botox botox
הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

הכשלת עיקול והדין הפלילי

1. האם נותר ספק בנוגע לאשמת המערער לעניין הכשלת העיקול?


ב- ע"פ (חי') 1119/98 {יוסף בירמן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.99)} נדוןערעור על הכשלת עיקול לפי סעיף 264 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 {להלן: "החוק"} ובעבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381 לחוק.

במקרה הנדון איש ההוצאה לפועל מר אברהם זינגר {להלן: "המתלונן"} הגיע עם עוזרו לבית העסק של המערער על-מנת לעקל רכב סובארו שבבעלות המערער.

העיקול נכשל והרכב הוסע מן המקום על-ידי סוכנת של המערער, בשם טלי.

בכתב האישום נטען, כי הכשלת העיקול נבעה מכך שהמערער תקף את המתלונן באופן שדחפו על-מנת למנוע ממנו גישה לרכבו של הנאשם אשר חנה במקום ולאחר מכן חטף מכיסו תעודת עובד ציבור על שמו של המתלונן וזאת כדי להכשיל את העיקול בניגוד לרצונו ושלא כדין.

בא-כוח המערער טען כי נותר ספק בדבר אשמת המערער. טלי לא העידה. גם עוזר המעקל מר עטאף קבלאוי לא העיד. עדותם יכלה לשפוך אור על מה שקרה בעת ביצוע העיקול.

בית-המשפט סבר כי הדעת אינה נוחה מכך שהמתלונן החל לבצע את העיקול, קודם כל על-ידי הוצאת אויר מגלגל הרכב, אם על-ידי פתיחת השסתום וחמור מכך, אפשר שעל-ידי גרימת תקר בצמיג. הרכב הוא של בעליו. המעקל צריך לתפוס אותו וליטול אותו. אין הוא זכאי לגרום לו נזק.

עם-זאת, במקרה דנן המערער הכיר את המתלונן מעיקול קודם שהמתלונן עשה ברכושו, כאשר על חולצת המתלונן היה תג המעיד שהוא בא בשם ההוצאה לפועל.

המערער ניסה להסתיר את העובדה כי הכיר את המתלונן, כמעקל, מארוע קודם.

בית-המשפט דחה את הערעור לאחר שמצא כי על-פי הראיות שהובאו לפניו הוכחה אשמתו של המערער למעלה מכל ספק סביר.

2. האם מוסמך בית-המשפט ליתן צו זמני להבטחת חילוט רכוש בצורה של עיקול זמני על פיקדון המופקד בחשבון הבנק של אשת הנאשם?

ב- ע"פ 4341/99 {ימית וידאל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.99)} בית-המשפט המחוזי הטיל עיקול זמני על-פיקדון המופקד בחשבון הבנק של המערערת, וזאת להבטחת חילוט רכושו של ראדד אבו-קישק, שלו נשואה המערערת, הנאשם בעבירות של סחר בסם מסוכן.

בית-המשפט קבע כי עיקול הפיקדון יעמוד בתוקפו עד תום ההליכים הפליליים נגד הנאשם.

על החלטה זו הוגש הערעור.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור מאחר וסבר כי לפי קביעת בית-המשפט קיימת תשתית ראייתית כנגד הנאשם להוכחת העבירות של סחר בסמים המיוחסות לו בכתב-האישום.

משיורשע הנאשם באותן עבירות, יקבע בית-המשפט, אם הוכח לו כי הנאשם הפיק רווח מעבירה של עיסקת סמים, לקבוע, כי הנאשם הוא סוחר סמים ויצווה בגזר-הדין על חילוט רכושו שהושג בעבירה של עיסקת סמים, אלא-אם-כן סבר שלא לעשות כן {סעיף 36א(ב) לפקודה}.

עוד עלה מההחלטה, כי המבקשת היא "ידועה בציבור" של הנאשם וככזו, יש לראותה כבת זוגו ובהיעדר הסבר למקור הכספים שבחשבונה, יש לראות בהם - לצורך עיקול - כספים של הנאשם.

בית-המשפט העליון הפנה להוראת הדין הרלוונטית לעניין זה, המסמיכה את בית-המשפט ליתן צו זמני להבטחת חילוט רכוש, והיא מצויה בסעיף 36ו(א) לפקודה.

החזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) לפקודה, החלה על נסיבות המקרה הנדון - בין שנראה את המערערת כבת-זוג של הנאשם ובין שנראה בה צד ג' שהנאשם העביר לידיו את רכושו - לא נסתרה על-ידי הנאשם או על-ידי המערערת.

על-פי קביעת בית-משפט קמא, המערערת לא עבדה שנים אחדות, ומשנשאלה למקור הכסף, סירבה להשיב ולפרט.

בית-המשפט העליון סבר כי במצב דברים זה, ומשלא נמצא ממש בטענותיה האחרות של המערערת, אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט שהורה על עיקול הפיקדון עד תום ההליכים נגד הנאשם.

בשלב הנוכחי מדובר בסעד זמני שדי בהוכחה לכאורה הדרושה לשם מתן סעד כזה.

תכליתו של הסעד הזמני, למנוע הברחת הרכוש שעלול להיות מחולט ואין בחזקה האמורה ובצו הזמני כדי לפגוע בזכויותיו של מי שטוען לזכות ברכוש מושא צו העיקול הזמני שניתן להבטחת חילוט הרכוש.

לטוען לזכות ברכוש, עומדת הזכות לחזור ולהשמיע את טענותיו בשלב החילוט ובית-המשפט לא יורה על חילוט הרכוש אלא לאחר שיאפשר לטוען לזכות בו להשמיע את טענותיו {סעיפים 36א(ג), 36ב(ב) ו- 36ב(ג) וסעיף 36ד(א) לפקודה}. מן הטעמים האמורים דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזאת.


3. האם כדי להבטיח אפשרות של חילוט מכונית יש מקום להוציא צו עיקול ותפיסה של המכונית?

ב- ע"פ 539/00 {זכי נבואני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.02.00)} בית-המשפט הבהיר כי בדרך-כלל, כדי להבטיח אפשרות של חילוט מכונית, כמצוותו של סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, יש מקום להוציא צו עיקול ותפיסה של המכונית, או לכל הפחות להעמיד תנאים וערבויות שייקבעו על-ידי בית-המשפט בעת שחרור המכונית.

תנאים כאלה נקבעו במקרה הנוכחי לאחר שבית-משפט קמא סבר כי ראוי שרכב זה ­השייך, על-פי רישומו, למערער, אשר אינו עומד לדין, והמשמש אותו לפרנסתו ולפרנסת משפחתו - לא יעמוד בטל.

יחד-עם-זאת, התנאי שנקבע, המטיל על המערער המצאת ערבות על-סך 80,000 ש"ח , מסכל אפשרות אמיתית שיוכל הוא לקבל את הרכב לידיו.

אשר-על-כן, מצא בית-המשפט, כי בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה שהמערער איננו עומד למשפט, נראה כי ניתן להסתפק בשיעבודה של פוליסת ביטוח הרכב לטובת המדינה בצירוף התחייבות מטעמו של בן משפחה קרוב ובעל אמצעים לכך שאם יתרחש אירוע אשר יסכל את אפשרות חילוט הרכב יחוייב הוא בפיצוי.

ההתחייבות של בן משפחה תינתן בבית-המשפט בנצרת להנחת דעתו של הרשם, בהתאם לערך המכונית.

הרכב ישוחרר לאחר שהמערער יעמוד בכל האמור בהחלטה זו, ובכפוף לשאר התנאים כפי שהועמדו על-ידי בית-משפט קמא.

4. האם צו העיקול שהמעקלים ניסו להוציא לפועל בבית הנאשם היה חוקי?

ב- ת"פ (כ"ס) 1078/01 {מדינת ישראל נ' מחמוד חאג' יחיא, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.12.02)} נדונה סוגיה בה הנאשם הואשם בתקיפת שוטרים והיזק בזדון עקב עיקול שניסו לבצע בביתו.

במקרה הנדון הגיעו מעקלים לבית הנאשם, בליווי שוטרים. מטרת הגעתם היתה ביצוע צו עיקול של עיריית טייבה. לאחר שהמעקל נטל מכשיר טלוויזיה מבית הנאשם ויצא עמו בליווי השוטרים, קפץ עליו הנאשם וניסה להוציא את הטלוויזיה מידיו בכוח. הנאשם דחף את השוטרים והתפרע.

הנאשם טען כי היה זכאי להגן על רכושו, שהמעקלים באו להוציאו מביתו כשבידם צו בלתי-חוקי. טענת אי-החוקיות של הצו התבססה על דרישת משלוח הודעה לחייב לפי סעיף 306 לפקודת העיריות, בטרם יוצא צו עיקול לפי סעיף 309 לפקודה זו.

בית-המשפט קבע כי הנאשם בחר שלא להשיג על צו העיקול בדרכים החוקיות שעמדו לרשותו, אשר בחלקן מפורטות בפקודת העיריות, אלא להתנגד לו בדרך אלימה ובלתי-ראויה.

פעולה כזו הינה בניגוד לאינטרס הציבורי, היא מצביעה על זלזול בוטה בחוק ובאוכפיו, ואין בה משום פעולה בתום-לב. גם דרך התקיפה העקיפה בה בחר הנאשם, לאחר שסיכל את ביצוע הצו שלא כדין ותוך שימוש באלימות, עומדת לו לרועץ, נוכח האינטרס הציבורי הברור שבכיבוד צוי גביה מנהלית ובירור ישיר של המחלוקת, או הטענה המשפטית של החייב, מול הרשות המקומית, חלף העלאת הטענה בזירה בה הרשות המקומית כלל איננה צד לדיון.

אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את טענת ההגנה והרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

5. האם העיקול בוצע כהלכה במקרה הנדון ?

ב- ב"ש (פ"ת) 696/03 {מדינת ישראל נ' מזרחי מיכאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.03)} נדונה סוגיה בה הגישה המשטרה בקשה לתפיסת מכונית, וכשבכותרתה בקשה צויין כי המבוקש הינו לפי סעיפים 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 וסעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, וכי כל העברת הזכויות במכונית נעשתה במטרה להבריח ו/או להעלים רכוש שהושג בפשע ו/או בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.

המשטרה עתרה להתיר לה לתפוס את המכונית, וכן לאסור העברת בעלות.

תפיסת המכונית לא בוצעה על אתר, אולם נרשם עיקול במשרד הרישוי.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן, המשטרה לא תפסה נכס זה או אחר.

בעניין זה לא הוקפא חשבון בנק זה או אחר, וכל שיש במקרה הנדון הינו עיקול שהוטל על חשבון נאמנות של המשיב.


בית-המשפט הבהיר כי עיקול אינו זהה להקפאה. עיקול הינו ייחוד הכספים, ולא בכדי קבע המחוקק והתייחס לנושא העיקול באופן ספציפי בסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

בית-המשפט הסיק כי עיקול כמוהו כתפיסה, ולכאורה לא היה צורך בכך.

6. מהו הדין כאשר נעשה נסיון לביטול עיקול תוך שימוש במסמך מזוייף?

ב- ת"פ (ראשל"צ) 1488/04 {מדינת ישראל נ' אבנעים ויקטור, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.06.05)} נדונה השאלה מה הדין כאשר נעשה נסיון לביטול עיקול תוך שימוש במסמך מזוייף.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן, מאחר ואין המדובר במעידה חד-פעמית אלא בריבוי בקשות מתוך כוונה להכשיל הליך שיפוטי, רואה ההסדר {אשר בו התביעה עתרה ל- 6 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, למאסר על תנאי ולקנס } על הרף העליון שבו, כמקל. בית-המשפט החליט בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הבריאותי לכבדו.

אשר-על-כן, בית-המשפט דן את הנאשם ל- 15 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את אותן העבירות בהן הורשע.

ב- ת"פ (חי') 2248/03 {מדינת ישראל נ' מלכה שמעון, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.05)} פנה הנאשם לסוכן הביטוח שלו, כשבאמתחתו מסמך מזויף המודיע כביכול על ביטול הליך עיקול, על-פי בקשת המתלונן.

בית-המשפט לקח בחשבון שהנאשם נעדר הרשעות קודמות, הגיע להסכם פשרה עם המתלונן, לפיו הסכסוך האזרחי הסתיים ולמתלונן אין כל תביעה או טענה כלפי הנאשם או החברה, וכן מדובר בנאשם אשר תרם לנוער במצוקה, כפי שעלה ממכתבים שהוגשו לבית-המשפט.

אשר-על-כן, גזר בית-המשפט על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו במסגרת עבודות שירות, בכפוף לחוות-דעת של הממונה על עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שלא יעבור על עבירות בהם הורשע ועל כל עבירת מירמה או זיוף לסוגיה, לרבות נסיון, וקנס בסך 7,000 ש"ח או 70 ימי מאסר תמורתו.

7. האם היה מותר לתוכנות נשוא צו העיקול, להמשיך ולשמש את המשיבה ביחסיה העסקיים עם צדדים שלישיים?

ב- בש"א (ת"א) 5363/05 {און תבור נ' אקטיבפוינט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.05)} נדונה סוגיה בה המבקש טען כי הוא מבקש לשלוח את המכתב נשוא הבקשה לגורמים השונים, מהטעם שהמשיבה ומנהליה, התנהלו באופן העוקף את החלטותיה של כב' הרשמת בנושא העיקולים.

שכן, לשיטתו של המבקש - התוכנות נשוא צו העיקול, המשיכו לשמש את המשיבה ביחסיה העסקיים עם צדדים שלישיים, כאילו לא הוציא בית-הדין כל צו מלפניו.

המשיבה טענה כי בהתאם לצו העיקול חל עליה איסור העברה קבועה לצד ג' של איזו מהתוכנות נשוא צו העיקול או מהזכויות שהיו לה בהן, עת שהוטל צו העיקול. אולם לשיטתה, צו העיקול ברישום אינו אוסר עליה ליתן רישיון שימוש מוגבל בזמן ובהיקף בתוכנות הנ"ל, במסגרת מהלך עסקיה הרגיל והוא אף אינו אוסר עליה לשווקן תחת שם חדש ו/או מיתוג מחדש.

בית-המשפט קבע כי צו העיקול שניתן על-ידי כב' הרשמת אכן טעון הבהרה.

פרשנותו אינה "ברורה מאליה" ונוסחו מעורר קושי שיש מקום להסירו על-מנת להבהיר את הסעד האופרטיבי שניתן על-ידי כב' הרשמת.

על-כן, סבר בית-המשפט כי המשיבה עשתה נכון עת שהגישה בקשה להבהרת ההחלטה, וזאת כך נראה, בעקבות הדיון שהתקיים בבית-דין זה, במסגרת הבקשה שהגישה בזמנו המשיבה למתן צו מניעה שימנע את משלוח המכתב על-ידי המבקש.

אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את הבקשה מאחר ולא היה מקום להגישה מלכתחילה, ובוודאי שלא לעמוד על מיצוי ההליך בה.

לא היה מקום גם להתנהלות המתנכרת לזכויות בסיסיות של המשיבים להתגונן בהליך בעל אופי פלילי, על אחת כמה וכמה שלא היה מקום לנסיון לעקוף את החלטות בית-הדין שניתנו בהקשר זה.

8. האם בשל התנהגותו הפרועה של הנאשם לא ניתן היה להמשיך בביצוע העיקול והאם יש להרשיעו בכך ?

ב- ת"פ (ת"א) 1584/05 {מדינת ישראל נ' אוסקר יצחק, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.04.06)} נדונה סוגיה בה בשל התנהגותו הפרועה של הנאשם, לא ניתן היה להמשיך בביצוע העיקול ולכן הפעולה הופסקה על-מנת להזעיק את המשטרה.

רק לאחר שהגיעו השוטרים ועצרו את הנאשם, יכול היה המתלונן להמשיך בפעולת העיקול.

בית-המשפט קבע כי מחומר הראיות עלה, כי קבלני ההוצאה לפועל פעלו מכוח סמכותם כדין בעת שפרצו את דלת דירתו של הנאשם.

המתלונן היה מצויד בצו עיקול תקף שהוצא על כתובת מגוריו של הנאשם, שהיא כתובתו הרשומה של בנו החייב. הוכח שנמסרו לנאשם שתי אזהרות קודמות על הכוונה לבצע עיקול והוא לא פעל בדרך כלשהי להסרתו או ביטולו.

בית-המשפט קבע כי אם אכן סבר הנאשם, כי מדובר בצו עיקול שמקורו בטעות וכי יש לו עילה שבדין לעתור לביטולו, היה עליו לפעול בדרכים הקבועות לכך בחוק- בין לפני הגעת אנשי ההוצאה לפועל לדירתו ובין לאחר רישום העיקול.

טענה מסוג כזה, אינה מקנה לו זכות להתנגד לפעולת אנשי ההוצאה לפועל שננקטה מכוח סמכותם כדין ו/או להפעיל אלימות כלפיהם.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי משנתן אמון בדברי עדי התביעה ודחה את גרסת הנאשם ועדת התביעה מטעמו, התוצאה היא שהוכחה אשמת הנאשם מעבר לספק סביר.

בית-המשפט מצא את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום , ובית-המשפט הרשיע את הנאשם בביצוען.

ב- ת"פ (יר') 2848/96 {מדינת ישראל נ' יוסף בן דב חסונה, תקדין שלום 98 (2) 1623 (1998)} נדונה סוגיה בה הגיעו חמישה מעובדי מע"מ ירושלים לביתו של הנאשם על-מנת לבצע עיקול במסגרת הוצאה לפועל של מיטלטלין.

העובדים עיקלו מכשיר טלויזיה וכשפנו לצאת מהבית, התנגד הנאשם 1 לעיקול בכך שחסם את דלת הכניסה לביתו.

הנאשמים התקיפו את העובדים לאחר שאלה לא החזירו את הטלויזיה כאמור.

הנאשמים הואשמו בתקיפות עובד ציבור {סעיף 381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")}, והכשלת עיקול {עבירה לפי סעיף 264 לחוק הנ"ל}.

נאשם 1 הכחיש כי הכשיל את העיקול באופן כלשהו ואחריותו של נהג הרכב היא לדאוג לנעול את הרכב במהלך העיקול, וכן אין הוא מסוגל להרים טלויזיה.

נאשם מס' 2 טען כי ביקש מהמעקלים לראות תעודה מזהה ואז אחד מהם הראה לו אותה במהירות וכאשר ביקש לראות אותה שוב החל העובד לדחוף אותו והוא התנגד תוך כדי כך שהוא מאיים על העובדים. לבסוף נתן הנאשם 2 לעובדים לעקל את הטלויזיה והם עזבו את הבית. הנאשם 2 טען כי התנגד לביצוע העיקול מאחר וחשש כי מדובר בגנבים.

בית-המשפט דחה את עדותם של שני הנאשמים מכל וכל ומצא אותה כבלתי אמינה. אך לעניין הנאשם 2 מצא בית-המשפט כי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי אומנם ביצע הנאשם 2 חלק מהעבירות {לעניין האלימות}.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט הרשיע את נאשם 1 ו- 2 בעבירת הכשלת העיקול לפי סעיף 264 לחוק העונשין.

9. מהו רף הענישה בנסיבות של הכשלת עיקול?

ב- ת"פ (כ"ס) 2096/03 {מדינת ישראל נ' יחיא שאול, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.10.04)} הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, לאחר תחילת שמיעת ראיות ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הכשלת עיקול לפי סעיף 264 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 {להלן: "החוק"}, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

המאשימה עתרה לעונש של 3 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה של הכשלת עיקול, 6 חודשי מאסר על תנאי על עבירות של אלימות פיזית ומילולית, והתחייבות כספית בסך 2,500 ש"ח.

המאשימה טענה כי הנאשם הורשע בעבירות של איומים והכשלת עיקול כלפי איש ציבור- מוציא הוצאה לפועל, שהגיע לחצרים, ותפס כדין רכב של הנאשם על-פי צו הוצאה לפועל שהיה בידו.

הנאשם התנגד לעיקול, הכשיל את המוציא לפועל בכך שנמלט עם הרכב שהיה צריך לתפוס, ואיים עליו.

יחד-עם-זאת, לאור תיקון כתב האישום והנסיבות המיוחדות שבביצוע העבירות, חזרה בה התביעה מעמדתה לגבי הנאשמים 2 ו- 3 {שנמחקו בהסכמה}, והסדר הטיעון בין הצדדים מאזן נכונה בין האינטרס הפרטי - לציבורי.

קיימת בעיה משפטית בנוגע לתקפותו של צו העיקול המדובר- ועובדה זו היוותה נדבך משמעותי בגיבוש הסדר הטיעון בין הצדדים.

אשר-על-כן, עתרה התביעה לאמץ את הסדר הטיעון.

בית-המשפט החליט כי הסדר הטיעון שנכרת ביניהם- הינו ראוי ומאוזן וגזר על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור שנתיים על עבירה של הכשלת עיקול, 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור שנתיים על עבירות אלימות {מילולית או פיסית}, תיחתם התחייבות על-סך 2,500 ש"ח, ולהימנע מהעבירות שצויינו כאן - במשך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

ב- ע"פ 1958/98 {פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577} בית-המשפט קבע כי בהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון, ירשיע בית-המשפט את הנאשם על-פי הודייתו ויגזור את עונשו. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הרחב, שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון.

בית-המשפט ישווה לנגד עיניו את המגמה העקרונית לעידוד הסדר טיעון.

במקרה הנדון בית-המשפט החליט כי הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים הינו ראוי ומאוזן וגזר על הנאשם:

א. 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור שנתיים על עבירה של הכשלת עיקול.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור שנתיים על עבירות אלימות {מילולית או פיזית}.

ג. תיחתם התחייבות על-סך 2,500 ש"ח להימנע מהעבירות המנויות בסעיף א' ו- ב' כנ"ל -במשך שנתיים ממועד גזר הדין.

עוד יצויין, כי אם לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך 21 יום.