botox botox
הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

עיקול וחוק הנכים

1. האם יש להטיל עיקול על תגמול ?

ב- רע"א 4209/98 {יפת לוי נ' בנק לאומי בע"מ סניף טבריה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.04.99)} במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט מינהל מקרקעי ישראל נגד המבקש, הוטל עיקול לטובת המינהל על חשבון הבנק של המבקש.

על-פי צו העיקול, העביר המשיב את הכספים המעוקלים למינהל מקרקעי ישראל.

המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה בבית-משפט השלום בטבריה. תביעתו התבססה על סעיף 15 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט-1959 {להלן: "חוק הנכים"}, הקובע כי "אין להטיל עיקול על תגמול".

המבקש טען, כי אסור היה למשיב להעביר את כספי חשבון הבנק למינהל מקרקעי ישראל, בהיותם כספי "תגמול" כמשמעם בסעיף 15 לחוק הנכים.

בית-משפט השלום היה מוכן להניח, כי התשתית העובדתית המתוארת בכתב התביעה של המבקש, אמת היא.

על בסיס תשתית עובדתית זו, סבר בית-משפט השלום כי התביעה אינה מגלה עילה, מאחר ולגישת בית-המשפט, האיסור על הטלת עיקול בסעיף 15 לחוק הנכים, מתייחס לכספי גימלה כל עוד הם מצויים בידיו של נותן הגימלה, הוא משרד הביטחון.

מעת שיצא התגמול מידי משרד הביטחון והגיע לחשבון הבנק של המבקש, הוא איבד מצביונו כתגמול, ועל-כן לא חל לגביו האיסור על הטלת עיקול.

כחיזוק לעמדתו זו, ציין בית-משפט השלום כי כספי גימלה, עת הם מצטרפים לכספים אחרים בחשבון הבנק ומתערבבים בהם, מאבדים מצביונם כגימלה.

אשר-על-כן, נדרשת הוראה מפורשת של המחוקק כגון זו הקיימת בחוק ביטוח לאומי ובחוק הגנת השכר שתחיל את איסור על הטלת העיקול גם לאחר העברת כספי הגימלה לחשבון בנקאי.

הוראה כזו אינה קיימת בחוק הנכים, ובכך יש כדי להעיד כי האיסור בסעיף 15, אינו חל כאשר כספי הגימלה הועברו כבר לחשבון בנק.

בית-משפט השלום הוסיף וקבע כי סעיף 15 לחוק הנכים האוסר להטיל עיקול על תגמול, מופנה לערכאות השיפוטיות.

האיסור לא הופנה אל צד שלישי, שערכאה שיפוטית הורתה לו לעקל את הכספים המצויים בידו. בענייננו, משהגיע צו העיקול למשיב, חובתו היתה לקיימו ככתבו וכלשונו, וכך אכן עשה. בהתחשב בכל אלה, מחק בית-משפט קמא את תביעת המבקש על-הסף.

בית-המשפט בערעור לא מצא כי יש להיענות לבקשה ודחה אותה.

בית-המשפט קבע כי טענתו של המבקש לפיה לא הפקיד בחשבון הבנק כספים נוספים מעבר לכספי הגימלה, היא טענה עובדתית שאין בה כדי להצדיק דיון בפני ערכאה שלישית.

2. עצם היות התשלום תשלום סוציאלי במהותו, אינו מקנה לו חסינות מפני עיקול


ב- ע"א (ת"א) 1988/06 {עו"ד ערן לב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.02.08)} נדון ערעור וערעור שכנגד, על פסק-דינו של בית-משפט השלום, בו נדחתה תובענה לאישורו של עיקול זמני.

ברקע האירועים, המערערים ייצגו אדם {להלן: "קומבז"} בתביעה נגד מדינת ישראל - משרד הבטחון, לתשלום פיצויים בגין היותו סייען כוחות הביטחון.

התביעה הסתיימה בהסכם פשרה המעניק לקומבז זכות לקבלת 360,000 ש"ח לצורך פתרון דיור.

משלא עמד קומבז בתשלום שכר-טרחה בהתאם למסוכם עימו, הגישו המערערים כנגד קומבז תביעה בסדר דין מקוצר לבית-משפט השלום ובמקביל בקשה להטלת עיקול זמני כאשר המדינה צויינה כמחזיקה. לאחר שניתן כנגד קומבז פסק-דין בהיעדר הגנה נדונה חבותה של המדינה על-פי צו העיקול.

בית-משפט השלום קבע כי בידי קומבז זכות מכוחו של הסכם הפשרה. עם-זאת נקבע שכספים אלו, שנועדו לשמש לו סיוע כספי לשם שיקומו חסינים מעיקול.

זאת בהיקש מהוראות חוק המתייחסות לגמלאות ותשלומים סוציאליים.

המערערים הלינו כנגד חסינות הכספים מעיקול ואילו המדינה הגישה ערעור שכנגד, על הקביעה לפיה הכספים אותם התחייבה לשלם לקומבז הינם בני עיקול. כמו-כן, הלינה המשיבה על הימנעות בית-המשפט מחיוב המערערים בהוצאות משפט.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, דחה את הערעור שכנגד והורה על אישור העיקול מאחר וזכות קומבז מכוחו של הסכם פשרה מעוגנת בעובדות ובפסיקה.

בית-המשפט קבע כי מדובר בסכום מוגדר, שתשלומו יביא לסילוק התביעה. פרטי ההתחייבות הובאו לידיעת בית-המשפט והמדינה אף פועלת למימושה של הסכמה זו.

בית-המשפט המחוזי מצא כי שונה המצב ככל שהוא נוגע לקביעה לפיה הכספים חסינים מעיקול. לא ניתן להעניק חסינות "שיפוטית" מפני עיקול, על דרך ההיקש.

עצם היות התשלום תשלום סוציאלי במהותו, אינו מקנה לו חסינות מפני עיקול.

המחוקק טרח וציין בכל אחד מהחיקוקים את היקף החסינות ותנאיה. בהיעדר חקיקה, לא ניתן ליצור חסינות יש מאין.

3. האם יש מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם בדבר המשך תוקפו של צו העיקול הזמני?

ב- ע"א (חי') 1566/05 {מרכז הקניות בע"מ נ' יזבק אחמד, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.07)} נדון ערעור על החלטתו של כב' הרשם שלא לבטל את העיקול שהוטל על 3 חלקות מקרקעין של המערער מס' 3.

המערערים עתרו למחיקת כותרת, למתן רשות להגן ולביטול צו העיקול הזמני.

בד-בבד עם הגשת התביעה עתר המשיב להטלת עיקול זמני וביום 12.05.04 נענה כב' השופט ג' נאסר לבקשה והטיל עיקול זמני על מספר חלקות מקרקעין של המערערים להבטחת הסכום של 170,000 ש"ח.

המערערים עתרו להסרתו של העיקול.

בית-המשפט קבע כי באשר לעיקול ברישום שהוטל ביום 12.05.04 על שלוש חלקות המקרקעין של המערער מס' 3 {עד לסכום של 170,000 ש"ח} אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

כב' הרשם ציין שלמערערים ניתנה אמנם הרשות להתגונן באשר ליתרת סכום התביעה העולה על 70,500 ש"ח, אך הגנתם של המערערים היתה כללית, בלתי-מפורטת, בלתי מסויימת ועמומה, ולכן יש הצדקה להתנות את הרשות להתגונן בהמשך קיומו של צו העיקול הזמני.


בית-המשפט סבר כי הצדקה לכך קיימת גם נוכח מצבם הכלכלי הקשה של המערער מס' 3 ושתי החברות שבניהולו, לרבות הגשת הבקשה לאיחוד תיקים והכרזת המערער מס' 3 כחייב מוגבל.

נימוקים אלו התקבלו על-ידי בית-המשפט ולכן סבר שאין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם בדבר המשך תוקפו של צו העיקול הזמני.

אשר-על-כן, הגיע בית-המשפט למסקנה לפיה דין הערעור להידחות.

4. האם מוסמך בית-המשפט להורות על עיקול נכסי מי שהגיש בקשת רשות להתגונן, גם על-סמך בקשה בעל-פה וללא חיוב בהפקדת ערובה כלל? והאם ביטולו יביא להכבדה על ביצוע פסק-הדין?

ב- בש"א (חד') 3197/04 {אגמטק טיפול במים בע"מ נ' ווטרמטיק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.11.04)} המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר, וכן הגישה בקשה להטלת עיקולים בטרם אזהרה.

בית-המשפט ציין כי בדרך-כלל, הדיון בבקשה לביטול עיקול הינו דחוף, ותקנות סדרי הדין אף מורות על סיום הדיון במעמד אחד לאחר סיכום טענות בעל-פה, אלא שהפעם ביקשו הצדדים לחרוג מהוראות אלה בגין אורך החקירות והפרוטוקול, והשעה המאוחרת בה הסתיים הדיון, וכאמור אף ביקשו הארכת מועד להגשת סיכומיהם בכתב.

בית-המשפט קבע כי בנוגע לטענה המקדמית של המבקשת בדבר בטלות העיקול עקב אי הפקדת ערבות כנדרש בלשכת ההוצאה לפועל, יש לדחותה.

ערבות מנהל המשיבה הוגבלה לסכום של 7,500 ש"ח, בניגוד להחלטה, אולם בית-המשפט השתכנע כי הדבר נעשה בתום-לב, ומתוך טעות משותפת עם מזכירות לשכת ההוצאה לפועל.

בית-המשפט סבר כי טעות זו לא גרמה למבקשת כל נזק, שכן כבר בדיון נרשמה הסכמת מנהל המבקשת לערוב לנזק בלא הגבלה בסכום, וכתב ערבות מתוקן הוגש לתיק.

בהתאם לתקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {להלן: "תקסד"א"} מוסמך בית-המשפט להורות על עיקול נכסי מי שהגיש בקשת רשות להתגונן, גם על-סמך בקשה בעל-פה וללא חיוב בהפקדת ערובה כלל.

לגופו של עניין, נסכמה בקשת העיקול הזמני על שתיים - העובדה שהמבקשת סגרה את משרדיה הסמוכים למשרדיה של המשיבה, והעובדה שמנהל המבקשת, כך נטען, ביקש לדחות את הפקדת השיק במספר ימים, עד אשר יתקבלו כספים מצד ג'.

במסגרת תשובת המשיבה לבקשה לביטול העיקול התברר כי שיק נוסף של המבקשת בוטל במסגרת סכסוך אחר בין הצדדים בנוגע לפרוייקט אחר שביצעו יחד.

בית-המשפט קבע כי לא יורחב הדיבור בעניין זה, בעת דיון בבקשה לביטול עיקול ובהתאם לפסק-הדין ב- רע"א 8420/96 {דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.07.97)}, יש לשוב ולבדוק מבראשית האם התקיימו התנאים למתן צו עיקול אשר ניתן תחילה במעמד צד אחד.

בהתאם לתקנה 362(א) לתקסד"א, היסוד הראשון אותו יש לבחון הוא קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות.

היסוד השני אותו יש לשקול הוא האם קיימת במקרה דנן "עילת עיקול", כלומר על המבקש {המשיבה במקרה זה} להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי-מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק-הדין.

במידה וחולף מבקש העיקול שתי משוכות אלה, הרי שעל בית-המשפט לערוך איזון אינטרסים, בהתאם לתקנה 362(ב) לתקסד"א, ולשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום-לב, צדק ומידתיות.

באשר ל"עילת העיקול", והחשש כי ביטולו יביא להכבדה על ביצוע פסק-הדין אם יינתן, בית-המשפט סבר כי גם בא-כוחה המלומד של המשיבה לא יכול לחלוק על כך שחלק מהטענות בבקשה להטלת העיקול התבררו כלא מדוייקות.

כאשר בית-המשפט שקל את השאלה האם קיים חשש להכבדה על ביצועו של פסק-הדין במידה ויבוטל העיקול, בית-המשפט סבר כי התשובה לכך צריכה להיות בחיוב, ולו בחלקה, מאחר והשתכנע כי מצבה של המבקשת מצד אחד אינו "כצעקתה" כמתואר בבקשה להטלת העיקול, אולם מנגד אין מדובר בחברה מבוססת ואיתנה לחלוטין כפי שניסה מנהל להציגה.

אשר-על-כן, כאשר בית-המשפט בא לאזן בין האינטרסים של הצדדים לפי מצוות תקנה 362(ב) לתקסד"א, מסקנתו הסופית היא כי מן הראוי לצמצם את העיקול הזמני, כך שיחול על 20% מסכום השטר שהוגש לביצוע, בלבד.

בית-המשפט קבע כי על המשיבה להמציא לתיק, ערבון על-סך 2,500 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, אשר יעמוד בנוסף לכתב הערבות המתוקן כפי שהוגש במסגרת בקשה זו, ואלה ישמשו כערבות וערבון כמשמעותם בתקנות 364 ו- 371 לתקנות סדר הדין האזרחי. הערבון יומצא בתוך חמישה ימים, שאחרת יפקע העיקול כולו.

5. האם יש להטיל עיקול זמני על הנתבעת לאור הפרותיה?

ב- בש"א (חי') 11667/03 {משה שייקספיר שיווק חיפה 2000 בע"מ נ' די.אם.או. תקשורת שירותים ובינלאומי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.07.04)} נדונה סוגיה בה החברה התובעת, העוסקת במכירה ושיווק של מוצרי מיחשוב, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה - הנתבעת ומנהלה, לתשלום סך 61,751 ש"ח בגין ציוד שסופק להם ואשר תמורתו לא שולמה.

הנתבעת הודתה כי סופקה לה סחורה מאת התובעת, ובד-בבד הודתה כי חלק מן השיקים לא נפרעו.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי על-פי תקנה 207 לתקסד"א כי יוטל עיקול על-סך 65,000 ש"ח להבטחת סכום התביעה אצל המחזיקים המנויים בבקשה להטלת עיקול ב- בש"א 152488/03.

6. ניתן להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבעים על-סמך בקשה בעל-פה

ב- בש"א (חד') {ברכת אברהם אבינו בע"מ ואח' נ' בר עוף בע"מ, תקדין שלום 2003 (3) 4655 (2003} נדונו בקשות למחיקת המבקשים מס' 2 ו- 3 מתיק ההוצאה לפועל וביטול העיקול הזמני שהוטל בידי רשם ההוצאה לפועל בתל אביב בהליך שבוצע בטרם המצאת האזהרה בהתאם לסעיף 7(ה) לחוק ההוצאה לפועל.

הטעם לבקשה הוא כי הערבות שעל-פיה נפתח תיק ההוצאה לפועל אינה ערבות שטרית, ולפיכך לא ניתן היה להגישה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל.

בית-המשפט סבר כי למרות שלדעתו לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשים יש להשאיר את העיקולים על כנם.

בית-המשפט סבר כי מלכתחילה היה מקום להגיש כנגד המבקשים, על-סמך כתב הערבות תביעה בסדר דין מקוצר לבית-המשפט.

בהתאם לתקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי, משהוגשה בקשת רשות להתגונן ניתן להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבעים, בהסתמך על בקשה בעל-פה וניתן לפטור את התובע אף ממתן ערובה במקרה כזה.

בית-המשפט קבע כי הוא מוסמך להטיל עיקול בשלב זה של הדיון ובסמכותו לעשות זאת אף ללא הפקדת ערובה.

7. האם יש בעיקול כדי להכביד על פסק-הדין או האם יש להשאירו על כנו?

בשא (ב"ש) 2372/06 {שוורצמן צבי נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.05.2006)} נדונה החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול צו עיקול הזמני שניתן על נכסיו.

המבקש טען כי הבקשה למתן צו עיקול לקתה בשיהוי רב שכן כפי שהוצהר בתצהירו של נציג המשיב, עובדות הבקשה היו ידועות למשיב עוד בטרם הגשת כתב התביעה שכן בין הצדדים נוהל מו"מ ולפיכך לא ברור מדוע המתין המשיב למעלה מחודש מהגשת התביעה עד אשר פנה למתן הסעד הזמני.

המשיב טען כי המבקש ניהל המבקש בסניף המשיב, חשבון עו"ש, בו נצבר חוב למשיב בסכום כולל של 675,960 ש"ח, אשר כללו את יתרת ההלוואה וכן את הריבית היומית על הקרן על חשבון ההלוואה.

ביום 28.02.06 הוגשה על-ידי המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש לתשלום הסכום האמור.

במהלך הדיון הצדדים הסכימו כי קיימות ראיות לכאורה למתן צו העיקול וכי השאלה שנותרה לדיון, היא שאלת ההכבדה על ביצוע פסק-הדין.

בית-המשפט לא סבר כדעת בא-כוח המבקש, כי מדובר בשיהוי משמעותי אשר יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה.

בית-המשפט ציין גם את הוראות תקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעות כי לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן רשאי בית-המשפט לפי בקשת תובע להורות על-פי צד אחד על עיקול נכסי הנתבע ואף רשאי הוא לפטור את התובע ממתן ערובה וכי הבקשה יכול שתהיה בעל-פה.

בית-המשפט סבר כי מאחר ולמבקש חוב כספי כלפי המשיב ואין מחלוקת או ספק בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התובענה נגדו.

בנוסף, המבקש חתם על הסדר חוב עם המשיב והפר אותו במובן זה שלא שיעבד את אחד מנכסיו המפורטים בהסדר.

המבקש התעלם ולא נענה לפניות המשיב לתשלום החוב, ואף ממכתב התראה שנשלח אליו ביום 18.01.06.

המבקש הצהיר על כוונתו לפני נציג המשיב, למכירת אחד מנכסיו.

אשר-על-כן, סבר בית-המשפט כי אי-מתן הצו יכביד על אי ביצוע פסק-הדין.

עוד הוסיף בית-המשפט כי המשיב טען בבקשתו טענות עובדתיות ומן הראוי היה כי המבקש באמצעות תצהיר, בבקשתו לביטול צו העיקול - יסתור טענות אלה או לחילופין יביא ראיות מטעמו לסתירת העובדות האמורות וזאת על-אף שנטל ההוכחה בבקשה לביטול העיקול עדיין נותר על כתפי התובע .

נטל הבאת הראיה יכול להשתנות ולעבור לכתפי המבקש, ובמיוחד בעניין הנדון כאשר מדובר בעובדות המצויות בידיעתו של המבקש.

בית-המשפט הבהיר כי בבקשה לביטול עיקול נטל ההוכחה רובץ על המבקש צו העיקול וגברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות במתן צווים זמניים לנוכח זכויותיו הקנייניות של הנתבע {רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789}, ואולם כאשר יש בידי המבקש את ביטולו של צו העיקול פרטים ועובדות המצויים ברשותו ובידיעתו, הרי שהמקום להעלותם, על-מנת לסתור את טענות מבקש צו העיקול, הוא בתצהיר בבקשה לביטול עיקול.

כך לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי לא נטען בבקשה למתן צו עיקול מאומה בדבר מכסת נכסיו של המבקש שכן, על-מנת להביא לביטול צו העיקול היה על המבקש לסתור את הטענות שהועלו על-ידי המשיב בבקשתו למתן צו העיקול.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי המבקש לא הביא כל ראיה ליכולתו הכלכלית או מכסת נכסיו על-מנת לסתור טענת המשיב בדבר ההכבדה הנטענת, אם כי במישור האחר.

בנסיבות אלה סבר בית-המשפט כי העובדות שאינן שנויות במחלוקת ואשר הובאו על-ידי המשיב בבקשתו למתן צו העיקול, ובהיעדר תצהיר מטעם המבקש, היה בהן כדי לבסס חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

בסופו-של-יום, כאמור, בית-המשפט קבע כי לנוכח היעדר כל גרסה פוזטיבית כלשהי, מטעם המבקש, די בתצהירו של נציג המשיבה, ובחקירתו, כדי להותיר את צו העיקול על כנו.

8. האם מאחר והתביעה הינה בסדר דין מקוצר שטרם הוגשה בה בקשה לרשות להתגונן, צו העיקול נגוע באי-חוקיות?

בש"א (נצ') 1469/02 {ג'ורג' נאסר חכים נ' מרג'יה יוסף, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.06.02)} נדונה תביעה כספית נגד המבקש {להלן "הנתבע"} על-סך 435,413 ש"ח, ובו ביום הוא עתר למתן צו עיקול זמני, ואכן ניתן צו כזה בהסתמך על התצהיר והמסמכים שצורפו לבקשה.

התובע טען כי לנתבע הרבה חובות ותלויים ועומדים כנגדו מספר רב של תיקי הוצאה לפועל.

לבקשה להטלת העיקולים צורפו מסמכים שונים, נוסף על כתב ההתחייבות, ביניהם היו קבלות על ביצוע תשלומים מטעם התובע, פסק-הדין של בית-משפט השלום בחיפה ושטר משכנתא של בית התובע.

בבקשתו לביטול צו העיקול הזמני טען הנתבע בתמצית כי אין סמכות לבית-משפט זה לתת צו עיקול זמני בתביעה זו מאחר והינה תביעה בסדר דין מקוצר שטרם הוגשה בה בקשה לרשות להתגונן, ולכן צו העיקול נגוע באי-חוקיות.

זכות הקניין של הנתבע נפגעה כתוצאה מהטלת העיקול, ואי-מתן צו עיקול לא היה כלל מכביד על ביצוע פסק-דין עתידי.

התובע טען כי התקיימו התנאים למתן צו עיקול לפי תקנה 374 לתקסד"א.

כתב ההתחייבות והמסמכים הנלוים היוו ראיות מהימנות לכאורה המבססות את עילת התביעה, וכי הנתבע מתחמק מתשלום חובותיו והוא עלול להבריח נכסיו, וכדוגמא לכך ניתן לראות בהעברת זכות השכירות במשרד של בנו של הנתבע, שהינו עורך-דין, מהנתבע לבנו.

יתרה-מכך, הקמת 15 תאגידים בשנים האחרונות, לטענת התובע, מצביעה על כוונת הנתבע להתחמק מתשלום חובותיו.

בית-המשפט קבע כי תקנה 374 לתקסד"א ברורה והבקשה להטלת עיקול הוגשה כדין בהסתמך עליה. הכוונה המסתתרת מאחורי תקנה 207 לתקסד"א היא כאשר הוגשה תביעה בסדר-דין מקוצר וטרם נתבקש עיקול כלשהו, אז לאחר שמוגשת בקשת רשות להתגונן, יכול התובע לבקש במעמד צד אחד צו עיקול זמני גם בלי תצהיר וגם בעל-פה.

בית-המשפט פסק כי אין כוונה של המחוקק לבטל את הפרוצדורה של מתן צו עיקול לפי תקנה 374 לתקסד"א, לכן דין טענה זו להידחות על-הסף.

סיכומו-של-דבר, דחה בית-המשפט הבקשה לביטול צו העיקול והשאיר את צו העיקול על כנו.