הספריה המשפטית
דיני פטנטים ומדגמים

הפרקים שבספר:

דיני פטנטים ומדגמים - מבוא

דין הפטנטים וההגנה המוענקת על פיו לבעל הפטנט הוא ענף אחד בשדה משפטי רחב יותר - דיני הקניין הרוחני - המעניקים הגנה על תוצר רוחני שעשוי להיות בעל ערך כלכלי. זכות הקניין הרוחני, ככל זכות קניין אחרת, היא מסוג הזכויות ה"מיוחסות" הנהנות מהגנה חוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מורה אותנו שלא לפגוע בה {סעיף 3 לחוק}. אלא שההגנה על הקניין הרוחני ועל סימני המסחר בכלל זה, מתנגשת מעצם טיבה וטבעה עם זכות חוקתית אחרת - חופש העיסוק והזכות לתחרות חופשית הנגזרת ממנו {ראו ע"א 9191/03 V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6), 869, 877 (2004)}. כמו-כן, הענקת מונופול רחב שוליים לבעל הקניין הרוחני לעשות שימוש ייחודי בקניינו זה, יש בה כדי לפגוע בקיומו של שוק מוצרים חופשי ומגוון המסייע בפיתוח הכלכלה וחיי המסחר.

מבין כל ההגנות בדיני הקניין הרוחני, התחום שמגן באופן הנרחב ביותר על זכויותיו של יוצר הרעיון, הוא תחום הפטנטים. דהיינו, כאשר מבשיל רעיון של יוצר ל"אמצאה", באופן שיש בה משום התקדמות בתחומהּ, ומקורהּ הוא במוחו של היוצר, הרי שהוא זכאי לרשום אותה אצל רשם הפטנטים. בהקשר זה, ראו הבחנה דומה {Leaffer, בעמ' 83}:

"In other words, we should not allow a creator of inherently patentable subject matter, i.e, a system or process, to use copyright law to circumvent the patent system".
{ע"א 2682/11 עיריית פתח תקוה נ' הרי זיסו, תק-על 2013(2), 8139 (2013)}

בית-המשפט העליון הבהיר בשורה של הלכות את התכלית של שיטת הפטנטים, אשר נועדה להשיג שלוש מטרות המקדמות את האינטרס הציבורי: א) עידוד להמציא אמצאות; ב) עידוד לנצל את האמצאה בלא חשש ממתחרים; ג) עידוד לגלות לחברה את האמצאה, שתהפוך לנחלת הכלל בתום תקופת הפטנט {ראה: בג"ץ 280/60 אביק בע"מ נ' הרשות המוסמכת ליבוא תכשירי רוקחות, פ"ד טו 1323, 1336 (1961); ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4), 729, 743-742 (1987); ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2), 846, 854-852 (1990) (להלן: "עניין שכטר"); וכן ראה ת"א (יר') 613/93 טבעול נ' שמיר, פ"ד 99(3), 680 (1999) (להלן: "עניין טבעול")}. על-מנת להשיג מטרות אלו, יש צורך להעניק לבעל הפטנט זכות יעילה, שתהווה תמריץ של ממש להשקיע בפיתוח אמצאות, לגלותן לציבור וליישמן בישראל - זכות שאף תהווה תגמול נאות עבור ההשקעה בפיתוח האמצאה.

עם-זאת, בית-המשפט העליון הדגיש, כמעט באותה נשימה, את הפן השני העומד בבסיס שיטת הפטנטים, קרי: האינטרס החברתי-כלכלי החשוב למנוע הענקת מונופולין בלתי-מוצדק אשר פוגע בתחרות החופשית, ומהווה אבן-נגף להתפתחות טכנולוגית {ראה: ע"א 217/86 הנ"ל בעניין שכטר, בעמ' 854; ע"א 793/86 מ. פורת נ' צמל בע"מ, פ"ד מד(4), 578, 589 (1990); ע"א 7614/96 צחורי נ' רגבה, פ"ד נד(3), 721, 741 (2000) (להלן: "עניין רגבה"); ת"א (יר') 613/93 הנ"ל בעניין טבעול, בעמ' 10-9, בו הדגישה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את חשיבותה של התחרות החופשית לכלכלה הלאומית}.

עוד הדגיש בית-המשפט העליון ב- ע"א 7614/96 הנ"ל בעניין רגבה, בעמ' 741, את הצורך לאזן בין ההגנה על הקניין הרוחני, לבין הפגיעה בחופש העיסוק של כלל הציבור, הנפגע מן המונופולין הנובע ממתן זכות הקניין הרוחני. כב' השופט א' מצא הדגיש כי חופש העיסוק מהווה זכות יסוד, וכי "מחופש העיסוק נגזר גם חופש התחרות, שהוא האנטיתזה למונופולין, ושקיומו מהווה תנאי-בלעדיו-אין לקידום אינטרסים חברתיים, משקיים וצרכניים חשובים".
הפגיעה בחופש העיסוק הנובעת מקיומה של זכות קניין רוחני, והצורך לאזן בין השניים, הובהרה על-ידי בית-המשפט גם ב- רע"א 2687/92 {גבע נ' חב' וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251, 272 (1993)}.

ב- ע"א 427/86 {בלאס נ' קיבוץ דן, פ"ד מג(3), 323, 336-335 (1989)} נפסק כי האיזון שהושג בחוק הפטנטים בין האינטרס הציבורי שבהגנת הקניין הרוחני לבין האינטרס הציבורי שבתחרות החופשית, מופר כאשר בעל הקניין הרוחני מנסה להשיג הארכה של תקופת המונופולין שנקבעה בחוק, על-ידי גביית תמלוגים לאחר פקיעת הפטנט. כב' השופט י' מלץ פסק:

"... כדי להגן על אינטרס זה (התחרות החופשית - ע.ב) בחר המחוקק להגביל את המונופולין הניתן לממציא; במונופולין מוגבל זה נמצא האיזון האופטימאלי - בעיני המחוקק - בין שני האינטרסים המתנגשים...
... יש איפוא בכל פעולה המהווה סטיה מתקופה זו כדי להטות את כפות המאזניים מהאיזון הנאות ולהזיק יתר על המידה לאחד האינטרסים הציבוריים ששיטת הפטנטים באה להגן עליהם...
כל הארכה של המונופולין מעבר לתקופה האופטימלית היא בהכרח מזיקה יתר-על-המידה לאינטרס הציבורי בתחרות חופשית, ולפיכך, אף היא פסולה... כאשר בעל הפטנט מנצל את המונופולין הניתן לו לחייב אדם אחר לשלם עבור שימושו באמצאה בתקופה לאחר הפטנט, הוא שולל את זכותו של הלה, כחלק מן הציבור, להשתמש חופשית באמצאה באותה תקופה. מעל לזאת, ניצול זה עלול לגרור לייקור המוצר, המבוסס על האמצאה... בזה ייגרם נזק לציבור כולו, שלא היה צריך לשאת בעלויות אלו מעבר לתקופה הקצובה בחוק."
{בש"א (ת"א-יפו) 2069/05 Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', תק-מח 2005(2), 8284 (2005)}

אל מול ההגנה הקניינית הרחבה הנתונה לבעל הפטנט, שנועדה לעודד פיתוח אמצאות בתחום המדע והטכנולוגיה, ניצב אינטרס ציבורי נגדי, המבקש להגן על חופש העיסוק והתחרות, ולהבטיח קיום שוק חופשי של רעיונות ומוצרים, לפיתוח המסחר והכלכלה, ולקידום אינטרס הצרכן בהוזלת מחירים ושיפור איכות המוצר {ע"א 2600/90 עלית, חברה ישראלית לתעשיית שוקולד וסוכריות בע"מ נ' סרנגה, פ"ד מט(5), 769, 804 (1996)}. כנגד אינטרס הענקת הגנה קניינית לבעל פטנט על-מנת לעודד פיתוח אמצאות, קיימת רתיעה טבעית מיצירת מונופולים בשוק, הפוגעים בתחרות ובחופש העיסוק ומסבים נזק לצרכן בהעלאת מחירים וביצירת קשיי השגה של מוצרים, לעיתים חיוניים, המוגנים על-ידי מונופול {עניין שכטר, 854; ע"א 793/86 פורת נ' צ.מ.ל. ציוד מודרני לרפואה בע"מ, פ"ד מד(4), 578, 588 (1990); ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' "רגבה" מושב שיתופי חקלאי בע"מ, פ"ד נד(3), 721, 741 (2000) (להלן: "עניין צחורי")}.
{רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 1602 (2011)}

חוק הפטנטים מושתת על איזון בין אינטרס בעל הפטנט בהגנה על אמצאתו, לבין אינטרס הציבור בחופש התחרות ובחופש העיסוק. איזון זה מתבטא, בין היתר, במגבלות המוטלות על זכויות בעל הפטנט, כגון בהגדרת משך הזמן לתקופת תוקפו של הפטנט, ובהטלת חובה לפרסם את פרטי האמצאה בציבור, המאפשרים הגשת התנגדויות ושימוש בפרטי האמצאה לאחר תום תוקפו של הפטנט.

כן כולל החוק הוראות בדבר בדיקה קפדנית של האמצאה בטרם אישור הפטנט, כדי לוודא שהיא חדשה, מועילה, ובעלת התקדמות אמצאתית; הוא הדין בקיום אפשרות ביטול הפטנט בהתקיים תנאים מסויימים; איסור על תביעות חמדניות; פטורים מהפרה לשם עריכת ניסוי באמצאה; מתן רישיון כפיה במקרה של ניצול לרעה של הפטנט, ועוד {ע"א 427/86 בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר "דן", פ"ד מג(3), 323, 336-335 (1998)}. והעיקר - מתן הפטנט אינו ערובה לכך שהוא בר-תוקף באופן חלוט {סעיף 37 לחוק}; משמעות הדבר היא, כי גם לאחר שהוענק פטנט, רשאי מתחרה לטעון בבית-המשפט כי הפטנט אינו בר-תוקף.

ההגנה על הקניין הרוחני, בד-בבד עם מתן הגנה יחסית לחופש העיסוק והתחרות של כלל הציבור, עוברת כחוט השני בהוראות החוק, והיא מצאה את ביטויה בפסיקה ובספרות {עניין צחורי, 741; רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251, 273 (1993); אייל גרוס "כיצד היתה 'התחרות החופשית' לזכות חוקתית? בנפתולי הזכות לחופש העיסוק" עיוני משפט כג 229 (התש"ס); ניבה אלקין-קורן "על כלל ועל 'נחלת הכלל': מקניין רוחני לעשיית עושר ולא במשפט" עיוני משפט כה 9, 18 (התשס"א), רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 1602 (2011)}.