הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

עיקול וכונס נכסים

1. ניתן להטיל עיקולים במסגרת הליך מתן הוראות

משנפסקה הלכה שהליך של מתן הוראות {המוגש על-ידי כונס נכסים} יכול שישמש במקרים מסויימים תחליף מהיר ויעיל לבירור תובענה בדרך הרגילה, אפילו נגד בעלי דין חיצוניים לחברה, הרי שנפתח הפתח להטיל עיקולים זמניים גם במסגרת הליך זה.

השימוש בהליך של מתן הוראות וגם ההחלטה בדבר שימוש בהליכים נלווים היא עניין הנתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט הדן בבקשה ואין זה ראוי להתערב בשיקול-דעת זו.

ניתן להטיל עיקולים במסגרת הליך מתן הוראות שמגיש כונס נכסים רשמי.

2. האם ישנו פתח להטיל עיקולים זמניים גם במסגרת הליך של מתן הוראות?

ב- רע"א 5540/97 {עצמון שמחון נ' הכונס הרשמי ומפרק חברת סליל תעשיות נייר וכימיקלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.97)} המשיב, אשר הוא הכונס הרשמי, המשמש מפרק חברת סליל תעשיות נייר וכימיקלים בע"מ {להלן: "החברה"}, הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע דו"ח ובקשה למתן הוראות, ובה ביקש לחייב את המבקשים ואדם נוסף, מיכה קדוש {להלן: "קדוש"}, להשיב לקופת החברה כספים ו/או טובות הנאה חומריות שנמשכו ו/או שהוברחו מהחברה ביחד ולחוד אשר המשיבים השתמשו בהם לתועלתם האישית ובניגוד לטובת החברה תוך התעשרות שאינה כדין" {להלן: "הבקשה העיקרית"}.

בבקשה נוספת למתן הוראות שהגיש במסגרת הבקשה העיקרית, ביקש המשיב להטיל עיקולים זמניים על נכסי המבקשים ועל נכסיו של קדוש {להלן: "הבקשה"}.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נעתר לבקשה. בהחלטה נוספת שנתן דחה את בקשתם של המבקשים-לבטל את העיקולים. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער. המשיב השיב על הבקשה.

טענותיהם העיקריות של המבקשים הן שתיים: האחת - שאין להטיל עיקול זמני במסגרת בקשה למתן הוראות, אלא רק במסגרת תובענה, לפי תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 {להלן: "התקנות"}; השניה - כי לא צורף לבקשה תצהיר לאימות העובדות המהוות את עילת הבקשה.

בית-המשפט קבע כי דינה של הבקשה להידחות.

כאמור, ניתנה ההחלטה, נושא הבקשה להרשות ערעור, במסגרת בקשתם של המבקשים-לבטל את העיקולים. לבקשתם לא צורף תצהיר כמצוות תקנה 361(א) לתקנות ודי היה בכך כדי לדחות את בקשתם.

כן הגישו המבקשים, כפי שהתברר, בקשה לדחות את הבקשה העיקרית על-הסף מן הטעם שאינה ראויה לדיון במסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות.
מטעמים של יעילות הדיון, מן הראוי היה שבקשתם זאת תידון בשלב הראשון ועמה יתבררו, אם יהיה צורך, השאלות הנגזרות ממנה, כמו השאלות שעוררו במסגרת הדיון בבקשתם לבטל את העיקולים.

בית-המשפט הוסיף מספר מילים לגופן של הטענות.

בית-המשפט סבר כי משנפסקה הלכה שהליך של מתן הוראות יכול שישמש במקרים מסויימים תחליף מהיר ויעיל לבירור תובענה בדרך הרגילה, ואפילו נגד בעלי-דין חיצוניים לחברה, הרי שנפתח הפתח להטיל עיקולים זמניים גם במסגרת הליך זה, במקרים היפים לכך {ע"א 37/66 "גלחא" 1960 בע"מ נ' מתכות בע"מ (בפירוק), כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.66)}.

3. האם היתה החברה מנועה מלשלם בעקבות עיקול שהוטל על הכסף?

ב- רע"א 3277/95 {הולנדר בנאי בע"מ נ' חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.03.96)} נדונה סוגיה בה על-פי המוסכם, היה על הולנדר לשלם ביום 15.01.95 סכום של 30,000$, כאשר במקום לשלם תשלום זה, שלחה הולנדר למנהלת העיזבון מכתב מיום 13.01.95, ובו היא מודיעה כי היא מנועה מלשלם עקב עיקול שהוטל על הכסף.

הוברר שעיקול זה לא הוטל על-ידי נושה מן החוץ אלא ביוזמתה של הולנדר לטובת עצמה.

תשלום נוסף על-פי הסכם האופציה, בסך 180,000$, היה אמור להשתלם על-ידי הולנדר ביום 08.02.95 גם הפעם, במקום לשלם את מלוא התשלום האמור, שלחה הולנדר מכתב למנהלת העיזבון ובו היא מודיעה, בין השאר: "קיבלנו צו עיקול של בית-משפט השלום כאשר גם הפעם, העיקול על-ידי הולנדר היה לטובת עצמה במסגרת תביעה שהגישה נגד מנהלת העיזבון.

בית-המשפט סבר כי קיים הבדל יסודי בין בקשה להוראות מצד כונס נכסים או נאמן אחר לבין הליכים המוגשים על-ידי כונס נכסים או נאמן נגד צד אחר.

במקרה הנדון בית-המשפט קבע כי אין לו תשתית ראויה, להיכנס לשאלה אם אכן מוצדק היה ביטול ההסכם עם הולנדר, שכן דבר זה צריך להתברר בדרך הרגילה בבית-המשפט המחוזי.

4. מיטלטל הפטור מעיקול גם פטור ממכירתו על-ידי כונס נכסים

ב- ע"א 2886/92 {כתבי שלמה נ' אלגוב יפתח, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.93)} במקרה הנדון מערער הוא נכה צה"ל ובבעלותו מכונית נכים מסוג מרצדס.

במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו כנגד המערער עוקלה המכונית ונתמנה כונס נכסים לצורך מכירתה.

בקשתו של המבקש לביטול העיקול נדחתה בלשכת ההוצאה לפועל. בינתיים שולם החוב ותיק ההוצאה לפועל נסגר אך קיימת מחלוקת בין בעלי הדין לגבי הוצאות האחסנה שהוצאו על-ידי הכונס.


לעניין זה נתבקש בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על-ידי המערער, בגדר בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל, להחליט בעניין חוקיות העיקול.

בית-המשפט נתן למערער רשות לערער על ההחלטה האמורה, נוכח חילוקי דעות בין בתי-משפט שונים לגבי השאלה אם רשאי רשם ההוצאה לפועל לבחון בגדר בקשה למתן צו עיקול או למינוי כונס נכסים את מידת נחיצותה של המכונית נשוא העיקול לנכה, ואם קיימת אפשרות שהנכה יסתפק במכונית זולה יותר.

בית-המשפט קבע כי בראש ובראשונה מיטלטל הפטור מעיקול גם פטור ממכירתו על-ידי כונס נכסים; שנית, יש בהליכי ההוצאה לפועל כדי לאזן בין אינטרס הנושה לממש פסק-דין שניתן לטובתו לבין אינטרס הציבור שלא יהפוך החייב לחסר כל ולנטל על החברה.

בית-המשפט העיר כי המטרה התחיקתית של כל סעיפי הפטור היתה לפטור מעיקול רק מיטלטלין החיוניים לחייב.

גם כשמדובר בנכה אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר.

במקרה הנדון לא חיווה בית-המשפט המחוזי את דעתו אם אפשר היה להמיר את העיקול על המכונית נשוא הערעור בעיקול על מכונית אחרת, אלא קבע שהעניין טעון בירור.

בית-המשפט העליון לא מצא כל פגם במסקנה האמורה.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט העליון כי יש לדחות את הערעור.

5. האם היה ניתן להטיל עיקול על הזכויות כל עוד לא השלים כונס הנכסים את רישום החנות על-שם המבקש?


ב- ה"פ 1421/90 {עודד אלישר נ' א' בן חיים ואח', תק-מח 93(2), 28 (1993)} המשיב הטיל עיקול על הערת אזהרה ריקה מתוכן, שכן הזכויות הנובעות ממנה עברו לידי המבקש.

המשיב טען כי עם הטלת העיקול על המקרקעין מנוע המבקש מלהשלים את העברת הנכס על שמו, וכי זכויות החייב בחנות עברו מכוח המינוי למשיב.

בסעיף 5 להסכם בין המבקש לבין בני הזוג קובני נאמר כי המבקש מוכן לקבל העברת החנות בספרי החברה הבעלים לשמו, ובלבד שההעברה כזו תהיה חופשית מכל שיעבוד או עיקול.

משמע, המחאת זכותם של בני הזוג קובני למבקש על-פי ההסכם, הותנתה בכך שהזכות תהיה חופשית מעיקול. מכאן, משהוטל העיקול, לא התמלא התנאי להמחאתה של הזכות.

ב- ה"פ (ת"א) 1125/91 {יהודית בנתורה נ' בנימין עייני, פורסם באתר האינטרנט נבו {22.03.93)} בית-המשפט קבע כי כאשר בעל הערת אזהרה מעביר את זכויותיו במלואן לצד שלישי, אין עוד משמעות להערת האזהרה ככל שהדבר נוגע לעיקול על הזכויות הנובעות ממנה כאשר העיקול נרשם לאחר ההעברה.

אך בית-המשפט בעניין דלמעלה קבע כי אין ללמוד גזירה שווה מאותו מקרה לענייננו כפי שטען בא-כוח המבקש.

במקרה דלמעלה העברת הזכויות מאת בני הזוג קובני למבקש טרם השתכללה, ומכאן שכל עוד לא הושלמה ההעברה זכאי היה המשיב להטיל עיקול על זכויותיו של יוסף קובני.

בית-המשפט קבע כי מינוי של פרקליט המבקש {המבקש 2} לכונס נכסים להשלמת העסקה, אין בו משום הקניית זכויות ריאליות כלשהן למבקש, וכל עוד לא השלים כונס הנכסים את רישום החנות על-שם המבקש, ניתן היה להטיל עיקול על זכויות של יוסף קובני, כפי שאכן נעשה.

בית-המשפט הבהיר כי הלכה פסוקה שחוק ההוצאה לפועל אינו מעניק לנושה אשר פעל ראשון בהוצאה לפועל עדיפות כלשהי על פני הנושים האחרים ועיקול נכס של החייב על-ידיד נושהו אינו מקנה זכות של משכנתא או כעין משכנתא לטובתו {ע"א 584/81 כונס הנכסים הרשמי נ' קרני, פ"ד לו(3)ף 747}.

בית-המשפט קבע כי הטלת העיקול ומינוי המשיב לכונס נכסים הפכו את המבקש והמשיב לנושים ביחד, וכל אחד מהם ייפרע מן הנכס כפי חלקו.

אשר-על-כן, בית-המשפט פסק כי העיקול אשר הוטל על-ידי המשיבה 4, ואשר לשמו מונה המשיב 2 לכונס נכסים התייחס לזכויות של מר יוסף קובני בלבד, ועל-כן , ככל שהדבר נגע לזכויותיה של גב' אליס קובני יש לקבל את התובענה והעיקול יתפוס אך ורק לגבי מחצית מן הזכויות בחנות.

בית-המשפט קבע כי צווי העיקול מיום 31.12.92 ו- 08.01.93 וצו ניהול על-ידי כונס הנכסים {עורך-דין א' בן חיים} שניתנו כולם בתיק ההוצאה לפועל מס' 01-62775-87-4 יתייחסו למחצית הזכויות הנובעות מהערת האזהרה לטובת המבקש 1.

6. האם יש להיעתר לעיקול או צו מניעה זמני לגבי הכספים וזאת עד שיוכרע במחלוקת המהותית שבין החברה או המפרק לבין המשיבה?

ב- המ' (ב"ש) {1312/92 {עורך-דין אברהם ירון נ' בן יקר גת, תק-מחוזי 92(3), 552 (1992)} המפרק הזמני של חברה זרה בשם קונינג ורזדין {להלן: "החברה"} עתר במסגרת בקשה למתן הוראות לחייב את המשיבה להעביר לקופת הפירוק הזמני או לחשבון נאמנות כספים שנתקבלו אצל המשיבה בעקבות מימוש ערבויות בנקאיות אשר הוצאו לטובתה.

המשיבה התנגדה לבקשה, הן מבחינה דיונית והן לגופו של עניין.

החברה והמשיבה חתמו על הסכם לפיו התחייבה החברה לבנות עבור המשיבה כמזמין מאות דירות באתר באשקלון.

במסגרת היחסים הוצאו שתי ערבויות בנקאיות אוטונומיות לטובת המשיבה, האחת בסכום של 1.6 מיליון דולר ואחרת בסכום של 600,000$.

לדברי פרקליטה של המשיבה, הסכום הראשון הגיע לידיה אך הסכום של הערבות האחרת טרם הגיע לידיה, למרות שביקשה את מימוש הערבות.

ביום 22.10.92 הוגשה לבית-משפט זה בקשה לפירוקה של החברה ובו ביום נתמנה עורך-דין ירון כמפרק זמני.

המפרק הזמני הסכים כי לחברה ולמשיבה יש טענות האחת כנגד רעותה וכי דינן של אותן טענות להתברר בנפרד.

המפרק סבר כי מאחר וקיימת אפשרות כי לאחר בירורן של הטענות יגיעו סכומי כסף ניכרים לחברה או לקופת הפירוק, יתכן, כי לא ניתן יהיה לגבות את הכספים שיגיעו מן המשיבה אפילו כדי השבת אותם כספים שהגיעו למשיבה עקב מימוש הערבויות הבנקאיות.

על-כן, הוגשה הבקשה הנ"ל על-ידי המפרק הזמני.

בית-המשפט סבר כי דינה של הבקשה להידחות.

בית-המשפט לא מצא צורך להתייחס לשאלה הדיונית האם ניתן להגיש בקשה דוגמת בקשתו של המפרק הזמני על דרך בקשה למתן הוראות.

בית-המשפט העיר כי בית-המשפט העליון צימצם במידה מסויימת את האפשרות לעשות שימוש בבקשה למתן הוראות כהליך שבין מפרק לבין צד שלישי {ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ (בכינוס), פ"ד מה(4), 741 (1991)}.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט סבר כי לערכאה הדיונית שמור שיקול-דעת להחליט, בהתאם לנסיבות העניין, האם ניתן להכריע בסיכסוך שבין מפרק או כונס נכסים לבין צד שלישי במסגרת בקשה למתן הוראות.

דרך זו הוכרה בפסיקה קודמת של בית-המשפט העליון {ע"א 673/87 יחזקאל סאלח נ' דורון כוכבי עו"ד מפרק פרץ, פ"ד מג(3), 57 (1989)}.

בית-המשפט קבע כי מדובר בבקשה למעין עיקול או צו מניעה זמני לגבי הכספים וזאת עד שיוכרע במחלוקת המהותית שבין החברה או המפרק לבין המשיבה.

בית-המשפט לא שלל את האפשרות שבית-המשפט יזקק לסעד כאמור אף במסגרת בקשה למתן הוראות במקרה מתאים, אך סבר כי לגופו של עניין אין מקום להעתר לבקשה.

בית-המשפט סבר כי מדובר בשתי ערבויות בנקאיות אוטונומיות שהוצאו לטובתה של המשיבה ואם החברה לא היתה מצויה במצב של פירוק זמני ולו עתרה למתן צו מניעה שיאסור על מימוש הערבויות בנקאיות, הרי בית-המשפט היה נעתר לבקשה רק בנתונים חריגים, למשל, לו היתה הוכחה לכאורה בדבר מרמה.

בנסיבות הקיימות לא הועלתה טענה דוגמת טענת מרמה בפני בית-המשפט וכל שנטען הוא כי קיים חשש שבבוא היום לא ניתן יהיה להשיב הכספים לידי החברה. לא הובאה כל ראיה לבסס חשש כאמור.

אשר-על-כן, בית-המשפט החליט לדחות את הבקשה.

7. האם יש להכריז על היעדר נפקות לעיקולים מאחר ונעשה חוזה למראית עין בלבד?


ב- ע"א 3918/97 {פלוני ו- 3 אח' נ' בנק הפועלים בע"מ ו- 4 אח', תקדין עליון 2001(2) 824} נדונה השאלה האם יש להכריז על היעדר נפקות לעיקולים אשר נרשמו על זכות החכירה של הבעל {אשר התגרש מאשתו} בדירה שהועברה על-שם הילדים הקטינים.

בית-המשפט המחוזי קבע כי יש לדחות את הבקשה מאחר שההסכם היה למראית עין בלבד ונועד להבריח את נכסיו של הבעל מנושיו. מכאן הערעור.

בית-המשפט בערעור קבע כי אין לקבל את מסקנתו של בית-המשפט המחוזי שהחוזה נערך למראית עין.

בית-המשפט שלערעור מצא כי בני הזוג התכוונו כוונה אמיתית כי הבעל יעביר את חלקו בזכויות לילדים הקטינים.

עם-זאת, עלתה השאלה - מה סדר העדיפויות בין זכות הקטינים מכוח התחייבותו של הבעל להעביר להם את חלקו לבין הנושים של הבעל, שרשמו עיקולים לאחר רישום זכויות החכירה של הבעל במרשם המקרקעין.

בית-המשפט בערעור קבע כי שאלה זו מורכבת ותלויה במתן תמורה ובקיומו של תום-לב אצל הרוכשים {ע"א 189/95 מזל אהרונוב נ' בנק אוצר החייל, פ"ד נג(4), 199}, כאשר שאלות אלה קשורות בקביעת ממצאים שלא נדונו על-ידי בית-המשפט קמא.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט בערעור מצא כי יש לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט קמא ולהחזיר אליו את הדיון על-מנת לקבוע את זכויות הצדדים מתוך הנחה שהחוזה אינו חוזה למראית עין.

ב- ה"פ (חי') 449/00 {בנק הפועלים בע"מ נ' מוטעי אליהו, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.04.01)} נדונה תובענה שהוגשה על-ידי המבקשת {להלן: "הבנק"} על דרך של המרצת פתיחה למתן פסק-דין המצהיר, כי רישום הדירה על-שם המשיבה 3 {להלן: "נועה"} הינו למראית עין בלבד ועל-כן בטל מעיקרו, כי המשיבים 1 {להלן: "אליהו"} ו- 2 {להלן: "מלכה"} הינם בעלי זכויות הבעלות בדירה, לאפשר למבקש לרשום עיקול על הדירה במסגרת ת"א 756/99, בבית-משפט המחוזי בנצרת.

המשיבים טענו כי בית-המשפט לא יכול להטיל עיקול על הדירה במסגרת התביעה בנצרת, ובכלל, אין להטיל עיקול במסגרת תובענה שאינה כספית כמו התובענה הנוכחית.

בית-המשפט סבר כי לא הוכח שהסכם רכישת הדירה על-שם נועה, הוא הסכם למראית עין במובן זה שיש להתיחס אליו כהסכם שבני הזוג ולא נועה הם הרוכשים האמיתיים של הדירה והם אלה אשר היו צריכים לאמיתו של דבר להרשם כבעלי הדירה.

בית-המשפט הסביר כי הבסיס לקביעתו זו - היא שנטל השכנוע בטענה כי ההסכם הוא למראית עין, מוטל על הבנק.

עוד הוסיף בית-המשפט כי עצם עיתוי רכישת הדירה עורר אמנם חשד מסויים, אך לא היה די בחשד זה כדי להגיע למסקנה שמדובר בעיסקה למראית עין.

גם אם בית-המשפט היה מניח שבני הזוג פעלו בחוסר תום-לב כאשר החליטו לתת מתנה לבתם ובכך דיללו את נכסיהם ואת אפשרויותיהם לפרוע את חובם לבנק, אין הדבר הופך את ההסכם להסכם למראית עין, שכן הצדדים להסכם התכוונו בדיוק להסדר המשפטי שנעשה.

כדי להוכיח הסכם למראית עין, היה צריך להראות שבני הזוג התכוונו למעשה לרכוש דירה לעצמם והם העמידו את נועה רק כ"איש קש" במקומם.

8. האם היה צורך במתן צו עיקול שיאפשר לכונסת הנכסים ליטול את הרכב לרשותה, בלא שתינתן על כך הודעה מוקדמת לחייב או למחזיק הרכב?

ב- ע"א (חי') 1733/00 {הייב חאלד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף שלומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.05.01)} נדונה פרשה בה המערער רכש רכב רנו אקספרס במחיר של 52,700 ש"ח. המערער קיבל את הרכב והבעלות בו הועברה על שמו במשרד הרישוי.

הרכב היה ממושכן לטובת הבנק המשיב, במשכון רשום, אך המערער לא ידע על כך, הואיל והבנק לא דאג לרשום את המשכון ברישיון הרכב.

משלא נפרעה ההלוואה המובטחת על-ידי המשכון, פנה הבנק ללשכת ההוצאה לפועל, כאשר רשם ההוצאה לפועל התבקש לתת צו עיקול שיאפשר לכונסת הנכסים ליטול את הרכב לרשותה, בלא שתינתן על כך הודעה מוקדמת לחייב או למחזיק הרכב.

משם התממש המשכון, ועל-אף הליכים משפטיים בהם נקט המערער, נמכר הרכב במכירה פומבית במחיר של 27,000 ש"ח.

תמורה זו, בניכוי הוצאות המכירה בהוצאה לפועל הועברה לבנק על חשבון פרעון חובו לבנק של החייב, אדם בשם אבשלום חזן.

המערער נותר, איפוא, בלא הרכב שנלקח ממנו, והפסיד את מלוא השקעתו ברכישת הרכב, כאשר הסכום ששולם על ידו, לטענתו, במזומן, עבור הרכב, היה לטובת בעל מגרש למסחר ברכב, "רכב ספואת" בעוספיה.

המערער הגיש לבית-משפט השלום בנהריה תביעה כספית נגד הבנק המשיב, כונסת הנכסים מטעמו, ונגד בעליו הקודמים של הרכב, המשיב מס' 3, שמישכן את הרכב לטובת הבנק.

המערער ביקש לחייב את המשיבים, לשלם לו את הסך של 152,190 ש"ח, על-מנת לפצותו על נזקיו והפסדיו בגין נטילת הרכב ממנו, ומכירתו כאמור לעיל, שנעשו לטענתו תוך הפרת הוראות הדין, בעוולה, ותוך פגיעה בזכות הקנין שלו ברכב, זכות שנרכשה, לטענתו, בתום-לב, בתמורה, ובתנאי "תקנת השוק".

בית-המשפט בערעור קבע כי המערער לא הצליח לעמוד בנטל הוכחת תום-לב ברכישת הרכב, ומפסק-דינו של בית-המשפט קמא, עלתה המסקנה כי יש חשש של ממש שעסקת הרכב לא נקשרה בצורה תמימה, כפי שטען לה המערער.

9. האם היה צורך במינוי כונס נכסים על-מנת לבצע את הפעולות הנדרשות כדי להביא להסרת העיקול מדירות שבמיתחם?

בש"א (יר') 1706/06 {בלוטניק אברהם נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.07.06)} נדונה בקשה למינוי כונס נכסים לביצוע פסק-דין שניתן בשנת 1998, לפיו התחייבו משיבים 1, 2, בין היתר, לרשום משכנתא ראשונה לטובת המבקשים לגבי זכויות החכירה בדירות כתנאי להסרת עיקול מדירות אחרות במיתחם, ולא עשו כן.

המשיבים נמנעו מלבצע את הוראות פסק-הדין ובכך לא הוסר העיקול מדירות אחרות במיתחם.

המבקשים טענו כי מדובר בחוסר תום-לב מצד המשיבה ובניסיונות להתנער מקיום חיוביה על-פי פסק-הדין, תוך חשש כבד להברחת נכסים וסיכול האפשרות למימושו.

המבקשים ביקשו למנות כונס נכסים, אשר בין היתר ינפיק חוזי חכירה על המשיבה לרשום את השיעבוד לטובת המבקשים כאשר בסיכומו-של-דבר זה יביא להסרת העיקול מהדירות שבמיתחם.

בית-המשפט סבר כי פסק-דין יש לקיים וכי על מערכת המשפט לסייע בידי הזוכה לממשו.

הנה-כי-כן, בית-המשפט קבע כי משהליכי ההוצאה לפועל אין בכוחם לתת את הכלים הנחוצים לביצוע פסק-דין שאינו כספי גרידא, יש לפעול למימושו באמצעות כונס נכסים.

בית-המשפט סיכם כי סוגיה דומה באה לידי ביטוי ב- ע"א 447/92 {הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2), 102}, בו הנשיא מ' שמגר, קבע:

"תקנה זו (תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי) אשר מקורה בדיני היושר, שלובה בפרק הסעדים הזמניים שבתקנות. אולם למרות מיקומה של התקנה כחלק מהליכי הביניים, מוסמך בית-המשפט מכוח תקנה 388 למנות כונס נכסים גם כסעד קבוע לאחר מתן פסק-הדין (388)(א)(1)).

תפקידיו של כונס זה שונים בתכלית מתפקידי חברו אשר מונה לתפקיד זמני אגב הדיון; בעוד שתכלית מינויו של הכונס זמני לנקוט אמצעים לשמירה ולניהול של רכוש עד לבירור המחלוקת בין בעלי הדין...הרי ייעודו של הכונס, הממונה לאחר מתן פסק-הדין, לשמש אלטרנטיבה להליכי הוצאה לפועל.

הליך זה נהוג לכנותו הוצאה לפועל מן היושר... ושורשיו בהליך האנגלי אשר הקנה הגנה בידי אדם אשר לא הצליח לממש זכותו כלפי החייב בהליכים רגילים במשפט המקובל (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990), 585).

ככל שהמדובר בסעדים מן היושר, הרי אלו אינם מוסיפים זכויות חדשות לצד להליך, אלא ייעודם לסייע למימוש זכויות הקיימות בדין (ראה ד"ר א' וינוגרד צווי מניעה (חלק כללי) (הלכות, תשנ"ג), 5).

על-כן, כאשר בוחנים את הליך ההוצאה לפועל מן היושר כחלק ממגמת ההרחבה האמורה, אין זה אלא טבעי כי כאשר נראה כי ההליך הסובסטאנטיבי לא הצליח להעניק את הסעד הראוי למקרה הנדון, מן הראוי שבתי-המשפט יושיטו ידם לזכאי לציידו בסעד הצודק והנוח בנסיבות העניין."

אשר-על-כן, בית-המשפט קיבל את הבקשה למינוי כונס נכסים ודחה את הבקשה למחיקתה על-הסף.

10. האם אי-מינוי כונס נכסים, עלול להביא למצב שבו לא ניתן יהיה לתפוס נכסים שוטפים הקיימים בחברה ולפעול בהמשך למכירתם?

ב- בש"א (ת"א) 10808/06 {בנק הפועלים בע"מ נ' מגדליה חברה לבניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.06)} נדונה בקשה לאכיפת אגרת חוב ומינוי כונס נכסים קבוע.

במסגרת הבקשה התבקש בית-המשפט להורות על אכיפת שיעבוד שוטף אשר יצרה המשיבה {להלן: "החברה"} לטובת הבנק על כלל נכסיה וזכויותיה ביום 24.04.80 ואגרות חוב נוספות ללא הגבלה בסכום, המובטחות בשיעבודים קבועים אשר יצרה החברה לטובת הבנק מעת לעת.


בבקשה נאמר כי החברה עוסקת בבניית בתים והקמת תחנות דלק. חובותיה של החברה לבנק המבקש עומדים על למעלה מ- 5 מליון דולר.

חשבון החברה בבנק הוגבל לנוכח יתרת חוב גבוהה וחריגה ממסגרת אשראי.

כמו-כן, נאמר בבקשה כי החברה חדלה מלפרוע את חובותיה בגין שתי הלוואות שנטלה מאת הבנק.

שלטונות המס אף הטילו עיקול על חשבון החברה בסך של מאות אלפי שקלים, כאשר הסיבות להגבלת החשבון היו, בין היתר, היעדר מקורות ממשיים להחזר החוב כפי שעלה ממסמך ריכוז נתוני פרוייקטים אשר הוצג על-ידי מנהל החברה בפני הבנק.

המבקשת טענה כי אי-מינוי כונס נכסים, עלול להביא למצב שבו לא ניתן יהיה לתפוס נכסים שוטפים הקיימים בחברה ולפעול בהמשך למכירתם.

המבקשת הוסיפה כי קיים גם חשש כי הנכסים השוטפים ילכו לאיבוד וכי נושי החברה ינסו לעשות דין לעצמם. הבנק ציין את מסמכי פתיחת החשבון, את חתימת החברה על כתבי התחייבויות והחזר הלוואות ובקשות להקצאת אשראי.

המשיבה טענה בתגובה כי אין מקום למסקנת המבקשת על-פיה המשיבה {להלן: "החברה"} נמצאת על-סף קריסה.

החברה טענה כי לא קיים כל עיקול על חשבונה אשר נועד להבטיח חוב לשלטונות המס. החברה צירפה לתגובה אישור על ביטול צו עיקול נכסים המופנה לחברה מאת אגף מס הכנסה. נאמר כי הוטל עיקול בשוגג אשר בוטל באופן מיידי.

המבקשת טענה בתגובה כי נאמר שביום שבו נחתם התצהיר אשר תמך בבקשת האכיפה, העיקול אשר הוטל על-ידי אגף מס הכנסה על חשבון הבנק של החברה תקף.

בכל מקרה, היה מדובר בעילה אחת בלבד לאכיפת אגרת החוב.

בית-המשפט קבע כי קמה לבנק עילה למימוש אגרת החוב בגין הטלת עיקול על חשבון החברה בבנק לטובת חברת הנסון.

החברה לא מסרה כל מידע לגבי קיומו של עיקול זה, והמידע לגביו התברר רק במהלך הדיון. סכום העיקול לא היה משמעותי, אולם, די בהטלת העיקול על-מנת לקיים את התנאי הקבוע בסעיף 18ד' לאגרת החוב.

בית-המשפט מצא כי מקובלת עליו טענת הבנק, על-פיה נדרש כינוס הנכסים לצורך בחינה אמיתית של פעילות החברה ובחינת אפשרות להמשך פעילותה מתוך כוונה ליצור מקורות כספיים נוספים לסילוק החוב או להפחתתו.

בית-המשפט קבע כי התוצאה היא כי קמה זכות לבנק לאכוף את השיעבודים כאמור בבקשה.

אשר-על-כן, בית-המשפט החליט כי דין הבקשה להתקבל.

בית-המשפט מינה כונס נכסים קבוע לחברה כמבוקש בבקשה, כאשר הסמכויות שניתנו לו: לאכוף את אגרות החוב בכפוף לכל דין ועל-פי תנאי אגרות החוב.

בית-המשפט הבהיר כי לא ימומשו נכסים אלא באישור בית-המשפט ולאחר קבלת עמדת החברה.