הספריה המשפטית
דיני הרמת מסך בראי חוק החברות

הפרקים שבספר:

דיני הרמת מסך בראי חוק החברות - מבוא

תופעת הגשת תביעות כנגד מנהלים ובעלי מניות על-ידי נושים, כל אימת שניצבים הם מול אותה שוקת שבורה, נהוגה במחוזותינו וגורמת להצפת בתי-המשפט בתביעות מסוג זה.

בתי-המשפט, עומדים על המשמר על-מנת שלא להפוך את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת לפלסתר {ראה למשל ת"א (ת"א) 69093/03 רוזטק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ נ' מפעלי אלקטרוניקה משולבים בע"מ, תק-של 2008(1), 9756 (2008); ת"א (ת"א) 56450/05 טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נ' גבריס סוכנויות שיווק ומסחר בע"מ}.

דיני הרמת מסך נועדו לאזן בין תורת האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד מזה, והחשש למעשים שלא כדין תחת הכסות התאגידית מזה.

סוגיית הרמת המסך בדיני החברות, בטרם נקלטה ועוגנה בדין – בסעיפים 6 ו-7 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 {להלן ייקרא: "חוק החברות"} נדונה רבות בפסיקת בתי-המשפט.

דיני הרמת המסך עברו שינויים בשנים האחרונות, ולפיכך יש להבחין בין שלוש תקופות שונות:

הראשונה, זו שקדמה לחקיקת חוק החברות.
השניה, זו שהחלה בחקיקת החוק והסתיימה בחקיקת תיקון מס' 3 התשס"ה.

השלישית, זו שהחלה לאחר חקיקת תיקון מס' 3 התשס"ה.

כפי שנראה בחיבור זה, לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ישנם חריגים אשר נועדו למנוע מצב דברים שבו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות מחיובי החוזה.

בהתקיים חריגים כאמור ניתן יהיה להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד {ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1998) בע"מ, תק-על 2003(2), 3246 (2003)}.

זאת ועוד. הכלל הוא, כי חברה בע"מ הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ו/או מאורגניה, החברה היא גוף עצמאי יציר הדין, בעל זכויות וחובות. כלומר, במידה והחברה חייבת כספים לצד כלשהו, החוב הינו חוב שמיוחס לחברה וחובת פירעון החוב היא של החברה.

החריג לכלל האמור מצוי בסעיף 6 לחוק החברות העוסק בהרמת מסך. על-פי הסעיף בהתקיימן של נסיבות מסויימות, יכול בית-המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות ואזי ניתן יהיה לייחס את החוב לבעלי המניות באופן אישי {ראה גם ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ ואח', תק-על 2004(3), 3140 (2004)}.

בית-המשפט עשוי לקבוע כי נושה של חברה רשאי להיפרע במישרין מבעלי מניותיה, במקרים שבהם נעשה שימוש בלתי-נאות, וכפי שיורחב בחיבור זה להלן, בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

יפים לעניין זה דבריו של בית-המשפט ב- ת"א (יר') 6528/03 { ת"א (יר') 6528/03 לביץ + פליקס ואח' נ' היימליך יהודה ואח', תק-של 2008(4), 2611 (2008)} לפיהם "בין חברה לבין בעלי מניותיה פרוש מסך החוצץ בין האישיות הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעלי המניות באופן ישיר... תכליתה של הרמת מסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לשמש מטרה בלתי-כשרה הרצויה לבעל מניות או נושא משרה בחברה, כגון הפקת טובת הנאה לעצמו בדרך של מירמה תוך הסתתרות מאחורי מסך החברה... הרמת מסך הינה צעד חריג שעל בית-המשפט לנהוג משנה זהירות עובר לנקיטה בו".

כפי שנראה, סעיף 6 לחוק החברות, מתיר פגיעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מטעמי צדק או טובת הציבור. בסעיף 6 הנ"ל עוגנו העילות המתירות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעל מניות, במקרים המוגדרים שם {ת"א (ת"א-יפו) 27564/05 זוארץ סילביה נ' חופרי לכיש 2000 בע"מ ואח', תק-של 2008(1), 2431 (2008)}.

חשוב להדגיש כי הקו המפריד בין ניהול עסקי כושל ורשלני, שעליו יש להצטער אך הוא לא יביא להרמת מסך, לבין מה שיצדיק הרמת מסך, כי ניטל סיכון בלתי-סביר על-ידי החברה תוך חוסר תום-לב.

בנוסף, כשעסקינן בחברה משפחתית, קל יותר ליישם את עיקרון הרמת המסך. ככל שמדובר במבנה "משפחתי", הסיכוי לעירוב תחומין ולניהול המערך בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר.