הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

כריתת חוזה - כיצד (סעיף 1 לחוק החוזים)

סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"1. כריתת חוזה – כיצד
חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה."

הואיל וביטול חוזה או שינוי הוראותיו כמוהן ככריתת החוזה, הרי הדבר מביאנו להוראות סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן:"חוק החוזים" או "חוק החוזים (חלק כללי)") ולפיו "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה" {ת"א (חי') 430-12-10 דב נחשון נ' רועי בן שמחון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

הסכם משתכלל כאשר הייתה הצעה והיה קיבול על-פי סעיף 1 לחוק החוזים הקובע זאת. "הצעה" הינה פניה של אדם לחברו, המעידה על גמירות-דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה, הכוללת את שלושת היסודות המרכיבים חוזה: פניה, גמירות-דעת ומסויימות {ראה גם ה"פ (מרכז) 2973-07-08 יפת שחר נ' בניה בישארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

פניה פירושה ביטוי חיצוני לרצון להתקשר. קיבול הוא הצהרת רצונו של הניצע המעידה על גמירות-דעתו להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. היסודות המרכיבים את הקיבול הם שניים: גמירת-הדעת והודעה.
הבחינה אם היה רצון להתקשר בהצעה ובקיבול היא בחינה אובייקטיבית, שאינה בודקת את רצונו האמיתי של המציע, אלא את השתקפותה האובייקטיבית. חוזה לא יגיע לשכלולו, מבלי שתהיה לצדדים גמירת-דעת, שהיא מפגש רצונות הצדדים, כוונה רצינית להתקשר בחוזה זה עם זה והחלטיות.

קיומה של גמירת-דעת נקבעת אף היא במבחן חיצוני אובייקטיבי, ואינה מסתפקת רק בכוונה, דהיינו המבחן הוא מבחנו של האדם הסביר ועל-פי שיקולים רלוונטיים לאדם הסביר: נסיבות העניין, התנהגות הצדדים לפני ואחרי כריתת החוזה ותוכן החוזה.

דרישת המסויימות משמעה שעל-מנת שהחוזה ייחשב ככזה, עליו להיות מפורט דיו. על ההצעה להיות מלאה ומדוייקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור בה מיד עם קיבולה, חוזה מלא ובר-ביצוע, ללא צורך במשא ומתן משלים נוסף.

מידה מספקת משמעותה, כי על ההצעה לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה, ואת הפרטים החסרים ניתן יהיה להשלים.

במקרה שהצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי פרט מהותי-עיקרי, החוזה לא ישתכלל. אם הושמט מהחוזה פרט שולי, שהצדדים לא התנו הסכמה לגביו כתנאי לתוקף החוזה, ניתן יהיה להשלימו, והחזקה, הניתנת לסתירה, היא כי החוזה הוא מחייב {ת"א (חי') 34448-12-09 עיריית קריית אתא נ' אברהם שטיגליץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

סעיף 1 לחוק החוזים, קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. ההצעה והקיבול הן ביטוי לרצונות הצדדים שמפגשן, מכונן חוזה {תא"מ (ביש"א) 13106-09-09 הדר מיכאלי נ' עידן בן חיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

כאמור, המבחן שעל פיו ייקבע האם נכרת חוזה מחייב בין הצדדים על-פי הדין, מורכב ממספר חלקים. סעיף 1 לחוק החוזים קובע כי "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול", אולם בחיי המסחר והכלכלה הדינאמיים לא תמיד ניתן להכניס את התנהגות הצדדים לתבנית הקלאסית של "הצעה וקיבול", ועל-כן אין לראות בתבנית זו אלא קביעת דרך טיפוסית, אך לא הכרחית, ודי אם ניתן יהיה להסיק, בדיעבד, כי נכרת חוזה בין הצדדים {ראה גם ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה), 171; ת"א (חד') 17619-09-09 פרג תעשיות בע"מ נ' לייף אנד פיטנס סניף נהריה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

מושכלות יסוד הם כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול כאמור בסעיף 1 לחוק החוזים. הן ההצעה והן הקיבול צריכים להעיד על גמירות-דעתם של הצדדים להתקשר בהסכם {ה"פ (מרכז) 6239-11-07 שרדר בע"מ נ' משגב שירותי אספקה ופרסום, פורסם באתר האינטרנט נבו (1966); ת"א (ת"א) 33579-08 ש.א. מטאליקה השקעות בע"מ נ' י.ר. אחזקות ופיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (נצ') 791/09 סביח שקיר נ' מדינת ישראל/מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

סעיף 1 לחוק החוזים, עונה על השאלה כיצד נכרת חוזה? חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. "הוראת סעיף 1 לחוק החוזים, כמו רוב הוראותיו של חוק זה, היא הוראת חוק דיספוזיטיבית, מרשה. סעיף 1 קובע דרך טיפוסית ואופיינית, אך לא בלעדית, ליצירת החוזה. הצעה וקיבול הן איפוא הצהרות של רצון, בדרך-כלל עוקבות, אשר מפגשן יוצר חוזה. שתי דרישות מהותיות צריכות להתקיים כדי שהצהרות רצון אלה אכן יהוו חוזה, והן גמירות-דעת ומסויימות" {ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה), 83; ראה גם תא"מ (ת"א) 212306-09 ח.צ.ב נדל"ן שות' בלתי-רשומה נ' י.ק. שירותי תחבורה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

על-מנת שההצעה והקיבול יעלו לכדי חוזה מחייב, וכפי שנראה בהמשך החיבור, שתי דרישות חייבות להתקיים: האחת, גמירות-דעת; השנייה, מסויימות. תנאים מהותיים אלה, מעידים על כוונת הצדדים ליצור ביניהם יחסים משפטיים מחייבים {ת"א (ת"א) 60756/05 טל וערן יזמות עסקית בע"מ - ב"כ עו"ד ניר קריים נ' אוקטם 2000 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ת"א (ת"א) 31063/04 פסקרו ישראל נ' גמול חברה להשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.