botox botox
הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

שיקולי בית-המשפט בהטלת עיקול או בביטולו

1. כללי

בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו, כפי שייקבעו בפסק-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, כשאין הצדקה לכך.

במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק-דין לטובתו. שנית, שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית-המשפט - חייבת לכבד אותה.

הדגש במתן צו העיקול, עבר איפוא, מהצורך לייעוד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה, עד למועד פסק-הדין.

לעניין זה, רלבנטית השאלה, אם אומנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין, ושומה על בית-המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב {ע"א (ב"ש) 1259/99 נוף ים כחול השקעות נ' אלום דן תורגמן, תק-מח 2000(1), 1068 (2000)}.

2. תום-הלב


אין ולא יכול להיות ספק, כי על בעל דין העותר למתן סעד זמני, מוטלת חובה לגלות את מלוא העובדות העשויות להשפיע על בית-המשפט, כדי שיוכל לשקול במידת הזהירות הראויה אם יש מקום להיעתר לבקשת העיקול וכדי לאפשר לו לאזן כדבעי את האינטרסים שבין התובע והנתבע.

במיוחד קיימת חוסה זו בהליך שנדון במעמד צד אחד. חובה זו מקבלת משנה תוקף, בבקשה למתן צו עיקול הפועל בזכות קניינו של הנתבע {ראה למשל בש"א (ת"א) 8147/02 ישראל 10 נ' ראבל, תק-מח 2002(2), 5955 (2002)}.

ב- רע"א 2225/02 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יוסף בניית, תק-על 2002(2), 904 (2002)} קבע בית-המשפט כי ככלל, הטלת עיקול היא דרך ראויה לגביית חוב, ואולם בית-המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה נהג הבנק בחוסר תום-לב כלפי המשיב, ביודעו כי כספי הפקדון הגיעו ממקור שלישי, ולפיכך הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ומצדיקה דיון בגלגול שלישי. בקשת רשות ערעור נדחתה.

המבקש סעד זמני צריך לבוא לבית-המשפט בידיים נקיות, ובפרט לגלות לבית-המשפט את כל העובדות, ולהשאירן לשיקול-דעת בית-המשפט. היעלה על הדעת כי העובדה שהתובעת הוכרזה מוגבל חמור אינה ראויה להיכלל בבקשת עיקול? הרי להתחייבות העצמית, וכנראה גם לערבות המנהל שהוגשו כתנאי למתן הצו, אין כל משמעות כלכלית, ואם יוכח כי נגרמו לנתבעת נזקים עקב מתן הצו והתביעה תידחה, לא יהיה ניתן להירפע מהבטחונות {בש"א (חי') 10774/06 אלורה בינוי והשקעות בע"מ נ' כנרי בניין בע"מ, תק-של 2006(3), 8148 (2006)}.

אי-הגשת בקשה לעיקול עם הגשת התביעה, אלא רק משונדע למבקש העיקול שינויים במערך העסקי של הנתבעף אין בה להעיד על חוסר תום-לב {בש"א (יר') 1914/98, ת"א (יר') 1174/97 ש' שמיע בע"מ ואח' נ' ברוך טנצר ואח', תק-מח 98(3), 1576 (1998)}.

הפונה לבית-המשפט בבקשה לסעדים זמניים חייב לבוא בנקיון כפיים ולגלות לבית-המשפט את כל העובדות הרלבנטיות. אין הפונה יכול לבחור לציין רק את העובדות הנוחות לו לצורך קבלת הבקשה במעמד צד אחד.

כך למשל, אי-גילוי העובדה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המשיב בוטל זמן רב לפני הגשת התביעה, מהווה הפרה של חובה זו.

יפים לעניין האחרון דבריו של בית-המשפט ב- ע"א 3906/04 {אחים שמא שירותים בע"מ נ' עיריית תמרה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.04)} לפיהם:

"מי שפונה לבית-המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האיטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית-המשפט... אי-עמידה בחובת הגילוי עלולה להוות הפרה של חובת תום-הלב המוטלת על כל מתדיין, ובמיוחד על מתדיין המבקש סעד במעמד צד אחת, והפרה מעין זו מהווה שיקול מרכזי בבחינת הבקשה למתן הסעד."

ב- ת"א (רמ') 37800-11-10 {שראל חסון נכסים בע"מ ואח' נ' יוסי י' ג' שיווק אביזרי חשמל בע"מ, תק-של 2011(2), 17563 (2011)} קבע בית-המשפט כי היה על המשיבה לגלות לבית-המשפט, עם בקשתה להטלת עיקולים, על קיומה של המצאת הזכות, ולהותיר לבית-המשפט את שאלת הרלבנטיות לבית-המשפט ולא לקבוע מתוך שקילת האינטרס הצר שלה, מה יש לגלות לבית-המשפט.