הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סדרי דין

1. הבקשה להטלת עיקול זמני

תקנות 360 עד 373 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כדלקמן:

"360. הגדרות (תיקון התשס"א (מס' 7))
בפרק זה:

"בית-משפט" - לרבות רשם שהוא שופט;
"הפסקת תובענה" - לרבות דחיה ומחיקה של תובענה;
"מחזיק" - אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, אשר ברשותו מצויים נכסים שלגביהם נתבקש או ניתן סעד זמני.

361. תחולת הוראות (תיקון התשס"א (מס' 7))
הוראות פרקים אחרים בתקנות אלה יחולו ככל שאינן סותרות פרק זה, ובשינויים המחוייבים לפי העניין.

362. בקשה לסעד זמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית-המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית-המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) האם הבקשה הוגשה בתום-לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

363. סעד זמני לפני הגשת תובענה ולאחר מתן פסק-דין (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) בית-המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית-המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) בית-המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק-הדין בעת מתן פסק-הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו- 365(ב); הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל-פה.

364. ערבות וערבון (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) בית-המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית-המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) בית-המשפט רשאי לצוות על הפקדת ערבון בנוסף לאמור בתקנת-משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין; בית-המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת ערבון בנוסף לאמור בתקנת-משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת הערבון.
(ג) סכום הערבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; בית-המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום הערבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן ערבון אחר.
(ד) הסכום הנקוב בתקנת-משנה (ג) יעודכן ב- 1 בינואר של כל שנה (להלן: "יום העדכון") לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "המדד") שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום העדכון, לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו; סכום שעודכן כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של חצי שקל חדש יעוגל כלפי מעלה.

365. הגשת בקשה לסעד זמני (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2))
(א) בקשה לסעד זמני תוגש והדיון בה יתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ', ובכפוף להוראות פרק זה.
(ב) לבקשה תצורף התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על-ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת.
(ג) בתצהיר המצורף לבקשה יפרט המבקש את כל העובדות הנוגעות לבקשה.
(ד) בבקשה למתן צו הנוגע לנכסים שברשות מחזיק, יפורשו גם שמו ומענו של המחזיק.
(ה) בבקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ יפרש המבקש בבקשתו את שמו ושם משפחתו של המשיב, גם באותיות לטיניות, וכן מענו, מספר הזהות שלו, ואם אינו ידוע למבקש - פרטים אחרים שיש בהם, לדעת בית-המשפט או הרשם, כדי לזהותו; בית-המשפט רשאי לבקש פרטים נוספים כדי למנוע טעות בזיהוי.
(ו) בבקשה לסעד זמני לפי סימן ב1 יציין המבקש גם את תיאורם ומקום הימצאם של הנכסים, וכן יציע מועמד לשמש תופס נכסים או כונס נכסים זמני, לפי העניין, בכפוף לאמור בתקנה 387ג, ויצרף את הסכמת המועמד בכתב למינוי.

366. הדיון בבקשה (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואולם רשאי בית-המשפט ליתן צו על-פי צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור.
(ב) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), יידונו בקשות לצו עיקול זמני, צו הגבלת שימוש בנכס וצו תפיסת נכסים במעמד צד אחד, אלא-אם-כן שוכנע בית-המשפט כי אין בקיום דיון במעמד הצדדים כדי לסכל את מתן הצו.
(ג) הוגשה הבקשה לסעד זמני לאחר שהוחל בשמיעת ראיות בתובענה, תידון הבקשה, במידת האפשר, בפני השופט הדן בתובענה.

367. צו במעמד צד אחד (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) ניתן צו, למעט צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו; לבקשת בעל דין, ובמידת האפשר, יקבע בית-המשפט את הדיון במועד מוקדם יותר; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא למשיב ולמחזיק, אם ישנו, עם המצאת הצו.
(ב) העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית-המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה.
(ג) ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש ביטול הצו בהתאם לתקנה 376; הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשתה; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא לצדדים במסירה אישית בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה ימים ממועד הגשת בקשת הביטול, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ד) נקבע דיון על-פי תקנה זו, רשאי המשיב לבקשה למתן הסעד הזמני להגיש תמצית מתגובתו לבקשה עד יומיים לפני מועד הדיון.
(ה) דיון על-פי תקנה זו יסתיים בתוך יום שיפוט אחד; ראה בית-המשפט כי יש צורך בכך, רשאי הוא לקבוע ימי דיון נוספים, ככל הניתן ברציפות; סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל-פה לאחר סיום הבאת הראיות, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ו) ההוראות הנוגעות לדיון בבקשה לסעד זמני יחולו על דיון שנקבע לפי תקנה זו, ככל שאינן סותרות את האמור בתקנה זו.

368. עיון מחדש (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) לבקשת בעל דין רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.
(ב) בעיון מחדש רשאי בית-המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית-המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסויים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק-הדין, יפקע הצו הזמני.
(ג) בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'.

369. שמיעת התובענה במקום דיון בסעד הזמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
נשיא בית-המשפט או שופט שנשיא בית-המשפט מינה לכך, רשאי להורות על הקדמת מועד הדיון בתובענה, במקום קיום הדיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד הזמני, אם ראה כי יהיה בכך כדי לייעל את הדיון ולחסוך מזמנו של בית-המשפט ומזמנם של הצדדים; ניתן בתובענה צו במעמד צד אחד, יתן בית-המשפט הוראות בעניין הצו, ככל שימצא לנכון בנסיבות העניין.

370. פקיעת הסעד הזמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
סעד זמני יפקע:
(1) עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק-הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם;
(2) אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית-המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א);
(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית-המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;
(4) עם ביטולו על-ידי בית-המשפט.

371. חילוט עירבון; החזרת ערבות ועירבון (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) פקע הצו הזמני, יהיה בית-המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע טענותיהם, להורות על חילוט הערבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק-הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.
(ב) חילוט הערבון אינו גורע מזכותו של מי שהערבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.
(ג) לא הוגשה לבית-המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ד) הופקד ערבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת הערבון למבקש בתוך ששים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך ששים הימים בקשה לחילוט הערבון, רשאי בית-המשפט לעכב את החזרת הערבון עד למתן החלטה בבקשה.

372. סמכות רשם (תיקון התשס"א (מס' 7))
הוראות סימן זה יחולו גם על רשם במסגרת סמכויותיו ליתן סעד זמני על-פי דין.

373. החלטה בבקשה (תיקון התשס"א (מס' 7))
בית-המשפט הדן בבקשה לסעד זמני ייתן החלטתו עם תום הדיון בבקשה, ולכל המאוחר חמישה עשר ימים לאחר תום הדיון; לא נתן החלטתו במועד האמור, ייתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית-המשפט או לסגנו."

על סדרי הדין בהגשת הבקשה חלות הוראות התקנות בדבר צורת הגשת הבקשה {בקשה בכתב} וכן הוראות בדבר הגשת בקשה לסעד זמני בכלל.

ואולם, לעניין הבקשה להטלת עיקול זמני קיימות הוראות ספציפיות המיוחדות להליך זמני זה, המיוחד אף בכך שניתן לתת אותו במעמד צד אחד.

בקליפת אגוז ניתן לומר כי התנאים אליהם מגיש הבקשה ליתן את דעתו הינם:

הראשון, צורתה של הבקשה הינה בכתב. בנסיבות מסויימות ניתן לבקש בעל-פה הטלת עיקול.

השני, פירוט שמות הנתבע ומענו.

השלישי, יש לפרט את שמות המחזיקים אם הבקשה מתייחסת להטלת עיקול על נכסי הנתבע שבידי "אחר" - מחזיק.

הרביעי, מהות הראיה שעליה נסמכת הבקשה. דרישה זו הינה מהותית ובעצם מדגישה את הצורך והחובה לפרט את מהותה של הראיה העומדת ביסוד הבקשה על-מנת שיקויים התנאי הראשון העומד בבסיס הפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט וכמפורט ברישא לתקנה 360(א) לתקסד"א.

החמישי, יש לפרט את הסכום לגביו מתבקש העיקול.

השישי, יש לצרף תצהיר לאימות העובדות המשמשות עילה לתביעה. יש לציין כי מדובר בתצהיר לאימות "התביעה" - לא מצויין כי התצהיר חובתו לשמש אימות לעילת "הבקשה".

יש להדגיש כבר כאן שעל-אף שתקנה זו כוונה בעצם לחיזוק התהליך שברישא של תקנה 360(א) לתקסד"א, ברור, למשל, כי כאשר צד - מבקש העיקול יטען בבקשה עובדות המתייחסות ל"הכבדה" מחובתו לאמתן בתצהיר שאם לא כך יישארו אלה בחינת דברים בעלמא.

ב- בש"א (ת"א) 13646/06 {עו"ד שפירא עופר, מפרק י.ט ליבוביץ בע"מ (בפירוק) נ' ליבוביץ טוביה ואח', תק-מח 2006(3), 2465 (2006)} קבע בית-המשפט כי המבקשים אינם צריכים לצרף לבקשתם תצהיר לאימות העובדות המוהות את עילת הבקשה, באשר בהיותם מפרקים. די בצירוף דו"ח ובכך יצאו ידי חובתם.

השביעי, יש לצרף לבקשה התחייבות לפיצוי הנתבע. יש להדגיש כי בהיות הבקשה מתבררת בדרך-כלל במעמד צד אחד, כמצוות תקנה 362 לתקסד"א, קיימת חובה דווקנית למילוי התנאים דלעיל.

כך למשל, בית-משפט לא ייתן צו עיקול במעמד צד אחד אם כלל לא הומצאה התחייבות כמפורט בתקנה 361(ב) לתקסד"א או בהיעדרו של תצהיר.

2. הדיון בבקשה

הדיון בבקשה במעמד צד אחד מתבררת ממצוות תקנות 366 ו- 367 לתקסד"א.

בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, אולם רשאי בית-המשפט ליתן צו על-פי צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור.

על-אף האמור בתקנה 366(א) לתקסד"א, יידונו בקשות לצו עיקול זמני, צו הגבלת שימוש בנכס וצו תפיסת נכסים במעמד צד אחד, אלא-אם-כן שוכנע בית-המשפט כי אין בקיום דיון במעמד הצדדים כדי לסכל את מתן הצו.

הוגשה הבקשה לסעד זמני לאחר שהוחל בשמיעת ראיות בתובענה, תידון הבקשה, במידת האפשר, לפני השופט הדן בתובענה {תקנה 366(ג) לתקסד"א}.

ניתן צו, למעט צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה-עשר ימים מיום מתן הצו; לבקשת בעל דין, ובמידת האפשר, יקבע בית-המשפט את הדיון במועד מוקדם יותר; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא למשיב ולמחזיק, אם ישנו, עם המצאת הצו {ראה תקנה 367(א) לתקסד"א}.

העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית-המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה {ראה תקנה 367(ב) לתקסד"א}.

ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש את ביטול הצו בהתאם לתקנה 376 לתקסד"א; הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשתה; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא לצדדים במסירה אישית בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה ימים ממועד הגשת בקשת הביטול, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו {ראה תקנה 367(ג) לתקסד"א}.

נקבע דיון על-פי תקנה זו, רשאי המשיב לבקשה למתן הסעד הזמני להגיש תמצית מתגובתו לבקשה עד יומיים לפני מועד הדיון {ראה תקנה 367(ד) לתקסד"א}.

דיון על-פי תקנה 367 לתקסד"א יסתיים בתוך יום שיפוט אחד; ראה בית-המשפט כי יש צורך בכך, רשאי הוא לקבוע ימי דיון נוספים, ככל הניתן ברציפות; סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל-פה לאחר סיום הבאת הראיות, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו {ראה תקנה 367(ה) לתקסד"א}.

ההוראות הנוגעות לדיון בבקשה לסעד זמני יחולו על דיון שנקבע לפי תקנה זו, ככל שאינן סותרות את האמור בתקנה זו {ראה תקנה 367(ה) לתקסד"א}.

הוראה, למשל, על סיכומי שני הצדדים, אינה עולה בקנה אחד עם הגישה המכירה בזכותו לכאורה של מבקש העיקול לקבל את הצו במעמד צד אחד, אלא אם קיימים טעמים המצדיקים דיון במעמד שני הצדדים {בר"ע (יר') 3180/01 עמוס גבעון נ' עזבון המנוח מירואן אבו נג'מה, תק-מח 2001(2), 36097 (2001)}.

ניהול הליך שלא בתום-לב, הצגת טענות עובדתיות סותרות יביא לדחיית בקשה להטלת עיקול {בר"ע 1412/02 חיה אשר נ' אשר - גשר בע"מ, תק-אר 2002(3), 640 (2002)}.

הוראה בדבר מסירת החלטה בדבר הטלת עיקול לנתבע מטרתה לאזן בין האינטרסים של הצדדים היריבים. מצד אחד, להטיל עיקול במעמד צד על-מנת שיתפסו נכסיו ללא הפרעה ומאידך לאפשר לצד השני, מהר ככל האפשר לעתור לביטול הצו - אם ירצה בכך. מסירת הצו שבועות מספר לאחר ההחלטה הינו מצב בלתי-תקין הפוגם באיזון הנ"ל {בש"א (חי') 1211/99 פרנץ חברה לבניה נ' דהאמשה מנצור, תק-מח 99(1), 3191 (1999)}.

3. ההתחייבות העצמית

תקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "לבקשה תצורף התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על-ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת".

החובה הבסיסית לקיים את הוראות התקנות ואת הוראות בית-המשפט, ככתבן וכלשונן, הינה חובתו של בעל הדין מבקש העיקול. חובה זו הינה חובה קבועה שאינה משתנה ואינה מוסרת ממבקש העיקול בשום שלב למן הגשת הבקשה ועד לתום ההליכים כולם {המ' (חי') 1745/98 שוודיה חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' ישראל סולומון ואח', תק-מח 98(3), 1873 (1998)}.

אכן, גם לבית-המשפט, או, ליתר דיוק, למזכירות בית-המשפט, תפקיד. תפקיד זה מתמצה בבדיקת קיומן הטכני של ההוראות האמורות: היינו, עצם צירופה של התחייבות כאמור או הפקדתה של ערבות על-פי מצוות בית-המשפט או הרשם במזכירות בית-המשפט.

היה ובעל-דין אינו מקיים את הוראות התקנות ואינו מצרף לבקשת העיקול המוגשת על ידו התחייבות כמצוות תקנה 365(ב) לתקסד"א ממילא לא התקיימו התנאים להבאת הבקשה לעיונם ולהחלטתם של בית-המשפט או הרשם.


אם בעל הדין לא הפקיד ערבות בנקאית כמצוות בית-המשפט בהחלטת העיקול שנתן, ממילא אין הוא זכאי לכך שהחלטת בית-המשפט תתורגם לצו עיקול שיונפק וימסר למחזיקי הנכסים, כהוראת בית-המשפט.

תפקידה של מזכירות בית-המשפט בהקשר האמור הינו טכני בלבד, ואין לדרוש ממנה כי תבדוק את תוכנם של המסמכים, או כי תוודא כי המסמכים עומדים בתנאים המשפטיים המהותיים שנקבעו בתקנות ובהוראות בית-המשפט.

מזכירות בית-המשפט מאויישת בעובדים מסורים וחרוצים העושים מלאכה קשה כמיטב יכולתם. הם אינם משפטנים ואין הם נדרשים לדעת דת ודין. על שום כך לא יהיה זה נכון להטיל עליהם גם את מלאכת הפיקוח באשר לתוכנם ולמהותם של המסמכים המוגשים-לבית-המשפט.

לעומת-זאת, אין בעל הדין מבקש העיקול יוצא ידי חובתו בעצם הגשתם או הפקדתם במזכירות בית-המשפט של כתב התחייבות המתיימר להיות מסמך כנדרש על-פי תקנה 365(ב) לתקסד"א וכתב ערבות בנקאית המתיימר להיות מסמך כנדרש על-פי הוראת בית-המשפט.

שומה על בעל הדין לוודא כי המסמכים שהוגשו על ידו אכן תואמים, מבחינת תוכנם ומהותם את דרישות התקנות ואת הוראות בית-המשפט. שאם לא יעשה כן, הוא מסתכן בכך שבסופו-של-יום, לכשיבוא מי שיטען כי ההוראות {אם הוראות התקנות ואם הוראות בית-המשפט} לא קויימו, יצהיר בית-המשפט על-כך שצו העיקול לא נכנס כלל לתוקף, או, למצער, כי צו העיקול בטל למן הצהרת בית-המשפט ואילך.

בקשה למתן צו עיקול זמני הינה עניין רציני שאם תענה בחיוב, יש בה כדי להשפיע על זכויותיו של הנתבע עוד בטרם נתבררו כל העובדות לאשורן. בחוקקו את תקנה 365(ב) לתקסד"א התכוון המחוקק לוודא כי בעל דין המבקש סעד כאמור לא יעשה כן בקלות ראש וכי יתחייב לפצות את כל הנתבעים שכנגדם מבוקש העיקול הזמני למקרה שיגרם להם נזק בגין העיקול אם בסופו-של-דבר תידחה התביעה או שהצו יפקע מסיבה אחרת.

על שום כך, חובה על כל תובע המבקש עיקול זמני לצרף את התחייבותו האישית לפצות כל אחד מן הנתבעים שהעיקול מכוון נגדם, כאמור בתקנה 365(ב) לתקסד"א.

4. פירוט הנכסים לעיקול

יש לפרט באורח מדוייק, תוך צירוף הוכחות, רשימת נכסי החייב לגביה נתבקש עיקול. משלא נעשה כן הרי כאשר רק עצם הבקשה להטלת עיקול היתה מוצדקת - לא תוטלנה הוצאות {בש"א (יר') 1557/98, ת"א (יר') 1501/98 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א' סופר דרייב בע"מ ואח', תק-מח 98(3), 2497 (1998)}.

5. בקשת עיקול בעל-פה

תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"363. סעד זמני לפני הגשת תובענה ולאחר מתן פסק-דין (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) בית-המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית-המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) בית-המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק-הדין בעת מתן פסק-הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו- 365(ב); הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל-פה."

בקשת העיקול בעל-פה כמתואר לעיל בתקנות אפשרית ואינה דורשת עוד ראיה ועל-כן מובנת היא מאליה שכן בעת הגשתה כבר קיימת בפני בית-המשפט תשתית ראייתית וגרסה ברורה של כל הצדדים.

בעת מתן הרשות להתגונן בעצם עומדות בפני בית-המשפט גרסאות הצדדים ובפרט גרסת הנתבע בתצהיר, ומשום כך בית-המשפט יכול לגשת מייד להפעלת שיקול-דעתו.

כאשר ניתן פסק-דין. בית-המשפט כבר נמצא בשלב שלאחר שנתקבלה גרסת התובע ותביעתו נתקבלה ומתן העיקול אינו אלא הליך מהיר בטרם ננקטו הליכי הוצאה לפועל ועל-מנת לאפשר לתובע ביצועו המיידי של פסק-הדין.

6. בקשת להרחבת עיקול או צמצומו

היות ומדובר בסעד זמני אין ספק שחלות עליו ככזה הוראות בדבר האפשרות להגיש ולבקש את הצו פעם נוספת גם לאחר שזה נדחה.

הכלל אם-כן הוא שניתן לשנות צו עיקול זמני כאשר מתרחשות נסיבות חדשות שבגללן יש לשנות הצו {המ' (נצ') 1687/98, ת"א (נצ') 738/97 הר סיך לבניין בע"מ נ' א.ש. רהט הנדסה ואח', תק-מח 98(3), 2480 (1998)}.

בשינוי נסיבות רשאי מי שביקש עיקול או מי שביקש עיקול ובקשתו אפילו נדחתה לפנות פעם נוספת לבקשה להטלת עיקול או לשינוי צו העיוקל, בין להרחבה ובין לצמצום.

הנסיבות בהן יתכבד ויכנס בית-המשפט מחדש לסוגיה זו הינן מגוונות וביניהן אנו מוצאים מקרים, למשל, בהן "שאלת ההכבדה" שלא היתה קיימת בעת הדיון הראשוני התעוררה, ובידי מבקש העיקול דאז תשתית חדשה ומהפכנית להוכחת טענתו והפיכת "מאזן" האיזונים לטובתו או כי נוצרו נסיבות בהן סכום התביעה שונה או כי נוצרו נסיבות בהן צו העיקול אינו מכסה עוד את הנזקים והההוצאות שייגרמו למבקש העיקול דאז.

ברור לגישתנו כי לא בנקל יתכבד בית-המשפט ויכנס פעם נוספת לדיון בסוגיית הטלת העיקול לאחר שכן העובדות כבר בוררו בזמנו. יחד-עם-זאת, ברור שקיימות נסיבות יוצאות דופן בהן בית-המשפט אכן יתערב וישנה החלטה קודמת או ידון בבקשת עיקול חדשה.

ככלל, ניתן לשנות צו עיקול זמני כאשר מתרחשות נסיבות חדשות שבגללן יש לשנות הצו {המ' (נצ') 1687/98, ת"א (נצ') 738/97 הר סיך לבניין בע"מ נ' א' ש' רהט הנדסה ואח', תק-מח 98(3), 2480 (1990)}.

ככלל, רשאי תובע לבקש מבית-המשפט כי העיקול יוטל על נכסים נוספים, מעבר לאלה שהתבקשו בעת הטלת צו העיקול המקורי, אך היעתרות לבקשה כאמור מוגבלת לכאורה לכך שלא נתפס סכום העולה על סכום התביעה והתובע איתר נכסים נוספים שעיקול עליהם מבוקש {בש"א (ת"א) 17463/06 חסן בכור נ' משתלות רביבים בע"מ ואח', תק-מח 2007(3), 14118 (2007)}.

7. המרת עיקול זמני

לעיתים, שוויה של הבטוחה החלופית זהה לערכה של הבטוחה המקורית, אולם נוחות המימוש של שתי הבטוחות אינה זהה.

בטוחה חלופית, אשר לצורך מימושה יידרש הנושה להשקעת זמן ומשאבים רבים יותר מאשר הבטוחה המקורית, פוגעת בו באופן שיצדיק את התנגדותו להמרה.

שיקול זה הוכר על-ידי בית-המשפט בנוגע לדיני המרת עיקול זמני.

ב- ע"א 272/71 {בן דוד נ' החברה לתפעול וניהול הימורי ספורט בע"מ, פ"ד כו(2), 103 (1972)} סירב בית-המשפט לאפשר המרת עיקול כספי בעיקול על בית, משום שמימוש עיקול על בית הוא עניין ממושך ביחס למימוש עיקול כספי.

מכאן, שעל בית-המשפט לשקול לא רק את שוויה של הבטוחה החלופית ביחס לבטוחה המקורית, אלא גם את אופן מימושה של בטוחה זו ביחס לבטוחה המקורית {ראה גם רע"א 1554/16 י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' ראובן שולמן, תק-על 2016(2), 10149 (2016); ע"א 718/07 ביטון נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.08)}.

8. ערובה, מימוש הערובה ופטור מערובה

סוגי הערובות על-פי התקנות הינן:

האחת, התחייבות התובע לפיצוי הנתבע בגין כל נזק שייגרם לו עקב צו העיקול.

השניה, ערובה של התובע עצמו. ערובה כזו יכולה להיות דוגמת אלה: ערבות בנקאית לסכום שיקבע בית-המשפט, הפקדת סכום כסף בקופת בית-המשפט, העמדת נכס מקרקעין או מיטלטלין כביטחון.

השלישית, ערבות של צד שלישי.

כל הנ"ל להנחתו דעתו של בית-המשפט או הרשם. הפרקטיקה מלמדת שהערובה לכל סוגיה נמדדת באופי הביטחון ומידת הבטחתו את גביית הנזקים שייגרמו לנתבע.

כך למשל, ערבות בנקאית תיקבע היקפה באופן סביר שיש בו משום הבטחת נזקים כאלה. ערבות צד שלישי תימדד לפי יכולתו של הצד השלישי.

בתי-המשפט בסוגיה זו לא מדקדקים בבדיקת יכולתו הכלכלית של צד שלישי ולעיתים הסבירות שצד נפגע יוכל לקבל דמי נזק הינה נמוכה.

לגבי העמדת נכסים כבטוחה אך כאן חייב בית-המשפט לבחור בקפידה את אופי ומהות הנכס המוצא ובכל מקרה לא ליתן זאת כבטחון יחיד.

דווקא לאור שיקול-הדעת הקפדני של בית-המשפט לשקול בבואו ליתן צו עיקול והגישה הזהירה שבמתן הצו קיימת חובה כפולה ומכופלת על בית-המשפט לקפיד בנושא הערובה.

זאת ועוד. מימוש הערובה יתבצע באחד מן המקרים הבאים:

האחד, תביעת התובע {מבקשת העיקול} תידחה.

השני, הצו יפקע מכל סיבה שהיא {ביטולו של צו העיקול שניתן במעמד צד אחד, מחיקת התביעה, אי-המצאת ערבות בנוסח כנדרש על-ידי החלטת בית-המשפט, אי-הגשת תביעה שצו העיקול ניתן טרם הגשתה, הפסקת התביעה}.

השאלה בה נחבטים רבים הינה מהי הדרך בה יגבה נתבע את נזקיו. האם הערבויות מחולטות אוטומטית לפי סכומן {למשל, לסכום ערבות בנקאית שהופקדה} או שמא על הנתבע להוכיח נזקיו. ואך כך, מהי הדרך, האם עליו להגיש תביעה נפרדת או די בפניה לבית-המשפט שנתן את הצו.

בהקשר האחרון ייאמר כי בית-המשפט לא יחלט אוטומטית ערבון שהופקד כאמור כערובה לנזקים. כמו-כן, אין צורך בתביעה נפרדת ודי בפניה לבית-המשפט או לרשם לשם הוכחת הנזק.

לדעתנו, ניתן לעשות זאת בדרך של בקשה בכתב המאפשרת לבית-המשפט או לרשם להחליט אף בלא שמיעת הצדדים. דיון בדרך זו לא יעשה פלסתר את הערובות הניתנות להבטחת נזקים וכך מצוות התקנות בנדון לא תעמוד ריקה מתוכן ממשי.

המקרים בהם נתונה לבית-משפט סמכות לפטור מערובה הינם:

האחד, "בית-המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו" {ראה תקנה 364 לתקסד"א}.

השני, סעד זמני שנתבקש לאחר מתן פסק-דין {ראה תקנה 363 לתקסד"א; ת"א (אילת) 25457-07-12 גולן בוהדנה נ' יניב הרוש, תק-של 2016(2), 33163 (2016)}.

השלישי, צו עיקול שנתבקש על-פי תקנה 207 לתקסד"א {בהליך סדר דין מקוצר}.

בית-המשפט לא יפטור מערובה לאבטחת נזקי נתבע בעילה כי מדובר באנשי ציבור בתפקיד ציבורי - כאשר הצו הזמני יכול לגרום נזקים כבדים לנתבע {ע"א 205/74 ועד הנאמנים לווקף המוסלמי נ' זוהדי אחמד, פ"ד כח(2), 346 (1974)}.

העובדה שערבות בנקאית נתקבלה פיזית על-ידי המזכירות אינה בבחינת "הצהרה" או הכרה בכך שהערבות תואמת את החלטת בית-המשפט {בש"א (חי') 5362/98, בש"א (חי') 6219/98, ת"א (חי') 1057/98 שלום אוחנה ואח' נ' יוסף מזור ואח', תק-מח 98(4), 123 (1998)}.

כאשר תביעת מבקש הצו הזמני נדחית בחלקה, זכאי הנתבע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו בגין הצו הזמני לצורך הבטחת אותו חלק של התביעה שבו לא זכה התובע.

יחד-עם-זאת, נזק זה אינו חייב תמיד להתבטא בסכום יחסי המתקבל מהשוואת שווי התביעה כולה לשווי החלק של התביעה שנדחה אלא יש לקובעו על-ידי הערכת הנזק שנגרם על-ידי אותו חלק של הצו הזמני שהסתבר בדיעבד, לאחר שזכויות הצדדים התבררו בפסק-דין, שלא היה מקום לתיתו {ע"א 690/69 בן יהודה נ' רוז ואח', פ"ד כד(2), 537 (1970)}.

כאשר בודקים איזו ערובה יש לתת, יש לבדוק את הנזק העלול להיגרם, ובמקרה של עיקול מקרקעין, נכס שאין עושים בו שימוש יומיומי, הנזק שעלול להיגרם הוא כמעט אספי {תב"ע (ת"א) נא/12-1033 המטוויות המאוחדות בישראל נ' אבו ערקוב ניאז ואח', תק-עב 91(1), 80 (1991)}.

אם מבקש העיקול לא פירט בבקשתו, מראש, הצעה בדבר ערובה ספציפית, אין לראות מה פסול יש בכך שיפנה לבית-המשפט לאחר שניתנה ההחלטה המקורית, יגיש בקשה חדשה, ויעתור להמרת הערובה שנקבעה בהחלטה המקורית {המ' (חי') 1969/96 רפאל אלואשוילי ואח' נ' דפנה קב ונקי ואח', תק-מח 96(2), 326 (1996)}.

בית-המשפט מוסמך לפטור מערובה, גם אם לא נתבקש לעשות כן, אם הנסיבות נראות לו ככאלה המצדיקות לעשות כן. על שום כך, אין נפקא מינה אם התובע ביקש לפוטרו כאמור אם לאו {בש"א (חי') 4443/99 אהרון שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ, תק-מח 99(3), 560 (1999)}.

ב- תא"ק (נת') 38911-04-16 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ענבל יפת, תק-של 2016(2), 22440 (2016)} בית-המשפט נעתר לבקשה להטלת צו עיקול זמני. עוד נקבע, כי לאור היותו של המבקש תאגיד בנקאי, יש לפטור אותו מהמצאת ערבות או ערבון.

9. התערבותה של ערכאת הערעור
לערכאה הדיונית מוקנה שיקול-דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול-דעת זה {רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2), 307, 310 (2000); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.07)}.

בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני {רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' מובידום בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.04.09); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה יצור ושיווק (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.04.09); רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.10.10); רע"א (חי') 16452-04-16 קלבר תעשיות וסחר בע"מ נ' מיכאל בוזלי, תק-מח 2016(2), 18236 (2016)}.