מיהו עד מומחה

תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"125. הגדרות (168)
בפרק זה -
"מומחה" - רופא, מומחה רפואי, או מי שעוסק כמומחה בנושא שבמדע, במחקר, באומנות או במקצוע;
"מומחה רפואי" - רופא בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973."

עד מומחה הוא מי שעדותו קבילה ורלבנטית למרות שאין ברשותו בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות עליהן נסוב המשפט בו הוא נקרא להעיד.

למעשה, קיימים שני סוגי עדים מומחים: האחד, המומחה במובן הקלאסי - אדם שהתמחה במדע או במקצוע בעל תואר ודיפלומה, שבתי-המשפט נזקקים לעדותם כאשר הם מחווים את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת. השני, אנשים אחרים שבדרך זו או אחרת רכשו מידע כללי בנושא מסויים ובית-המשפט סבור כי יוכל להפיק תועלת מדרך ניסיונם {ראה גם ע"א 745/82 שחר נ' בור, פ"ד מ(2), 46 (1986); ת"א 2681/02 בנק לאומי נ' אלרם סוכנות לביטוח בע"מ, פדאור 04(20), 222 (2004)}.

בהערת אגב, נציין כי אנו סבורים כי יש לקרוא תקנות 125 ו-127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "לתקסד"א" או "התקנות") בכפיפה אחת עם הוראותיו של סימן ג' לפקודת הראיות העוסק בעדויות מומחים, לרבות מומחים רפואיים, ועובדי ציבור. לשונו של סעיף 22 לפקודת ראיות מלמדת כי ניתן גם ניתן להגיש כראיה במשפט חוות-דעת או תעודות רופא שנעשו מחוץ לישראל ובלבד שאושרו על-ידי נציג ישראלי, כאמור. ברי כי חוות-דעת או תעודות רופא מעין אלה, ייתכן ויוכנו על-ידי מומחים ששמותיהם אינם מופיעים בפנקס המומחים הרפואיים של מדינת ישראל והמחוקק הישראלי, בהיותו מודע לנקודה הזו, איפשר הגשתן כראיה בהליכים משפטיים {ת"א 13088/99 סראחין רבחי דאוד עבדאללה נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פדאור 02(11), 813 (2002)}.

יש הסבורים כי המומחה אינו נדרש כלל להיות מומחה באותה תת-התמחות ספציפית המהווה חלק מנושאי חוות-דעתו. עקבות ראשונים לגישה זו קיימים בפסק-דינו של כב' השופט ג' קלינג ב- ת"א 1171/89 {זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, דינים מחוזי לב(3), 182} שם נקבע כי כיום, אין קץ להתמחויות בתחומים שונים, ואין קביעה כי יש תת-התמחות שאינה מנת חלקו של מומחה, האומרת כי אין לקבל חוות-דעתו של אותו מומחה המתייחסת לאותן תת-התמחויות.

זאת ועוד. כל המשמעות של קיומן של אותן תת התמחויות היא שכאשר בפני בית-המשפט שתי חוות-דעת, אחת של המומחה הכללי והשניה של מי שהתמחה בתחום צר יותר, עשוי בית-המשפט ליתן משקל יתר לחוות-הדעת בתחומה של תת-המומחיות.

עוד נקבע כי אין מקום לקבוע כי קיומה של תת-התמחות שוללת את האפשרות להיזקק לחוות-דעת של מי שאינו עוסק באותה תת-התמחות.

גישתו כאמור של כב' השופט ג' קלינג אושרה ב- ע"א 1722/99 {זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, דינים עליון נט 369}. כב' השופט מ' חשין קבע כי דעתו כדעת כב' השופט ג' קלינג. לגישתו של כב' השופט מ' חשין "בתחום עיסוק פלוני יש מומחים "כלליים", ויש מומחים "ספציפיים" בתת-מומחיות שבאותו תחום עיסוק. אפשר כי בנסיבות מסויימות יבכר בית-משפט מומחה "ספציפי" על מומחה "כללי", והוא כאשר השניים מתייצבים ומעלים לפניו סברות נוגדות. לא כך הוא מקום שמתייצב לפני בית-משפט אך מומחה "כללי" בלבד, שבית-המשפט יכול שיקבל את חוות-דעתו גם לעניינה של תת-מומחיות שבתחום עיסוקו. אם כך ככלל, לא-כל-שכן שסרנה נתמנה כמומחה בהסכמת בעלי הדין. לו אחרת אמרנו, כי-אז פסלנו במחי-קולמוס כל חוות-דעת מומחה בתחום שיש בו תת-מומחיות. והיכן היא המומחיות שלא התפתחו בגדרה תת-מומחיות? וכך, משידענו כי דיור לעולה לא ביקשה היתר להגיש חוות-דעת של מומחה "ספציפי" – חוות-דעת הנוגדת את חוות-דעתו של סרנה – נוסיף ונדע כי צדק בית-המשפט המחוזי משראה לסמוך מסקנות על חוות-הדעת שהונחה לפניו. בסוף-כל-הסופות, נושאי איטום ואקוסטיקה בבניין נמצאים בתחום עיסוקו הרחב של מהנדס בניין כסרנה. לו היה סרנה מחווה דעתו בשאלה מתחומי הפילוסופיה, המשפטים או הביולוגיה ימית – ובהניחנו כי לא קנה ידע ומומחיות אף באחד מנושאים אלה – אמרנו אחרת. לא כן בענייננו."

כדי שחוות-דעת תתקבל כעדות מומחה, יש להוכיח שלנותנה הידע הדרוש בתחום שעליו הוא מעיד {ת"א (י-ם) 262/94 לייזר נ' עיריית הרצליה, תק-מח 96(1), 1521 (1996)}.

ישנם "מומחים" שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשר בתי-משפט נזקקים לעדותם כאשר מחווים הם את דעתם על נושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת.

יחד-עם-זאת, עד "מומחה" אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועו או בתור חובבן או בדרך אחרת, רכש מידע כללי בנושא מסויים - ייתכן ובית-המשפט יזמינו או יקבל את עדותו כעדות מומחה. בכך יוכל בית-המשפט להפיק תועלת מפרי ניסיונו של ה"מומחה" בבואו להחליט בנושא העומד בפניו {ראה למשל, ע"א 745/82 שחר נ' בור, פ"ד מ(2), 46 (1986)}.

המומחה, אשר עורך הבדיקה הנדרשת ומציג תוצאותיה בפני בית-המשפט, נדרש לרכוש אמונו של בית-המשפט ולהפוך את בית-המשפט שותף למסקנותיו. על המומחה להכניס את השופט לסוד מומחיותו, לחשוף בפניו הן את החיובי והן את השלילי שבממצאיו, ולשתף את בית-המשפט בהתלבטויותיו באשר למסקנות אלה ואחרות {ראה ע"פ 410/72 מדינת ישראל נ' קיזל, פ"ד כח(1), 256 (1973)}.

בהתאם, צד להליך, המבקש להוכיח טענותיו באמצעות חוות-דעת שבמומחיות, יבחן כישוריו של העד המומחה, בקיאותו בסוגיה הנדונה ונכונותו לערוך מחקר מקיף בנסיבות המקרה הספציפי, בטרם יגיש חוות-דעתו כראיה לבית-המשפט.

העד המומחה מחוייב אף הוא, הגם שעד "מטעם" הוא, להבהיר לצד הנוגע בדבר תחומי מומחיותו והיקפיה, בהתייחס לסוגיה נשוא הדיון, בטרם ייתן שירותיו לבעל הדין ולבית-המשפט, כמי שמסייע, בסופו של יום, בהשגת משפט צדק {ת"א (מחוזי יר') 1338/97 ע' ס' נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים, תק-מח 2009(2), 134, 149 (2009)}.

כפי שנראה להלן בחיבור זה, ידע ניתן לרכוש לא רק בהשכלה אקדמאית או בהכשרה טכנית מיוחדת, אלא גם מתוך ניסיון ממשי בצירוף לימוד עצמי {ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4), 221 (1988)}.

כך למשל, ב- ע"פ 347/88 {דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4), 221 (1988)} נתקבלה עדותו של ראש יחידה לזיהוי פלילי במשטרה בעניין השוואת תמונתו של "איוון האיום" לתמונתו של דמיאניוק, על-אף שמדובר "רק" בשוטר, שאינו מדען ושאין לו רקע של לימודי אנתרופולוגיה.

עוד נקבע, כי בכל זאת יש לשוטר יתרון על-פני ההדיוט, והוא נעוץ בניסיונו הרב שכן במהלך עבודתו התבונן ב- 5,000 תצלומים וניתח אותם. ניסיונו זה מאפשר להכיר בו כב"עד מומחה".

ב- בש"א (י-ם) 4407/99 {דסטיני השקעות (1993) בע"מ נ' הראל, תק-מח 2000(2), 29452 (2000)} קבע בית-המשפט כי "תחום הכלכלה והבנקאות אמנם הוא תחום הנלמד גם במסגרות פורמאליות, ואולם המידע הרלבנטי המופיע בחוות-דעתו של מר אברהם הינו מידע המגיע לאדם מתוך ניסיונו המקצועי במערכת הבנקאות. בית-המשפט רשאי להיעזר בעדותו של מי שצבר ניסיון במערכת הבנקאית".

על-אף האמור לעיל, נדגיש כי כאשר מדובר במומחה כזה או אחר, עדותו של המומחה תישקל על-ידי בית-המשפט לגופה ובהתאם לנסיבות המקרה. בין שאר השיקולים בית-המשפט יבחן את מומחיות המומחה; שיטות העבודה בהן נקט לקראת גיבוש חוות-הדעת; הגיונה של המסקנה כשהיא משתזרת במכלול הראיות {ע"פ 436/88 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1), 553 (1989)}.

ב- תא"מ (שלום אשד') 1019-09 {חב' פירות דהן ובניו בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 22839 (2010)} קבע כב' השופט אריאל ברגנר כי על-פי תקנה 125 לתקסד"א הוגדר "מומחה" בין השאר כמי שעוסק כמומחה בנושא שבמדע, במחקר, באומנות או במקצוע. תקנה זו אינה מחייבת מומחה להיות בעל תואר "מהנדס" או כל תואר אקדמי אחר. מומחה יכול להיות כך גם אם הוא עוסק כמומחה במקצועו.

במקרה דנן, העד מר אטיאס העיד כי הוא עוסק בתחום מכונאות מעל ל- 40 שנה ולפיכך, לא ניתן כבר בשלב זה לקבוע כי אינו יכול להיות מומחה במקצועו ובשים לב כי השאלה מהי מידת מומחיותו ומקצועיותו של העד תיבחן, אם יהיה צורך בכך, במסגרת שקילת עדותו בפסק-הדין הסופי.

ב- ע"פ 6147/07 {שמעון אביסידריס נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 70, 84 (2009)} קבעה כב' השופטת מ' נאור כי אין בידה לקבל את טענות המערער כנגד קביעת בית-המשפט כי אין הוא רואה בעדים סורסקי ולוז'נסקי, אשר הובאו מטעם המערער לשם חיזוק גרסתו לקיום מאבק, כמומחים בתחום עליו העידו.

כב' השופטת מ' נאור הדגישה כי חוות-דעת מומחה נסמכת, מטבע הדברים, על עובדות והערכות ועל-כן, שקילת אמינותה וטיבה של עדות מומחה, ככל עדות, מסורה לערכאה הדיונית {ראה למשל, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)}.

ואולם, בטרם יעשה כן, נדרש ראשית בית-המשפט לבחון כי העד המופיע לפניו הוא אכן "רופא, מומחה רפואי, או מי שעוסק כמומחה בנושא שבמדע, במחקר, באמנות או במקצוע" כאמור בתקנה 125 לתקסד"א. לשם כך, בוחן בית-המשפט כעניין שבעובדה האם ניסיונו של המומחה בתחום בו עוסקת עדותו - הוא מומחיותו - מקנה לו את הסמכות המקצועית לתת הערכות שכאלה. ללא ניסיון זה, אין דבריו מהווים אלא דעה ותו לא {ראה ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4), 563, 570 (1998)}.

ב- בש"א (שלום ת"א) 214522/09 {מדינת ישראל נ' ת' א' ג', תק-של 2009(2), 30102 (2009)} קבעה כב' השופטת אגי זהבה כי היא מסופקת אם נוהלי עבודת המשטרה בחקירת רצח, יכולים להיות נושא ל"חוות-דעת מומחה" כמשמעות פקודת הראיות ותקנות סדר הדין האזרחי.

אף אם תניח, כי מדובר בשאלה ש"בידיעה מקצועית", וכי ידיעת נוהלי עבודת המשטרה הינם נושא מצריך כשירות הנרכשת הן בלימודים והן בניסיון ממשי ואינם עניין שבית-המשפט מסוגל להכריע בו בהתבסס על ידיעות כלליות כמו שיש לכל אדם משכיל הרי שגם אז חורגת חוות-הדעת של עו"ד חדד מן המותר, בקבעו קביעות המתייחסות לאמיתות המסמכים, ולאותנטיות שלהם.

תפקיד זה מסור בלעדית בידי בית-המשפט, אשר יכריע בעניין לאחר שמיעת העדים הרלוונטיים. אין המומחה מטעם אחד הצדדים יכול לנכס לעצמו את ההחלטה אם מסמך מסויים הינו "מפוברק" אם לאו, במסווה חיווי-דעה מקצועי.

המומחה מגיע למסקנה כי המסמכים אינם אותנטיים אלא "מפוברקים" בעיקר על יסוד העובדה שלא נמצא יומן חקירה, ועל-כן אין רישום מדוייק של כל המסמכים שנכללו בתיק החקירה, ולא ניתן לבסס קיומם של המסמכים בזמן אמת, ועל סטיה מנוהלי העבודה המקובלים ו/או הנהוגים במשטרה. מסקנה זו היא מסקנה שיפוטית - ואינה בגדר חיווי-דעה מקצועי.

המומחה יכול לכל היותר, לחוות-דעתו על נוהלי העבודה המקובלים במשטרה או שהיו מקובלים בזמנו בעת מילוי תפקידו. את המסקנות המתבקשות יוציא בית-המשפט לאחר שמיעת הראיות. לאור הנ"ל, יש להורות על משיכת מסמך חוות-הדעת של עורך-דין מישל חדד - בנוסחו כפי שהוגש.

ב- ת"א (שלום חי') 9021/06 {ברק דוד נ' אדהם שלבי, תק-של 2008(2), 12525 (2008)} קבעה כב' השופטת אריקה פריאל כי העובדה שהעד עקיבא מסתמך על ניסיונו אינה פוסלת כשלעצמה את חוות-דעתו. ואולם, זולת אמירתו לא הוצגו נתונים מהם ניתן להסיק כי אכן רכש ידע וניסיון שהופכים אותו לבר-סמכא בענייני איטום.

מעדותו אף התברר כי עד למועד הרלוונטי עבד כחמש שנים בלבד בעבודות איטום. יתירה מכך, חלק מהעובדות עליהן סמך את חוות-דעתו התבררו כלא נכונות וכך גם מסקנותיו {כגון קיומה של "יריעה קרועה" סמוך לאחד המוקדים דרכה חדרו מים לטענתו או מסקנתו כי פריסת יריעות חדשות בכל גג הבניין לא היתה נחוצה}.

לא זו אף זו, עקיבא הוא הקבלן אשר ביצע את התיקונים בגג לפי הזמנת התובע ולכן יש להתייחס לחוות-דעתו ולעדותו במשנה זהירות. במקרה דנן, לא הוכח איפוא כי עקיבא הינו בגדר מומחה לעבודות איטום וגם אם כן, הרי שחוות דעתו התבררה כמגמתית ובלתי-מבוססת ולכן לא ניתן לקבוע ממצאים על פיה.