קג"מ להסתדרות, וכי השתנו הנסיבות במידה קיצונית, עד כדי כך, שנשמט הבסיס לקיומו של הסכם הבוררות – נאמרו כמסקנה עובדתית, ללא כל ביסוס או פירוט, ועל-כן יש לדחותן על-הסף...
טענת המבקשים, על-פיה, מינוי מנהל מורשה מפקיע את תוקף חוקת העבודה – אין לה כל בסיס עובדתי, הגיוני, ציבורי או משפטי. במקום שבו הצדדים ליחסי העבודה, ובכללם מנהל מורשה של קרן, רצו לקבוע כי סכסוכים יועברו אך ורק לבתי-הדין לעבודה, הדבר נקבע במפורש ולא במרומז, במשתמע או עקב "השתנות הנסיבות"."
בית-הדין לעבודה קבע:

"א. מטרת פרק ז' לחוק הפיקוח לטפל בגרעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי.
ב. הטיפול ייעשה באמצעות הסדר ייחודי לטיפול בכל הקרנות הגירעוניות, המתבסס על ההסדר הקיים בחוק הפיקוח לעניין חדלות פירעון של מבטח, ובהתאמות הנדרשות.
ג. במסגרת הסדר זה ימונה לקרנות הפנסיה הגירעוניות מנהל מיוחד, בדומה להוראה שבחוק הפיקוח, על-פיה, ניתן למנות מנהל מורשה למבטח שאינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו.
ד. המנהל המיוחד ינהל את עסקי הקרן הוותיקה שלה התמנה ויפעל לביצוע הוראות חוק הפיקוח ולהגשמת מטרותיו.
ה. למנהל תהיינה כל הסמכויות הנתונות למנהל מורשה של מבטח, בשינויים המחוייבים ובכפוף להוראות פרק ז'.
ו. במילוי סמכויותיו ובביצוע תפקידיו כמתחייב מחוק הפיקוח יפעל המנהל המיוחד לפי הנחיות המפקח.
ז. בנוסף יהיו למנהל המיוחד כל הסמכויות והתפקידים שיש למנהל עסקים במבטח, לדירקטוריון שלו ולוועדותיו.
ח. המנהל המיוחד יטפל בניהול השוטף של הקרן, לרבות בענייני עובדים, במסגרת סמכותו ותפקידיו כמנהל עסקים.
ט. פיטורי עובדים וצמצום עלויות העסקה, ככל שהם נעשים על-ידי המנהל המיוחד, במסגרת הניהול השוטף, אינם נושאים ו/או מטלות הנובעים ו/או נגזרים מ"סדר היום" המוטל על המנהל המיוחד, מכוח חוק הפיקוח, שכן הגירעונות האקטוארים של קרנות הפנסיה הוותיקות, לפחות, כעולה מחוק הפיקוח ומהצעת החוק, אינם קשורים לניהול כוח אדם. כמתחייב מהאמור, בנושאים של ניהול כוח אדם, לרבות פיטורי עובדים וצמצום עלויות העסקה, לא פועל המנהל המיוחד על-פי הנחיות המפקח, אלא במסגרת סמכויותיו כמנהל עסקים וכדירקטוריון של קג"מ.
משאין מחלוקת כי חוקת העבודה חלה ביחסי הצדדים, הרי שקיים הסכם בוררות בר-תוקף בין הצדדים, המתחייב מהוראת סעיף 21 לפרק 16 לחוקת העבודה, על-פיו יש ליישב את הסכסוכים בין קג"מ לבין עובדיה ברשות השיפוט של ההסתדרות.
נציין בהקשר זה כי התובענה והבקשה הוגשו נגד המנהל המיוחד כ"אורגן" של קג"מ ולא באופן אישי (שהרי אם בתביעה אישית עסקינן – גם לבית-הדין לעבודה אין סמכות לדון בה).
לא נעלם מעינינו עיקרון היסוד, שערכאה שיפוטית דנה בתביעה אשר יש לה סמכות לדון בה, ואי-השימוש בסמכות הוא החריג. הדברים יפים גם לענייננו. השאלה, לה נדרשנו ובה התחבטנו, לא מעט, היתה, האם, חרף סמכותה של רשות השיפוט לדון בתובענה ובבקשה שהוגשו בפניה – יש הצדקה, בנסיבות המקרה שבפנינו, שלא לאכוף את הסכם הבוררות.
מבלי לפגוע בתוקפו של הסכם הבוררות, אנו סבורים כי בנסיבותיו הספציפיות והחריגות של העניין שפנינו, במיוחד לאור העובדה כי קג"מ, בניהולו של המנהל המיוחד, מר ישראל זינגר, הנתבעים בהליכים שהוגשו לרשות השיפוט, יחד עם קרנות פנסיה וותיקות אחרות בניהול מיוחד, נמצאת בעימות משפטי חזיתי וישיר עם ההסתדרות, במסגרת התביעה שהוגשה ומתנהלת בבית-המשפט המחוזי בתיק 2270/03, אין רשות השיפוט, לדעתנו, הפורום הדיוני הנכון, בשלב זה, לדון בתובענה ובבקשה בתיקים 50/04 ו-49/04 שהוגשו בפניה...
אנו סבורים כי בנסיבותיו, המיוחדות והחריגות, של העניין הספציפי שבפנינו... יש כדי להצדיק קיומו של הדיון בבית-הדין לעבודה."
1.6 המנהל המיוחד ומעמדו מול בעלי התפקידים
מעמדו של המנהל במיוחד מול מינוי בעלי תפקידים אחרים נדון ב-ע"א 30/03[10].

במקרה זה נדונה בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש כונס הנכסים שמונה על-ידי ראש ההוצאה לפועל לגבי החלטת בית-המשפט המחוזי לבטל את עסקת המכר שביצע הכונס מטעם ההוצאה לפועל, על-פי בקשת המנהל המיוחד.

במקרה הנדון נמלטו בני הזוג אליאס-זדה ("החייבים") מהארץ בהותירם חובות רבים.

ניתן נגדם צו כינוס, ומונה כונס נכסים, כשהמשיב 1 מונה מנהל מיוחד לנכסי החייבים. המבקשים, הנימנים על נושי החייבים, פתחו בהליכי מימוש משכנתה לטובתם על נכס מקרקעין של החייבים.

ראש ההוצל"פ, שלא ידע על מינוי כונס הנכסים והמנהל המיוחד, מינה כונס נכסים לצורך מימוש המשכנתה והנכס נמכר על ידו לשוכר.

המנהל המיוחד ביקש מבית-המשפט להורות על ביטול הליכי מימוש המשכנתה, וביטול עסקת המכר שנעשתה, בטענה כי הכונס לא איפשר למנהל המיוחד ולנאמן לבדוק את הנכס כאמור ואף לבחון את עצם תוקפו של השיעבוד שהינו שנוי במחלוקת. כמו-כן טען המנהל המיוחד כי מחיר הנכס נמוך באופן משמעותי משוויו האמיתי בשוק ומכאן שיש גם חשד לאי-כשרות העסקה.

בית-המשפט המחוזי קבע כי הליך המכר אינו יכול לעמוד, והורה על ביטול העסקה ועל חובת השבה של מלוא דמי המכר לרוכש.

על כך הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

לטענת מבקשי עיכוב הביצוע, אם ישיבו עתה את כספי הקנייה לידי הרוכש כפי שהורה בית-המשפט, קיים חשש כי לא ניתן יהיה להחזיר מצב לקדמותו אם יזכו בערעור, וכאשר ייקבע כי המשכנתה על הנכס תקפה, יתקשו למכור את הנכס במחיר דומה למחיר העסקה הנוכחית ולא יהיה מי שיפצה על ניזקם. לעומת זאת, מעיכוב החלטת בית-משפט קמא לא יגרם נזק שכן הנכס לא יימכר בטרם תינתן החלטה בהליך הצפוי לביטול המשכנתה, ובינתיים כספי המכר יישמרו בפיקדון.

המנהל המיוחד טען כי סיכויי הערעור קלושים מן הטעם שמדובר במשכנתה שלא נרשמה כדין ואינה תקפה כלפי הנאמן, והכונס הסתיר מהמנהל המיוחד את עסקת המכר ופעל שלא בתום-לב.

מבחינת מאזן הנוחות, טען המנהל המיוחד כי הנזק הצפוי לקופת הכינוס אם יעוכב הביצוע גדול מנזק המבקשים אם לא ינתן עיכוב ביצוע. אם יתברר כי המשכנתה כשרה והערעור יתקבל, המבקשים צפויים לזכות בסכום גבוה יותר ממימוש הנכס על-פי הצעות המנהל המיוחד. מצד שני, אם תעוכב החלטת בית-משפט קמא, לא ניתן יהיה להפיק פירות מהנכס במשך מספר שנים עד לסיום ההליכים המשפטיים, ויש בכך פגיעה שאינה בת-פיצוי בנושים.

כב' השופטת א' פרוקצ'יה קבעה כי אכן סיכויי הערעור על החלטת בית-המשפט אינם טובים; וגם מבחינת מאזן הנוחות – היה ויעוכב ביצוע ההחלטה, יגרם נזק לקופת הכינוס בכך שיהיה קושי להפיק פירות מהנכס עד לסיום ההליכים וכדבריה:

"יוצא, איפוא, כי ביצוע ההחלטה על דרך ביטול עסקת המכר כבר עתה אינו צופן בחובו נזק בלתי-הפיך למבקשים אם ערעורם יתקבל. מסקנה זו, על רקע העיקרון כי, דרך-כלל, פסק-דין יש לבצע, והגשת ערעור אינה עילה לעיכובו, מביאים לדחיית הבקשה."
2. כשירות להתמנות
מעיון בתקנות פשיטת הרגל לא מצאנו כל התייחסות לתנאי כשירות למנהל המיוחד.

לעומת זאת, בדיני חברות מצאנו את תקנה 2(א)(2) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981.

על-פי תקנה זו כשיר להתמנות כמנהל מיוחד, כל אדם שלו ניסיון מוכח בניהול עסק או בנושאים כלכליים, מסחריים או מינהליים הדרושים למילוי תפקידו באותו עניין.

3. בקשה למינוי מנהל מיוחד
סעיף 318 לפקודת החברות קובע כי הכונס הרשמי רשאי לבקש מבית-המשפט למנות מנהל מיוחד לעסקי החברה ונכסיה אם הוא משמש כמפרקה (הזמני או הקבוע) של החברה, וטיב נכסי החברה, עסקיה או ענייני נושיה או משתתפיה מחייבים מינוי מנהל מיוחד מלבדו.

תקנה 22 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, העוסקת בבקשה למינוי מנהל מיוחד, קובעת כי בבקשה למינוי מנהל מיוחד לפי סעיף 318 לפקודה, על הכונס הרשמי לפרט את הנימוקים המחייבים את המינוי.


[1] פש"ר (ת"א-יפו) 2043/01 יוחאי פלג נ' גן אורנים, תק-מח 2002(2), 4796, 4798 (2002).
[2] פש"ר (י-ם) 191/96 בנק ירושלים ונושים שונים נ' לקס, תק-מח 97(2), 991 (1997).
[3] פש"ר (מחוזי חי') 989-08 סיגל אברהם נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2008(4), 13613 (2008); פש"ר (מחוזי חי') 1177-07 כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה נ' יצחק דוד קרויטורו, תק-מח 2008(4), 12371 (2008).
[4] פש"ר (מחוזי חי') 505-08 משרד האוצר-אגף מס הכנסה נ' זאנה שמואל סטפן, תק-מח 2008(4), 14509 (2008); פש"ר (מחוזי חי') 349/08 משיטה שלום חי (החייב) נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2008(2), 14728 (2008).

[5] פש"ר (ת"א-יפו) 1398/02 הבנק למסחר נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 1418 (2002).
[6] בש"א (ת"א-יפו) 10212/02 כונס הנכסים נ' בנק למסחר, תק-מח 2002(2), 1917 (2002).
[7] פש"ר (ת"א-יפו) 1131/04 אסכולה – גרפיקדיזיין בע"מ ואח' נ' המכללה לאמנות ועיצוב ת"א אסכולה – מימד ואח', תק-מח 2004(1), 6350 (2004).
[8] רע"א 9823/03 הכונס הרשמי נ' פרופ' שמואל אדלר ו-20 אח', תק-על 2003(3), 74 (2003).
[9] עב' (ת"א-יפו) 6353/04 קרן הגימלאות המרכזית של עובדים ההסתדרות בע"מ בניהול מיוחד ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, תק-עב 2004(3), 1003, 1022 (2004).
[10] ע"א 30/03 נבה נגיב נ' עורך-דין גדעון פישר מנהל מיוחד לנכסי החייבים, תק-על 2003(2), 388 (2003).