מיהו מבוטח

1. כללי

סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"75. מבוטחים (31) (תיקון התשס"ז(11))
(א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:
(1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי-הסוהר ועובד שירותי הביטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;
(2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לעניין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה;
(3) אדם המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, במקום או אצל אדם שאושר לכך בתקנות ולעניין זה יראו משתקם כהגדרתו בחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה), התשס"ז-2007, כמצוי בשיקום מקצועי;
(4) אדם הנבחן לפי סעיף 22 לחוק החניכות, התשי"ג-1953, או לפי הפרק השלישי לחוק שירות התעסוקה, והוא בשעת הבחינה בלבד;
(5) מי שמתאמן לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967;
(6) אסיר או עציר העובד בעבודה שאינה מן השירותים שנקבעו בתקנות כשירותים רגילים של בית-סוהר או של מקום מעצר;
(7) חוסה במעון או במעון נעול על-פי חוק הנוער, העובד בעבודה שאינה מן השירותים שנקבעו כשירותים רגילים של מעון או מעון נעול כאמור;
(8) מי ששכרו נקבע על-פי חוק.
(ב) לגבי מבוטח לפי פסקאות (3) עד (7) של סעיף-קטן (א) יראו כמעבידו את מי שהשר קבע, ולגבי מבוטח לפי פסקה (8) יראו במעבידו את החייב בתשלום שכרו."

ב-תב"ע (ב"ש) נה/87-01 קבע בית-הדין כי:

"במקרה זה אין מדובר במחלת מקצוע ועל-מנת להצביע על תאונת עבודה יש להצביע על אירוע חריג בעבודה בהשוואה לעבודתו הרגילה2... האירועים עליהם הצביעה התובעת בעדותה אינם מצביעים על אירוע תאונתי כאמור שיכול היה לגרום לפטירתו."

כדי לזכות בגימלת נפגעי תאונות עבודה, על התובע להוכיח כי נתקיימו בינו לבין מעבידו יחסי עובד-מעביד, שאם לא יוכיח האמור, לא יוכל לזכות בתביעתו.3 כל עוד בית-הדין לא הכריע בשאלה זו, אין בית-הדין יכול ליתן פסק-דין בתביעה להכיר בתובע כנפגע עבודה.4

זאת ועוד.

"הלכה היא כי עת בוחנים קיומם של יחסי עובד-מעביד, לרבות בהקשר זכאות מכוח חוק הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, לרבות לכוונת הצדדים ולתכלית החקיקה העומדת לדיון. בענייננו, נוכח מערכת היחסים בין המשיב לבין טוני, ראוי לבחון האם עיסוקו של המשיב ביום התאונה היה בבחינת עזרה לטוני, כחלק מיחסי החברות שביניהם, או שמא מדובר במערכת יחסים של עובד-מעביד."5



2. עובד "עצמאי"

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, העוסק בהגדרות, קובע כי "עובד עצמאי" לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה ייחשב כל מי:

"שעסק באותה תקופה במשלח-ידו שלא כעובד, והתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא עסק במשלח-ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע;
(2) הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח-ידו לא פחתה מסכום השווה ל-50% מהשכר הממוצע;
(3) הוא עסק במשלח-ידו לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח-ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א'."

לא כל מי שמשלם דמי ביטוח מבוטח בביטוח נפגעי עבודה. ישנן קטגוריות של מבוטחים, כאשר על-מנת לענות על הגדרה של "עובד עצמאי", לדוגמה, קיימת דרישה של העסקה מינימאלית או הכנסה מינימאלית ממשלח-יד.

עצם העובדה שעל-שם התובע היה תיק ניכויים בשל העסקת עובדים ותשלום עבורם של דמי ביטוח, לא הופך את התובע, באופן אוטומטי, לעובד עצמאי או למבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

על-כן, על בית-הדין לבחון האם התובע היה "עובד עצמאי" בזמן קרות התאונה ונרשם בביטוח לאומי או עשה את המוטל עליו כדי להירשם או, לחילופין, האם התאונה נגרמה כתוצאה מהתרחשות בגין התקופה שבה היה התובע עובד עצמאי.

יפים לעניין זה, דברי בית-הדין ב-דב"ע נה/37-0: 6

"מטרת הצורך ברישום של עובד עצמאי לפי סעיף 33(א) לחוק, כתנאי מוקדם לקבלת גימלה של נפגע בעבודה, היא:

'למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו.

אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד.'

(דב"ע לד/268-0 פואד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 65, 68; ראה גם דב"ע מח/14-01 שטרר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 326, 328).

בין מרכיבי הגדרת "עובד עצמאי" בחוק, כלולים מרכיבי מינימום של זמן העיסוק וגובה ההכנסה. מכאן גם ההלכה כי "ההוכחה, כי קויים המתחייב בסעיף 33(א) לחוק הביטוח הלאומי או מתקנות הרישום, היא על הטוען כי קויים התנאי" (דב"ע לה/69-0 מאיר בן מאיר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 393, 397; ראה גם דב"ע מט/43-0 המוסד לביטוח לאומי - איתן ארז, פד"ע כ 518, 523)."

ב-ב"ל (ת"א-יפו) 5240/077 היו לתובע שני מקורות הכנסה. האחד, קבלן עצמאי לשיפוצים ותחזוקה. השני, השכרת נכסים שתוחזקו על-ידי התובע. בנוסף לעיסוקים אלה, טיפל בתחזוקת הנכס בבעלות גיסתו תוך שהוא נמנע מלגבות ממנה תשלום בעד שירותיו.

ביום 3.11.05 נודע לתובע כי באחד מהנכסים בבעלותו יש פיצוץ בצינור המים המרכזי המספק מים. כדי לגבות את עלות התיקון של הפיצוץ, עבר התובע וביקש השתתפות בהוצאות משאר בעלי האולמות הסמוכים. באחד האולמות, נתקל התובע בקושי שכן בעל האולם לא היה מעוניין להשתתף בהוצאות כאמור. לאחר ויכוח עזב התובע את האולם ונסע לביתו. במהלך הנסיעה, חש התובע שלא בטוב והזעיק את מד"א. הרופא שהגיע אבחן כי התובע סובל מהתקף לב, והתובע הועבר לבית-חולים.

במקרה הנדון, נשאלה האם האירוע המתואר לעיל אירע במהלך עיסוקו של התובע כ-"עצמאי". באם התשובה תהיה חיובית, ייחשב התובע כנפגע עבודה ויהיה זכאי לתשלום. כב' השופטת לאה גליקסמן דחתה התביעה וקבעה כי התובע לא ייחשב כעובד עצמאי. וכדבריה:

"7. על-פי סעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) מבוטח בביטוח נפגעי עבודה הוא "עובד" או "עובד עצמאי".

8. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע היה בגדר "עובד עצמאי" בכל הקשור לעיסוקו כקבלן שיפוצים. אולם, אנו דוחים את טענת התובע כי ה-"אירוע החריג" התרחש במהלך עיסוקו כעצמאי כקבלן שיפוצים. כעולה מתיאור האירוע על-ידי התובע עצמו, האירוע החריג הנטען קשור להיותו בעל הנכס המושכר ולא לעיסוקו כשיפוצניק/איש תחזוקה. על-פי עדותו של התובע, הוא נבהל מטון דיבורו של השוכר רישרד ברנק ומאיומיו כי יגיש תביעה נגדו כבעל הנכס. לטענת התובע, הויכוח עם הנגר עלמני על התשלום בעד התיקון גרם לו להתרגזות חריגה. בויכוח זה, התובע פעל כבעל נכס, אשר היה חייב לתקן את הנזק לנכס שבבעלותו וביקש שכל המשתמשים בצינור ישתתפו בעלות התיקון ולא כשיפוצניק.

9. לפיכך, רק אם התובע היה בגדר "עובד עצמאי" בעיסוקו בהשכרת נכסים, האירוע החריג והתקף הלב בעקבותיו עשויים להיחשב כפגיעה בעבודה. יודגש, כי עצם תשלום דמי ביטוח מהכנסה שמקורה בהשכרת נכסים אין משמעותה כי המבוטח הוא בגדר "עובד עצמאי" לעניין השכרת נכסים, וכפועל יוצא מכך מבוטח בביטוח נפגעי עבודה. בהתאם לסעיף 342 לחוק גם מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח, ובהתאם לסעיף 345(א) לחוק מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בדמי ביטוח על בסיס הכנסתו השנתית מהמקורות בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. לפיכך, גם מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח מהכנסה שמקורה בדמי שכירות, שהיא הכנסה חייבת במס על-פי סעיף 6(2) לפקודת מס הכנסה. עם זאת, תשלום דמי ביטוח אינו מקנה ביטוח בפני פגיעה בעבודה, שכן המבוטח אינו בגדר "עובד" ואינו בגדר "עובד עצמאי", שהם המבוטחים על-פי סעיף 75(א) לחוק.

10. הגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק היא כמפורט להלן:

"עובד עצמאי", לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח-ידו שלא כעובד (להלן: משלח-יד), והתקיים בו אחד מאלה:

'(1) הוא עסק במשלח-ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע;
(2) הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח-ידו לא פחתה מסכום השווה ל-50% מהשכר הממוצע;
(3) הוא עסק במשלח-ידו לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח-ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א'.'

11. מכאן השאלה בה עלינו להכריע היא אם התובע היה במועד הרלוונטי בגדר "עובד עצמאי" בעיסוקו בהשכרת נכסים, דהיינו האם השכרת נכסים היתה בגדר "משלח-ידו" של התובע, והכנסתו מהשכרת נכסים היתה בגדר הכנסה על-פי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה, 'השתכרות או רווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי...', שהיא הכנסתו של "עובד עצמאי" על-פי סעיף 345(א) לחוק.

12. העובדות בהקשר לעיסוקו של התובע בהשכרת נכסים, כעולה מחומר הראיות הן:

12.1 לתובע היו שני נכסים בבעלותו אותם הוא השכיר: האחד - אולם בן 100 מ"ר רבועים במבנה תעשיה בפתח-תקווה; השני - מחסן במושב בן שמן בשטח של 500 מ"ר.

12.2 על-פי עדותו של התובע, הוא עסק בתחזוקה של הנכסים שבבעלותו ושל גיסתו. על-פי עדותו של התובע, לא היתה קביעות בשעות העבודה שהוקדשו לעיסוקו כמשכיר נכסים, והדבר נעשה על-פי הצורך (עמ' 4, שורות 7-4). על-פי עדותו של רישרד ברנק, שוכר האולם בפתח-תקווה, אחת לשלושה חודשים התובע היה מגיע לגבות שכר דירה (עמ' 11, שורה 9), וכמו-כן מר ברנק פונה אליו בנוגע לכל כל בעיה שיש במבנה (עמ' 11, שורה 11), כאשר תדירות הפניות משתנה ואינה קבועה.

12.3 בשנת 2000, הצהיר התובע על הכנסות מיגיעה אישית, מעסק או ממשלח-יד בסך של 73,408 ש"ח, ועל הכנסות מ-"נכס בית" בסך של 34,405 ש"ח. כעולה מהאמור, בשנה זו הכנסתו מהשכרה היתה נמוכה מהכנסתו מעיסוקו כקבלן שיפוצים. לנוכח העובדה כי הכנסתו מהשכרה היתה נמוכה מהכנסתו כעצמאי לא שילם התובע דמי ביטוח בעד הכנסתו מהשכרת נכסים (עדות מר שושני, רואה-החשבון של התובע, עמ' 8, שורות 23-22; עדות מר סנדורי, ממונה גביה בסניף המוסד לביטוח לאומי רמלה, עמ' 17, שורות 4-1).

12.4 החל משנת 2001, על-פי דו"חות רווח והפסד, הכנסתו של התובע מהשכרת נכסים עלתה על הכנסתו מעסקו כקבלן שיפוצים. החל משנת 2001 לא דיווח התובע על הכנסתו משכירות כהכנסה מ-"נכס בית", אלא דיווח על הכנסתו משני המקורות כהכנסה 'מיגיעה אישית מעסק או משלח-יד'. כעיסוקו העיקרי ציין 'שיפוצים (או קבלן) והשכרה'. כפועל יוצא מכך, התובע שילם דמי ביטוח על כל הכנסתו, הן משיפוצים והן מהשכרה, כ-"עצמאי" (הדו"חות צורפו למכתב בא-כוח התובע מיום 12.3.08).

12.5 ביום 22.8.06 הגיש התובע למוסד דין-וחשבון רב שנתי (צורף לתעודת עובד ציבור של מר יחזקאל סנדורי). בדין-וחשבון הרב שנתי הצהיר התובע כי משנת 1964 ועד 12/05 עיסוקו היה עצמאי בשיפוצים כלליים, והחל מ-1.1.06 הוא "לא עובד" והכנסתו היא מהשכרת נכסים. בהערות הוסיף התובע: 'מתאריך 6.11.05 עקב אירוע לב לא עובד'. התובע סגר את תיקו כעצמאי במוסד החל מחודש דצמבר 2005 (עדות מר סנדורי, עמ' 21, שורה 2).

13. בא-כוח התובע טען כי התובע שילם דמי ביטוח בעד כל הכנסותיו, לרבות הכנסותיו מהשכרת נכסים כ-"עצמאי", והעביר לרשויות המס דו"חות רווח והפסד מהם עלה כי עיקר הכנסתו היא מהשכרת נכסים. לפיכך, העלאת הטענה כי אינו מבוטח לפגיעה בעבודה במקרה הנדון נגועה בחוסר תום-לב.

14. באת-כוח המוסד טענה כי בעת התרחש האירוע החריג התובע לא פעל כ-"עצמאי", אלא כמתנדב, כאשר עיקר השטח המושכר שייך לגיסתו והוא בא כדי לסייע לגיסתו. הן על-פי הדין-וחשבון שהתובע עצמו הגיש למוסד לביטוח לאומי, והן על-פי מהות עיסוקו החלקי של התובע בהשכרת הנכס, הוא אינו בגדר עצמאי בעיסוק זה. התובע אינו בגדר "עצמאי" בעיסוקו בהשכרת נכסים, ועצם תשלום דמי ביטוח בעד הכנסה מהשכרת נכסים אינו מקנה ביטוח בפני פגיעה בעבודה.

15. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי אין לראות את התובע כ-"עצמאי" לעניין הכנסותיו מדמי שכירות, מנימוקים שיפורטו להלן.

16. שאלת מעמדו של מי שמשכיר נכסים כ-"עצמאי" או כ-"מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" נדונה ב-עב"ל 1381/00 רמדאן עאטף - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(2), 199 (1.5.02). בעניין רמדאן נדון עניינו של מבוטח שנפגע בעבודה, אשר היה מבוטח כ-"עצמאי" בעיסוקו כסוחר זכוכית. בעניין רמדאן, עתר המבוטח שיוכר כ-"עצמאי" גם לעניין הכנסתו מדמי שכירות של בניין שבבעלותו. בעניין רמדאן, הבקשה להכרה במבוטח כ-"עובד עצמאי" לעניין הכנסות משכר דירה הוגשה לאחר שהמבוטח נפגע בעבודה, כאשר המבוטח ביקש כי בחישוב הכנסתו לצורך תשלום דמי פגיעה תובא בחשבון גם הכנסתו מהשכרת נכסים. עד לפגיעה בעבודה, במשך כל השנים הצהיר רמדאן כי הוא "עצמאי" רק לעניין הכנסתו מעיסוקו כסוחר זכוכית, וסיווג את הכנסתו מהשכרת נכסים כהכנסה שלא מעבודה. בעניין רמדאן נקבע על-ידי השופט רבינוביץ, ולדעתו הצטרפה השופטת ארד, כי השכרת 7 עד 8 מושכרים היא אכן "משלח-יד", עסק שהעיסוק בו כרוך ביגיעה אישית, הבאה לידי ביטוי בגביית דמי שכירות, בטיפול במשפטים של סרבני תשלום דמי שכירות, בתיקונים ושיפוצים במושכרים וכיו"ב. עוד נקבע כי כאשר מדובר במבוטח שהוא עצמאי, שעוסק במשלחי-יד שונים, די בכך שהמבוטח עבד 12 שעות בשבוע בממוצע בכלל עיסוקיו כעצמאי, ולא נדרש כי יעבוד 12 שעות בשבוע בממוצע בכל עיסוק. לפיכך, גם אם המבוטח עסק בהשכרת נכסים פחות מ-12 שעות בממוצע בשבוע, הוא עשוי להיחשב כ-"עצמאי" בעיסוק זה, כאשר עיסוק זה מצטרף לעיסוקים אחרים כ-"עצמאי". בעניין רמדאן נדחתה תביעתו להכיר בו כ-"עצמאי" בעיסוק השכרת הנכסים, בנימוק שהוא כבול בהצהרותיו לפיהן עיסוקו כ-"עצמאי" הוא סוחר זכוכית בלבד, ולנוכח העובדה כי לא שולמו דמי ביטוח מההכנסות משכירות.

17. במקרה הנדון, כעולה מחומר הראיות, החל משנת 2001 דווחה הכנסתו של התובע מהשכרת נכסים כהכנסה מ-"עסק" או מ-"משלח-יד" וגם דמי ביטוח שולמו בהתאם. על-פי עדותו של מר סנדורי, הצגה זו היטיבה עם התובע, שכן אם דמי השכירות היו מסווגים כהכנסה שלא מיגיעה אישית, היה על התובע לשלם דמי ביטוח בסכום גבוה יותר - דמי ביטוח מינימאליים כ-"עצמאי" ודמי ביטוח מלאים על הכנסתו משכירות (עמ' 16, שורות 14-7; עמ' 17, שורות 10-6; עמ' 21, שורות 22-15). למרות העובדה כי ההכנסה מדמי שכירות דווחה על-ידי התובע כהכנסה מעסק או משלח-יד, אנו סבורים כי אין לראות בו "עובד עצמאי" לעניין עיסוקו בהשכרת נכסים, וזאת מנימוקים אלה:

17.1 כפי שעולה מעדותו של התובע, הוא השכיר שני נכסים בלבד - מחסן במושב ואולם תעשיה בפתח-תקווה. כפי שעולה מעדותו של התובע ומעדות מר ברנק, העיסוק בהשכרת הנכסים היה ספורדי, ומוגבל לגביית שכר דירה אחת לשלושה חודשים וטיפול בתקלות שאירעו מעת לעת. גם אם נקבל כי לפי הפסיקה בעניין רמדאן אין צורך להוכיח כי התובע עסק 12 שעות בשבוע בעיסוק השכרת נכסים, עדיין נדרש להוכיח כי השכרת הנכסים היתה "משלח-יד" של התובע, שהעיסוק בו כרוך ביגיעה אישית. במקרה הנדון, הן בשל כמות הנכסים, והן כעולה מעדותו של התובע ומעדות מר ברנק, עיסוקו של התובע בהשכרת הנכסים היה ספורדי, ולפי הצורך, ולא בגדר "משלח-יד" של התובע.

17.2 מסקנה זו עולה גם מהדין-וחשבון הרב שנתי שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (נספח לתעודת עובד ציבור של מר סנדורי). כעולה מהדין-וחשבון, לעניין העיסוק בשיפוצים הצהיר התובע על סיווגו כ-"עצמאי", ולעניין הכנסתו מהשכרה הגדיר התובע את עצמו כ-"לא עובד" ולא כ-"עצמאי", ואף ציין כי החל מיום 6.11.05 אינו עובד. מכאן עולה כי גם בעיני התובע עצמו עיסוקו כ-"עצמאי" הוגבל לעיסוק בשיפוצים, והוא לא ראה את עיסוקו בהשכרת נכסים כמשלח-ידו.

17.3 עוד יש לציין, כי כל עוד היה כדאי לתובע להצהיר על הכנסה מהשכרת נכסים כ-"נכס בית" כך שלא היה חייב בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסה זו, הצהיר התובע על הכנסה משכירות כעל הכנסה מ-"נכס בית" ולא כעל הכנסה מעיסוקו כ-"עצמאי", ולא שילם בעדה דמי ביטוח.

18. התוצאה אליה הגענו מתיישבת גם עם תכלית החקיקה, שכן היעוד של תשלום דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה היא למלא את החסר בהכנסה שנוצר כתוצאה מהתאונה, כאשר המבוטח איבד מכושרו לעבוד. במקרה הנדון, גם לאחר שהתובע לא היה מסוגל לעבוד עקב התאונה, לא נפגעה יכולתו להפיק הכנסה מהשכרת נכסים. התובע גם לא הצביע על ירידה בהכנסות מהשכרת נכסים בתקופה שלאחר הפגיעה בעבודה הנטענת.

19. כללו של דבר: לנוכח היקף עיסוקו של התובע בהשכרת נכסים, הן בהיבט של מספר הנכסים והן בהיבט של שעות העבודה, ולנוכח הצהרתו של התובע בדין-וחשבון שהגיש למוסד ובדו"ח מס הכנסה לשנת 2000, אנו קובעים כי התובע לא היה בגדר "עובד עצמאי" בעיסוקו בהשכרת נכסים, אלא בגדר מי "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". לאור האמור, התובע אינו מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בעיסוק זה, ודין תביעתו להכרה באירוע החריג ולאוטם שבא בעקבותיו כפגיעה בעבודה להידחות."



3. עובד "שכיר"

3.1 כללי

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, העוסק בהגדרות קובע:

""עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;
"עובד לשעה" - עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים, למעט עובד כאמור שלמעשה נמשך הקשר שבעה ימים או יותר."

משהדיווח למוסד לביטוח לאומי בא לאחר קרות התאונה ומשך ההעסקה הקצר נושק לתאונה ותלושי השכר הונפקו במועד מרוכז אחד המאוחר לתאונה והסכומים הקבועים בתלושי השכר אינם מתיישבים עם החישוב של שעות העבודה או ימי העבודה - כל אלה מובילים למסקנה כי התובע לא הועסק כשכיר עובר לתאונה, ועל-כן, במקרה שכזה, בית-הדין, ידחה התביעה.8

ב-תב"ע (נצ') נו/166-0 9 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה, בגין תאונת עבודה שאירעה לו, בעת שביצע עבודות ריצוף במסגרת עבודתו אצל מעסיקו מר מאיר בן ברוך. בקבלו את התביעה קובע בית-הדין:

"14. בהמשך לקבלתנו את גרסת התובע אנו קובעים את העובדות הבאות:

א. התובע ובנו של מאיר סיכמו כי התובע יבצע עבודות ריצוף עבור החברה, תמורת סך של 150 ש"ח נטו ליום עבודה בן 8 שעות.

ב. התובע הביא עמו כף ופלס בלבד, שאר הכלים בהם השתמש, לרבות המקדחה והדיסק היו של החברה. האם התובע היה עובד של החברה?

15. נראה לנו כי על יסוד העובדות שנקבעו לעיל, ניתן לקבל גם את טענתו של התובע ולקבוע כי הוא היה עובד של החברה. החברה נזקקה לעבודות ריצוף (ראיה לכך ניתן למצוא בעצם העובדה שהיא נהגה להעסיק רצף שכיר), והתובע השתלב בעבודה זו אצל החברה, אף כי לזמן קצר ולפרוייקט אחד בלבד. התובע, אשר עבד גם קודם-לכן כשכיר, לא היה בעל עסק עצמאי. העובדה שנשא עמו שני כלים (פלס וכף) אינה שוללת את מעמדו כשכיר, שכן כלים אלה, בניגוד למקדחה למשל, אינם יקרים ויהיה זה סביר שיהיו בידי התובע, אף אם הוא שכיר. הדבר דומה למהנדס שכיר הנושא עמו את סרגלו ועפרונו.

16. אשר-על-כן, אנו קובעים שבעת שהתובע נפגע, הוא היה "עובד", כמשמעות מונח זה בסעיף 75(א)(1) לחוק, ועל-כן היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה על-פי החוק.

לסיכום

17. משקבענו שהתובע היה "עובד" ולכן מבוטח, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי ביום 29.4.93 אירעה לתובע תאונת עבודה, בה נפגע בפניו מדיסק שפגם בהם, במהלך עבודתו אצל החברה."

ב-תב"ע (נצ') נה/235-010 נפסק מפי כב' השופט חיים ארמון:

"14. כאשר סוכם בין התובע לבין בני על כך שהתובע יבצע עבודות טיח בביתו של בני, שומה היה על התובע לעשות את כל המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי. משלא עשה כן - הרי שהוא אינו מבוטח לפי סעיף 77(א) לחוק.

מאחר שהתובע לא היה "עובד" של בני, הרי שהוא גם לא היה מבוטח לפי סעיף 75(א)(1) לחוק ואף לא כ-"עובד לשעה", לפי סעיף 77(ב) לחוק (התובע גם לא היה רשום כ-"עובד לשעה").

לסיכום

15. משהתובע לא היה מבוטח אצל הנתבע כנגד פגיעות בעבודה, מאחר שלא היה עובד ולא עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי - דין תביעתו להידחות, ואני דוחה אותה."



3.2 קירבה משפחתית

"עובד" הינו בראש ובראשונה מי שנתקיימו בינו לבין המעסיק יחסי עובד-מעביד, ובמקרה של קרבת משפחה, יוכר אדם כעובד גם אם לא נתקיימו בו המבחנים, ובכפוף לכך שעשה עבודתו במפעל באופן סדיר, ואלמלא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד.

במקרה ומדובר בהעסקת בן משפחה על בית-הדין לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים היו יחסי עובד-מעביד או שהעבודה נעשתה במסגרת עזרה משפחתית.11

ב-עב"ל 1147/0112 נפסק מפי כב' השופט פליטמן:

"2. אשר לנימוקי ההחלטה יש ליתן הדעת לכך, שמבחינת המדיניות המשפטית הרצויה, על בית-הדין להיזהר לבל יהפוך מערכת יחסים משפחתית בה הבן נעזר באביו לקידום עסקו, למערכת יחסים עסקית מסחרית בה כל פעולה של עזרה הדדית טבעית בין בני משפחה נבחנת בשווי כסף ומוערכת כשכר עבודה, כאילו מדובר במסגרת קשר חוזי להסדרת זכויות וחובות שבין עובד למעביד. משום כך, על הטוען כי היחסים בינו לקרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית ולובשים אופי של יחסי עובד-מעביד עליו חובת ההוכחה כי כזהו היחס ביניהם; ומשום כך בחינת טיב הקשר שבין קרובי משפחה חייבת להיעשות בקפידת יתר, כפי שפסק וחזר ופסק בית-דין זה לא אחת ולא שתיים."13

קירבה משפחתית, אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע האפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה כגון אב ובן וכיוצא בזה. אולם, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה, הם קרובי משפחה, הלכה היא כי על בית-הדין לבחון בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ס' אדלר ב-עב"ל 20105/9614 לפיהם:

"בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית - ולו קירבה בין הורים וילדים - אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא הקובעת לעניין זה."

ובמילים אחרות, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, על בית-הדין לבחון בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו ולשאול עצמו האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות.

זאת ועוד. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, על בית-הדין ליתן דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון: מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי.

נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד-מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם. על בן המשפחה כאמור לשכנע את בית-הדין כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי בינו לבין בן משפחתו, המעביד.

ב-ב"ל (חי') 1638/0115 נדונה תביעה של תובע להכיר בתאונה שהתרחשה לו כתאונת עבודה. התובע טען כי במסגרת עבודתו אצל אביו, ובעת פריקת מטען שהכיל מסורי פח חדים, נפל לו מסור מהידיים וכתוצאה מנפילה זו נגרם לו חתך עמוק באצבע.

הנתבע דחה את התביעה לדמי פגיעה. הנימוק לדחיית התביעה היתה כי התובע איננו במעמד של עובד שכיר כהגדרת סעיף 75(א)(1) לחוק ביטוח הלאומי וכי התובע לא נפגע תוך כדי ועקב עבודתו אצל אביו, מעבידו.

כב' השופטת מ' אריסון-חילו דחתה התביעה וקבעה כי גרסתו של התובע איננה אמינה, כך לדוגמה:

"התובע טוען בסעיף 3 בתצהירו (מוצג ת/1) כי במהלך השנים 98, 99 ובתחילת 2000 עבד אצל אביו לא ברציפות ובשנת 1999 עבד באופן חלקי, מאידך, טוען הוא בהודעתו, בפני החוקר הנתבע, כי היה שכיר אצל אביו משנת 1977."

בנוסף נקבע כי:

"התאונה לא אירעה לתובע במפעלו של אביו ולא אירעה לתובע בשעה 15:00, אלא, אירעה לתובע בשעה מאוחרת יותר ובמקום אחר."



4. "עובד לשעבר"

בסעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי נמנים המבוטחים בביטוח נפגעי עבודה ועליהם נמנה "העובד". מעיון בסעיף זה, עולה כי "עובד לשעבר" לא נמנה עליהם. כלומר, מי שלא היה עובד בעת קרות התאונה, אלא, היה עובד לשעבר, לא יכול להיחשב כעובד מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.16

תקופת ביטוחו של העובד כנפגע עבודה מסתיימת עם תום תקופת העסקתו אצל מעבידו ולא משתרעת מעבר לכך.



5. יציאת העובד ל-"שנת שבתון"

אין לדחות על-הסף תביעה של מרצה בטכניון,17 שנפגע במסגרת שבתון, אך רק משום שהיה בחופשת שבתון, שכן, הכל תלוי בנסיבות המקרה ובמהותו של שבתון כפי שנקבעו בפסיקת בתי-המשפט.18

בית-הדין קבע בפרשת פיזנטי שלעיל כי "על-פי חומר הראיות, אין מדובר במקרה זה בחופשה ללא תשלום להבדיל מהעובדות" שנדונו ב-דב"ע מט/201-0 19,שם קבע בית-המשפט:

"הכלל הוא ש-"המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו"... דמי ביטוח אלה מכסים את כל ענפי הביטוח... ואי-תשלומם על-ידי המעביד אינו גורע מזכאותו של העובד לגימלה. מסגרת זאת נשברת בצאת העובד לחופשה ללא תשלום ומתחלף החוט המשולש של היחסים בין המעביד-העובד-המוסד לביטוח לאומי. יחסים אלה מוסדרים מעתה על-ידי תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971... לפי תקנה 6(א) חייב המעביד לשלם דמי ביטוח בעד עובד הנמצא, בהסכמתו בחופשה ללא תשלום בעד תקופה 'שלא תעלה על שני חודשים קלנדרים רצופים', כי אז משלם העובד בעצמו... את דמי הביטוח."

זאת ועוד. השאלה האם תוכר תאונה שאירעה למבוטח בתקופת שבתון כתאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, טעונה הכרעה בשלוש שאלות:

האחת, האם היה המבוטח מבוטח בביטוח נפגעי עבודה;

השניה, האם אירעה התאונה במסגרת השבתון, כפי שאושרה למבוטח על-ידי מעסיקו;

השלישית, האם נתמלאו התנאים שבחוק, המצדיקים הכרה בתאונה, כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק. יש להכריע האם מדובר בתאונה "תוך כדי ועקב", "בדרך".

ב-ב"ל (ב"ש) 2565/0120 קבע בית-הדין כי:

"שעה שנפסק כי יש לראות במורה המצוי בשנת שבתון, כעובד שנמצא בחופשה ללא תשלום - דהיינו כמי שיחסי העבודה בינו לבין המעביד מושעים - מקובלת עלינו טענת הנתבע לפיה אין לראות בתקופה בה היתה מצויה הגב' שלומוביץ בשבתון, כתקופת עבודה."

עוד נפסק מפי בית-הדין כי:

"השאלה אם יש לראות בתקופה בה מצוי עובד בשבתון כתקופת עבודה אם לאו, תחתך לפי העובדות הקונקרטיות המתייחסות למהות היחסים שבין העובד ובין המעביד בתקופת השבתון."



6. הכשרה מקצועית

ב-ב"ל (ב"ש) 1363/0221 נפסק מפי כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן:

"3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

א. התובעת נפגעה ביום 6.9.01, עת שלמדה בהכשרה מקצועית במסגרת השלמת 12 שנות לימוד בבית-הספר "אורט" בקריית גת.

ב. התובעת הופנתה לקורס הנ"ל על-ידי לשכת שירות התעסוקה ביום 1.7.01.

ג. בהודעתה לחוקר המוסד העידה, כי למדה לימודים עיוניים בלבד לצורך השלמת 12 שנות לימודים והשלמת בגרויות. כן פרטה ימי הלימוד ושעות הלימוד, סה"כ 33 שעות אקדמאיות.

ד. מתוך סה"כ 33 השעות האקדמאיות למדה התובעת 10 שעות לימודי מחשב ומינהל וארגון.

4. סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קובע:

"(א) אלה המבוטחים לפי פרק זה...
(3) אדם המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, במקום או אצל אדם שאושר לכך בתקנות."

תקנה 25 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן "התקנות"), קובעת:

"(2) מקום שניתנת בו הכשרה מקצועית ונתקיים בו אחד מאלה:
(א) מועסק בו אדם בהכשרה מעשית במקצוע הנלמד לפחות 8 שעות בשבוע (להלן: הכשרה מעשית);
(ב) ניתנים בו הכשרה מעשית או שיעורי מקצוע לפי חוק החניכות, התשי"ג-1953, או לפי חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953."

תקנה 25א ל-"תקנות" קובעת:

"אדם המצוי בהכשרה מקצועית יהיה מבוטח לפי פרק ב לחוק תוך כדי עיסוקו בהכשרה מעשית ועקב עיסוקו בהכשרה מעשית, להוציא לימוד עיוני;
ואולם אם עסק המבוטח במשך שנת לימודים פלונית בהכשרה מעשית לפחות 75% מכל זמן ההכשרה המקצועית באותה שנת לימודים, יהיה מבוטח לפי פרק ב' לחוק אף בלימודיו העיוניים ובכל זמן שהותו במקום שבו ניתנת ההכשרה המקצועית בקשר לאותה הכשרה, ויחולו עליו גם הוראות סעיף 14(א)(1) לחוק, בשינויים המחוייבים לפי העניין.
לעניין תקנה זו, רואים בהכשרה מעשית גם שיעורי מקצוע הניתנים לפי חוק החניכות, התשי"ג-1953 או לפי חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953."

5. לטענת התובעת, האבחנה שבתקנה 25 לעניין מספר השעות של ההכשרה המעשית, אינה סבירה בצורה קיצונית, שכן היא קובעת שהשלמת השכלה ל-12 שנות לימוד אינה הכשרה מקצועית, בעוד, שלמעשה השלמת השכלה כאור פותחת בפני המבוטח/ת אפשרויות נוספות להעסקה והשתלבות בעבודה, לא פחות (ואולי אף יותר) מאלה שנפתחות בפני מי שעבר הכשרה בכל תחום מעשי אחר.

לחילופין, המדובר בקורס שנערך מטעם שירות התעסוקה ומוצע על-ידי שירות התעסוקה ומכונה בטופס ההפניה (מיום 11.7.01) קורס להכשרה מקצועית, ובנסיבות אלה מושתק המוסד מלטעון, כי אין מדובר בהכשרה מקצועית.

לחילופי חילופין, התובעת טוענת, כי הינה עומדת בתנאי "המקום" כאמור בתקנה, שכן יש לראות לפחות בלימודי המחשבים (סה"כ 5 שעות לימוד שבועיות) ובלימודי ארגון ומינהל (סה"כ 5 שעות לימוד שבועיות) כמקיימים את תנאי ההגדרה הנ"ל.

למען שלמות התמונה יצויין, כי פקידת התביעות, שרה מרמוש, אמרה לתובעת בעל-פה, כי אילו היתה לומדת בקורס הכשרה של 10 שעות לימוד היו באים לקראתה, אולם הקורס שבו השתתפה, כיוון שכולל גם שעות ספרות וחיבור, נוטה יותר לכיוון העיוני.

6. לטענת הנתבע, יש לדחות התביעה לאור הוראת תקנה 25 ו-25א ל-"תקנות", שכן לא הוכח, כי התובעת עשתה 75% בהכשרה מעשית מכל זמן ההכשרה המקצועית, כאשר אין מחלוקת, כי מדובר בלימודים עיוניים להשלמת 12 שנות לימוד ובגרויות, על-פי גרסת התובעת. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה, כי עסקה בפועל 10 שעות שבועיות בהכשרה מעשית, היינו מחשבים וארגון ומינהל, אולם גם אם תתקבל גרסתה הרי מדובר ב-33% בלבד של הכשרה מעשית מכל זמן ההכשרה המקצועית, כהגדרתה ב-"תקנות", ולפיכך לא התקיימו תנאי תקנה 25א, היינו לא הוכח, כי מדובר בהכשרה מעשית של לפחות 75% מכל זמן ההכשרה המקצועית באותה שנת לימודים, על-מנת לראות את התובעת כ-"מבוטחת" לצורך התביעה הנוכחית.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים, מן הדין לדחות התביעה מהטעמים שפורטו בסיכומי הנתבע.

מדובר בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לתובעת במסגרת הכשרתה המקצועית, ולצורך הענות לתביעתה על התובעת להוכיח, כי היתה מבוטחת בביטוח מפני פגיעה בעבודה במועד הכשרתה, וכי מילאה אחר התנאים שפורטו בתקנה 25, על-מנת לזכותה בדמי פגיעה.

אין ספק, כי על-פי ההוראות שפורטו לעיל ב-"תקנות", התובעת לא מילאה אחר התנאים הנ"ל, ולא הוכיחה, כי מילאה אחר תקנה 25א, היינו, כי עסקה בהכשרה מקצועית לפחות 75% מכל זמן ההכשרה המקצועית.

בדיון לו/69-0 יעקב פוני - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ח 309, נפסק כדלקמן:

'בכל מערכת ביטחון סוציאלי, הביטוח בפני פגיעה בעבודה מכוון בראש ובראשונה לעובד כמשמעות המונח במשפט. ככלל, תלמידי בתי-ספר אינם מבוטחים. במסגרת הרחבת הביטוח, במגמה לפצות על סיכון שבעבודה של אלה המבצעים עבודה תוך תלות בזולת, מבוטח 'אדם המצוי בהכשרה מקצועית'.

תלמיד מבוטח מכוח היותו אדם 'המצוי בהכשרה מקצועית' בבית- ספר מקצועי, ובלבד שהוא עושה 'בהכשרה מעשית במקצוע הנלמד לפחות 8 שעות בשבוע'. מבוטח כאמור הינו מבוטח בפני פגיעה בעבודה 'תוך כדי עיסוקו בהכשרה מעשית ועקב עיסוקו בהכשרה מעשית'.

מתקין התקנות במפורש הגביל, ככלל, את ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, לפעולה שהיא תוך כדי ועקב 'הכשרה מקצועית', והוציא לימוד עיוני. בכך השווה מצבו של תלמיד בבית-ספר מקצועי למצבו של תלמיד בבית-ספר עיוני.

הדיבור "הכשרה מקצועית" מופיע בתקנות בצד הדיבור "הכשרה מקצועית", עת המושג האחרון הוא הרחב יותר. את הדיבור 'זמן ההכשרה המקצועית באותה שנת לימודים' יש לפרש כמכוון לכל השעות שבהן לומד המבוטח - בין שלימודו בדרך עבודה מעשית, בין שלימודו בשיעור הצריך ישירות למקצוע, בין בשיעור הצריך להשכלתו הכללית ובין בשיעור שהוא שיעור התעלמות וכיוצא באלה פעולות שיראו אותן "כלימודים" במשמעות הרחבה. מכאן שהיחס של 3/4 ו-1/4 שנקבע בתקנות, אינו בין הכשרה מעשית ולימוד עיוני, אלא בין 'זמן הכשרה מעשית' ו-'זמן ההכשרה המקצועית'.
על-מנת שיראו תאונה כתאונת עבודה, אף אם אירעה לא תוך כדי עיסוק בהכשרה מעשית, ועקב עיסוק בהכשרה מעשית, צריך שיתקיים התנאי שבתקנות, המחייב שמי שבו מדובר עסק בהכשרה מעשית לפחות 75% מכל זמן ההכשרה המקצועית.'
(עמ' 313)

אמנם נפסק, כי בגדר "הכשרה מעשית" באות גם השעות שבהן לומד המבוטח את החומר העיוני הדרוש במיוחד להכשרתו המקצועית ולא רק שעות של עבודה מעשית, הרי במקרה הנדון היקף ההכשרה המעשית של התובעת, שאינו עולה על 10 שעות, לא הגיע למתחייב מתקנה 25א ל-"תקנות", ולפיכך די באמור לעיל כדי לדחות התביעה. לא מצאנו בטיעוני התובעת כל עילה משפטית לקבלת התביעה."

___________________
1. תב"ע (ב"ש) נה/87-0 אביטן מרים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 96(1), 348 (1996).
2. ראה גם דב"ע מו/0-139 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315.
3. ב"ל 3585/04 חביבה חליל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008).
4. ב"ל 2183/05 מריח אוסאמה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007).
5. דברי כב' השופט יגאל פליטמן ב-עב"ל 688/05 המוסד לביטוח לאומי נ' סעיד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2006).
6. דב"ע נה/37-0 ראייד פלאח נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 276.
7. ב"ל (ת"א-יפו) 5240/07 צבי אבלושמי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 13 (2008).
8. ב"ל 1888/05 טל קליין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007).
9. תב"ע (נצ') נו/166-0 נאדר גאנם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 97(2), 288 (1997).
10. תב"ע (נצ') נה/235-0 אברהים חוסרי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 97(2), 337 (1997).
11. דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי נ' כץ, פד"ע ה 31; דב"ע נג/87-0 פיגלשטיק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 235.
12. עב"ל 1147/01 מוסטאפא כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(4), 77 (2003).
13. ראה גם עב"ל 1496/04 אור-לי דוקטורמן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2005(2), 235 (2005).
14. עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 616.
15. ב"ל (חי') 1638/01 בן דאהוד אימאן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(3), 41 (2003).
16. ראה לדוגמה דברי כב' השופט יגאל פליטמן ב-עב"ל 76/98 משה אהרוני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(3), 19 (2002).
17. עב"ל 82/96 המוסד לביטוח לאומי נ' ד"ר אברהם פיזנטי ואח', תק-אר 2001(3), 4519 (2001). בעניין זה קבע בית-הדין, כי התקיימו יחסי עובד-מעבד בין פיזנטי לבין הטכניון - המעביד, גם בתקופת השבתון. קביעה זו הסתמכה, בין היתר, גם על העובדה לפיה אישר הטכניון את תוכנית השבתון ונשא בתשלום השכר לעובד בתקופת השבתון.
18. לעניין זה ראה דב"ע לז/131-3 ד"ר פאולינה קלר - האוניברסיטה העברית, פד"ע ט 305; דב"ע מו/89-3 מדינת ישראל - רות שריירמן, פד"ע יז 387, 392-390; בג"צ 34/88 שריירמן נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מג(2), 55 (1989); דב"ע נו/33-3 סוזן פורן - חברת החשמל בע"מ, פד"ע לב 403.
19. דב"ע מט/201-0 המוסד לביטוח לאומי - מלאכי שושנה, פד"ע כא 333.
20. ב"ל (ב"ש) 2565/01 שלומוביץ דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(4), 5471 (2003).
21. ב"ל (ב"ש) 1363/02 בן שמחון אליס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(1), 3133 (2003).