botox botox
הספריה המשפטית
דיני עיקולים - דין והלכה

הפרקים שבספר:

העיקול הזמני - תנאים להטלתו

1. הדין
תקנות 374 עד 383א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כדלקמן:

"374. צו עיקול זמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם, בתובענה לדבר שבעין רשאי בית-המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.
(ב) בית-המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.
(ג) אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה.
(ד) הומר נכס שעוקל בערובה של המשיב, יחולו על הערובה הוראות סימן זה.

375. רישום בפנקסי מקרקעין (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2))
ניתן צו עיקול על מקרקעין, יורה בית-המשפט או הרשם על רישום הערה בפנקס המקרקעין, והמבקש יודיע על כך לרשם המקרקעין.

376. הודעה למחזיק (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) ניתן צו עיקול על נכסי המשיב שבידי מחזיק, יודיע בית-המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, תוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367; בהודעה למחזיק יצויינו פרטי המבקש ובא-כחו; תשובתו של המחזיק תוגש לבית-המשפט והעתק ממנה ימציא המחזיק, במישרין, למבקש.
(ב) הודיע המחזיק כי בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול, ימציא לו המבקש, תוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו התשובה כאמור בתקנת-משנה (א), העתק מבקשת העיקול והתצהיר.
(ג) המחזיק רשאי, תוך שלושים ימים מיום שהומצא לו העתק מבקשת העיקול והתצהיר, להגיש בקשה לביטול צו העיקול.

377. מחזיק שהודה (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2))
הודה מחזיק בתשובתו כי מצויים בידו נכסי המשיב, לא יחזור בו מהודאתו אלא-אם-כן נתן לו בית-המשפט או הרשם רשות לכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

378. מחזיק שלא הודה (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל תוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה-עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות העניין, להגיש לבית-המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.
(ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לעניין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחוייבים לפי העניין.

379. הדיון בבקשה (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2))
הדיון בבקשה לפי תקנה 378 יכול שיהיה בכל שלב של הדיון בתובענה, ואף לאחר שניתן פסק-דין בה, כפי שבית-המשפט או הרשם יורה, והוא הדין בדיון בסדר דין מקוצר בין אם ניתנה רשות להתגונן ובין אם לאו.

380. מבקש שלא דרש אישור העיקול (תיקון התשס"א (מס' 7))
לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו.

381. עיקול זמני לטובת תובע שזכה בתביעתו (תיקון התשס"א (מס' 7))
זכה התובע בתביעתו, ימשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקפו עד שפסק-הדין יבוצע; בפסק-הדין רשאי בית-המשפט או הרשם לחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני.

382. החלת חוק ההוצאה לפועל (תיקון התשס"א (מס' 7))
הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק.

383. הגבלת שימוש בנכס (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) בית-המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', להורות למשיב להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלהוציא נכסים מרשותו או מרשות מחזיק, למכרם, לשעבדם או לשנות את מצבם או את זכויותיו בהם, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין.
(ב) בתקנה זו, "נכסים" - לרבות נכסים המצויים מחוץ לתחום המדינה.

383א. המצאה למדינה סימן ב': עיכוב יציאה מן הארץ (תיקון התשס"א (מס' 7))
המצאה למדינה של צו לפי סימן זה תהא בהמצאתו לחשב המשרד שבידיו נמצא הנכס אשר אליו מתיחס הצו."

הסוגיה של הטלת עיקולים זמניים בתובענה כספית מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעות שורה של תנאים אשר בהתקיימותם יוטל צו העיקול. ואלה הם:

ראשית, על בית המשט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה {ראה תקנה 362(א) לתקסד"א}.
שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי-מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק-הדין {ראה תקנה 374(ב) לתקסד"א}.

בנוסף, לשני התנאים הנזכרים, מוקנה לבית-המשפט שיקול-דעת כללי ועליו לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום-לב ומידתיות {ראה תקנות 362(ב)(1) ו- 362(ב)(2) לתקסד"א}.

כמו-כן, לעניין התנאים להטלת עיקול זמני, יפים הם דברי בית-המשפט ב- רע"א 9736/07 {יורם קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} לפיהם:

"תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית-המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק-הדין."

לעניין ההכבדה, כפי שנפסק "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" {רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

מהות צו העיקול היא למנוע שינוי במצבו של הנתבע לרעה עד למועד פסק-הדין ולכן רלוונטית השאלה האם הנתבע עומד להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין {ראה גם ת"א (נצ') 57617-12-13 אברהם אסולין נ' פוגה שיווק חקלאי בע"מ, תק-מח 2014(1), 16610 (2014)}.

במילים אחרות, מטרתו של העיקול היא כידוע החשש ל"משיכת השטיח" מתחת לתביעה אם לא יהיו כספים או רכוש שבמחלוקת מצויים בפיקוח. הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק-הדין {רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3), 789; רע"א 7559/15 לוי נ' ברק, ש' רובינשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15); ת"א (רחובות) 61079-10-15 א.צ.מ. דרום בע"מ נ' יגאל נחמיאס, תק-של 2016(2), 48936 (2016)}.

2. תובענה לסכום כסף או בתביעת דבר שבעין
תקנה 374(א) לתקסד"א קובעת מפורשות כי צו עיקול זמני ינתן רק להבטחת תובענה לסכום כסף - דהיינו: תביעה כספית או להבטחת תביעת דבר שבעין.

בתביעה למתן חשבונות, רשאי בית-המשפט להטיל עיקול זמני, המותנה בכך שהמבקש ימציא מסמכים מתאימים המבססים את הערכתו ביחס לסכום הכסף המגיע לו.

הדבר דומה לסמכותו של בית-המשפט להטיל עיקול זמני בתביעה למזונות אף שמדובר בחוב עתידי שטרם נתגבש ובמסגרת הודעה לצד שלישי שאף היא כתביעה למתן חשבונות הינה תביעה על-תנאי {המ' (ת"א) 1542/90 כור סחר בע"מ ואח' נ' מריאן פלצמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.90)}.

עיקול ניתן לקבל רק "בתביעה לסכום כסף", ולא כאשר נדרש סעד הצהרתי {דב"ע תשן/4-21 ההסתדרות הכללית ואח' נ' תדיראן בע"מ, תק-אר 1990(3), 287 (1990)}.

כלומר, אין בית-המשפט נותן צו עיקול בתביעה הצהרתית, בתביעה לפינוי או בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין או כל תובענה אחרת שאינה כספית. הדרך הראויה במקרים אלו זה למנוע העברת נכסים הינה באמצעות צו מניעה.

ואולם, יש מקרים שעל-אף כותרתה של התביעה כתביעה הצהרתית בית-המשפט יראה אותה כתביעה לחיוב כספי {ראה למשל בש"א (כ"ס) 4012/03 א. ד. נ' א. ר., תק-מש 2004(1), 39, 41 (2004)}.

אין תקנות סדר הדין האזרחי חלות על מקרה בו נשוא התביעה הוא נכס שהתובע טוען לבעלות בו, ללא תביעה חלופית לסעד כספי {רע"א 4265/91 פטריס לייב נ' יהושע חורש, עורך-דין ואח', תק-על 92(1), 1443 (1992)}.

ניתן להטיל עיקול זמני גם בתביעת תרמית-נזיקית {רע"א 4438/92 מטרו פריז בע"מ נ' יוסף מאור, תק-על 92(3), 1925 (1992)}.

תביעה לאכיפת הסכם גירושין אשר תחייב פעולה משפטית נוספת לצורך הוצאה של פסק-הדין לפועל, הינה תביעה שלא ניתן לקבל בגינה סעד זמני של עיקול.

בפרט כאשר הסעד הנתבע מהמבקש הינו "לרכוש עבור התובעת מייד וללא דיחוי דירה בשווי הדירה אותה היה אמור הנתבע לרכוש כאמור בהסכם הגירושין, בהתאם לערך דירה על-פי האמור בהסכם הגירושין".

ברור, איפוא, כי גם ייעתר בית-המשפט לתביעה זו הרי שמימוש פסק-הדין יחייב פניה לבית-המשפט בהליך של בזיון בית-המשפט ו/או תביעה כספית בשווי הדירה {בש"א (חי') 4980/04 סטולר עדי נ' סטולר מרים, תק-של 2004(4), 2324, 2327 (2004)}.

ככלל, הסעד הזמני צריך לשרת את הסעד הסופי. אם התובענה אותה בא העיקול לשרת אינה תובענה לנכס או לסכום כסף, נשוא העיקול אינו נשוא התביעה. במקרה כזה, העיקול אינו משרת את הסעד הסופי, ולא יהא בו כדי להקל על מימושו של הסעד הסופי.

סעד זמני כזה, גם אם יינתן, אינו מקנה למערער או לחברה זכות להיפרע מן המשיבים {ע"א (יר') 3488/02 אבנר בראשי נ' בראשי רחמים, תק-מח 2003(1), 5429 (2003)}. לצורך כך תידרש פעולה משפטית נוספת {תביעה כספית} כדי לקבל את הסעד בעין. הסעד ההצהרתי הנדרש מהווה במקרה זה רק שלב ביניים בדרך אל הסעד אותו הבקשה באה להבטיח. לפיכך, לאור הוראות תקנה 374(א) לתקסד"א אין ליתן עיקול זמני בתובענה שכזו.

תובענה לאכיפה של פסק החוץ הינה תובענה לסעד ביצועי באופיו. נלווית לו האפשרות האופרטיבית לאכוף חיוב כספי, תוך שימוש במערכות ההוצאה לפועל והאכיפה האזרחיות. בכך נבדל סעד זה מסעד שהוא כולו דקלרטיבי, ושכל נפקותו בהצהרה על קיומה של זכות משפטית {רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלבוגן, פ"ד נו(1), 252}.

תביעה לאכיפת פסק-דין חוץ אינה בגדר תביעה הצהרתית שכן עצם קיומו של חוב פסוק דיו כדי להקים את העילה למתן צו עיקול זמני {בש"א (כ"ס) 2568/04 אהרון בוגומילסקי נ' הר-טוב הארי פולברג, תק-של 2004(4), 633 (2004)}.

בתביעות נזיקין שהאחריות בהן שנויה במחלוקת לא ינתן צו עיקול {ראה לעניין זה רע"א 3589/99 טל סיגלית נ' להב גבריאל, תק-על 95(1), 206 (1995)}.

כשמדובר בתביעת פיצויים, הנזקקים לשומא דדיינא, יש לפרט הנזקים, פרט היטב בתצהיר. בנסיבות אלה יפעיל בית-המשפט שיקול-דעתו גם בשאלת גובה סכום העיקול {ראה למשל ע"א 364/65 טבשי נ' שקי, פ"ד יט(4), 104}.

בבקשה לעיקול זמניבתביעה שעילתה נזיקית ולא חוזית, אין חובה להמציא מסמכים חתומים על-ידי הנתבע ודי לבקשה ולתביעה אם היא מבוססת על ראיה מהימנה, לכאורה, שיש בה כדי לשכנע את בית-המשפט לקיומה של העילה. לצורך זה ניתן להסתפק בתצהיר.
לפיכך, ניתן להגיש בקשת עיקול במסגרת תביעה נזיקית בעילת גזל {ת"א (נצ') 524/98 השחר העולה תעשיית ממתקים בע"מ נ' יאסין סוואד, תק-מח 98(2), 2729 (1998)}.

כאשר אין המבקש עותר לא ל"סכום כסף" ואף לא ל"דבר שבעין", אין הוא זכאי, על-פי תקסד"א, לקבל סעד כמבוקש {ת"ה (חי') 2202/96 בוניפיל רבקה נ' בוניפיל יצחק, תק-מח 96(2), 340 (1996)}.

אחד המקרים היוצאים מהכלל הוא לדוגמה בו אדם מגיש תובענה לסעד הצהרתי שהוא בעליו של חפץ שעוקל בשל חוב של אחר, וכדי למנוע מכירת המעוקל עד לקבלת ההצהרה, הוא מבקש צו מניעה זמני.

הטעם לכך הוא, שאם יצליח התובע ויקבל את ההצהרה, יתבטל העיקול. המבחן הוא תמיד, אם משתלב הסעד הזמני עם הסעד שבעל דין מבקש לקבל במשפט גופו {ע"א (יר') 1191/00 דן משה רייך ואח' נ' Bank Leumi USA ואח', תק-מח 2001(2), 13754 (2001)}.

כאשר הסעד הינו להצהיר על ביטול עסקה למכירת מגרש לא ינתן צו עיקול שכן עיקול נכס שנתבע בעין יינתן למי שתובע זכות להחזיק בחפץ הנתבע {מכוח בעלות או זכות אחרת; ראה גם בש"א (יר') 6507/01 נאות בית וגן בע"מ נ' בית"ר, תק-מח 2001(2), 14921 (2001)}.

3. הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות
בשלב זה, הרף הנדרש ממבקש הסעד הזמני אינו גובה, שכן אין בית-המשפט פוסק באורח סופי בדבר צידקתו של מי מהצדדים אלא הערכת סיכוי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים-לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים בפני בית-המשפט.

יחד-עם-זאת, מבקש הסעד חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה. מבקש הסעד אינו חייב להוכיח את תביעתו, אולם מותר לבית-המשפט לבדוק אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים וכן לשקול שיקול ראשוני את סיכויי ההצלחה של התביעה {ראה א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהודרה שביעית), 401}.

בבואו בית-המשפט לדון בבקשה להטלת עיקול במסגרת תובענה, רשאי הוא ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום ראיות מהימנות לכאורה המקימות את עילת התביעה {תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984}.

כמו-כן, בהחלטתו בדבר מתן הצו על בית-המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את מאזן הנזק שייגרם למבקש, אם לא יינתן הצו, לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם יינתן הצו וכן תום-ליבו של מגיש הבקשה והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש {תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984}.

הכלל הבסיסי הנוהג לעניין מתן הסעד הזמני בכלל וצו עיקול זמני בפרט הוא, כי על מבקש העיקול להראות קיומה של זכות לכאורה והוא חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה {רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבניין, פ"ד מט(1), 730, 736; רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4), 872}.
לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בניגוד להלכות העבר, רובץ נטל השכנוע כי יש להשאיר את העיקול על כנו, על המבקש המקורי {בש"א (נת') 3110/04 אבי צמיגים בע"מ ואח' נ' דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ, תק-של 2004(4), 5010, 5014; ראה גם רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789; רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1), 193}.

על-מנת שמבקש יזכה בבקשתו למתן צו עיקול עליו לתמוך את תביעתו או בקשתו בראיות מהימנות המצביעים על זכות לכאורה. היו מקרים בהם קיבל בית-המשפט אף "תצהיר מהימן" כקיום תנאי זה של התקנה {המ' (ת"א) 1542/90 כור סחר בע"מ ואח' נ' מריאן פלדמן, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

מסמכים שונים ובכללם חוזה המעיד על זכויות ברווחי החברה, ותכתובת בין הצדדים שביססה את הדרישה הכספית, שימשו אף הם מסמכים מספיקים בתמיכה ראויה לתביעה למתן חשבונות עליה הושתתה הבקשה לעיקול זמני.

בהליך ביניים, אין מניעה שהתובע יבסס את תצהירו על מיטב ידיעתו ועל מסמכים שאותם לא ניתן להגיש כראיה קבילה בהליך העיקרי. בפרט אמור הדבר כאשר מי שביקש ביטולו של צו העיקול לא הגיש תצהיר נגדי להזמת טענות {המ' (יר') 5123/97 משה מנן נ' ראובן חנן ואח', תק-מח 97(3), 2261 (1997)}.

שיקים שחוללו מסיבה של היעדר כיסוי המחאת חבות הינם בבחינת "ראיות מהימנות" העונות לדרישה זו.

ב- בש"א (קריות) 3676/04 {חג'אזי צבעים בע"מ נ' אספקה טכנית סכנין בע"מ ואח', תק-של 2004(4), 6401 (2004)} קבע בית-המשפט כי הבקשה הוגשה לאחר הגשת תביעה בסדר דין מקוצר.

לאחר עיון בתצהיר והמסמכים שצורפו לכתב התביעה, בית-המשפט שוכנע כי אכן קיימות ראיות מהימנות לכאורה, לקיומה של עילת התביעה המתבססת על שיקים משוכים על חשבון המשיבה מס' 1 ואשר חוללו באי-כיבוד מסיבת אכ"מ וכן כתב המחאת זכות מטעם המשיבה מס' 1 לכל הכספים והזכויות שהגיעו מאת המועצה המקומית טובא זנגריה עד לסך 120,000 ש"ח.

בתביעה לתשלום חוב כספי בגין שכר טרחה עבור טיפול בדמי הארנונה שדרשה העיריה מאת הנתבעת. לכתב התביעה כאשר צורף ההסכם בין הצדדים ותמליל שיחה בין נציג המשיבות לבין המבקשת בו מודה הנציג בקיומו של החוב יש משום הצגת ראיות מהימנות לכאורה {ת"א (אשד') 1930/04 א.כ.ת.א נכסים בע"מ נ' מרכז העיר (אשדוד), תק-של 2004(4), 1348 (2004)}.

ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה. יפוי-הכוח והסכם שכר הטרחה, חתומים על-ידי הנתבע, וזכותו של התובע לשכר שלא התערערה מקימים את ה"ראיות המימנות" לכאורה {בש"א (חי') 6592/04 ג'ובראן סלמאן נ' ברק אליעזר, עו"ד, תק-של 2004(4), 132, 133 (2004)}.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 184404/04 {רובין רפי נ' צוקדיאן יוסף, תק-של 2004(4), 6612, 6614 (2004)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, לא ניתן לקבוע כי התובע הציג ראיות מספיקות לעניין הקשר הסיבתי בין התקיפה לבין הנזק הנטען.

התובע לא הציג ראיות מהימנות גם לעניין גובה הנזק. לא ברור כלל ועיקר כי השיקום שעלותו 145,000 ש"ח הוא תוצאה מסתברת של התקיפה שתקף צוקדיאן את רובין.

ב- בש"א (חי') 2837/04 {שיפמן יוסף נ' מוני - חברה לבניה ופיתוח בע"מ, תק-עב 2004(3), 2259, 2260 (2004)} קבע בית-המשפט כי לא הוכחו בפניו ראיות ממהימנות לעילת התביעה.

עוד נקבע כי גם תביעת המבקש לבונוס בגין עבודתו אל מול חברת פז {אשר זכאותו לכך מוכחשת על-ידי המשיבה בכתב הגנתה} איננה מבוססת על ראיה של ממש, ואף אינה עולה בקנה אחד עם נוסח מכתב הפיטורים שם צויין במפורש כי פיטוריו של המבקש הינם 'בעקבות הפסדים כבדים בפרוייקטים פז. כך שספק היה בעיני בית-המשפט אם בנסיבות שכאלה, היתה המשיבה מתחייבת לשלם בונוס למבקש.

באשר לתביעתו לפדיון חופשה, קבע בית-המשפט כי הרי שזו איננה מפורטת ואיננה מכומתת, מה גם שלא צורף תלוש השכר האחרון ממנו ניתן היה ללמוד פרטים נוספים בעניין.

במצב דברים זה, בית-המשפט לא שוכנע בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה המקימות את עילת התובענה.

ספק בדבר זהות המעביד מצדיק, כשלעצמו, הימנעות ממתן צו לעיקול זמני {תב"ע (ת"א) נז' 2238-3 אברהם נעמי נ' בבלי ברוידה, המוזכר ב- בספרו של י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה (הוצאת ניצן מהדורת 2000) פרק 18, 20}.

מבקש הטוען, כי אין באפשרותו לכמת את התביעה משום שאין בידיו את הנתונים והוא רק מעריך את תביעתו בבקשה למתן עיקול זמני בסכום כלשהו אינו מרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו בראיות מהימנות לכאורה {בש"א (חי') 2581/04 צביקה בר גל נ' מזגני אולימפוס בע"מ, תק-עב 2004(3), 756 (2004)}.

אפילו כשנטענת עילת תביעה כמרמה, אין חובה לקיומו של מסמך בכתב דווקא. בנסיבות אלה, גם תצהיר מהימן יכול שיספיק {המ' (חי') 1969/96 רפאל אלואשוילי נ' דפנא קב ונקי ואח', תק-מח 96(3), 455 (1996)}.

הפסיקה הרחיבה ופירשה את המונח "ראיות מהימנות אחרות" שבתקנה 360 לתקסד"א, כך, שדי בתצהיר כדי למלא דרישה זו. מדובר בתצהיר מהימן, אשר משקלו מספיק כדי לשכנע את בית-המשפט. תצהיר צריך שישמש ראיה מהימנה הן לעניין עצם החיוב והן לעניין הסכום שנתבע. בעת שהוטל העיקול הזמני במעמד צד אחד, נראה היה, כי די בתצהיר שצורף לבקשה לעיקול, כדי לעמוד בתנאים המוטלים על המבקש עיקול זמני {ת"א (ת"א) 698/93 EFFEMEX LTD ואח' נ' מפעלי ברקמן, תק-מח 93(3), 43 (1993)}.

פעמים בית-משפט קיבל תצהיר מהימן כמקיים את התנאי הקבוע בתקנה. בתביעה למתן חשבונות, רשאי בית-המשפט להטיל עיקול זמני, המותנה בכך שהמבקש ימציא מסמכים מתאימים המבססים את הערכתו ביחס לסכום הכסף המגיע לו {המ' (ת"א) 1542/90 כור סחר בע"מ ואח' נ' מריאן פלצמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.90)}.

עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שומה על בית-המשפט לייחס משקל רב מעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן {רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק-על 95(3), 786 (1995)}.

שומה על בית-המשפט, בבואו להטיל עיקול זמני לבחון ולברר את הראיות המובאות לפניו מחד, ולנזק שעלול להיגרם לזכויות קנייניות של הנתבע עקב העיקול מאידך.

על מבקש העיקול להמציא ראיות נאמנות לכאורה התומכות בתביעתו הכספית נגד המשיב וכן להוכיח כי אי-מתן צו עיקול זמני יגרום להכבדה בביצוע פסק-הדין. בשלב הבקשה לעיקול אין צורך להוכיח את עילת התביעה ברמה הנדרשת על-מנת לקבל פסק-דין אלא ברמה הלכאורית בלבד {ת"א (נצ') 661/98, המ' 599/98 פוליפז בע"מ נ' אינטגרל פיתוח מכונות, תק-מח 98(3), 265 (1998)}.

ב- ת"א (נת') 25819-01-11 {סמיון פרדין נ' אדוארד שינקרבסקי ואח', תק-של 2011(1), 159930 (2011)} קבע בית-המשפט כי בחינת העובדות שנטענו בכתב התביעה והראיות לכאורה להוכחתן, יחד עם חקירת המצהירים ונטל ההוכחה במוטל בשלב זה על המבקש, מובילה למסקנה כי עילה התביעה חלשה.

עוד נקבע, כי מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, ספק אם יש בראיות לכאורה שהובאו פוטנציאל ראייתי עתידי.

4. אי-מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין
לשונה של תקנה 374(ב) לתקסד"א אינה מצמצמת את דרישת ההכבדה למצב כלכלי קשה בלבד ונראה כי תיתכנה נסיבות אחרות על-פיהן יסבור בית-המשפט כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

כך למשל, ב- בש"א (חי') 4361/98 {שלום אוחנה ואח' נ' יוסף מזור, תק-מח 98(4), 1 (1998)} קבע בית-המשפט כי "חזקה היא, חזקה הנובעת מניסיון החיים והשכל הישר שמקום שהוכח כי הנתבע רימה, לכאורה את שותפו לעסקים, והילך את בעל חוזהו בכחש, הרי שאם לא יובטח כי נכסים מסויימים של הנתבע יעוקלו כדי לאפשר לתובע {הצד המרומה} לממש מתוכם את פסק-הדין שינתן לזכותו, אם ינתן, יקשה על הנתבע לבצע את פסק-הדין, זאת משום החשש שכפי שהנתבע הוליך את התובע בכחש לגופה של עילת התביעה, כך לכאורה יעשה הנתבע להכביד על התובע לכשיבוא לבצע את פסק-הדין" {ראה גם בש"א (יר') 15311/03 סלימאן עווידה נ' חברת בית מלון, תק-עב 2003(2), 419, 420 (2003); רע"א 228/99 שלום אוחנה ו- 3 אח' נ' יוסף מזור ו-2 אח', תק-על 99(1), 217 (1999)}.

המבחן לקיומן או אי-קיומן של נסיבות לפיהן קיים חשש ממשי, כי אי-מתן צו עיקול זמני עלול להכביד על ביצוע פסק-דין, אינו מתמצא באמירה סתמית {המ' (חי') 34193/96 דיור לעולה בע"מ נ' פרנץ חברה לבניין ונכסים בע"מ, תק-מח 97(1), 1988 (1997)}.

טענה כללית, כי קיים חשש שהמשיב מנכה סכומים ממשכורות העובדים מבלי להעבירם לטובת הזכויות הפניסיוניות של אותם עובדים אצל המבקשת, אין בה כדי להוות ראיה מספקת להרמת הנטל של תנאי "ההכבדה" {בש"א (חי') 166/04 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הנוך ובניו בע"מ, תק-עב 2004(1), 440 (2004)}.

ב- בש"א (חי') 1744/04 {והבי אחמד נ' מועצה מקומית נחף, תק-עב 2004(2), 2153, 2154} קבע בית-המשפט כי לא כל טענה כללית בדבר מצב רע של הנתבע דיו כדי להרים את נטל ההוכחה הכבד הרובץ על המבקש להוכיח "הכבדה".

כאשר הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים, מצמצמת פעילות ומפטרת עובדים ואין לה כל נכסים שניתן להיפרע מהם, הרי שיש לחשוש להכבדה בעת ביצוע פסק-הדין, גם אם אין כל חשש להברחת נכסים. היות ורכוש הנתבעת מסתכם בסכומי כסף בבנק - יש אכן חשש שיעשה שימוש שוטף בכספים וכך ישתנה מצב החברה לרעה {בש"א (יר') 15716/04 אינסטיסט בע"מ נ' דב ברק, תק-עב 2004(2), 1436, 1438 (2004)}.

יוער כי האמור בתצהיר כשלעצמו אינו מהווה ראיה מהימנה, לכאורה, באשר למצבו של הנתבע ו/או באשר לכוונותיו העתידיות ובהיעדר כל מסמכים ו/או נתונים מבוססים אחרים, הרי שלא ניתן לקבל את האמירות הללו כמלמדות על הכבדה עתידית.

הטלת צו עיקול נגד הרשות הפלשתינאית והוכחת הכבדה נדונה ב- ע"א (יר') 2538/01 {מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' הרשות, תק-מח 2002(1), 101, 103 (2002)} שם הגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי לרשות הפלשתינאית אין נכסים בתוך מדינת ישראל שניתן לעקלם.

לפיכך, גם אין מנגנון להוצאה לפועל של פסקי-דין של מדינת ישראל בתחומי הרשות.
הנכסים היחידים השייכים לרשות הפלשתינאית שמהם ניתן להיפרע לכשתחוייב בדינה בתביעה זאת, אם תחוייב, הם הכספים שמחזיקה מדינת ישראל לזכות הרשות הפלשתינאית.

לכאורה, בד-בבד עם הגידול בסכומי הכספים המצטברים לזכות הרשות הפלשתינאית מדי חודש, גדלים והולכים גם חובות הרשות הפלשתינאית שבגינם נתבעת היא במדינת ישראל.

לכן, אין לבטל את החשש שאם ישוחררו כספים אלה, לא יהיו למבקשת מקורות אחרים להיפרע מהם, ויצא פסק-דין שיתן בית-משפט, אם תזכה המערערת בתביעתה, כולה או חלקה, מסוכל.

ב- בש"א (חי') 375/04 {קיסלובה אירינה נ' מאינד סי.טי.אי.בע"מ, תק-עב 2004(1), 1226, 1227 (2004)} קבע בית-המשפט כי לא הוכחה "הכבדה" על ביצועו של פסק-הדין. האמור בתצהיר המבקשת אינו מהווה ראיה מהימנה, לכאורה, לא באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, ולא באשר לכוונותיה להברחת נכסים.

מכאן, שבהיעדר כל מסמכים ו/או נתונים מבוססים אחרים, הרי שלא היה בידי בית-המשפט לקבל את טענותיה ואמירותיה של המבקשת.

טענות "למיטב ידיעת המבקש" או מעדות שמועה אין בהן כדי להרים את נטל הוכחת ההכבדה {בש"א (חי') 338/04 ויסאם סמעאן נ' גאנם הסעות ושמירה בע"מ, תק-עב 2004(1), 1099, 1100 (2004)}.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 184404/04 {רובין רפי נ' צוקדיאן יוסף, תק-של 2004(4), 6612, 6614 (2004)} קבע בית-המשפט כי אין להסיק מחוסר אמינותו של צוקדיאן בהליך הפלילי, כי לא ניתן יהיה לגבות ממנו את החוב אם יינתן פסק-דין לטובת רובין. לא הרי ההליך הפלילי וניסיונו של צוקדיאן להימלט מההרשעה כהרי ההליך האזרחי וחיובו של צוקדיאן בתשלום פיצוי לרובין.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 5734/04 {ידידי בנות האולפנא בבני ברק נ' קינן יעל, תק-עב 2004(3) 2255, 2257} הוכחו נסיבות שיש לראות בהן משום "הכבדה" כלהלן:

"מכתבי הטענות ומחומר הראיות שהוגש עד כה מתקבלת תמונה של עמותה השרויה בקשיים כספיים. בכתב ההגנה נאמר כי העמותה הפסיקה את פעילותה. יו"ר העמותה העיד כי מתחילת שנת הלימודים לא שילמה העמותה משכורות עד חודש ינואר שנה זו, עקב בעיות בשילובה של רשת חינוך אחרת בבית הספר, כטענתו. כלשונו: 'חדלנו לתפקד שנה אחורנית מבחינת משכורת'. עוד הוסיף וציין כי נערכים בירורים נוקבים בעניין מקדמות ששולמו למורים על-ידי מנהל בית הספר. בעקבות הטלת העיקול נעצרו לטענתו הוראות הקבע לתשלום על-ידי ההורים. בהיעדר נכסים בבעלות העמותה מהם ניתן להיפרע לא היה באפשרותו להציע פתרון חלופי לעיקול כספי חשבון בנק אשר בוצע."

הוכיח המבקש התנהגות אדישה או מזלזלת בנתבע בכל הקשור לבירור או התחשבות לגבי דרישת תשלום או קיום התחייבות, יצא בכך חובת ההוכחה כי תגרם לו "הכבדה בביצוע פסק-הדין" {ת"א (נצ') 602/97 מ.צ.פ. תעשיות בע"מ נ' ברוך מקל, תק-מח 97(2), 2569 (1997)}.
מקום בו הוגשה תובענה כנגד בנק או חברת ביטוח שמושבן בישראל, קיימת חזקה שהן בעלות יכולת כספית שנזילותה גבוהה ולכן יימנע בית-המשפט מלעקל את נכסיהן בהיעדר ראיה לסתור המצדיקה מתן צו עיקול, וזאת אף מבלי להביא בחשבון את התוצאות המפליגות של עיקול המוטל על בנק או על חברת ביטוח {ר"ע 273/85 "ארד" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מ.ב.י בע"מ ואח', פ"ד מא(1), 586}.

כלומר, ניסיון החיים מלמד שגם חברות ביטוח אינן מחוסנות בפני קריסה והתמוטטות. לפיכך, גם מקום שהנתבעת הינה חברת ביטוח, אין כל מניעה לכך שתובע יקבל צו עיקול זמני כנגדה, ובלבד שישכנע את בית-המשפט כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

כדי לעשות כן עליו לטעון ולהוכיח את קיומן של נסיבות שמהן ניתן ללמוד כי חברת הביטוחלא תוכל לשלם את הסכום שבו היא עשויה להיות מחוייבת אם יזכה התובע בתביעתו {בש"א (חי') 5741/99, ת"א (חי') 255/99 משה אלטרמן ואח' נ' מכבי תנועה עולמית ואח', תק-מח 99(2), 917 (1999)}.

אם אכן עיקול שהוטל, מכביד ופוגע בפרנסת החייב, יש בידו להציע ערובות ובטחונות שיש בהן כדי להבטיח פרעון החוב, על-פי פסק-דין שיינתן, לכשיינתן {ע"א (ב"ש) 49/91 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת נ' בנק המזרחי המאוחד, תק-מח 91(2), 567 (1991)}.

מצבן הכספי של רוב הרשויות המקומיות, בניגוד לבנקים או חברות ביטוח, אינו איתן, וברור הוא שפסק-דין שיינתן נגד רשות מקומית לא בהכרח ימומש באופן מידי. על-כן סביר שצו עיקול יינתן ביתר קלות {רע"א 234/89 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עיריית אום-אל-פחם, פ"ד מג(2), 617; בש"א (חי') 2299/99, ת"א (חי') 1129/98 המועצה המקומית עוספיה נ' שואח את נבואני, תק-מח 99(2), 122 (1999)}.

משהוכח שרשות מקומית נאלצה לממש מנכסיה לצורך חילוצה ממצב כלכלי קשה הרי יש בכך משום הקמת תשתית ראויה לכך שאי-מתן צו עיקול יהא בו משום הכבדה על ביצוע פסק-הדין {בש"א (חי') 4705/98, 4467/92, ת"א (חי') 1029/98 עיריית חדרה ואח' נ' רבוע כחול - ישראל, תק-מח 98(3), 3342 (1998)}.

הצהרה סתמית כי רשות מקומית הינה במצב קשה אין בה כדי לצאת ידי חובת מבקש בעיקול כי יש באי-מתן הצו משום הכבדה על ביצועו של פסק-הדין. מאידך, הנחת תשתית ראויה למצב כלכלי טוב מצד הרשות תהדוף בקשה לעיקול {בש"א (נצ') 1773/98, ת"פ (נצ') 798/98 המועצה המקומית אכסאל נ' עבדאלהאדי, תק-מח 98(3), 2607 (1998)}.

העובדה שבמשך תקופה זו לא הבריח צד נכסים, מהווה ראיה כנגד המערערת, שהמשיבים אינם מחפשים דרכים להכביד על מימוש פסק-הדין {ע"א (ב"ש) 1027/01Education Personנ' קופי סנטר, תק-מח 2001(2), 14477 (2001)}.

החזרת שיקים, חובות בהיקף ניכר וכיוצא באלה - דיים להצביע על הרמת נטל התנאי בדבר הכבדה העומד בבסיס בקשה לעיקול {ע"א (ב"ש) 1291/99 קומפאיטל 1996 בע"מ נ' נוסף ים, תק-מח 2000(2), 8251 (2000)}.

כאשר אין למבקשת מידע פוזיטיבי לגבי מצבה הכלכלי של המשיבה, אלא בקשתה מתבססת על ניסיונה, לפיה יש באי-העברת תשלומים לפוליסת ביטוח מנהלים של עובדים, אין בכך בכדי להוות תשתית ראייתית המעידה על מצבה הפיננסי והכלכלי הירוד של המשיבה {ראה בש"א (חי') 2310/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה המקומית נחף תק-עב 2005(2), 4837 (2005)}.

הטלת עיקול על נכסי נתבע אינה מכוונת ליחד לתובע נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין. היא נועדה בעיקרה למנוע הברחת נכסים והסתרתם כדי למנוע מצב שבו מבקש העיקול לא יוכל להיפרע כפי שיכול היה להיפרע אלמלא מעשי ההברחה. ואולם היא נועדה לא רק לכך.

לעיתים די במצבו הכלכלי של הנתבע כדי לקיים את יסוד ההכבדה, ועל בית-המשפט לבחון את הסיכוי שביצוע פסק-הדין יוכשל על-ידי הנתבע, בכוונה ואף שלא בכוונה, בתקופה בה מתנהל הדיון בתובענה.

בחינה זו יש לבצע כמובן, בזהירות יתירה על-מנת שזכות קניינו של הנתבע לא תיפגע יתר על המידה, בשלב בו טרם הונחה התשתית הראייתית במלואה {בש"א (יר') 2183/05 נדל"ן פלוס השקעות (97) בע"מ נ' אפיק הירדן ייזום והשקעות בע"מ, תק-של 2005(2), 15923 (2005)}.

ב- בש"א (ת"א) 162063/05 {דאובר אוריה ואח' נ' עו"ד אדרה רוט ואח', תק-של 2005(2), 14862 (2005)} נדון ערעור על החלטת הרשמת שקבעה כי צו העיקול יישאר על כנו.

בית-המשפט קבע כי בעניינו המערערים לא ביצוע פעולות של הברחת רכוש באופן ממשי, אולם נראה כי בדין קבעה כב' הרשמת כי התנהגות מערער מס' 1 באולם בית-המשפט מצביעה על חשש סביר להכבדה לביצועו של פסק-דין אן לכשיינתן.

לאור כך, ובדחותו את הערעור, קבע בית-המשפט כי מתקיים חשש סביר כי המערערים יעשו את הכל על-מנת למנו מן המשיבות לממש פסק-דין וכאשר יינתן.

ההכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים. לעיתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" {ראה לעניין זה רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית-המשפט כי אין סיכוי לכך שפסק-הדין יבוצע.

די בכך שישכנע את בית-המשפט כי אי-היענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק-הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק-הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק-הדין וכיוצא בזה {רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

ב- ת"א (אשד') 56694-11-13 {מרילין ג'ורנו נ' סימון (רשל) חזן, תק-של 2014(2), 100871 (2014)} קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון סכום התביעה עומד על-סך 686,800 ש"ח שהינו גבוה ומהווה טעם אשר יש בו כדי לבסס, יחד עם טעמים נוספים כגון היעדר אמצעים כספיים זמינים, קיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק-הדין, לכשיינתן.

זאת ועוד. קיימים יחסי גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות; ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות, ולהיפך.

יחסי גומלים אלו מכונים גם כ"מקבילית הכוחות" {ראה למשל רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז תל אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

שעה שכפות המאזניים מעויינות בכל הנוגע לשאלת זכותה לכאורה של המבקשת, יהא מקום להיעתר לבקשת העיקול הזמני רק ככל שבחינת שיקולי מאזן הנוחות תטה את הכף באופן מובהק לטובת המבקשת.

ב- ת"א (יר') 48803-03-16 {תמר אלקיים נ' יעקב בן מלך, תק-של 2016(2), 36484 (2016)} קבע בית-המשפט כי המשיב הרים את הנטל להוכיח כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק-הדין, בבוא העת.

המבקש 2 העיד כי הוא והמבקשת 1 מתגוררים שנים רבות בחו"ל, כי אין למבקשת 1 נכסים בארץ למעט הנכס אשר תשלום תמורתו בגין המכירה, טרם הושלם וכן העיד על העברה בפועל של חלק מכספי תמורת מכירת הנכס, לחו"ל.

העובדה כי המבקשים לא טענו בבקשתם לביטול העיקול, טענות בנוגע למאזן הנוחות ואף הצהירו על כך בסיכומיהם - יש בה כדי לחזק את יסוד ההכבדה.

5. בקשה להטלת עיקול זמני - דחייתה
5.1 מדוע דין הבקשה להטלת עיקול זמני להידחות?
ב- בש"א (נצ') 1440/07 {שלבי סאהר נ' ר.א. שירותי גבייה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.07)} נדונה בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד המבקש בלבד, על הכספים המגיעים ו/או אשר יגיעו למשיבה, המוחזקים ו/או אשר יוחזקו ברשות המחזיקים אשר פרטיהם צויינו בפתיח החלטה זו לעיל {להלן: "הבקשה"}.

בית-הדין קבע כי דין הבקשה להטלת עיקול זמני להידחות מאחר ותקנה 129(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 {להלן: "תקנות בית-הדין לעבודה"} מפנה את בית-הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, אל תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {להלן: "תקסד"א"}.

תקנה 374(ב) לתקסד"א, קובעת במפורש:

"בית-המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו... ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין."

אשר-על-כן, סבר בית-הדין כי בית-הדין יבחן, טרם מתן הצו, אם הצליח המבקש {התובע} להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד המשיב {הנתבע}.

בנוסף, על המבקש מוטל הנטל להצביע על כי אי-מתן הצו יגרום להכבדה על ביצוע פסק-הדין, לכשיינתן בתביעה נשוא התיק העיקרי.

כאמור, על המבקש - העותר למתן הסעד הזמני מסוג עיקול זמני - מוטל נטל הראיה והנטל לשכנע את בית-הדין כי יש לו עילת תביעה כנגד המשיב {הנתבע} וכי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

בית-הדין הדגיש כי נטל הראיה המוטל על המבקש, העותר למתן צו עיקול זמני, הוחמר בעקבות חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית הטעונה הגנה {בהקשר זה ראה גם דבריו של א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, 436-435}.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי מעיון בבקשה ובתצהירו של המבקש לא מצא תימוכין ו/או סימוכין לכך שאי-מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק-הדין, לכשיינתן בתביעה אשר תוגש מטעם המבקש.

5.2 האם מאחר והמערערת עתרה בתביעתה לדבר שבעין זכאית היא לעיקול על זכויות הנתבעים בדירה דווקא, או בכלל?
ב- ע"א (נת') {זוהר רות נ' שולמית פלוט ואח', תק-של 2007(1), 23690 (2007)} נדון ערעור על דחיית בקשה לעיקול זמני.

הטעם להגשת הבקשה למתן צו עיקול זמני כנטען בבקשה היה מתוך הצורך למנוע את הברחת הזכויות בדירה שלא כדין ומניעת מצב על-פיו לא תוכל המערערת להיפרע מהנתבעים, אם יינתן פסק-דין לטובתה.

בית-המשפט קבע, כי על-מנת למנוע מאדם שימוש חופשי ברכושו, על-ידי עיקולו עד להכרעה בתביעה תלויה ועומדת, לא מספיק להראות סיכויים לכאוריים להצלחת התביעה.

על מבקש הסעד להראות בנוסף כי מאזן הנוחות מצדיק מתן העיקול הזמני עקב הנזק הצפוי למבקש, אם לא יינתן.

בית-המשפט הוסיף כי על מבקש העיקול הזמני הנטל לשכנע את בית-המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין {תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984}.

בית-המשפט סבר, כי עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, חל שינוי משמעותי גם בדיני העיקול הזמני וגברה ההכרה כי בתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים.

חוקי היסוד הצריכו לערוך איזון מחודש של אינטרס התובע מול האינטרס של הנתבע, ולבחון מחדש את סדרי הדין, נטלי ההוכחה, וכמות הראיות הנדרשת. גם מחוקק המשנה ערך שינויים בתקנות עקב כך.

בית-המשפט הוסיף, כי הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא.
כך נפסק, כי לעיתים גובה סכום התביעה עלול להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת כאשר עלה בידי המבקש צו עיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כיד לשלם את החוב הנטען {רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.07)}.

בית-המשפט בדחותו את הערעור קבע, כי מאחר והמערערת עתרה בתביעתה לדבר שבעין אין היא זכאית לעיקול על זכויות הנתבעים בדירה דווקא, או בכלל. המערערת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת לעתירתה זו.

5.3 האם שוכנע בית-הדין על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו לעיקול זמני יכביד על ביצוע פסק-הדין?
ב- בש"א (חי') 1368/07 {הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חנן דניאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.07)} נדונה בקשה להטלת עיקול זמני, במעמד צד אחד, על נכסיו וזכויותיו של המשיב, המוחזקים בידי צדדיים שלישיים, עד לסך של 11,302 ש"ח.

בית-הדין קבע כי אין להטיל עיקול כמבוקש.

בית-הדין הגיע להחלטתו לאחר שמצא כי המבחן המשפטי למתן צו עיקול, הינו מבחן כפול ומצטבר, אשר הוסדר בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {להלן: "תקסד"א"}, אשר אלה מהן הרלבנטיות לעניין הנדון חלות בבית-דין זה מכוח תקנה 129 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991.

התנאי הראשון לפיו יקבע בית-הדין אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני כלשהוא מוסדר בתקנה 362(א) לתקסד"א הקובעת:

"אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש."
התנאי השני, המיוחד לצו עיקול, קבוע בתקנה 374(ב) לתקסד"א, ולפיו יינתן צו עיקול על-ידי בית-משפט:

"... אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין."

באשר לתנאים שפורטו לעיל, בית-הדין ציין כי נטל הראיה על המבקש להטיל עיקול הוחמר בעקבות חקיקת יסוד: כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית.

בית-הדין הסביר כי מתן צו זמני, שלא על יסוד ראיות לכאורה מוצקות דיין, עלול לפגוע בזכויותיו הקנייניות של בעל דין ועל-כן, יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו, ולערוך איזון בין האינטרס של התובע, שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה.

כמו-כן, הוחמר הנטל הנדרש להוכחת ההכבדה על ביצוע פסק-הדין. הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה, עד למועד פסק-הדין {רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

בית-הדין קבע, כי תצהיר המבקשת אינו מביא כל ראיה, ממנה ניתן ללמוד או להיווכח, כי העובד חנן שלמה, עבד אצל המשיב בתקופות הרלוונטיות לתביעה, וגם לא מה היה השכר המבוטח במהלך תקופה זו, אם וכאשר עבד בה.

אשר-על-כן, בית-הדין לא יכול היה לקבוע, כי הונחה בפניו התשתית הראייתית הנדרשת, כאמור לעיל, לקביעת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, המקימות את עילת התובענה.

בית-הדין קבע, כי במצב דברים זה, התייתר הדיון בשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, המלמדות על חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק-הדין.

עוד הוסיף בית-הדין כי באיזון בין האינטרס של המבקשת להגשים את זכויותיה, כפי שייקבעו בפסק-הדין באמצעות מניעת שינוי במצבו של המשיב לרעה, לבין האינטרס של המשיב, שזכות הקניין שלה לא תיפגע, מוענק לאינטרס המשיב מעמד עדיף הנגזר, הן מנטל ההוכחה שבו נושאת המבקשת {התובעת}, והן מהיותה של זכות הקניין זכות חוקתית {בש"א 4459/94 עמנואל סלומונוב נ' משה שערבני, פ"ד מט(3), 497}.

לסיום, בית-הדין הבהיר כי יש להביא במסגרת עריכת האיזון האמור, את העובדה שהמבקשת {התובעת} ביקשה להקדים את הפגיעה בזכויות המשיב {הנתבע}, עוד קודם שזכתה בפסק-דין לטובתה, וכן שזכות הקניין הינה, כאמור, זכות חוקתית אשר כל רשות, ובכלל זה בית-המשפט, חייבת לכבדה {רע"א 5937/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1), 193, 197}.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין דחה את הבקשה לעיקול הזמני.

ב- בש"א (חי') 1366/07 {הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אסעד ג'ריס, תק-עב 2007(1), 8273 (2007)} נדונה בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסיו וזכויותיו של המשיב, המוחזקים בידי צדדיים שלישיים, עד לסך של 15,270 ש"ח.

בית-הדין לא שוכנע שיש להטיל עיקול כמבוקש.

בית-הדין קבע, כי תצהיר המבקשת לא הביא כל ראיה ממנה ניתן ללמוד או להיווכח כי העובד ג'ריס סמיר עבד אצל המשיב בתקופות הרלבנטיות לתביעה, וגם לא מה היה השכר המבוטח במהלך תקופה זו, אם וכאשר עבד בה.

אשר-על-כן, בית-הדין לא יכול היה לקבוע כי הונחה בפניו התשתית הראייתית הנדרשת לקביעת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, המקימות את עילת התובענה.

5.4 טענה כללית לפיה אי-מתן צו העיקול עלול להכביד ולהכשיל את פסק-הדין, משמעותה דחיה
ב- בש"א (נצ') 1184/07 {עלי לואי ג'מאל נ' עפר גזונדהייט - אפיקי חשמל, תקדין עבודה 2007 (1) 5522} נדונה בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד עד לסכום של 35,558 ש"ח על זכויותיו של המשיב ברכב.

בית-הדין דחה את הבקשה לאור תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בית-הדין לא מצא בבקשה וגם לא בתצהיר נימוק כלשהוא אשר יש בו כדי להעיד ו/או להצביע כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין, לכשיינתן בתביעה העיקרית.

בית-הדין ציין כי אין די בטענה כללית וערטילאית לפיה אי-מתן צו העיקול עלול להכביד ולהכשיל את ביצוע פסק-הדין ולהותיר את המבקש בפני שוקת שבורה.

כמו-כן, קבע בית-הדין כי אין די בטענה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שהמשיב יעלים את כל נכסיו או יעבירם לצד ג'. טענה זו נטענה ללא תימוכין ו/או סימוכין, ומבלי לתמכה בכל עובדה או ראיה אשר יש בהן כדי להצביע על כוונה להבריח נכסים כאמור.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה לעיקול זמני.

גם ב- בש"א (חי') 728/07 {ד"ר קוזנצוב מיכאיל נ' שאהלה באסל ואח', תקדין עבודה 2007(1) 5505} קבע בית-הדין כי הואיל ומדובר בטענות אשר אינן מפורטות דיין הרי שאינו יכול לקבוע כי הונחה בפניו התשתית הראייתית הנדרשת לקביעת קיומו של חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק-הדין.

אשר-על-כן דחה בית-הדין את הבקשה לעיקול זמני.

ב- בש"א (חי') 418/07 {אבו סלאח סנא נ' העמותה האיזורית לקידום הילד והנוער, תק-עב 2007(1), 3248 (2007)} לא שוכנע בית-הדין כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין בסופו-של-יום ו/או כי הנתבעת נמצאת במצב כלכלי קשה.

בית-הדין קבע, כי דין הבקשה להידחות לאור האמור ולאחר שאיזן בין האינטרסים השונים ולאחר שלא מצא שבקשה זו נמנית על אותם מקרים שבהם קיימת הצדקה לפגוע בזכות הקניינית של הנתבע.

ב- דמ"ש (נצ') 10648-09/11, 10774 {ד"ר שלמה ברודסקי נ' הצוות להחייאה והצלה בע"מ, תק-עב 2011(3), 8461 (2011)} נדונהבבקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, לפיו נתבקש בית-הדין להטיל עיקול זמני עד לסכום של 80,000 ש"ח על הכספים המגיעים למשיבה המוחזקים ביד המחזיקה, זאת עד למתן פסק-דין בתובענה אשר הוגשה על-ידי המבקש.

בית-הדין קבע, כי לא די בך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו במסמך או בראיות מהימנות, אלא שומה עליו לשכנע את בית-המשפט או הרשם כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

במקרה הנדון בית-הדין שקל את מכלול השיקולים לא שוכנע כי יש להטיל עיקול כמבוקש.

5.5 יש להעניק לאינטרס המשיבה עדיפות שזכות הקניין שלה לא תיפגע
ב- בש"א (חי') 198/07 {יונס בושרא נ' דאר אל טפל אלערבי-אלמותאלת אלשמאלי, תק-עב 2007(1), 2207 (2007)} נדונה בקשה להטלת עיקול, במעמד צד אחד, על נכסיה וזכויותיה של המשיבה, המוחזקים בידי צדדים שלישיים, עד לסכום התביעה בסך 122,462 ש"ח.

בית-הדין קבע, כי הוא דוחה את הבקשה מאחר ובאיזון בין האינטרס של המבקשת להגשים את זכויותיה, באמצעות מניעת שינוי במצבה של המשיבה לרעה, לבין האינטרס של המשיבה, שזכות הקניין שלה לא תיפגע, מוענק לאינטרס המשיבה מעמד עדיף הנגזר, הן מנטל ההוכחה שבו נושאת המבקשת {התובעת} והן מהיותה של זכות הקניין זכות חוקתית {ראה גם בש"א 4459/94 עמנושאל סלומונוב נ' משה שערבני, פ"ד מט(3), 497}.

5.6 הגשת בקשה לעיקול זמני בתיק התנגדות לביצוע שטר הינה עקיפת עיכוב הביצוע של אותו פסק-דין
ב- בש"א (חד') 4468/06 {אגבריה ריאד נ' מ.נ.ח הנדסה אזרחית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.06)} נדונה בקשה למתן צו עיקול זמני על כספי המשיב המוחזקים אצל צד ג', והכל בתיק בש"א זה, שאינו אלא התנגדות לביצוע שטר, שהגיש המשיב.
בית-המשפט דחה את הבקשה על-הסף מכיוון שהגשת בקשה לעיקול זמני בתיק התנגדות לביצוע שטר, אינה אלא עקיפת עיכוב הביצוע של אותו "פסק-דין על תנאי".

בית-המשפט קבע, כי מעת שהוגשה ההתנגדות, לא מתקיים אותו תנאי הצמוד לתיבה "פסק-דין", ולפיכך לא ניתן להמשיך ולנקוט בהליכים כנגד המשיב, משעה שאלו מעוכבים זה מכבר.

5.7 האם בדיון בבקשה לעיקול זמני שוקלים את יכולתו הכספית או הכלכלית של הנתבע?
ב- בש"א (חי') 5419/07 {טאהא איאד נ' חצרות המצואה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.10.07)} נדונה בקשה להטלת עיקול זמני, במעמד צד אחד על כספי המשיבה המגיעים לה, ו/או שיגיעו לה בעתיד, והמצויים בידי המחזיקים, עד לסך של 9,000 ש"ח {להלן: "הבקשה"}.

בית-הדין קבע כי הכלל הוא "שבגדר של דיון בבקשה לעיקול זמני אין שוקלים את יכולתו הכספית או הכלכלית של הנתבע" {זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 581}.

בית-הדין הסביר כי שיקולי העיקול אינם בדיקת יכולתו הכספית של המשיב.

שיקולי העיקול הם מניעת הברחת נכסים והסתרתם כדי למנוע מצב שבו המבקשת לא תוכל להיפרע כפי שיכולה היתה להיפרע אלמלא מעשי ההברחה.

לאור חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המחוקק יוצא מההנחה כי כל אדם הוא אדם ישר שאינו נוהג להבריח את רכושו.

כל אדם זכאי לכך שלא תהיה התערבות ברכושו או פגיעה בקניינו כל זמן שלא ניתן נגדו פסק-דין הקובע כי עליו לשלם או לעשות פעולה כלשהי אם לא נוקטים בגישה כזו, אין למעשה כל משמעות לחוק היסוד {החלטתו של כב' הרשם ד"ר עדי עזר בבית-המשפט המחוזי ב- ת"א מיום 02.01.03, בש"א 18280/02 כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח' נ' רינות אברהם - לא פורסם}.

5.8 האם עילת תביעה טובה ומוצקת נגד המשיב הנתמכת בראיות מהימנות מספיקה למתן צו עיקול זמני?
ב- ק"ג (נצ') 13385-08/11 {הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים שיבלי, תק-עב 2011(3), 5026 (2011)} נדונה בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על כספים המגיעים למשיב המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי המחזיקים עד למתן פסק-דין בתובענה אשר הוגשה על-ידי המבקשת נגד הנתבע.

המבקשת טענה כי החל מחודש נובמבר הפסיק המשיב להעביר למבקשת דמי גמולים בגין שני עובדים.

אי-העברת התשלומים למבקשת במשך חודשים רבים באופן פתאומי וללא כל הודעה מוקדמת יש בה כדי להוות תשתית ראייתית המעידה על מצבו הפיננסי והכלכלי של המשיב ועל חוסר יכולתתו לשלם את חובותיו.

המבקשת טענה, כי יש לה עילת תביעה טובה ומוצקת נגד המשיב הנתמכת בראיות מהימנות וקיים סיכוי טוב ביותר שתזכה בתביעתה.

עוד הוסיפה המבקשת, כי אי-מתן צווי עיקול עלול להכביד מאוד על ביצועו של פסק-הדין ולהביא לכך שלא תוכל לגבות את סכום החוב.

בית-הדין קבע, כי לא די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו במסמך או בראיות מהימנות, אלא שומה עליו לשכנע את בית-המשפט או הרשם כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך מניעת שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק-הדין.

על מבקש עיקול הוטל הנטל הראייתי להוכיח לכאורה כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין לכשיינתן {רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789}.

5.9 האם יש להטיל צו עיקול זמני בנכס על בסיס האמור בתצהיר בלבד?
ב- תא"ק (רח') 3902-07-14 {צביה מלמד נ' יהודה מלמד, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.07.14)} נדונה בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.

בבוא בית-המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון התנאים הבאים:

1. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה {תקנה 362(א) לתקסד"א}.

2. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין {תקנה 374(ב) לתקסד"א}.

3. מאזן הנוחות, תום-לב ומידתיות ראויה {תקנות 362(ב)(1) ו- 362(ב)(2) לתקסד"א}.

בית-המשפט קבע, כי במקרה הנדון עתרה המבקשת להטיל את צו העיקול בנכס על בסיס האמור בתצהירה בלבד ועל-כן התקשה לראות בכל אלה קימום של ראיות מהימנות לכאורה לצורך קיומו של יסוד ההכבדה הנדרש.

גם ב- תא"ק (רח') 40548-05-14 {בנק הפועלים נ' רוני לוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.14)} עתר המבקש להטיל את צו העיקול בנכס על בסיס האמור בתצהיר בלבד.

בית-המשפט התקשה לראות בכל אלה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לצורך קיומו של יסוד ההכבדה כנדרש, על אחת כמה וכמה לאחר תיקון התקנות, במסגרתו הוחמרו, כאמור, הדרישות, ויש צורך בראיות מהימנות.

5.10 האם המבקשת ביססה את החשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין על-מנת לקבל צו עיקול זמני?
ב- ת"א (פ"ת) 30510-06-14 {דומאר תעשיות פיתוח בע"מ נ' יובל פנחס מדד,תק-של 2014(2), 93321 (2014)} נדונה בפני בית-המשפט בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.
במקרה הנדון עתרה המבקשת להטיל את צו העיקול - בו היא עתרה לעיקול מטלטלין וחשבון הבנק של המשיב - על בסיס האמור בתצהירו של מנהלה בלבד.

בית-המשפט התקשה לראות בכל אלה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לצורך קיומו של יסוד ההכבדה כנדרש, על אחת כמה וכמה לאחר תיקון התקנות, במסגרתו הוחמרו, כאמור, הדרישות, ויש צורך בראיות מהימנות.

בית-המשפט קבע, כי לא עלה בידי המבקשת לבסס את החשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין.

בהיעדר הצו, בית-המשפט לא נדרש נדרש כלל לבחון את מאזן האינטרסים והנוחות, קיומו של תום-לב ומידתיות ראויה, ואף איני נדרש להביע דעתי באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

בית-המשפט דחה את הבקשה.

6. פקיעתו של צו העיקול
תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"(ב) העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית-המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה."

תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"370. פקיעת הסעד הזמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
סעד זמני יפקע:
(1) עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק-הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם;
(2) אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית-המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א);
(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית-המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;
(4) עם ביטולו על-ידי בית-המשפט."

פקיעת העיקול בשל פגמים בהמצאה או בשל נסיבות אחרות אינה פקיעה אוטומטית, אלא על בית-המשפט להצהיר על פקיעת העיקול או על ביטולו ואף ניתנה לו סמכות מפורשת לעשות כן בתקנה 370(3) לתקסד"א.

זאת ועוד. "פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב 'פקיעה מדעיקרא' אלא 'פקיעה יחסית' (על משקל 'בטלות יחסית'). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף הוראת תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים" {בש"א (מחוזי יר') 3559/06 TONEDOOR Ltd נ' יובנק בע"מ (לשעבר בנק אינווסטק כללי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.06)}.
א' גורן, גורס בספרו {סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), 571}:

"ההוראות בתקנה החדשה פשוטות וברורות יותר בהשוואה להוראות בעבר. הוראות אלה קובעות כי הצו יפקע עם הפסקת התובענה עם ביצוע פסק-הדין או בתום המועד שנקבע בו לפי המוקדם. בתקנה 360 תקנת ההגדרות של פרק זה, הוספה הגדרה למונח 'הפסקת התובענה' והיא חלה על דחיה ועל מחיקה של תובענה.

במקרים של פקיעת הצו, הנתבע אינו חייב מבחינה עיונית להגיש בקשה לביטול צו העיקול כדי לקבל אישור בכתב ממזכירות בית-המשפט לשם הצגתו לפני המחזיק, שהרי צו העיקול פקע מאליו."

ב- בש"א (יר') 8290/04 {שש ענת בע"מ ואח' נ' נכסי גולד סילבר בע"מ ואח', תק-של 2004(4), 6489 (2004)} נדונה טענה מקדמית ולפיה המשיבים לא מילאו אחר מצוות תקנה 367(ב) לתקסד"א בכך שלא המציאו את הצו ומסמכי הבקשה לנתבעים בתוך 3 ימים מיום מתן צו העיקול.

בית-המשפט קיבל את הבקשה בקובעו כי יש להקפיד הקפדה יתרה על קיום הוראת תקנה 367(ב) לתקסד"א.

החובה למסור את צו העיקול בצירוף מסמכי הבקשה הינה חובה שיש לקיימה במלואה ואין לסטות ממנה.

מכאן, המסקנה כי עצם העובדה כי נודע למבקשים על קיום הצו כתוצאה מהודעה מהבנק אינה יכולה לשמש תחליף לחובת המסירה האישית בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנות.
אי-מסירת הצו כנדרש בתקנה הנ"ל הינה הפרת חובה שבדין ושתוצאותיה הינה אחת דהיינו פקיעת הצו.

ב- בש"א (ת"א) 20473/03 {פניגזון עובד יחיאל נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2003(4), 3167 (2003)} קבע בית-המשפט כי הפרת החובה למסור את צו העיקול במסירה אישית תוך 3 ימים, היא רבת חשיבות בתקופתנו בעידן החוקתי, שבו צו עיקול פוגע בזכות הקניין ויש לבצעו ולהפעילו באופן מידתי, בזהירות ובמידה התואמת והולמת בדיוק את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי.

ב- ת"א (חי') 47729-05-12 {ששון יצחק נ' ענב עפר ניקוז ובניה בע"מ, תק-מח 2012(3), 5830 (2012)} בית-המשפט מצא כי עליו לדחות את הבקשה להצהיר על פקיעת עיקולים זמניים לאחר שמצא כי טענות בא-כוחם של המשיבים באשר לאמור בפסיקה אליה הפנה בא-כוח המבקשים והיעדר התאמתה לעניין הנדון נכונות.

בית-המשפט ציין כי יש להבחין בין הפסיקה הדנה באי-המצאה של מסמכים כלל ובין זו הדנה בהמצאה חלקית של מסמכים ובדרך אחרת מהנדרש בתקנות.

ב- תא"ק (ת"א) 19299-03-12 {ד"ר יורם לבנון נ' אופיר טורס בע"מ, תק-של 2012(2), 26016 (2012)} נדונה בקשה מטעם המבקש להצהיר כי צו העיקול הזמני פקע בהתאם להוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

בית-המשפט דחה את הבקשה, כל זאת, מבלי להכריע בטענות העובדתיות של הצדדים ובהנחה בלבד, כי לא הומצא לידי המבקש כתב הערבות הבנקאית במועד שנקבע לכך בתקנות ובצו.

בעניין הנדון המבקש קיבל את הבקשה והצו במועד ולא נגרם לו כל נזק שהוא באי המצאת כתב הערבות הבנקאית.

בית-המשפט דחה את בקשת המבקש לפקיעה אוטומטית של צו העיקול משום שלא הומצא מסמך אחד שהוא בעל המשמעות הנמוכה ביותר בכל מסמכי ההליך.

ב- תא"ק (ת"א) 29978-02-12 {הלוקליניק אחזקות בע"מ נ' אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ, תק-של 2012(1), 55529 (2012)} נדונה בקשה לקבוע כי צו עיקול זמני שניתן בתיק זה פקע בהתאם להוראות תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בית-המשפט דחה את הבקשה לפקיעתו של צו העיקול מאחר ובוצעה מסירה כדין של המסמכים.

כתובתה הרשומה של המבקשת לא היתה קיימת עוד כמקום בו ניתן לבצע מסירה ולפיכך היתה זכאית המשיבה לבצע את המסירה בבית מגוריה של מנהל המבקשת.

בד-בבד בוצעה מסירה לידי בא-כוח המבקשת אשר נמנע בכוונה מלמסור לידי בא-כוח המשיבה את הכתובת או כל פרט אחר באשר למקום בו ניתן לבצע מסירה לידי המבקשת, למרות שהתבקש לעשות כן.
בית-המשפט ציין, כי בא-כוח המבקשת היה גם מורשה לצורך העניין לקבל את המסמכים.

המסקנה היא כי אין לאפשר למשיב בבקשה לעיקול זמני להגיש בקשה סתמית בדבר פקיעת צו העיקול בשל אי-מסירה כאשר אינו טורח כלל להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני גם מהטעם שאינו עומד בתנאים הנדרשים למתן הצו ואף אינו טורח אפילו לפעול לשם קבלת העתק הבקשה והמסמכים מידו של בא-כוח המשיבה או מתיק בית-המשפט, אם אכן לא קיבלם לידיו בפועל.

על זאת בנסיבות בהן כתובת המבקשת אינה גלויה לעין במרשמים רשמיים כגון רשם החברות או משרד הפנים.

בית-המשפט קבע כי אין להטיל על מבקש צו העיקול את העול לפעול כחוקר על-מנת לאתר את מקום מושבה של המבקשת. הפעולות שביצע בא-כוח המשיבה לאיתור המבקשת ולבצע לה מסירה של המסמכים הינן סבירות ולא הוכח כי היו בלתי-יעילות.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי ביצוע המסירה של מסמכי צו העיקול בוצע במועד וכדין וצו העיקול הזמני ישאר על כנו.

ב- ת"א (ת"א) 30455-01-12 {ג'י.אי. ארליך (1995) בע"מ נ' אין 4 טל בע"מ, תק-של 2012(1), 51657 (2012)} נדונה בקשת ביטול צו עיקול על נכסי המשיבים בטענה כי צו העיקול פקע בהתאם להוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת משום אי-המצאת הבקשה והמסמכים הנלווים אליה לידי המשיבים במועד.

על פני אישור המסירה עליו חתם המשיב 2, נרשם כי נמסר לידיו כתב התביעה אך הרישום לא כלל גם בקשה למתן צו עיקול ומסמכים הנלווים לבקשה. לא נמצאה כל ראיה למעט דברי בא-כוח המבקשת, כי יחד עם כתב התביעה נמסרו גם מסמכי צו העיקול.

בית-המשפט מצא כי לא נסתרה טענת המשיב 2 כי המסמכים שנמסרו לו לא כללו את הבקשה לצו עיקול ונספחיו.

בית-המשפט מצא כי יש לכאורה לקבוע כי צו העיקול פקע בשל אי-מסירה אך הוסיף כי המשיב לא מיהר לבקש את המסמכים החסרים ורק שבוע לאחר מכן הגיע המשיב לבית-המשפט לקבל לידיו את מסמכי העיקול.

בנסיבות אלו, יגרם דווקא למבקשת נזק מערכתי ובלתי-ניתן לתיקון אם יקבע כי צו העיקול פקע.

ב- ה"פ (מחוזי-מרכז) 50107-12-11 {Marie Therese Jobeנ' מרדכי מולי, תק-מח 2012(1), 12526 (2012)} נדונה בקשת המשיבה לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיה, ונדונה בקשת המבקשים לקבוע כי מסמכי התובענה הומצאו למשיבים כדין.

בית-המשפט קבע, כי מסמכי העיקולים שנשלחו לכתובות המשיבים הידועות למבקשים בצרפת לא נמסרו למשיבים, והוחזרו על-ידי FEDEXבציון "כתובת לא ידועה".

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי צו העיקול פקע, משלא הומצא למשיבים כקבוע בסעיף 4 לצו, ובנוסף על-פי הוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בנסיבות העניין לא התבקשה ולא התקבלה הארכת מועד לביצוע ההמצאה. משכך צו העיקול פקע.

בנוסף, ציין בית-המשפט כי בנסיבות העניין הנדון, במצב הדברים הנוכחי, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, ולחרוג בכך מקביעת התקנות ביחס לדרכי ההמצאה.

זאת, מכיוון שבהמצאה למשיבים יש משום רכישת סמכות והטלת מרות בית-המשפט עליהם ככל בעל דין וביתר שאת משאינם תושבי הארץ.

בית-המשפט קבע כי הוא דוחה את טענת בא-כוח המשיבים כי צו העיקול פקע ודחה את הבקשה לביטולו.

ב- ת"צ (חי') 44664-03-15 {עמית זילברג ואח' נ' מגה ואח', תק-מח 2016(2), 11439 (2016)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות המקרה שבפנינו, עלה בידי המבקשים להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד עד למועד המסירה בפועל או קביעה כי צו העיקול לא פקע ולו מן הטעם שהתברר בדיעבד כי מספר הימים שנקצבו בהחלטת כב' השופטת אלון לביצוע ההמצאה, היה מצומצם יותר משלושת הימים שנקבעו בתקנות לביצוע ההמצאה.

עוד נקבע כי סמכותו של בית-המשפט היא להאריך את פרק הזמן שנקבע בתקנה 367(ב) לתקסד"א מטעמים מיוחדים ולא לצמצמו {במאמר מוסגר ייאמר כי הצדדים הגיעו להסדר במסגרתו בוטלו העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד, וזאת לאחר שהובהר לתובעים על-ידי בית-המשפט כי לא ביססו בשלב זה את סכום התביעה תוך חיוב המבקשים בהוצאות (ראה החלטת בית-המשפט מיום 29.05.16 בתיק דנן)}.

ב- רע"א 1741/16 {עזבון עידו מרק נ' דניאל ביטון, תק-על 2016(2), 306 (2016)} קבע בית-המשפט כי תשומת-הלב מופנית לתקנה 370(2) לתקסד"א, הקובעת שסעד זמני פוקע "אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית-המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א)".

תוצאה זו מתבקשת גם מעצם מחיקת ההליך, שכן לפי תקנה 370(1) לתקסד"א הסעד הזמני פוקע עם הפסקת התובענה. הדברים קל וחומר בהליך זה, בו הצווים ניתנו טרם הגשת התובענה - וכל שהיה בהליך הוא בקשה לסעדים זמניים. התוצאה המתבקשת, לאור אי-הגשת התובענה ולאור מחיקת ההליך, היא שכל הסעדים הזמניים שניתנו בתיק בטלים.

ב- הפ"ב (ת"א) 26934-09-15 {אורן בן דור נ' איתן מוסיוף, תק-מח 2016(1), 35870 (2016)} קבע בית-המשפט כי באשר לטענה של המבקשים כי היה על המשיבים לפעול בהתאם לתקנה 370 לתקסד"א ולהגיש תביעה, אזי טענה זו אינה ברורה כלל ועיקר, לאור צירוף העתק התביעה שהוגשה למוסד לבוררות כבר ביום 10.09.15.

ב- ת"א (חי') 1903-01-16 {מיכאל בוזלי נ' קלבר תעשיות וסחר בע"מ, תק-של 2016(1), 68185 (2016)} קבע בית-המשפט כי תקנה 367(ב) לתקסד"א קובעת, במפורש, חובת המצאה, בתוך 3 ימים, אלא אם נקבע מועד אחר, של העתק הצו, הבקשה, המסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות.

תקנה 370 לתקסד"א, המתייחסת לפקיעת הצו, מזכירה רק את הצו ולא את שאר המסמכים הנזכרים בתקנה 367 לתקסד"א.

עוד נקבע, כי היה על התובע להמציא את הצו, את העתק הבקשה והמסמכים המצורפים ואת העתק כתב הערבות בתוך 5 ימי מעת הפקת צו העיקול, קרי - עד ליום 14.02.16. מסמכים אלה נמסרו לבא-כוח הנתבעת, לבקשתו, כך גם לשיטת התובע, ביום 17.02.16.

יחד-עם-זאת, אין מחלוקת שבא-כוח הנתבעת ידע אודות צו העיקול למצער ביום 10.02.16 ומנהל הנתבעת ידע גם הוא אודות הטלת העיקול כבר ב- 10.02.16.

עוד נקבע, כי פקיעת עיקול בשל פגמים בהמצאה איננה פקיעה אוטומטית, אלא על בית-המשפט להצהיר שפקע העיקול או להצהיר על ביטולו של העיקול, ואף קיימת סמכות לבית-המשפט, בהתאם לתקנה 370(3) סיפא לתקסד"א להורות שהצו לא פקע {ראה לעניין זה בר"ע (מחוזי יר') 3403/01 זיזה דוד נ' עו"ד אריה יעקב, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.02); בר"ע (יר') 3193/07 מיראל תעשיות טקסטיל בע"מ נ' ציון טכנולוגיות צביעה ואשפרה שותפות מוגבלת, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.07)}.

בנסיבות המקרה, ולאחר שבית-המשפט נתן דעתו לנפקות אי מסירת המסמכים במועד שנקבע ולידיעת הנתבעת אודות צו העיקול, מצא לנכון לקבוע שצו העיקול לא פקע תוך שהוא מאריך את המועד להמצאתו עד המועד בו הומצא לנתבעת כדין {17.02.16}.

ב- ה"פ 9051-09-09 (מחוזי חי') {Moriah United Corporationנ' בורקס, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.11.09)} קבע בית-המשפט כי תקנה 370(3) לתקסד"א מתייחסת לא רק להמצאת הצו אלא להמצאתם של כל המסמכים הנזכרים בתקנה 367(ב) לתקסד"א.