botox botox
הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

ביטול העיקול בשל היעדר פעולה (סעיף 41 לחוק)

סעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"41. ביטול העיקול בשל היעדר פעולה (תיקון התשס"ט)
עברו שלוש שנים מיום העיקול והזוכה לא הגיש בקשה למכירת המקרקעין המעוקלים ולא נעשתה בהם פעולה אחרת לפי סעיף 37, רשאי רשם ההוצאה לפועל, אף אם לא נתבקש לכך, לאחר שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם, לבטל את העיקול, ומשעשה כן, יימחק רישום העיקול מפנקסי המקרקעין."

סעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי אם בחלוף שלוש שנים מיום הטלת העיקול על המקרקעין, הזוכה בתיק ההוצאה לפועל לא הגיש בקשה למכירתם וכן לא נעשתה בהם במהלך התקופה האמורה כל פעולה אחרת, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על ביטול העיקול, זאת לאחר שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם לעניין.

ב- ת"א (פ"ת) 57765-12-14 {דפנה גריסיליה נ' שחף יצחק, תק-של 2014(4), 116798 (2014)} בית-המשפט קבע כי מאחר ונרשמה הערת אזהרה על זכויות המבקשת במקרקעין, בגין עיקול זמני שניתן במסגרת הליך אזרחי, הבקשה לביטול הערת האזהרה בגין העיקול הזמני צריכה להיעשות, לפי הוראות סעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל.

לפיכך, הסמכות להורות על ביטול העיקול, אשר יוביל למחיקת רישום העיקול מפנקסי המקרקעין, מסורה לרשם ההוצאה לפועל.

ב- ת"א (חי') 12194-07-12 {עליזה דרורי ואח' נ' עזבון המנוח יוסף גלילי, תק-של 2012(4), 22320 (2012)} הוצג המתווה לפיו בהתאם לתקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, לאחר שהתובע זכה בתביעתו, העיקול הזמני ימשיך לעמוד בתוקפו עד שפסק-הדין יבוצע ובהתאם לתקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, על ביצוע העיקול הזמני יחולו הוראות חוק ההוצאה לפועל.

בית-המשפט קבע כי גם כאשר פסק-הדין הוגש לביצוע בלשכת הוצאה לפועל, העיקול לא אמור "להישאר על כנו לנצח".

סעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל מסמיך את רשם ההוצאה לפועל להורות על ביטול העיקול אם עברו שלוששנים מיום העיקול והזוכה לא פעל למכירת המקרקעין המעוקלים או למסירת החזקה בהם, רישום שכירות או רישום משכנתא , לשם פירעון החוב , הכל לאחר מתן זכות טיעון לצדדים.

מכאן נקבע כי ישנה הצדקה לביטול העיקול גם אם פסק-הדין לא בוצע, בהתאם למנגנון שנקבע בחוק ההוצאה לפועל וככל שפסק-הדין ניתן סמוך למועד מתן צו העיקול וטרם הוגש לביצוע, עומדת למבקש הביטול הטענה כי פסק-הדין התיישן, לאור הוראת סעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

ב- רע"צ (ת"א) 11633-07-11 {ורדית מועלם נ' משה ורמוט, תק-של 2011(3), 110294 (2011)} נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה צד ג', על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשתה לביטול העיקול שהוטל על-ידי המשיב - הזוכה, על זכויות החייב בנכס מקרקעין הרשום גם על-שם החייב.

בית-המשפט דחה את טענות המבקשת בדבר חוסר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדחות את הבקשה לביטול עיקול וקבע כי החלטתו של הרשם ניתנה על- פי סמכותו הקבועה בסעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל, בשילוב עם סמכותו הכללית הקבועה בתקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 הקובעת כדלהלן:

"126א. תיקון טעות (תיקונים: התשנ"ב, התשס"ט)
רשם ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל עניין אחר, ככל שייראה לו צודק."

לכן, בנסיבות העניין לא מצא בית-המשפט כי נפל כל פגם בהחלטת הרשם באופן המצדיק התערבותו. נקבע כי במסגרת החלטתו, פעל הרשם על-פי סמכותו שבדין תוך מתן משקל לנסיבות הספציפיות של התיק דנן.